חנוכת הבית לדוד: מהגרד"א לחנוכה

די אחראים: אחראי,גבאי ביהמד

מתוק לחכי
שר חמישים ומאתים
תגובות: 344
זיך איינגעשריבן אום: פרייטאג מאי 21, 2021 7:39 am

Re: חנוכת הבית לדוד: מהגרד"א לחנוכה

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך מתוק לחכי »

בגמרא: אמר רב יהודה [אמר רב אסי] אמר רב אסור להרצות מעות כנגד נר חנוכה כי אמריתה קמיה דשמואל אמר לי וכי נר קדושה יש בה מתקיף לה רב יוסף וכי דם קדושה יש בו וכו' [דתניא ושפך וכסה במה ששפך יכסה שלא יכסנו ברגל, שלא יהו מצות בזויות עליו] הכא נמי שלא יהו מצות בזויות עליו עכ"ל.
יש לדקדק מאי מקשה רב יוסף לשמואל דלמא הא דאמר שמואל וכי נר קדושה יש בו אליבא דרב קאמר ורב לא חייש לביזוי מצוה, דהא רב מפרש בברייתא מחוץ לפרוכת יערך עדות וכו' דנר מערבי שנותן בו שמן כמדת חברותיה וממנה היה מדליק ובה היה מסיים וכיון דקביעי נירות לא סגי דלא משקיל קינסא ואדלוקי וא"כ סובר רב דלא חיישינן לביזוי מצוה לכך מקשה שמואל וכי נר קדושה יש בו, דטעמא דביזוי לית ליה לרב דא"כ סתרי דברי רב אהדדי. ומה שהיה מתרץ רב פפא בפתילות ארוכות זה היה נראה לו לדוחק.
ולכאורה דבר זה מוכרח ומוכרע בשמעתין דרב לא מפרש הקרא ושפך וכסה במה ששפך יכסה, דהא רב ששת דמותיב מחוץ לפרוכת יערוך וכו' עדיפא מיני' ה"ל לאקשוי' קראי אהדדי אליבא דרב דמקרא ושפך וכסה ילפינן מיניה במה ששפך יכסה שלא יהא מצות בזויות עליו, ובמנורה מפרש רב אנר מערבי וכו' וממנה היה מדליק ובה היה מסיים לית לי' משום ביזוי מצוה. אע"כ היינו דרב ששת דלא מקשה קראי אהדדי אליבא דרב די"ל רב דלית ליה משום ביזוי מצוה לא מפרש הקרא ושפך וכסה משום בזוי מצוה אלא כאידך ברייתא במס' חולין (דף פ"ז ע"א) ע"ש, א"כ הדרין לקדמייתא מאי מקשה רב יוסף על שמואל.
ובהשקפה ראשונה היה נראה לתרץ קושיא זו דכד עיינת בבעל המאור ז"ל: למ"ד אסור להשתמש לאורה של נר חנוכה כל תשמיש במשמע אפי' תשמיש דמצוה ותשמיש קדושה משום דקסבר כיון שהם זכר לנרות ולשמן של היכל אסורות הן בהנאה כל עיקר אפילו לקרוא בספר ואפי' לסעודת שבת ולסעודת מצוה ולמ"ד אסור להרצות מעות כנגד נר של חנוכה דוקא הרצאת מעות וכיוצא בה שהיא תשמיש רשות ושל חול וכדקא פירש טעמיה משום בזויי מצוה אבל תשמיש מצוה ותשמיש קדושה לית בי' משום ביזוי ומותר להשתמש לאורה.
ולפ"ז הא דמפרש רב במנורה זו נר מערבי ממנה היה מדליק ובה היה מסיים משום דהתם איכא תשמיש קדושה לית בי' משום ביזוי, אבל הרצאות מעות איכא תשמיש רשות ושל חול יש בו משום ביזוי מצוה, דאיכא לדמוי להא דשפך וכסה שלא יכסנה ברגל משום ביזוי מצוה שלא יהא מצות בזויות עליו ה"נ שלא יהא מצות בזויה עליו.
אכן היא גופא קשיא דדברי בעל המאור קשה להולמתו דהא רב אמר אסור לרצות מעות ורב אמר לעיל אסור להשתמש לאורה, לפ"ז א"א לומר מ"ד אסור לרצות מעות סובר מותר להשתמש לאורה דא"כ דברי רב שאמר אסור לרצות מעות סתרי דבריו שאמר לעיל אסור להשתמש לאורה.
ואם נפשך לומר א"כ כיון דכבר אשמעינן רב אסור להשתמש לאורה ואפי' תשמיש קדושה מאי קמ"ל תו אסור לרצות מעות, י"ל דכי אמר רב אסור לרצות מעות רבותא קמ"ל אפי' הרצאות מעות שאינו אלא ענין קל ותשמיש עראי אפ"ה אסור, וכן כתב הרמב"ן בספר המלחמות והרא"ש ע"ש.
וי"ל עוד דלעיל קאמר בש"ס א"ר זירא א"ר מתנא ואמרי לה א"ר זירא אמר רב פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן וכו' א"ר ירמי' מ"ט דרב קסבר אין כבתה זקוק לה ואסור להשתמש לאורה. אמרוה רבנן קמיה דאביי משמי' דר' ירמי' ולא קיבלה, כי אתא רבין אמרוה רבנן קמי' דאביי משמיה דר' יוחנן וקיבלה וכו' עכ"ל. וכאן התלמידים מתהנדזין בדבר למה כשאמרוה משמי' דר' ירמיה לא קבלה וכשאמרוה משמי' דר' יוחנן קיבלה.
אמנם היינו טעמא דלא קבלו דר' ירמי' אמר מ"ט דרב וכו' וקים ליה דר' זירא אמר משמיה דרב אסור להשתמש לאורה לכך לא קיבלה אביי דהא א"א לומר דרב סובר אסור להשתמש לאורה דא"כ מאי קמ"ל תו אסור להרצות מעות. אבל כשאמרוה משמיה דר' יוחנן קים לי' כאידך לישנא דר' זירא אמר משמיה דרב מתנא לכך קיבלה. ומעתה י"ל רב שאמר אסור לרצות מעות סובר שמותר להשתמש לאורה כמו שכתב בעל המאור.
מתוק לחכי
שר חמישים ומאתים
תגובות: 344
זיך איינגעשריבן אום: פרייטאג מאי 21, 2021 7:39 am

Re: חנוכת הבית לדוד: מהגרד"א לחנוכה

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך מתוק לחכי »

בגמרא [אמר רב יהודה] אמר רב אסי אמר רב אסור להרצות מעות כנגד נר חנוכה כי אמריתה קמיה דשמואל אמר וכי נר קדושה יש בה וכו' עכ"ל.
איכא למידק מנ"ל לשמואל דרב סובר הטעם דאסור להרצות מעות כנגד נר חנוכה משום קדושה דלמא גם רב סובר דאין קדושה בנר חנוכה והא דאוסר רב להרצות מעות כנגד נר חנוכה טעמא רבה איתביה דהרואה סבר לצורכו הוא דנקט. דמהאי טעמא אמר רבא לעיל צריך נר אחרת להשתמש לאורה וכמו שפרש"י שם וצריך נר אחרת דאי לא לא הוי היכר.
ויש ליישב דהא דא"ר יהודא אמר רב אסור להרצות מעות כנגד נר חנוכה מיירי כשיש שם נר אחרת, ולכך מתמה שמואל וכי נר קדושה יש בו, דהטעם דהרואה סובר לצרכו הוא דנקט ליתא כיון דאיכא נר אחרת.
ובלא"ה צ"ל כן דאית שם נר אחרת דא"כ ה"ל לרב לאשמעינן רבותא טפי דאפי' תשמיש קדושה כגון לימוד אסור מטעם דהרואה סבר לצורכו הוא דנקט, אע"כ דמיירי שיש שם נר אחרת ולכך תשמיש קדושה כגון לימוד שרי, ולא אסר רב אלא תשמיש של גנאי, והרצות מעות אף שיש שם נר אחרת. דצא ולמד אם יש נרות של הקדש או שום קדושה וגם נר של הדיוט דלוק שם היאך יהיה מותר להשתמש בהם [הא] נהנה משל הקדש. לפ"ז אם אין שם נר אחרת אפי' תשמיש של קדושה מותר אבל תשמיש של גנאי אסור משום דנר קדושה יש בו ולכך אמר שמואל וכי נר קדושה יש בו.
והנה ראיתי בטור או"ח (סי' תרע"ג) וז"ל: שהרי אסור להשתמש לאורה ל"ש תשמיש של קדושה כגון ללמוד ול"ש שאר תשמיש ואפילו תשמיש עראי בעלמא כגון לעיין מעות לאורה אסור. ובעל העיטור כתב דוקא תשמיש של חול אבל תשמיש של קדושה שרי. ולא נהירא לא"א הרא"ש ז"ל. ומפני שאסור להשתמש לאורה מוסיפין נר אחד שאם ישתמש לאורה שיהא השימוש לאור אותו הנר עכ"ל.
ולפמ"ש י"ל דבעל העיטור נמי מיירי בהכי שיש שם נר אחרת ולכך סובר תשמיש של קדושה שרי, ודבריו מיוסדים על אדני פז בדברי רב עצמו שאמר אסור להרצות מעות ולא אמר אפי' תשמיש של קדושה, אלא מיירי שיש נר אחרת ולכך תשמיש קדושה שרי.
ובזה מסולק ג"כ תמיהת בעל מגן דוד [ט"ז סק"ד] אשר ז"ל: ויש מי שמתיר תשמיש כו'. זה הוא בעל העיטור בטור. ק"ל הא מטעם דאסור להשתמש לאורה היא מפני שיהא ניכר שהוא נר של מצוה כדפירש"י בגמ', וא"כ מ"ט שרי ללמוד אצלו דהרי הרואה סבור שלא לשם מצות נ"ח הדליקו אלא ללמוד וכו' עכ"ל. והבין דבעל העיטור מיירי כשאין שם נר אחרת, ולפי הדרך אשר בררנו (ד)בעל העיטור מיירי כשיש שם נר אחרת.
איברא הרא"ש [ס"ו] דרך אחרת היה לו ז"ל: אמר רב יהודה [אמר רב אסי] אסור להרצות מעות כנגד נר של חנוכה. ואף על גב דאיפסיק לעיל דכל תשמיש אסור לאורה. צריכינן לההיא דהרצאת מעות דהא דאמרינן לעיל דאסור להשתמש לאורה היינו דוקא תשמיש קבוע דהרואה אומר לשם תשמיש זה הדליקה ולא לשם מצוה אבל תשמיש עראי לזה לא הדליקה, ואשמעינן רב אסי דאף תשמיש עראי של גנאי כגון הרצאת מעות אסור לפי שידיו סמוכות לנר לעיין בהן יפה. וכן משמע לישנא דקאמר כנגד נר חנוכה. ולא קאמר אסור להרצות מעות לאורה וכו' עכ"ל.
ולפ"ז י"ל דמיירי רב כשאין שם נר אחרת, והא דלא אשמעינן רב דאפי' תשמיש של קדושה כגון לימוד אסור דאתא לאשמעינן רבותא טפי אפי' תשמיש של עראי אסור. ואם לזה כוונת הטור שכתב ולא נהירא לא"א הרא"ש ז"ל אכתי יש להשוות המחלוקת די"ל דהרא"ש מפרש דבר רב הכי, אבל אם יש שם נר אחרת גם הרא"ש מודה שמותר תשמיש של קדושה.
ומ"מ חל עלינו חובת ביאו"ר במ"ש הרא"ש ז"ל: ואשמעינן רב אסי דאף תשמיש עראי של גנאי כגון הרצאת מעות אסור לפי שידיו סמוכות לנר לעיין בהן יפה וכו', משמע אם ידיו סמוכות אף של גנאי מותר, מנ"ל דבר זה מאין יצא לו בסמוכות שבידים. ואי נימא שגם הרא"ש מסכים דרב מיירי כשיש נר אחרת, י"ל דהיינו טעמא דאינו אוסר תשמיש עראי של גנאי אלא כשידיו סמוכות לנר של חנוכה אבל כשאין ידיו סמוכות מותר תשמיש עראי של גנאי כגון שיש שם נר אחרת. אבל לפי מה שכתבנו דהרא"ש מפרש להא דרב כשאין שם נר אחרת א"כ מנ"ל כשאין ידיו סמוכות שמותר תשמיש עראי של גנאי. ואפשר דהרא"ש מפרש למסקנא דטעמי' משום ביזוי מצוה כיון שאין ידיו סמוכות אין בו משום ביזוי.
מתוק לחכי
שר חמישים ומאתים
תגובות: 344
זיך איינגעשריבן אום: פרייטאג מאי 21, 2021 7:39 am

Re: חנוכת הבית לדוד: מהגרד"א לחנוכה

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך מתוק לחכי »

געענדיגט דאס צענטע בלעטל בעזר השי"ת.
קיינער נישט מוכן צו טייפן אביסל פונעם קונטרס 'למי כל חמדת' להגאון ר' יחיאל מיכל אופנהיים אב"ד פרידבורג?
אפשר איז א בלעטל צופיל. עמיציר גרייט פאר איין טור\קאלום?
בצירוף וועלן מיר האבן א רייכער קונטרס אויף חנוכה;
מהגאון ר' דוד - דרוש (נעתק מכת"י יד דוד) ופלפול (מכת"י באמצע ההקלדה).
מחתנו הגאון ר' יחיאל מיכל הנ"ל - דרוש (נעתק מכת"י) ופלפול (מקונטס הנ"ל אם יהי' מתנדבים...).
ג' דרושים מבנו חורגו של הגרד"א ה"ה הגאון ר' שמואל סג"ל ליכטענשטאט אב"ד ביהכ"נ קלויז בפראג (נעתק מכת"י).
זמר לחנוכה שהעתיק הגרד"א מהגאון מוהר"ר משה במהר"ר מענדליש אב"ד דק"ק פוזנא והגליל זצוק"ל [שהוזכר במג"א סי' תקע"ו סק"ג]. (נדפס בשו"ת נשאל דוד ח"ג, ומוגה ומתוקן
עפ"י הכת"י).
מתוק לחכי
שר חמישים ומאתים
תגובות: 344
זיך איינגעשריבן אום: פרייטאג מאי 21, 2021 7:39 am

Re: חנוכת הבית לדוד: מהגרד"א לחנוכה

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך מתוק לחכי »

זמר לחנוכהזמר לחנוכה
מתוק לחכי
שר חמישים ומאתים
תגובות: 344
זיך איינגעשריבן אום: פרייטאג מאי 21, 2021 7:39 am

Re: חנוכת הבית לדוד: מהגרד"א לחנוכה

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך מתוק לחכי »

דרושים מבנו חורגו של הגרד"א ה"ה הגאון ר' שמואל סג"ל
לפ' וישב ושייך לחנוכה
שבת (דף כ"א ע"ב): אמר רב כהנא דרש רב נתן בר מניומי משמיה דרבי תנחום נר של חנוכה שהניחה למעלה מעשרים אמה פסולה כסוכה וכמבוי. ואמר רב כהנא דרש רב נתן בר מניומי משמיה דרב תנחום מאי דכתיב והבור רק אין בו מים ממשמע שנאמר והבור רק איני יודע שאין בו מים אלא מה תלמוד לומר אין בו מים מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו.
ונראה לתרץ תחילה הא דסמכה הש"ס ההי' דר"נ אמה דקאמר הש"ס מעיקרא זאת אומרת נר חנוכה מצוה להניחה למטה מי' וכו'.
דהתו' מקשי' הא דלא נקיט ימעט כמו גבי מבוי, ותי' וכו' ע"ש.
הנה מצינו ב' דיעות בפוסקים אם נ"ח מצוה להניחה למטה מי' או לא. ונראה לאותו דיעה דמצוה להניחה למטה מי' לא קשה קושי' התו' דליתני ימעט, דהלשון ימעט משמע להעמידו על פחות מעשרים, ובאמת לכתחלה צריך להיות למטה מי', לכך נקיט פסולה. וא"כ הואיל וצריך למעט ע"כ יעשה כמצותו. מעתה הן הן דברי הש"ס נ"ח מצוה להניחה למטה מי' והשתא דרש ר"נ וכו' נ"ח שהניחה למעלה מך' פסולה.
אי' בטור בשם ר"י הלוי היכי דהמחיצה מגיע לסכך מותר אפי' למעלה מך' דשלטא בי' עינא כמו שמצינו ריש מס' סוכה. והטור חולק עליו באמרו דשאני התם דהסכך הוא גדול וצריך שיעור שפיר שלטא בי' עיני' משא"כ בנ"ח או קורה של מבוי דאינן גדולין לא מהני מגיעות וכו' .
דבר זה מצינו כמה פעמים בהרא"ש דאמורא צריך לפרש דבריו, וא"כ ר"נ דסתם דבריו אפי' היכי דהמחציות מגיעו' לסכך נמי פסול דבר זה יוכיח מההיא דבור דאי' במס' סנהדרין (דף מ"ה) בית הסקילה הי' גבוה ב' קומות וכו' ופריך הש"ס בי' טפחים סגי דמה בור שיש בו כדי להמית עשרה אף כל וכו'. ומקשי' התו' דבור אינו כדי להמית אדם דא"כ למה השליכהו ליוסף לבור שהי' עמוקה מאוד וכו'.
ויש לתמוה היכי רמיזא שהיתה עמוקה יותר מי'. ונ"ל דהרמב"ן בפי' על התורה מקשה היאך כ' אל תשפכו דם ותירץ דהבור היתה עמוקה ולא הי' רואין הנחשים שבו . מעתה מוכח שפיר דהבור היתה עמוקה יותר מי' דאל"כ הלא ראות אדם היא עד כ' אמה, וא"כ איך השליכוהו לבור של נחשים.
והשתא זהו שאמר הש"ס דריש ר"נ וכו' נ"ח שהניחה למעלה מך' פסולה מכל מקום בין מגיע לסכך וכו' או לא משום דבדברים קטנים אין ראות האדם שולט וכדעת הטור. מנ"ל, [לז"א] הבור ריק וכו' אבל נחשים ועקרבים יש בו קשה איך השליכוהו לתוכו אלא ודאי שהיתה עמוקה במקום שאין ראות האדם שולט ואעפ"י שאין שם אויר לא שלט ראות האדם.
*
לפ' מקץ ולחנוכה ולפ' בהעלותך
ברש"י פ' בהעלותך, על שם שהלהב עולה, כתוב בהדלקתן לשון עליה, שצריך להדליק עד שתהא שלהבת עולה מאליה. ועוד דרשו רבותינו, מכאן שמעלה היתה לפני המנורה שעליה הכהן עומד ומטיב: אל מול פני המנורה, אל מול נר אמצעי שאינו בקנים, אלא בגוף של מנורה: יאירו שבעת הנרות, ששה שעל ששת הקנים, שלשה המזרחיים פונים למול האמצעי, הפתילות שבהן, וכן שלשה המערביים ראשי הפתילות למול האמצעי. ולמה, כדי שלא יאמרו לאורה הוא צריך: ויעש כן אהרן, להגיד שבחו של אהרן שלא שינה עכ"ל.
ובבעל הטורים: בהעלותך את הנרות. סמך נרות על חנוכה. רמז לחנוכה לפרסומי ניסא בנרות: יאירו שבעל הנרות. כי אני איני צריך לאורה: שבעת הנרות. כנגד ז' כוכבי לכת: כתיב בהעלותך את הנרות. וכתיב (שמות כז כ) להעלות נר תמיד. דמהדרין מן המהדרין לבית הלל תחילה נר ואח"כ נרות, שמוסיפין והולכין. והיינו להעלות נר שמעלין בקודש ולא מורידין].
ונלענ"ד ליישב הכל על נכון דאי' בש"ס בשבת (דף כ"ב ע"ב) מחוץ לפרוכת העדת יערך וכי לאורה הוא צריך והלא כל ארבעים שנה שהלכו בני ישראל במדבר לא הלכו אלא לאורו אלא עדות היא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל.
וכ' התוס': וי"מ וכי אהרן כשהיה נכנס לפנים לאורה היה צריך והלא מ' שנה היה מאיר להם עמוד ענן בכל המקומות כדאמרינן (בת"כ) [בברייתא דמלאכת המשכן] היה מסתכל בטפיח (ורואה בו) ויודע מה בתוכו בחבית ויודע מה בתוכה וכו'. ומיהו בשלהי כל קרבנות (מנחות דף פ"ו ע"ב) משמע דאשכינה קאי דמייתי לה גבי הא דא"ר אליעזר לא לאכילה אני צריך ולא לאורה אני צריך וקאמר נמי התם לפרוכת העדות עדות היא לכל באי עולם שהשכינה שורה בישראל וא"ת לאורה אני צריך והלא כל אותן ארבעים שנה.
יש לדקדק דע"כ הש"ס דהכא לא ס"ל כהאי (דת"כ) [דברייתא דמלאכת המשכן] דאל"כ עדיפא ה"ל למימר, ע"כ אהרן לא הי' צריך לאור בב"ה משום דענני כבוד .. על הקב"ה שהוא אורו של עולם.
ולפ"ז קשה מנ"ל להש"ס להוכיח .. עדות היא לבאי עולם דלמא משום דאהרן הי' צריך לאור כקושי' התוס' וכקושי' ..
ונ"ל להוכיח דאף לפי האמת אהרן לא הי' צריך לאור, דאי' לעיל (דף כ"א ע"א) תני רמי בר חמא פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת אין מדליקין בהן במקדש משום שנאמר להעלות נר תמיד. הוא תני לה והוא אמר לה כדי שתהא שלהבת עולה מאיליה ולא שתהא עולה על ידי דבר אחר. פירש"י ולא שתהא עולה כו', ולא שתהא צריכה תיקון והטייה.
ונ"ל להסביר ולמצוא טעם למה נאסרו הני שמנים ופתילות דלקמן פליגי אמוראי אי הני שמנים ופתילות מותרים לנר חנוכה או לא, מ"ד מותר קסבר כבתה אין זקוק לה, ולמ"ד אסור קסבר כבתה זקוק לה, והואיל ואין נמשכין אחר הפתילה יש לחוש שמא יכבה ויפשע ולא יתקן כן פירש"י... במנורה נמי ק"ל אי כבתה זקוק לה דכתיב להעלות נר תמיד, וא"כ שייך נמי שמא יפשע. מעתה זהו פירושו דש"ס להעלות נר תמיד וכו' לפיכך האי שמנים ופתילות אסורין למנורה.
והשתא מוכח ע"כ דאהרן לא הי' צריך לאורו דאל"כ למה ציוה השם שלא ליקח משמנים ופתילות שאין נמשכין משום שמא יפשע ולא יתקן, דהלא בודאי יתקן משום דצריך לאורה, אלא ודאי שלא הי' צריך וזה נכון מאד.
אמנם אי בלא"ה איכא הוכחה שלא הי' צריך לאורה י"ל דכל השמנים כשרים למנורה. דהמפרשים כתבו הא דג' מזרחיי' הי' פונים ומאירים לצד פנים להורות שלא הי' צריך לאורה דא"כ הי' נעשים לאורך כדי שיתפשט האור .
מעתה זהו שפירש"י בהעלותך למה קרוי וכו' כדי שתהא הלהב עולה מאלי' וכו' וא"כ מוכח כמ"ש לעיל דלאו לאורה הי' אהרן צריך.
אמנם קשה לאידך פירושו של רבותינו דלכך כתוב בהעלותך ע"ש מעלה הי' לפני המנורה וכו' א"כ ליכא הוכחה שאהרן לא הי' צריך לאור בב"ה, לכך פירשו דג' מזרחיי' הי' פונים וכו' וכ"כ למה כדי שלא יאמרו וכו'.
אמנם אי איכא בלא"ה היכירא שאהרן לא הי' צריך לאור א"כ הי' יכול לשנות את המנורה כדי שיתפשט האור. דאי' ברש"י הביאו הרמב"ן {דברש"י שלפנינו ליתא} הא דנסמך פ' בהעלותך לחנוכת הנשיאים משום דחלשה דעתו של אהרן שלא הי' שבטו מקריב כמו שאר הנשיאים א"ל הקב"ה חייך שלך גדולה משלהם שאתה מדליק ומטיב המנורה. ואס"ד דאהרן הי' צריך לאור מה שלך גדולה וכו ומה מצוה הי' הלא הי' צריך להאיר לו, אלא ודאי מוכח שלא הי' צריך, וא"כ הי' יכול לשנות, וז"ש רש"י להגיד שבחו של אהרן שלא שינה שאפ"ה לא שינה.
עפ"י דברים אלה יתורץ נמי הבעל הטורים דהב"ח הביא בשם מרדכי הא דאסור להדליק מנר לנר משום דעיקר מצוותה נר א' והמהדרין מוסיפין וא"כ איך ידלק בנר של מצוה שאר נירות הפחותות ממנו בערך. והקשיתי א"כ מה פריך הש"ס ממנורה על הא דרב דאמר אין מדליקין מנר לנר דהתם כולם של מצוה הם.
אמנם אי הא דמהדרין וכו' יש להם סמך מן התורה פריך הש"ס שפיר. וי"ל דזוהי הוכחות בעל הטורים.
ברם אי מציא למימר דבלא"ה לא מקשה הש"ס מידי דלמא משום עדות היא לבאי עולם, אלא משום דאהרן הי' צריך להאיר לו א"כ איכא למימר דלעולם עיקר המצוה בנר א'.
והשתא א"ש בהעלותך וכו' לאו לאורה אני צריך אלא הז' נר לנגד ז' כוכבי לכת, וא"כ אהרן לא הי' צריך לאורה, והשתא ע"כ מהדרין מן המהדרין נמי מצוה הי' ואתי' מקרא, כתיב נר ואח"כ נרות לומר דמהדרין מוסיפין וכו' כב"ה ודו"ק.
*
בבעל הטורים פ' בהעלותך: יאירו שבעת הנרות אני איני צריך לאורה: סמך בהעלותך לחנוכת הנשיאים וכתיב להעלות נר תמיד, ונרות, לומר כב"ה שמהדרין מוסיפין והולכין דמעלין בקודש עכ"ל.
המאמר הזה תמוה מאד.
ונ"ל דלעיל בפ' תצוה ובסוף פ' אמור על פסוק להעלות נר תמיד פרש"י כל לילה ולילה קרוי תמיד, דמצותה מערב עד בוקר. וכן מצינו בתמיד וכו' ע"ש. וכ' הרמב"ן מדר' רבותינו אינו כן דנר המערבי הי' דולק תמיד, וא"כ קאי אנר מערבי.
מעתה נראה דהוכחת הבעל טורים אינו אלא לדעת רש"י דלהעלות נר תמיד קאי אכל ז' נרות אבל לדעת הרמב"ן לא קאי אז' נרות אלא אנר המערבי. ושפיר קרוי הכא נרות והתם נר, ומנלי' למדרש מיני' אסמכתא לחנוכה.
ונ"ל דכבר הקשיתי בש"ס דשבת (דף כ"ב) אית' לפני פרוכת העדות יערוך וכי לאורה אני צריך אלא עדות היא לבאיך עולם וכ'ו. הקשה תו' וכי שייך לומר והלא כל מ' שנה לא הלכו אלא לאורו וכו' ולפי ת"כ ניחא .. וכי אהרן לאורה צריך והלא כל מ' שנה הלכו לאורו של עמוד הענן דאדם רואה בטפיח ומסתכל לאורה של עמוד הענן עכ"ל.
והקשיתי על ... הא ע"כ הש"ס דהכא אינו סובר כברייתא דת"כ דעמוד ענין הי' מאיר להם בכל מקם דא"כ ה"ל להקשות מאהרן .. אלא דל"ל ההיא סברא דענני כבוד הי' מאיר בכל מקום. א"כ מנ"ל משום עדות לבאי עולם דלמא משום אהרן שעשה להאיר לו.
ונראה דאף לפי האמת מוכח דאהרן לא הי' צריך לאורה, דאי' סוף חגיגה [דף כ"ו ע"א] כיצד מעבירין על טהרת עזרה מטבילין את הכלים שהיו במקדש ואומרין להם הזהרו שלא תגעו בשלחן. תנא אף במנורה וכו' ותנא דידן מאי טעמא לא תני מנורה, שלחן כתיב ביה תמיד ולא הי' יכולין לסלקו ומנורה לא כתיב בה תמיד. פרש"י והא דכתיב להעלות נר תמיד היינו כל ליל קרוי תמיד. והקשה ר"ח כקושיי' הרמב"ן לעיל, ותירץ דאף דנר המערבי הי' דולק תמיד לא הוי אלא מדרך נס, והראי' שלא נתן בתוכה אלא כמדת חברותיה ואיך סומכין על הנס עיין .. באורך פ' תצוה.
אית' ביומא (דמ"ז) ובהעלות אהרן את הנרות בין הערבים יקטירנה מערב עד בוקר אמרו כחכמים אין לך שכשריה מערב אלא זו בלבד ואחרי' לא נעשי' שום עבודה. וא"כ לא ס"ד כלל שהמנורה נעשי' להאיר לאהרן הלא מצותה אינה אלא מערב עד בקר ואז אין זמן עבודה כלל, דכל עבודה אינן כשרות אלא ביום. א"כ לדעת הרמב"ן דאף ביום הי' צריך נר המערבי להיות דולק מדאורייתא אכתי ק' שלמה אהרן צריך לאורה.
והשתא אלו הן דברי הבעל טורים איני צריך לאורה אלא למה משום עדות היא לבאי עולם כדאי' בש"ס, וק' דלמא אהרן צריך לאורה כקושיי' הת"כ, אלא ודאי הואיל ומצותה מערב עד בקר ולא ביום כלל א"א לומר כן, ונר המערבי אינו מהחיוב להאיר כל היום מדאורייתא, וא"כ להעלות נר תמיד ע"כ אז' נרות קאי וכפירש"י, והשתא דקדק שפיר למה קרוי התם נר בלשון יחיד הלא אכל ז' נרות, אלא ודאי רמז לחנוכה נר ואח"כ נרות ודו"ק.
*
ריש במה מדליקין פרש"י בניסא דחנוכה דהכ"ג הי' חותם פך שמן כדי שלא יגע בו זבים. יש לדקדק למה הי' זהיר דוקא מטומאת זבים ומנ"ל דלמא מכל טומאה ואפי' טומאת הי' נזהרים.
תו איכא למידק דאי' בת"כ להעלות נר תמיד מורה מלת תמיד אפי' בטומאה, וקשה לכאורה ניס' בכדי למה לן .. באותו פך שלא הי' אלא למדת ליל אחת כל שמנה ימים ומה בכך אם היו קונים שמן ואם נטמאת נטמאת דכמה פסח הי' באין בטומאה ומצינו בחזקי' שהי' נענש על שעיכב שנה מפני טומאה דטומאה הותרה בציבור.
ונראה דודאי אי משום טומאת מת ניחא דאי' בפסחים (דף פ' ופ"א) דהציץ מרצה על טומאת מקדש וקדשיו דווקא טומאת מת ולא טומאת זבים, ויליף מקרא דכתיב איש כי יהיה טמא לנפש וכ"ה בפסחים (דף ס"ט ע"ב) אי נטמא רוב הציבור לא אמרינן קומו טבולו משא"כ ערלים אמרי' להו קומו מהולו מעתה תרווייהו .. ולכך דקדק רש"י בלשונו הז"ך טומאת זבים וק"ל.
מתוק לחכי
שר חמישים ומאתים
תגובות: 344
זיך איינגעשריבן אום: פרייטאג מאי 21, 2021 7:39 am

Re: חנוכת הבית לדוד: מהגרד"א לחנוכה

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך מתוק לחכי »

המשך חנוכת הבית לדוד
שם בגמרא: בעו מיניה מרבי יהושע בן לוי מהו להסתפק מנויי סוכה כל שבעה אמר להו הרי אמרו אסור להרצות מעות כנגד נר חנוכה עכ"ל.
איכא למידק היאך פשט ריב"ל מנר חנוכה שלא אליבא דהלכתא, דמאן אמרה אסור להרצות מעות רב דאית ליה משום ביזוי מצוה ואזיל לשיטתו דסובר אין מדליקין מנר לנר, וכיון דהלכה כשמואל דהא רבה עביד כוותיה לא ה"ל למפשט שלא אליבא דהלכתא.
ולכאורה היה נראה לומר אף דשמואל פליג וסובר מדליקין מנר לנר אפי' ע"י קינסא ולית לי' משום ביזוי מצוה טעמי' משום שהוא לצורך מצוה, אבל בהרצאות מעות נגד נר חנוכה מודה שמואל דאסור משום ביזוי מצוה כיון דאינו לצורך מצוה.
אמנם לפ"ז קשה מאי קמ"ל רב דאסור להרצות מעות כיון דפליג רב אשמואל ואסור מנר לנר ע"י קינסא משום ביזוי מצוה אף שהוא לצורך מצוה מכ"ש הרצאות מעות שאינו לצורך מצוה. אלא ודאי דאין חילוק בין צורך מצוה לאין צורך מצוה.
והדרך האמת שריב"ל סובר דהלכה כשיטת רב דכיון דהלכה כרב באיסורי נגד שמואל גם בהא הלכתא כרב לגבי שמואל.
וזה הוא דכתבו תוס' בד"ה מאי הוי עלה וכו' וצ"ל דאינו תופס דברי רבה עיקר ומיבעי ליה וכו' עכ"ל. היינו טעמא דאינו תופס דברי רבה עיקר כיון דריב"ל סובר כשיטת רב.
וי"ל דריב"ל אזיל לשיטתיה וסובר דהדלקה עושה מצוה, ולפ"ז קם שיטת רב דגם רב מודה מדליקין מנר לנר אבל ע"י קינסא אסור לשיטתי' משום ביזוי מצוה.
*
שם בשיטת רש"י אכחושי דמיחזי כמאן ששקיל נהורא ושואב קצת מלחלוחית שמנו עכ"ל.
י"ל לפ"ז מאי מקשה הש"ס לקמן אליבי' דרב ממנורה דבמנורה היו מדליקין משרגא לשרגא דשאני גבי נר חנוכה מנירות דמנורה דגבי נר חנוכה משני הש"ס לעיל לשיעורא שצריך ליתן מכווין השיעור להדליק עד שתכלה הרגל דתרמודאי מן השוק וי"ל מש"ה אסור להדליק מנר לנר שמתמעט השיעור של נר חנוכה שדלק ממנו כי פן לא נתן השיעור רק בצמצום.
ויש קצת ראייה שלא היו רגילין ליתן רק שיעור בצמצום וראייה לזה מדברי ר"י אבוהב שמשני על קושיות הרשב"א דמקשה אליבא דהרי"ף שמתיר להשתמש אחר שתכלה שיעור הדלקה אליבא דרב, לפ"ז למה התיר רב (להסתפק) [להדליק] משמנים וכו' הא פן יבא לידי הטייה אחר זמן שיעור הדלקה ע"ש. ומיישב דמיירי שלא נתן רק שיעור מצומצם. וע"כ מיירי דתמידין כסדרן לא היו רגילין ליתן רק כשיעור בין בחול בין בשבת דאלת"ה ליחוש רב פן יוסיף ויבוא ע"י כן לידי הטייה, אע"כ שהיו נזהרין ליתן יותר משיעור.
ולפ"ז י"ל מש"ה אסור בנר חנוכה להדליק משרגא לשרגא דעי"כ יפחות השיעור בנר שמדליק ממנו אבל במנורה לא היו מדקדקין בשיעורא שהיו נותנין שמן בלילות קצרות כמו בלילות ארוכות לא הי' חשש זה אף ששקיל נהורא ושואב קצת מלחלוחית שמנו.
וי"ל לכך כתב רש"י 'דמחזי' כמאן דשקל נהורא ושואב קצת מלחלוחית שמנו דלא אסרו אלא משום מראית עין דמתחזי כמאן דחסר, אבל באמת בזה שמדליק מנר לנר אין אורה חסר כלום, כמו שפירש"י בפ' בהעלותך וְשַׂמְתִּי עֲלֵיהֶם (במדבר יא, יז) למה משה דומה באותו שעה לנר שמונח על גבי מנורה והכל מדליקין הימנו ואין אורה כלום חסר עכ"ל.
*
בגמרא: מתיב רב אויא סלע של מעשר שני אין שוקלין כנגדו דנרי זהב ואפילו לחלל עליו מעשר שני אחר וכו' אלא אי אמרת בקינסא נמי שרי הא תהוי תיובתא אמר רבה גזירה שמא לא יכוין משקלותיו. פירש"י: לא יכוין משקלותיו, שמא לא ימצאם טובים, או ימצאם יתירים, ויחוס עליהן ולא יחלל המעשר עליהן, ונמצא שביזה המעשר שלא לצורך עכ"ל.
יש להקשות כיון דרבה מתרץ אליבא דשמואל ולעיל אמר שמואל וכי נר קדושה יש בו א"כ מתיר שמואל להרצות מעות כנגד נר חנוכה אף שביזה הנירות שלא לצורך.
ויש ליישב דיש לדקדק עוד מאי מקשה הש"ס מברייתא אשמואל דלמא שמואל לית לי' הברייתא.
אלא נראה דהש"ס מקשה הלכתא אהדדי דבמעשר שני קי"ל אין שוקלין כנגדו דינר זהב ואפי' לחלל עליו מעשה שני אחר והטעם משום ביזוי מצוה ולעיל אמר אביי כל מילי דמר אביד כרב בר מהני תלת וכו' מדליקין מנר לנר וכו' ואי אמרת בקינסא נמי שרי א"כ הילכתא דביזוי מצוה מותר.
ועל זה קאמר הש"ס אמר רבה גזירה שמא לא יכוין משקלותיו והא דקי"ל מדליקין מנר לנר אפי' ע"י קינסא היינו משום שהוא לצורך מצוה, ורבה מתרץ דבריו הראשונים שעבד כשמואל בזה שמדליקין מנר לנר אפילו ע"י קינסא אבל מה שמתיר שמואל להרצות מעות כנגד נר חנוכה בהא לא ס"ל רבה כוותיה.
אמנם עדיין יש לפקפק לפמ"ש דש"ס מקשה הלכתא אהדדי היא גופא קשיא לי' מנ"ל להש"ס דהלכתא כשמואל ואי משום דעבד רבה כוותי' דלמא מש"ה עביד רבה כוותי' שלא ה"ל נר אחרת להדליק ממנה וחייש דלמא יעבר זמן הדלקה אשר שיעורא בשיעור דרבנן עד כלות הרגל דתרמודאי מן השוק ודלמא יהיה מצוה עוברת לכן הדליק מנר לנר, משא"כ אם אפשר להביא נר ממקום אחר ויש לו שעות להדליק נירות דחנוכה פשיטא שרבה לא הדליק מנר לנר. ולפ"ז בסלע של מעשר שני כיון שהוא דבר שאין מצוה עוברת מש"ה אסור לשקול כנגדו ואפי' לחלל עליו מעשר שני אחר.
וצ"ל דזה אינו דע"כ מוכרח דהא דעביד רבה כוותי' אף אם יש שם נר אחרת מ"מ מותר להדליק מנר חנוכה לנר חנוכה, דאלת"ה קשה למ"ד בקינסא פליגי אבל מנר לנר שאין בו ביזוי אליבא דכ"ע מותר א"כ למה עביד רבה כשמואל הא ה"ל למעבד כרב דכל מילי דמר עביד כרב משום דהלכה כרב באיסורי ולמה הדליק ע"י קינסא אשר יש בו ביזיון ואכחושי ה"ל להדליק נר מנר דבזה אין בו ביזיון ורב מודה שמותר ומדוע עשה ככה והכניס את עצמו בספק במקום שרב פליג אשמואל הא אפשר למעבד ככ"ע. אע"כ רבה הלכה למעשה אתא לאשמעינן דהלכה כשמואל בהא ואף בקינסא שרי. ולפ"ז אף בשהיה לו נר אחרת שרי להדליק בנר חנוכה ומקשה שפיר הלכתא אהדדי.
אך עדיין לא פלטית דאכתי י"ל טעמא דרבה דעביד כשמואל דלא ה"ל נר אחרת ולהדר אחר נר אחר לא היה אפשר כי היה ירא לפנשו שלא יעבור הזמן. ואם נפשך לומר למה הכניס רבה עצמו בספק פלוגתא והדליק ע"י קינסא ה"ל להדליק נר מנר שזה אפי' רב מודה דשרי למ"ד בקינסא פליגי, י"ל דשמואל הדליק בקינסא ולא הנר מנר טעמו ונימוקו עמו שרי' נהורא דודאי אילו היה שניהם שקולים הם שמואל גופיה עביד כרב, אלא שמואל סבר קינסא עדיף דע"כ למ"ד בקינסא פליגי אבל מנר לנר מדליקין מסכים דהדלקה עושה מצוה כדלקמן בש"ס אי הדלקה עושה מצוה מדליקין מנר לנר, ולקמן בשמעתין אמרינן למ"ד הדלקה עושה מצוה הדלקה במקומה בעינן, לכן מסכים שמואל להדליק ע"י קינסא להביא הקינסא ולהדליק הנר חנוכה במקומה משא"כ אי מדליקין מנר לנר ה"ל שלא במקומה שמביא הנר ממקומו ומדליק מנר חנוכה זה וחוזר ומניח למקומו ואנן במקומו בעינן הדלקה, ולכך מסכים שמואל דדוקא ע"י קינסא דהוא עדיף דהדלקה במקומו אף שיש ביזוי, משא"כ אי מדליקין מנר לנר אף שאין בו משום ביזוי עדיף טפי ע"י קינסא משום דמדליק במקומו.
וי"ל מדקאמר שמואל סתם מדליקין משמע אין חילוק בין נר לנר ובין ע"י קינסא ורבה נמי שהעיד אביי עליו שהדליק מנר לנר ע"כ מנר לנר גופי' ג"כ פשיטא דמותר, דא"כ ה"ל לפרש בהדיא ע"י קינסא שלא לטעות כפשוטו מנר לנר ולזה מסכים שמואל.
ודבר זה הוא מוכרח לקמן דאלת"ה יהיה דברי הרא"ש בפסקי הלכותיו סותרים אהדדי דהוא פוסק בשמעתין וז"ל: והלכתא הדלקה עושה מצוה מדמברכינן אקב"ו להדליק נר של חנוכה ש"מ הדלקה עושה מצוה עכ"ל. ואחר זה פסק הרא"ש: אמר רבא הדליקה בפנים והוציאה לחוץ לא עשה ולא כלום משום שהרואה אומר לצורכו הוא דאליק כיון שלא הדליקה במקום הנחתה עכ"ל. לפ"ז מזכי שטרא לבי תרי דלמ"ד הדלקה עושה מצוה אינו מן הצורך לתירוצי' שמשני הש"ס דהרואה אומר לצורכו הוא דאדלקה דהתירץ שמשני הש"ס הוא אליבא דמ"ד הנחה עושה מצוה וע"ז משני הש"ס התם נמי הרואה אומר לצורכו דאדליקה משא"כ למ"ד הדלקה עושה מצוה אינו מן הצורך לתירץ זה אלא הדלקה במקומו בעינן וצ"ע. והרב הב"ח ומגן דוד (סי' תרע"ה) מקשים על הטור וש"ע קושיא זו ונכנסים בדוחקים ליישב.
ולפימ"ש מיושב בטוב טעם ודעת דאנן פסקינן מדליקין מנר לנר אליבא דהלכתא דמנר לנר שלא ע"י קינסא שרי, והרא"ש והרי"ף פסקו מדליקין משרגא לשרגא ולא ע"י קינסא, ולפי"ז אס"ד דהדלקה במקומו בעינן איך מדליקין מנר לנר דהא דמדליקין מנר לנר משמע אף אם שני נירות משני בתים ורחוקים זה מזה א"כ אין הדלקה במקומה, אע"כ צ"ל דלא בעינן הדלקה במקומה, וא"כ למה אסר רבא הדליקה בפנים וכו' וצ"ל כטעם דיומא של הש"ס שהרואה אומר לצורכו הוא דאדלקה. ומש"ה פוסק הרא"ש הדלקה עושה מצוה ואפ"ה מביא הטעם גבי הדליקה בפנים וכו' משום דהרואה סובר לצורכו הוא דאדלקה, דע"כ מסכים דלאו הדלקה במקומו בעינן דהא מדליקין מנר לנר ואף אם שתיהם מנירות של שני בתים ורחוקים זה מזה וא"ל שמביא הנר שדלק כבר ומדליק הנר שרצונו עתה להדליק מ"מ בחזרת הנר למקומו יאמר הרואה שזה הנר הדליק מאחר ויאמרו דלא בעינן הדלקה במקומה.
ואם נפשך לומר הא הרא"ש מסיים בטעמא דרבא דאמר הדליקה בפנים והוציאה לחוץ לא יצא דהררואה יאמר לצרכו הוא דאדלקה כיון שלא הדליקה במום הנחתה עכ"ל, משמע לכאורה דהרא"ש סובר דהדלקה במקומו בעינן.
זה אינו דבאמת הרא"ש סובר דלא בעינן הדלקה במקומו, והא דכתב הרא"ש הרואה יאמר לצרכו הוא דאדלקה כיון ש[לא] הדליקה במקום הנחתה הכי פירושו כיון שהדליק בפנים והוציאה לחוץ ולא הדליקה במקום הנחתה דמצות הדלקת נר חנוכה הוא מבחוץ ולא מבפנים אבל אם הדליק מבחוץ אף שלא במקומו דהיינו שמדליק מנר לנר אף שאין סמוכין להדדי וא"כ הדלקה הוא שלא במקומה שרי. דאלת"ה ה"ל רבא לאשמעינן רבותא טפי דאף אם הדליק מבחוץ והניח במקומו אסור שהדלקה במקומו בעינן ולמה אשמעינן רבא הדליק בפנים והוציא לחוץ, אף אם הדליק בחוץ והביא למקום אחר אסור. וגם למה אשמעינן רבא היה תפוס נר חנוכה ועומד וכו' עדיפא ה"ל לאשמעינן אם הדליק הנר שלא במקומה מבחוץ והניח במקומו מבחוץ לא יצא, וה"ל לחלק מנר לנר גופיה אי סמוכים יחד כגון בליל ב' ג' שמדליק נגד ימים של חנוכה מותר משא"כ אי המה משני בתים או משני בני אדם המה אסורים. אע"כ שאינו צריך הדלקה במקומו ומותר להדליק מנר לנר בכל אופנים ולפ"ז דברי הש"ע והטור ברורים למבין וגם דרבי הרא"ש צדקו יחדיו ודו"ק.
ועוד י"ל דגם הרא"ש סובר הדלקה במקומה בעינן והא דכתב הרואה אומר לצרכו הוא דאדלקה לא בא אלא לפרש טעמא של דבר דהטעם דבעינן הדלקה במקומה שלא יאמרו לצורכו הוא דאדלקה, דבשמעתין קאמר דאמר רבא היה תפוס נר חנוכה וכו' התם הרואה אומר לצורכו הוא דנקט לה, וא"כ למ"ד הדלקה עושה מצוה יותר היה פשוט לש"ס דהרואה יאמר לצורכו הוא דנקיט, ולכך כשרוצה לפשוט מאידך דרבא הדליקה בפנים וכו' קאמר אא"ב הדלקה עושה מצוה הדלקה במקומה בעינן מש"ה לא עשה ולא כלום ומה"ט גופי' הדלקה במקומו בעינן שלא יאמרו לצורכו הוא דאדלקה אבל למ"ד הנחה עושה מצוה לא אסיק אדעתיה לחוש משום הרואה אומר לצרכו הוא דנקיט. ומתרץ הש"ס התם 'נמי' הרואה אומר לצורכו הוא דאדלקה.
ומעתה דברי הרא"ש נכונים וטעם קא יהיב למילתי' וזה שכתב הרא"ש ומדייק בלשונו ואע"ג דהדלקה עושה מצוה היה תפוס נר חנוכה ועומד ולא הניחה לא עשה ולא כלום מ"ט דהרואה יאמר לצורכו הוא דנקיט וה"נ אמר רבא הדליקה בפנים והוציאה בחוץ לא עשה ולא כלום דהרואה אומר לצורכו הוא דאדלקה כיון שלא הדליקה במקום הנחתה עכ"ל, ובסוף דברי הרא"ש ניכר שכתב דהרואה אומר לצורכו הוא דאדליק כיון שלא הדליקה במקום הנחתה שמפרש הטעם דהרואה אומר לצורכו הוא דאדלקה משום שלא הדליק במקומו.
אך לשון הרי"ף אינו מיושב לפ"ז דז"ל: ואמר רבא הדליקה מבפנים והוציאה לחוץ לא עשה ולא כלום מ"ט ה"נ הרואה אומר לצורכו הוא דנקיט ליה. האי נר חנכוה דאדלה חש"ו לא עשה ולא כלום מ"ט הדלקה עושה מצוה ולא הנחה עושה מצוה וכו' עכ"ל. הרי דגם הרי"ף פוסק הדלקה עושה מצוה ואפ"ה כתב הטעם לצורכו הוא דנקט ואליב'י אי אפשר לתרץ כמ"ש לדעת הרא"ש כי הוא כתב לישנא דהש"ס ה"נ וכו' ולשון זה קאמר בש"ס למ"ד הנחה עושה מצוה.
והרמב"ם אף שבכל מקום תופס לשון הרי"ף רבו הכא לא נקיט לשון הרי"ף דז"ל הרמב"ם בהלכות חנוכה (פ"ד דין ט'): הדליקה מבפנים והוציאה דלוק והניחה על פתח ביתו לא עשה ולא כלום עד שידליקנו במקומו וכו' עכ"ל. והיינו משום דקימ"ל דהדלקה עושה מצוה ולכך לא עשה ולא כלום כיון שלא הדליק במקומו.
ואמינא עוד שי"ל שמואל מסכים שקינסא עדיף מהדלקת מנר לנר דאם מדליק מנר לנר הוי הכחשה בכל פעם שמדליק הנירות בנר חנוכה כל נר ונר שמדליק הוא הכחשה משא"כ אם דלק קינסא בנר חנוכה והדר דולק הנרות של חנוכה הוי רק הכחשה אחת וא"כ אף שהוא ביזוי מ"מ י"ל סברא שהוא טוב יותר ולכך מדליק שמואל בקינס ולא בנר.
מ"מ מדקאמר מדליקין 'נר' מנר משמע שאינו רק נר אחד נמצא שלא הוי אכחושי יותר מקינסא ואפ"ה הדליק בקינסא.
מתוק לחכי
שר חמישים ומאתים
תגובות: 344
זיך איינגעשריבן אום: פרייטאג מאי 21, 2021 7:39 am

Re: חנוכת הבית לדוד: מהגרד"א לחנוכה

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך מתוק לחכי »

ב"ה געענדיגט בלעטל 11 מ18.
שם בגמ': מתיב רב ששת מחוץ לפרוכת וכו' והא הכא כיון דקביעי נרות לא סגי דלא משקל ואדלוקי וכו' עכ"ל.
יש להקשות הא יש לחלק בין נרות דמנורה ובין נרות דנר חנוכה דכד עיינת במרדכי והובא ג"כ בש"ע בא"ח בהג"ה (סי' תרע"ד) ז"ל: נהגו להחמיר בנר חנוכה שלא להדליק אפילו מנר לנר דעיקר מצותו אינו אלא נר א' ושאר אינו מצוה כל כך לכן אין להדליק זה מזה עכ"ל.
ומעתה מה מקשה הש"ס דלמא שאני התם בנרות דחנוכה כיון דעיקר מצוה אינו אלא נר אחד ושאר נירות אין מצוה כ"כ ולכך אין מדליקין משום ביזוי, משא"כ נירות דמנורה שהכל היו קדושה א' מש"ה הדליקו מנר לנר.
וגם יש לנו פתחון פה לפי מה שכתב המרדכי שאר נירות שאינו מצוה כ"כ אין מדליקין מנר שעיקר מצוה, א"כ במהדרין מן המהדרין גופי' יש מקום לפקפק, דהא פליגי ב"ש וב"ה לב"ש פוחת והולך ולב"ה מוסיף והולך. וע"ש בש"ס שאמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן שני זקינים היו בצידון א' עשה כב"ש וא' עשה כב"ה וכו'. ולפ"ז למ"ד פוחת והולך לילה ראשונה מדליקין ח' א"כ כל הח' נירות קדושה אחת להם , ולמ"ד מוסיף והולך אינו מדליק אלא נר א'. א"כ מי שמדליק שמונה לצאת ידי שניהם ז' נירות מידי ספיקא לא נפקא דלמא הלכה כב"ה וכל הז' נירות חול נינהו ואין מדליקין הז' נירות מנר שהוא עיקר מצוה. וזהו עד יום ד' ועד בכלל דלב"ה דסובר מוסיף והולך מדליקין ביום ד' ארבע נירות, ולב"ש חמשה, וא"כ לדעת ב"ה מי שמדליק חמש נירות נר אחד חול. ומכאן ואילך הוא דבר והפוכו דלב"ש דסובר פוחת והולך א"כ ביום ה' מדליקין ד' ולב"ה דסובר מוסיף והולך ביום ה' מדליק ה', ולפ"ז לב"ש נר א' חול, ואם מי שמדליק ביום ה' חמשה וכן עד יום שמיני (ז') [ח'] לדעת ב"ה מדליקין ולדעת ב"ש מדליקין נר א', וא"כ מי שמדליק שמונה נירות ז' נירות חול לדעת ב"ש.
ואפשר ליישב דגם שמואל דאמר מדליקין מנר לנר לא אמר אלא בנר איש וביתו אבל במהדרין מודה שמואל דאין מדליקין.
מתוק לחכי
שר חמישים ומאתים
תגובות: 344
זיך איינגעשריבן אום: פרייטאג מאי 21, 2021 7:39 am

Re: חנוכת הבית לדוד: מהגרד"א לחנוכה

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך מתוק לחכי »

שם בגמרא: אר"ה ברי' דר"י חזינא אי הדלקה עושה מצוה מדליקין מנר לנר וכו' עכ"ל.
הכוונה שאסור להדליק אי אמרינן הנחה עושה מצוה כי יש לחוש שישתמש לתמשיש אחר כיון שקודם הנחה אינו מצוה ויהי' בזוי מצוה, משא"כ אי הדלקה עושה מצוה יודע שאסור לעשות שום צורך דבר אחר כי משעת הדלקה חל עליו קדושת נר חנוכה מש"ה בקינסא אסור אף אי נימא הדלקה עושה מצוה דיש לחוש שידלק דבר אחר בקינסא קודם שידליק נר חנוכה.
גם י"ל אי הנחה עושה מצוה אין מדליקין שיש לחוש פן יכבה קודם שיקיים מצות הנחה ויהי' בזוי הכחשה מצוה בחנם כמתרץ הש"ס לעיל חיישינן שמא לא יכוין משקלותיו, משא"כ אי הדלקה עושה מצוה אין לחוש כי מיד שמדליק נעשה מצוה ואם כבתה אינו זקוק לה ומש"ה בקינסא אסור פן יכבה ונמצא שנעשה הכחשה וביזוי ללא צורך.
והנה אי נימא הדלקה במקומו בעינן צריך עיון אי הדלקה מותר כי אין המצוה נגמרה בכך במה שמדליקין הנר מנר כי הדלקה במקומו בעינן ועיין בא"ח (בסי' תרע"א סעי' א').
*
שם בגמרא: מתיב רב אויא סלע של מעשר שני וכו' אלא א"א בקינסא נמי שרי תהוי תיובתא וכו' עכ"ל.
קצת קשה דה"ל לרב אויא להקשות ברייתא דמעשר שני וברייתא דמנורה אהדדי, דמברייתא דמעשר שני מוכח דאסור בקינסא משום ביזוי מצוה, ומברייתא דמנורה משמע מקינסא מותר ולית בי' משום ביזוי מצוה, מדאמר רב ממנה היה מדליק ובה היה מסיים.
וי"ל דרב אויא ידע במעשר שני הטעם משום גזירה וגם ידע במנורה כדמתרגם רב פפא בפתילות אריכות ולכך לא היה מקשה ברייתות אהדדי די"ל ביזוי מותר כדמוכח מברייתא דמנורה והא דתניא במעשר שני אין שוקלין כנגדו וכו' הטעם משום גזירה. או י"ל במעשר שני אסור משום ביזוי ובמנורה היו פתילות ארוכות כמסקנת הש"ס, וא"כ זיל הכא קמדחי לי' וזיל הכא קמדחי לי'.
והא דמקשה אמ"ד משום ביזוי מצוה ממעשר שני היה סבור במנורה מיירי בפתילות ארוכות וביזוי אסור.
*
שם בגמ': אמר רבה גזירה שמא לא יכוין משקלותיו עכ"ל.
והנה עיין ברמב"ם פי' המשנה ריש מס' מעשר וז"ל: מעשר שני קדש וכו' ואין שוקלין בו לפי שהוא בזיון בקדשים עכ"ל.
וצ"ע דהא לפי מסקנת הש"ס לא חיישינן משום ביזוי מצוה דאמר רבה גזירה שמא לא יכוין משקלותיו.
וגם הרמב"ם בפסקיו בהל' מעשר שני סובר הטעם משום גזירה וז"ל (בפ"ג דין י"ט): מעשר שני אין שוקלין כנגדו דינר אפי' דינר זהב ואפי' לחללו עליהם מעשר שני אחר גזירה שמא לא יכוין ממנו משקלו ונמצאו הפירות חסרים וכו' עכ"ל. הרי דמפרש טעמא דאין שוקלין כנגד מעשר שני משום גזירה שמא לא יכוין משקלותיו והיאך כתב בפי' המשנה משום בזיון, דהא בשמעתין דקאמר רבה גזירה שמא לא יכוין משקלותיו לא חש משום ביזוי מצוה.
וי"ל דגם הרמב"ם לא חש משום ביזוי מצוה והא דכתב בפי' המשנה שאין שוקלין כנגדן משום בזיון קדשים הטעם משום בזיון קדשים דוקא דשאני קדשים דחמיר. ובזה מסולק תמיהת הלחם משנה מה שמקשה דברי הרמב"ם סתרי אהדדי ע"ש דוק ותשכח.
*
שם בתוס' בד"ה מאי הוי עלה: תימא מה קמבעיא ליה וכו' דהא רבה עבד כוותיה.
קצת יש לדקדק דלמא הכי קמבעיא ליה להש"ס כיון דמרא עובדא הוא אביי דאמר כל מילי דמר עביד כרב בר מהני תלת דעביד כשמואל וכו' מדליקין מנר לנר, מספקא ליה להש"ס אי ראה אביי דעביד רבה כשמואל בנר לנר כי הוא סבר דפליגי בנר לנר א"כ רבה עביד כשמואל לפי דעתו, וזה אינו דלפי המסקנא דא"כ קשה ממנורה כקושי' הש"ס וצ"ל ע"כ דפליגי בקינסא אבל בנר לנר כ"ע מודים ולפ"ז לפי המסקנא רבה עביד אף כרב, אלא אביי היה סבר שהוא עביד כשמואל, ולפ"ז הלכה כרבה שהיה מדליק מנר לנר כיון דלפי האמת עביד כרב, והלכה כרב באיסורי. או דלמא דאביי סבר בקינסא פליגי והעיד דרבה עביד כשמואל אף בקינסא ולפ"ז אין הלכה כרבה דעביד כשמואל דהלכה כרב באיסורי זהו דקמבעי' לי' להש"ס ובזה מסולק תמיהת תוס'.
*
מתוק לחכי
שר חמישים ומאתים
תגובות: 344
זיך איינגעשריבן אום: פרייטאג מאי 21, 2021 7:39 am

Re: חנוכת הבית לדוד: מהגרד"א לחנוכה

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך מתוק לחכי »

שם בא"ד: תימא מאי קמבעי' לי' וכו'.
יש להקשות דלמא הכי קמבעי' לי' ודאי רבה עביד כשמואל בקינסא והלכה כוותיה מדעביד רבה כוותיה אלא דקמבעי' לי לש"ס אי שמואל מסכים דמנר לנר מותר או לא, משום דיש סברא לומר לאיסור בנר לנר דספוקי מספקא לי' אי אמרינן הדלקה עושה מצוה ע"כ הדלקה במקומו בעינן ומש"ה מנר לנר אם אינם סמוכים אסורים כיון שאין הדלקה במקומו משא"כ אם הנחה עושה מצוה מנר לנר מותר כאשר הארכתי לעיל.
ומשני הש"ס חזינא אי הדלקה עושה מצוה וכו' דדבר זה כבר איבעי' לן אי אמרינן הדלקה עושה מצוה או הנחה עושה מצוה ושם נפקא מיני' אי הדלקה עושה מצוה מדליקין מנר לנר דלא הוי ביזוי והוי כמו הדלקות מנורה ואי הנחה עושה מצוה אסור דהוי ביזוי כמו קינסא כדפי' תוס' זהו אליבא דרב. וממסקנת הש"ס דהדלקה עושה מצוה ממנו נלמוד ונפשוט אליבא דשמואל שמתיר בקינסא דלית ליה ביזוי. אמנם אי אמרינן הדלקה עושה מצוה אוסר מנר לנר ושמואל פליג ארב דרב אוסר מנר לנר ע"י קינסא ושמואל מתיר מנר לנר ע"י קינסא אבל מנר לנר גופי' פליגי איפכא שמואל אוסר ורב מתיר אליבא דמ"ד בקינסא פליגי. ואפשר למ"ד בנר לנר פליגי המה מחולקים בסמוכים זה לזה אבל ברחוקים זה מזה אף שמואל אוסר דהדלקה במקומו בעינן.
ויש ליישב דדבר זה נשתקע ולא נאמר דאף דהדלקה במקומו בעינן מ"מ יותר מסתבר להתיר מנר לנר מע"י קינסא כיון שיש בו ביזוי לכך מקשי' התוס' מאי קמבעי' לי' וכו'.
*
בתוס' בד"ה מאי הוי עלה: תימא מאי קמבעי' לי' וכו'.
ולכאורה משמע דהלכה כשמואל דהא רה עביד כוותי' וכו' דהא מאן דמפרש טעמא דרב משום אכחושי מצוה אתותב וכו' עכ"ל.
וקשה בקצרה ה"ל לתוס' להוכיח דרבה סובר דמדליקין מנר לנר אפילו ע"י קינסא ולית ביה משום ביזוי דהא כיון דרבה מתרץ לעיל טעם דשאין שוקלין כנגד מעשר שני גזירה שמא לא יכוין משקלותיו ממקומו מוכרע דס"ל דבקינסא נמי שרי.
והשתא דמוכיחים תוס' דפליגי בביזוי מצוה משום דמאן דמפרש טעמא משום אכחושי אתותב זהו דוחק מדלא קאמר הש"ס תיובתא משמע דלאו תיובתא גמורה היא וכן כתב הרא"ש ע"ש. ויש ראיי' לזה מכמה סוגיו' בש"ס עיין בהר"י מטרני בשמעתין. וא"כ עדיפא מינה ה"ל להוכיח דרבה סובר קינסא נמי שרי מדקמתרץ קושי' הש"ס דמעשר שני גזירה שמא לא יכוין משקלותיו ויש ליישב.
*
שם בא"ד: וצ"ל דאינו תופס דברי רבה עיקר ומבעיא ליה אי הנחה עושה מצוה ואסור לרב מנר לנר משום ביזוי מצוה כמו בקינסא או הדלקה עושה מצוה ושרי עכ"ל.
ויש לדקדק מאי קמבעי' ליה כיון דאמר רב לעיל פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת וכו' וקמפרש ר' ירמי' טעמיה דקסבר כבתה אין זקוק לי' נשמע מיני' דקסבר רב הדלקה עושה מצוה דמה"ט קסבר כבתה אין זקוק לה דכבר נעשה מצותו דהדלקה עושה מצוה והא בהא תליא. והכי איתא מפורש בא"ח הל' חנוכה (סי' תרע"ג סעי' ב') ז"ל: הדלקה עושה מצוה לפיכך אם כבתה קודם שעבר זמנה אינו זקוק לה וכו' עכ"ל. הרי דמטעם דהדלקה עושה מצוה אם כבתה אינו זקוק לה מוכח דס"ל הדלקה עושה מצוה.
ואם נפשך לומר לפ"ז רבא דמפרש לעיל טעמי' דרב הונא משום דכבתה זקוק לה ואפ"ה אמר רבא היה תפוס נר חנוכה ועומד לא עשה ולא כלום משום דהרואה אומר לצרכו הוא דנקט לה א"כ סובר רבא דהדלקה עושה מצוה כדמתרץ הש"ס אליבא דמ"ד הדלקה עושה מצוה.
אי משום הא לא תברא דהא בדברי רבא יש לפקפק דסתרי אהדדי דמדאמר רבא היה תפוס נר חנוכה וכו' והטעם משום דהרואה אומר לצורכו הוא דנקט לה משמע דסובר דהדלקה עושה מצוה ומהא דאמר רבא הדליקה בפנים והוציאה וכו' והתם נמי הטעם משום דהרואה אומר לצורכו הוא דנקיט ליה משמע דסובר רבא הנחה עושה מצוה וא"כ דברי רבא סתרי אהדדי.
אלא נראה דרבא משמיה דנפשי' קאמר הדלקה עושה מצוה והא דאמר הדליקה מבפנים והוציאו וכו' דמשמע מיני' הנחה עושה מצוה לשיטת רב הונא אמר הכי דסובר כבתה זקוק לה וליה לא ס"ל דלדידי' דסובר הדלקה עושה מצוה כבתה אין זקוק לה. ומ"מ דברי רב שאמר כבתה אין זקוק לה מיוסדים משום דהדלקה עושה מצוה, וא"כ מאי קמבעי' לה ה"ל להוכיח דרב סובר הדלקה עושה מצוה.
וי"ל הא דקאמר הש"ס מאי הוי עלה ספוקי מספקא לי' בהני תרי לישנא דלעיל דלחד לישנא א"ר זירא אמר רב מתנא ולאמרי לה א"ר זירא אמר רב, ולכך אמר מאי הוי עלה דללישנא דר' זירא אמר משמיה דרב כבתה אין זקוק לה מוכח דרב סובר הדלקה עושה מצוה דהא בהא תלי' כמ"ש, אך להאי לישנא דר' זירא אמר משמי' דרב מתנה כבתה אין זקוק לה אפשר דרב סובר כבתה זקוק לה, וי"ל דס"ל דהנחה עושה מצוה, ומש"ה כשאמרוה קמי' דאביי משמי' דר' ירמי' לא קבלה דר' ירמי' אמר משמיה דרב כבתה אין זקוק לה וכיון דהיה קים ליה לאביי דרב סובר הנחה עושה דהא אביי אמר כל מילי דמר עביד כרב לבר מהני תלת עביד כשמואל משמע לשיטת אביי רב הי' סובר הנחה עושה מצוה ולכך סובר אין מדליקין מנר לנר וכיון דהי' פשיט ליה לאביי דרב סובר הנחה עושה מצוה מש"ה לא קבלוה כשאמרוה משמיה דרב כבתה אין זקוק לה דהא בהא תליא.
*
והנה הרא"ש [ס"ז] מיישב קושיו' תוס' בענין אחר וז"ל: מאי הוי עלה ותימה מאי קמבעיא ליה דלכאורה משמע דהלכה כשמואל מדעבד רבה כוותיה. וכי תימא אליבא דשמואל מיבעיא אי אית ליה טעמא דבזויי מצוה ולא פליגי אלא באכחושי הא איתותב לישנא דאכחושי ואם כן בבזויי מצוה פליגי. וי"ל דמספקא ליה אי תיובתא גמורה היא או לא ופשיט רב הונא בריה דרב יהושע דלאו תיובתא גמורה היא ולחומרא אמר דפליגי באכחושי ושמואל אית ליה טעמא דבזויי מצוה הלכך אי הנחה עושה מצוה אין מדליקין מנר לנר והוה ליה כמו קינסא עכ"ל.
וגם בזה לא נח דעתי דלפ"ז קשה הא דקאמר הש"ס אר"י וכו' חזינן אי הדלקה עושה מצוה וכו' הא איבעיא זו אפשט מרבה גופיה שהדליק מנר לנר והיאך הדליק הא הוי ביזוי אי הנחה עושה מצוה ואלא ע"כ רבה סובר הדלקה מצוה ולכך הדליק מנר לנר דלית ביה ביזוי .
*
בתוס' בד"ה דאיבעי' להו הדלקה עושה וכו', ונפקא מיני' אם הדליקה חש"ו או הניחה עכ"ל.
גם י"ל דנ"מ דלמ"ד הדלקה עושה מצוה צריך שיהי' שמן בנר כדי שיעור קודם הדלקה כמ"ש הרא"ש ע"ש, אלא דניחא להו [לתוס'] לפרש דנ"מ אם הדליקה חש"ו וכו' משום דנ"מ זו מפורש בשמעתין דאמר והשתא דאמרינן הדלקה עושה מצוה הדליקה חש"ו לא עשה ולא כלום.
*
מתוק לחכי
שר חמישים ומאתים
תגובות: 344
זיך איינגעשריבן אום: פרייטאג מאי 21, 2021 7:39 am

Re: חנוכת הבית לדוד: מהגרד"א לחנוכה

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך מתוק לחכי »

בגמ' (בדף ך"ג) ת"ש דא"ר יהושע בן לוי עששית שהיתה דולקת וכו'. פירש"י בד"ה דולקת: שהדליקה למצות נר חנוכה מערב שבת עכ"ל.
הנה לשיטת רש"י התמיה קיימת אמאי מכבה וחוזר ומדליק בהגבהה סגי כמו שמקשים תוס', כיון דלשיטת רש"י לא מיירי שהדליקו מתחילה לצורך שבת.
והנה בהשקפה ראשונה היה נראה כמו שמפרש הר"ן אליבי' ז"ל: אריב"ל עששית שהיתה דולקת כל היום כולו וכו' פרש"י ז"ל אף על פי שהדליקה למצות חנוכה מע"ש למוצאי שבת צריך לכבותה ולהדליקה למצות הלילה וכן מצינו בנר מערבי אף על פי שהיתה דולקת מכבה ומטיבה ומדליקה כבתחילה עכ"ל. וא"כ אף שהדליקו מתחלה למצות נר חנוכה מכבה ומדליקה דכן מצינו בנר מערבי.
אמנם כד עיינת לעיל ברש"י בד"ה הדלקה עושה מצוה ז"ל אי מצוה של חנוכה תלוי' בהדלקה מדליקין כדאשכחן במנורה ואי הנחה עושה מצוה ועיקר מצותו תליא בהנחה אין מדליקין מנר לנר דהדלקה לאו מצוה היא כולי האי עכ"ל. הרי דוקא אי אמרינן הדלקה עושה מצוה ילפינן ממנורה לשיטת רש"י אבל למ"ד הנחה עושה מצהו לא ילפינן ממנורה. ומעתה למאי דאסיק אדעתי' דש"ס אלא אי אמרת הנחה עושה מצוה הקושי'א נצבו כמו נד אמאי מכבה וחוזר ומדליקה בהגבהה סגי כיון דהנחה עושה מצוה ולא ילפינן ממנורה.
ואמינא לפרש עוד הא דכתב רש"י שהדליקו למצות חנוכה מע"ש מפרש הכי לפי המסקנא דהדלקה עושה מצוה ולפי המסקנא שפיר ילפינן ממנורה שמצוה לכבות קודם הדלקה דילפינן ממנורה כיון דלמסקנא הדלקה עושה מצוה. אבל לפי ה"א דש"ס דקאמר אלא אי אמרת הנחה עושה מצוה וכו' גם רש"י מפרש שהדליקו מתחילה לצורך שבת.
אמנם דוחק הוא לפרש דברי רש"י הכי דא"כ תקשי ה"ל לרש"י לפרש דברי ר' יהושע ב"ל גם לפי המסקנא שהדליקו מתחילה לצורך שבת וכמו שמפרשים תוס' דמיירי שהדליקו מתחילה לצורך שבת וכו', כיון דגם לפי המסקנא דהדלקה עושה מצוה מצינו לאוקמי שהדליקו מתחילה לצורך שבת.
לכן נראה דרש"י מפרש דברי ריב"ל שהדליקו מתחילה לצורך מצות חנוכה בין לפי ה"א דש"ס דהנחה עושה מצוה ובין לפי המסקנא דהדלקה עושה מצוה וקושיות תוס' שמקשין וא"ת אמאי מכבה וחוזר וכו' מעיקרא ליתא, די"ל רש"י אזל לשיטתו דהנה לעיל פירש"י וז"ל: אי הדלקה עושה מצוה אי המצוה של חנוכה תלוי' בהדלקה וכו' ואי הנחה עושה מצוה ועיקר מצוה תליא בהנחה אין מדליקין מנר לנר דהדלקה לאו מצוה היא כולי האי עכ"ל, משמע דרש"י מפרש אי אמרינן הנחה עושה מצוה גם הדלקה מצוה אלא דהנחה עיקר מצוה.
ולפ"ז הא דאיבעי' להו הדלקה עושה מצוה או הנחה עושה מצוה הי' מספקא להו אי הדלקה מצוה היא ובהנחה אין שום מצוה כלל כי הכל תלוי בהדלקה, או הכל תלוי בהנחה וגם הדלקה מצוה היא אלא דעיקר מצוה הנחה היא.
ומעתה אף לפי ה"א דש"ס דקאמר אלא א"א הנחה עושה מצוה וכו' גם הדלקה מצוה היא, אלא שבא לדחות למאי דאסיק אדעתי' דהנחה עיקר מצוה דא"כ האי מכבה ומדליקה מכבה ומגביה ומניחה ומדליקה מבעי' לי' וכו'.
ולפ"ז אין מקום לקושיות תוס' שמקשה וא"ת אמאי מכבה וחוזר וכו' דהא אף למאי דאסיק אדעתי' הנחה עושה מצוה גם הדלקה מצוה היא א"כ צריך לכבות משום הדלקה דגם היא מצוה.
ואם נפשך לומר היא גופא תקשי מנא לי' לרש"י לפרש הכי דאי אמרינן הנחה עושה מצוה גם הדלקה מצוה היא.
י"ל דברי רש"י מיוסדים על אדני פז דלעיל קאמר בש"ס ת"ש דאמר רבא היה תפוש וכו' ש"מ דהנחה עושה מצוה וכו'. ת"ש דאמר רבא הדליקה מבפנים וכו' אי אמרת הדלקה עושה מצוה וכו'. יש לדקדק לפי ה"א דש"ס ה"ל להקשות דברי רבא סתרי אהדדי, דמדאמר רבא היה תפוש נר חנוכה וכו' משמע דסובר הנחה עושה מצוה, ומהא דאמר רבא הדליקה בפנים וכו' משמע דסובר הדלקה עושה מצוה, וא"כ קשיא דרבא אדרבא. ולכך מפרש רש"י אי אמרינן הנחה עושה מצוה גם הדלקה מצוה היא, ולפ"ז לפי ה"א דש"ס לא סתר דברי רבא אהדדי די"ל אף דאמר רבא הדליקה בפנים והוציאה לא עשה כלום אזיל לשיטתו וסובר הנחה עיקר מצוה היא והא דלא עשה ולא כלום משום דגם הדלקה מצוה היא וכיון שהדליקו בפנים לא עשה שום מצוה בהדלקה.
ואם לחשך לומר לפ"ז אכתי מאי קשיא לי' להש"ס אא"ב הדלקה עושה מצוה הדלקה במקומו בעינן וכו', הא לפמ"ש אי אמרינן הנחה עושה מצוה הדלקה במקומו בעינן משום דגם הדלקה מצוה היא.
י"ל לשיטת רש"י מאן דקא מותב שפיר קמותב, דלשיטת רש"י הא דקאמר בש"ס מאי הוי עלה וכו' ספוקי מספקא ליה אי מדליקין מנר לנר כמו שמפרש רש"י אי הנחה עושה מצוה וכו' אין מדליקין מנר לנר וכו', וצ"ל דמספקא לי' אי הנחה עושה מצוה ואסור לרב מנר לנר משום ביזוי מצוה כמו בקינסא או הדלקה עושה מצוה ושרי כמו במנורה. וכ"ת דלמאי שכתבתי לשיטת רש"י אי אמרינן הנחה עושה מצוה גם הדלקה מצוה היא, א"כ מאי מספקא להו דהא אף אי אמרינן הנחה עושה מצוה מותר להדליק מנר לנר כדאשכחן במנורה כיון דגם הדלקה מצוה היא. י"ל דאכתי מספקא לי' דאף במדליק מנר לנר אכתי איכא למיחש לשמא יכבה הרוח (וסברא זו מבואר בא"ח במגן דוד סי' תרע"ד ע"ש), אלא דאם הדלקה עושה מצוה ליכא למיחש לשמא יכבה הרוח כיון דכבר נעשה מצותו בהדלקה, דהא למאי דקי"ל הדלקה עושה מצוה אם כבתה אינו זקוק לה וכדאי' בא"ח (סי' תרע"ד סעיף ב') הדלקה עושה מצוה לפיכך אם כבתה קודם שעבר זמנה אינו זקוק לה וכו' עכ"ל, והטעם כיון שכבר נעשה מצותו. אבל אי אמרינן הנחה עושה מצוה אף דגם בהדלקה איכא מצוה למיחש לשמא יכבה הרוח ולא יבא לידי הנחה דהיא עיקר מצוה. וזה הוא דמספקא להש"ס אי הדלקה עושה מצוה וא"כ מדליקין מנר לנר ולא [חיישנין שיבא] לידי ביזוי מצוה דליכא למיחש לשמא יכבה הרוח כיון דכבר נעשה מצותו בהדלקה. או הנחה עושה מצוה וא"כ אין מדליקין מנר לנר דאף דהדלקה מצוה היא איכא למיחש לשמא יכבה הרוח ולא יבא לידי הנחה דהיא עיקר מצוה.
ומעתה הא דקאמר בש"ס אי אמרת בשלמא הדלקה עושה מצוה הדלקה במקומו בעינן הכי פירושא אי הדלקה עושה מצוה א"כ פרסומא ניסא הוא בהדלקה דהא ליכא למיחש לשמא יכבה הרוח דאף אם כבתה אין זקוק לה וכיון דפרסומא ניסא הוא בהדלקה מש"ה הדלקה במקומו בעינן דאז כשמדליק במקומו איכא פרסומא ניסא. אלא אי אמרת הנחה עושה מצוה אף דגם בהדלקה איכא מצוה מ"מ עיקר מצוה היא בהנחה דהא אף דהדלקה איכא מצוה אין מדליקין מנר לנר דאיכא למיחש לשמא יכבה הרוח ויבא לידי ביזוי מצוה, ולמ"ד הנחה עושה מצוה אם כבתה זקוק לה וחיישינן לשמא יכבה ולא ידליק ואיכא ביזוי מצוה וא"כ ליכא שום פרסומי ניסא בהדלקה דעיקר פרסומא ניסא הוא בהנחה, לפ"ז אמאי לא עשה ולא כלום דאי אמרינן הנחה עושה מצוה לא בעינן הדלקה במקומו כיון דאין פרסום בהדלקה אלא בהנחה דהיא עיקר המצוה .
ומשני התם נמי הרואה אומר לצורכו הוא דאדלקה פי' אף למאן דסובר הנחה עושה מצוה לא בעי הנחה במקומו כיון דליכא פרסומי בהדלקה אפ"ה מהאי טעמא הדליקה בפנים והוציאה לא עשה ולא כלום משום דהרואה הוא אומר לצורכו הוא דאדלקה.
ובשיטה זו מיושב נמי הא דקאמר התם נמי הרואה הוא אומר לצורכו הוא 'דאדלקה' דהל"ל לצורכו הוא 'דנקיט' לה, כיון דש"ס מתרץ הכי למאי דמוקי דהנחה עושה מצוה. ולפמ"ש דרש"י מפרש אף אי אמרינן הנחה עושה מצוה גם הדלקה מצוה היא אלא שאין מצוה כולי האי ניחא דהרואה הוא אומר לצורכו הוא אדלקה דהא גם בהדלקה איכא מצוה והרואה הוא אומר לצורכו הוא דאדלקה ולא עשה שום מצוה בהדלקה.
ובזה נמלטנו נמי דלעיל ה"ל להש"ס להוכיח דהדלקה עושה מצוה מדמברכין על נר חנוכה אשר קדשנו במצותיו וציונו להדליק נר של חנוכה.
ולפמ"ש יתכן דכיון דלפי ה"א דהנחה עושה מצוה הי' סבר גם הדלקה מצוה היא לא הי' יכול להוכיח מידי דאף דהנחה עושה מצוה כיון דגם הדלקה מצוה היא מברכין להדליק וכו' משום דהדלקה תחילת המצוה היא. אבל למאי דמסקינן דהדלקה עושה מצוה מדאמר ריב"ל עששית שהיתה דולקת וכו' כיון דכבר מוכח מדריב"ל דהדלקה עושה מצוה קאמר ועוד מדקא מברכינן אשר קדשנו וכו' דהשתא מדמברכינן אשר קדשנו וכו' מוכח דהדלקה עיקר מצוה היא .
ומעתה מאי מקשים תוס' וא"ת אמאי מכבה וחוזר ומדליק וכו' הא לפי מ"ש אין שום פירכוס ונידנוד דאף לפי מה דאסיק אדעתיה דהנחה עושה מצוה גם בהדלקה מצוה מש"ה קאמר האי מכבה ומדליקה מכבה ומגביה ומניחה ומדליקה מבעי' לי'.
וגם לעיל מיני' שכתבו תוס' בד"ה דאיבעיא להו הדלקה עושה מצוה וכו' ונפקא מיני' אם 'הדליקה' חש"ו או 'הניחה' עכ"ל, ולשיטה שכתבתי בפירש"י תינח הנפקא מיני' אם 'הניחה' חש"ו, דאי אמרינן הנחה עושה מצוה אם הניחה חש"ו לא עשה ולא כלום, ואי הדלקה עושה מצוה הנחת חש"ו הנחה היא כיון דבהנחה ליכא מצוה. אבל אם 'הדליקה' חש"ו ליכא נפקא מיני', דאף אם הנחה עושה מצוה אם הדליקה חש"ו לא עשה ולא כלום כיון דגם הדלקה מצוה היא.
ואל תשיבני א"כ מאי קאמר בש"ס והשתא דאמרינן הדלקה עושה מצוה הדליקה חש"ו לא עשה ולא כלום, הא לפמ"ש גם אי אמרינן הנחה עושה מצוה אם הדליקה חש"ו לא עשה ולא כלום כיון דגם הדלה מצוה היא.
י"ל דהכי נמי קאמר השתא דאמרינן הדלקה עושה מצוה אם הדליקה חש"ו הוא דלא עשה ולא כלום אבל אם הניחה מה שעשה עשוי, אבל לפי ה"א דהנחה עושה מצוה בין אם הדליקה ובין אם הניחה חש"ו לא עשה ולא כלום. ומשום דיוקא דהניחה קאמר והשתא דאמרינן הדלקה וכו'. והא דלא אמר בפירוש הכי, משום דרצה לאשמעינן אשה ודאי מדליקה וכו' דמיירי מהדלקה, קאמר נמי והשתא דאמרינן הדלקה עושה מצוה הדליקה וכו' ומשום דיוקא דהניחה קאמר וכמ"ש.
איברא י"ל גם תוס' אזלי לשיטתייהו דלעיל בד"ה מאי הוי עלה וכו' וז"ל: אי נמי מצאתי בשם ריב"ם דמיבעיא ליה אליבא דשמואל דהילכתא כוותיה אי שרי בקינסא אי לאו, ומיבעיא ליה אי קי"ל כמו שאמר למעלה דלמ"ד משום בזויי מצוה שרי להדליק מנר לנר לרב, ואם כן בקינסא פליגי ושרי שמואל בקינסא. או דילמא לא קי"ל הכי ומנר לנר נמי איכא ביזוי מצוה ואסר רב (פי') דהנחה עושה מצוה ולא דמי למנורה ודוקא מנר לנר שרי שמואל אבל בקינסא וכו' עכ"ל. וכיון דקמיבעי' לי' אליבא דשמואל דהלכתא כוותי' אי מותר להדליק אפי' בקינסא משום דהדלקה עושה מצוה או מנר לנר משום דהנחה עושה מצוה משמע דליכא למיחש לשמא יכבה דא"כ אף אם הדלקה עושה מצוה האיך מדליקין מנר לנר דהא איכא למיחש לשמא יכבה קודם הנחה.
ומעתה אי אמרינן הנחה עושה מצוה הדלקה לאו מצוה היא דא"כ אף אי אמרינן הנחה עושה מצוה יהא מותר להדליק ע"י קינסא כיון שגם הדלקה מצוה ואף שעיקר מצוה הנחה היא כיון דליכא למיחש לשמא יכבה. וזה כוונת תוס' שכתבו נפקא מיני' אם הדליקה חש"ו או הניחה כיון דאי אמרינן הנחה עושה מצוה בהדלקה ליכא מצוה כלל נפקא מיני' נמי לענין הדלקה. ומעתה קא קשי' להו וא"ת אמאי מכבה וחוזר ומדליק בהגבהה סגי כיון דהנחה עושה מצוה דאטו מי גרע דלוקה ועומדת מהדליקה חש"ו דאי אמרינן הנחה עושה מצוה אם הדליקה חש"ו מה שעשה עשוי כיון דבהדלקה ליכא מצוה כלל אמאי מכבה וחוזר ומדליק בהגבהה סגי, והוכרחו לתרץ שהדליקה מתחילה לצורך שבת ולכך גרע מהדליקה חש"ו.
מתוק לחכי
שר חמישים ומאתים
תגובות: 344
זיך איינגעשריבן אום: פרייטאג מאי 21, 2021 7:39 am

Re: חנוכת הבית לדוד: מהגרד"א לחנוכה

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך מתוק לחכי »

שם בגמרא: והשתא דאמרינן הדלקה עושה מצוה וכו' אשה ודאי מדליקה דאמר ריב"ל נשים חייבת בנר חנוכה שאף היו באותו הנס וכו' עכ"ל.
והנה עיין במס' מגילה (דף ד' ע"א) בתוס' ד"ה שאף הן היו באותו הנס וז"ל: פירש רשב"ם שעיקר הנס היה על ידן בפורים על ידי אסתר בחנוכה על ידי יהודית בפסח שבזכות צדקניות שבאותו הדור נגאלו. וקשה דלשון שאף הן משמע שהן טפלות ולפירושו היה לו לומר שהן. לכך נראה לי שאף הן היו בספק דלהשמיד ולהרוג וכו' וכן בחנוכה הגזירה היתה מאד עליהן.
והנה דבריהן רחוקין, ולי נראה ליישב דיש לדקדק בשמעתין דחנוכה דקאמר והשתא דאמרינן וכו' אשה ודאי מדליקה היאך תליא הא דאשה ודאי מדליקה בהא דהדלקה עושה מצוה, דבין למ"ד הנחה עושה מצוה ובין למ"ד הדלקה עושה מצוה אשה ודאי מדליקה כיון שאף הן היו באותו הנס.
ונראה דקושיא חדא מתרצת בירך חברתה, דהנה בהנס שנעשה לישראל כשעמדה מלכות יון עליהם עיקר הי' הנשים דע"י יהודית נעשה הנס. אמנם מצינו שנעשה הנס גם במקדש שלא הי' להם שמן למנורה רק ללילה אחת ונעשה להם נס שדלק ח' ימים.
והנה לעיל כתבתי לשיטת רש"י דאי אמרינן הדלקה עושה מצוה ילפינן ממנורה כיון שהנס הי' במנורה כמ"ש הר"ן. ולפ"ז כיון דילפינן ממנורה ה"א דנשים לא ידלקו שהם לא היו באותו הנס שנעשה במנורה. אבל אי אמרינן הנחה עושה מצוה לא ילפינן ממנורה, וי"ל הא דמדליקין נרות דחנוכה העיקר לאו משום נס דמנורה אלא משום נס שנעשה להם שהקב"ה עמד להם בשעת צרתם והצילם והדליקו נרות זה הי' להם לסימן לששון ולשמחה.
ולפ"ז כיוונו בש"ס והשתא דאמרינן הדלקה עושה מצוה וכו' אשה ודאי מדליקה דאמר ריב"ל נשים חייבת בנר חנוכה דאף הן הי' באותו הנס פירש למ"ד הנחה עושה מצוה א"כ העיקר (שהדליקו) [שמדליקין] לא הי' משום נס שנעשה במנורה אלא משום נס שניצולו במלכות יון וכיון דבזה נשים הי' העיקר פשיטא שנשים חייבת בנר חנוכה כיון שהן היו עיקר בנס זה. אבל השתא דאמרינן הדלקה עושה מצוה וא"כ הא דמדליקין הנרות העיקר משום נס שנעשה במנורה וה"א שנשים אינה חייבת בנר חנוכה כיון שהן לא הי' בנס דמנורה דאשה בעזרה מנין, קמ"ל דאפ"ה אשה ודאי מדליקה דאף הם היו באותו הנס, דאף שלא היו בנס דמנורה מ"מ היו בנס שניצולו ממלכות יון שעמד עליהן.
ולפ"ז אין מקום לקושיות תוס' דטעמא רבה אית בי' שאמר אף הן היו באותו הנס ולא אמר שהן וכמ"ש.
ובזה נמלטנו ממה שנשאלתי בימי חורפי מהרב מחותני מוהר"ר חיים בעל המחבר חות יאיר , דהנה בשמעתין אמר היכן ציונו ר' אוירא אמר מלא תסור וכו' ולפ"ז למה לי' לר' יהושע ב"ל הטעם שנשים חייבת בנר חנוכה משום דאף הן הי' באותו הנס, הא בלא"ה נשים חייבות משום דלא תסור ה"ל מצות לא תעשה שהזמן גרמא ומצות ל"ת שהזמן גרמא נשים חייבת וכדאי' במס' קידושין (דף ך"ט ע"א) וז"ל: וכל מצות לא תעשה בין שהזמן גרמא ובין שלא הזמן גרמא א' האנשים ואחד נשים חייבין וכו' עכ"ל.
ולפמ"ש לא קשה ולא מידי ולא צריך לפני ולפנים דודאי גם הנשים חייבת בנר חנוכה משום לאו דלא תסור אלא דקמ"ל כיון דהדלקה עושה מצוה הנשים לא הי' העיקר בהנס משום דמדליקין העיקר משם נס דמנורה כמ"ש, ואתא לאשמעינן השתא דאמרינן הדלקה עושה מצהו הנשים היו טפלות לכך אמר אף הן .
*
מתוק לחכי
שר חמישים ומאתים
תגובות: 344
זיך איינגעשריבן אום: פרייטאג מאי 21, 2021 7:39 am

Re: חנוכת הבית לדוד: מהגרד"א לחנוכה

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך מתוק לחכי »

פלאי פלאות! השאלה ששאל החות יאיר את רבינו נמצא בין שלל כתבי רבינו ונדפסה בקובץ פנים מאירות (חוברת י"ח עמ' ב').
ולציין שבעל החו"י הי' מבוגר מרבינו בכ"ו שנים. וכשנכתבה מכתב זה הי' רבינו בן י"ז שנים!
וז"ל: שיר המעלות לדוד, הקטן בשנים וגדול בתורה בעושר וכבוד, המפואר בכמה מעלות, חנו אלקים דבר טוב לעיוני ולאוקמי גירסאות, גרסתו שמורה נצח ואין דבר אבוד, דעתו בדעת תורה ודעת נוטה בשיעורין ומחיצין גוד ולבוד, ה"ה מחותני האלוף בחור מעם, מקל נועם, החריף ובקי כהר"ר דוד איש אופנהיים יצ"ו... הלוא נפשו יודעת מאוד, הן בהיותו פה עמדי תמיד אשתעשע בחכמתו ועיונו מדי דברי בו, ועתה אשר נעשה איל מנגח ודו"דאיו נתנו ריח, אלקים ואנשים משמח... לא מר זעירא ולא אנא רבה... ואהבה רבה גילגלה השורה ושורתיים בשומעי כי למזל טוב בא בקישורים עם בת גילו... מעבר לדף: ליד אהובי אשר כנפשי ולבי, מחותני התורני הבקי והחריף כחץ שנון אחריתו יהיה מנון, הבורר תלמודו כבתמחוי וקנון, כה"ר דוד איש אופנהיים נר"ו ואשוי"ר ויח"ל.
מתוק לחכי
שר חמישים ומאתים
תגובות: 344
זיך איינגעשריבן אום: פרייטאג מאי 21, 2021 7:39 am

Re: חנוכת הבית לדוד: מהגרד"א לחנוכה

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך מתוק לחכי »

ב"ה נגמר עמוד 13
בתוס' ד"ה מכבה ומגביה וכו' וז"ל: וא"ת אמאי מכבה וחוזר וכו', וי"ל דמיירי שהדליקה מתחילה לצורך שבת וכו' עכ"ל.
איכא למידק כיון שהדליקו בתחילה לצורך שבת מסתמא הדליקו בפנים דנר של שבת הוא משום שלום בית כדאי' במס' שבת (דף ך"ה ע"ב) מאי ותזנח משלום נפשי א"ר אבוהו זו הדלקת נר בשבת, ועיין ברש"י (דף ך"ג ע"ב) זו הדלקת נר בשבת שבני ביתו מצטערין לישב בחשך עכ"ל. וא"כ הדליקו בפנים לצורך שבת ובמוצאי שבת הוציאו לחוץ, ודמיא להא דאמר רבא לעיל הדליקה בפנים והוציאה לא עשה ולא כלום. ולפ"ז כיון שהדליקו בפנים והוציאה לחוץ היינו טעמא דמכבה ומדליקין משום דהרואה הוא אומר לצורכו הוא דאדלקה בפנים כמ"ש בש"ס התם נמי וכו'.
ואפשר לזה כיון התוס' שכתבו לכך גרע מהדלקת חש"ו וכו' היינו מטעם שכתבתי כיון שהדליקה בפנים הרואה הוא אומר לצורכו הוא דאדלקה.
ומ"מ הלשון לא משמע הכי דא"כ הל"ל התם שמדליקה בחוץ ניכר הדבר שהוא מדליקה לשם חנוכה.
*
בא"ד: דמיירי שהדליקה מתחלתה לצורך שבת וכו' התם שמדליקה בעתה ניכר הדבר שהוא מדליקה לשם חנוכה.
ועיין לעיל (דף ך"ב ע"א) בתוס' ד"ה נר חנוכה שהניחה למעלה מכ' אמה פסולה וכו': וא"ת הוה ליה למימר ימעט כמו גבי מבוי וכו'. אי נמי לא רצה להאריך יכבנה וימעטנה ויחזור וידליקנ' דלמעטה ולהניחה כמו שהיא דולקת אי אפשר כדמוכח לקמן עכ"ל. ומהכא לא מוכח מידי דהכא היינו טעמא שמכבה ומדליקה משום שהדליקה מתחילה לצורך שבת אבל לעיל שמדליקה מתחילה לצורך חנוכה אפשר למעטה ולהניחה כמו שהיא דולקת.
ואפשר כיון שהדליקו מתחלה למעלה מך' כהדליקה מתחילה לצורך שבת דמיא דגם כשהדליקה למעלה מך' לא ניכר הדבר שהדליקה לצורך חנוכה דלמעלה מך' לא שלטא בי' עינא וליכא פרסומי ניסא.
וגם י"ל אף שכתבו התוס' דמיירי שהדליקו מתחילה לצורך שבת לא כתבו כן אלא לפי ה"א דהנחה עושה מצוה אבל למסקנא דהדלקה עושה מצוה גם תוס' מפרשי דברי ריב"ל שהדליקה למצות חנוכה ואפ"ה צריך לכבות כיון דהדלקה עושה מצוה מכבה ומדליקה.
אמנם אי קשיא הא קשיא למה לי' להש"ס להוכיח מדברי ריב"ל דהדלקה עושה מצוה ה"ל להוכיח מדאמר ר' תנחום נר של חנוכה שהניח למעלה מך' אמה פסולה כסוכה וכמבוי וה"ל למימר ימעט כמו במבוי, אע"כ דלא רצה להאריך יכבנו וימעטנו ויחזור וידליקנה דלמעטה ולהניחה כמו שהיא דולקת אי אפשר מזה מוכח דהדלקה עושה מצוה, דאי ס"ד דהנחה עושה מצוה למעטה ולהניחה כמו שהיא דולקת דמי גרע מה שהדליק למעלה מעשרים אמה למצות נר חנוכה מהדלקת חש"ו.
ויש ליישב כיון דתוס' מתרצין לעיל ב' תירוצים דז"ל: ואיכא למימר דנקט פסולה משום דבעי למימר כסוכה שהיא מן התורה אי נמי לא רצה להאריך יכבנה וימעטנה וכו' עכ"ל, ולפ"ז לא מצי להוכיח מהא דר' תנחום דאכתי י"ל הנחה עושה מצוה והא דאמר פסולה ולא אמר ימעט משם דבעי למימר כסוכה שהיא מן התורה נקיט פסולה. ומספקא לי' להש"ס דאי הנחה עושה מצוה והא דנקט פסולה משום דבעי למימר כסוכה שהיא מן התורה, או הדלקה עושה מצוה והא דלא קאמר ימעט משום דלא רצה להאריך יכבנו וימעטנו וכו'. ופשט מהא דאריב"ל עששית שהיתה דולקת וכו'.
*
נא_שכל
שר שבעת אלפים
תגובות: 7999
זיך איינגעשריבן אום: מאנטאג יולי 14, 2008 10:44 pm
לאקאציע: עולם התורה

Re: חנוכת הבית לדוד: מהגרד"א לחנוכה

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך נא_שכל »

עוד פעם אלף תודות, על הדברי תורה המתוקים לחיך. זכותך גדול מאוד, זכות מרן המחבר יגן בעדך.

מתוק לחכי האט געשריבן:ובזה נמלטנו ממה שנשאלתי בימי חורפי מהרב מחותני מוהר"ר חיים בעל המחבר חות יאיר , דהנה בשמעתין אמר היכן ציונו ר' אוירא אמר מלא תסור וכו' ולפ"ז למה לי' לר' יהושע ב"ל הטעם שנשים חייבת בנר חנוכה משום דאף הן הי' באותו הנס, הא בלא"ה נשים חייבות משום דלא תסור ה"ל מצות לא תעשה שהזמן גרמא ומצות ל"ת שהזמן גרמא נשים חייבת וכדאי' במס' קידושין (דף ך"ט ע"א) וז"ל: וכל מצות לא תעשה בין שהזמן גרמא ובין שלא הזמן גרמא א' האנשים ואחד נשים חייבין וכו' עכ"ל.
ולפמ"ש לא קשה ולא מידי ולא צריך לפני ולפנים דודאי גם הנשים חייבת בנר חנוכה משום לאו דלא תסור אלא דקמ"ל כיון דהדלקה עושה מצוה הנשים לא הי' העיקר בהנס משום דמדליקין העיקר משם נס דמנורה כמ"ש, ואתא לאשמעינן השתא דאמרינן הדלקה עושה מצהו הנשים היו טפלות לכך אמר אף הן .
*

איך פארשטיי בכלל נישט די קושיא פון "לא תסור", ווייל אויב האבן די חכמים נישט מחייב געווען נשים זאלן צינדען, איז בכלל נישט דא אויף זיי קיין ל"ת. נאר וואס דען די עיקר דיון איז אויב די חכמים האבן מחייב געווען אויך די נשים מחמת "אף הן היו באותו נס", און ממילא איז דא דערנאך אויף זיי א חיוב פון לא תסור.
וויאזוי צו אויפהייבן דיינע קינדער און נאנטע

"ושכל יצא משכל ..." (ר' ברכיה בן נטרונאי, בהקדמת ספרו 'משלי שועלים').
מתוק לחכי
שר חמישים ומאתים
תגובות: 344
זיך איינגעשריבן אום: פרייטאג מאי 21, 2021 7:39 am

Re: חנוכת הבית לדוד: מהגרד"א לחנוכה

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך מתוק לחכי »

בגמרא: אריב"ל עששית שהיתה דולקת וכו'. ופירש"י: דולקת שהדליקה למצות חנוכה מע"ש עכ"ל.
יש לדקדק לפ"ז כיון דמיירי שהדליקה בע"ש למצות חנוכה וקימ"ל אם הדליק בליל שני שמן שנשאר מליל ראשון צריך להוסיף עליו למצות נר חנוכה דליל שני, וכדאיתא בשאלתות דרב אחאי והובא בהרא"ש ובהגהות מיימוני וז"ל: בשאלתות דר' אחאי (פ' וישלח) נר חנוכה שכבה בליל ראשון מוסיף עליו שמן ומדליק בליל ב', ליל ב' מוסיף עליו בליל ג' ומדליק וכן עד ליל ח' וכו' עכ"ל. ולפ"ז ה"ל לריב"ל למימר במוצאי שבת יכבה ומוסיף ומדליקה כיון שגם בע"ש הדליקה למצות חנוכה.
ויש ליישב דלא סבירא לי' לרש"י כשאלתות דרב אחאי אלא מותר השמן חנוכה מותר לכל צרכו וזהו שיטת הרמב"ן והובא במגיד משנה הלכות חנוכה (פ"ד דין ה'): כתב הרמב"ם: נשארה דולקת אחר שכלתה רגל מן השוק אם רצה לכבותה או לסלקה עושה. וכתב המגיד משנה: נשארה דולקת וכו'. זהו הפירוש הראשון שכתבתי למעלה בשם ההלכות ומכאן למד הרמב"ן ז"ל שדעת ההלכות שמותר השמן שבנר חנוכה מותר לכל צרכי חול. ונראה לי אפילו כבה תוך זמנו שלא כדברי קצת הגאונים שמותר השמן שביום ראשון מוסיף עליו ביום שני ומדליקו וכן בשאר הימים וכו' עכ"ל. וזהו נמי שיטת רש"י.
ואם נפשך לומר היא גופא תקשי למה לא סבירא להו כשאלתות דרב אחאי, י"ל דהי' קשיא להו מ"ש מנוי סוכה דקי"ל אסור להסתפק ממנו עד מוצאי י"ט ולבתר הכי שרי, וכמו שמקשים תוס' בפ' כירה (דף מ"ד ע"א) בד"ה שבנר ושבקערה אסור ור' שמעון מתיר וז"ל: ואחר השבת מותר אפי' לר' יהודה וה"נ תניא לקמן גבי נויי סוכה אסור להסתפק מהן עד מוצאי י"ט האחרון אבל בתר הכי שרי וקשה לר"י דמ"ש מנר חנוכה דתניא כבה ליל ראשון מוסיף עליו בליל ב' ומדליק בו, כבה ליל ח' עושה לו מדורה בפני עצמו, מפני שהוקצה למצותו וכו' עכ"ל.
ומה שמתרצין תוס' שם וז"ל: ואומר ר"י דנר חנוכה עיקרו לא להנאתו בא אלא לפרסומי ניסא ומשום חביבותא דנס אינו מצפה שיכבה אלא מקצה לגמרי למצוה אבל נר שבת להנאתו בא יושב ומצפה שיכבה ולכך מותר עכ"ל. היה נראה להו לדוחק כאשר אבאר לקמן בס"ד. וזהו שמסיים שם המגיד משנה: ודעת רבינו וההלכות לדמותן לעצי סוכה ונוייה שמותרים לאחר החג וכ"ש כאן שאפילו בעודו דולק תוך שיעורו לא נאסר להשתמש ממנו אלא משום בזוי מצוה וכן עיקר עכ"ל.
* * *
בתוס' בד"ה מכבה ומגביה ומניחה וכו' וז"ל: וא"ת אמאי מכבה וחוזר ומדליק בהגבהה סגי וכו' עכ"ל.
מכאן יש קצת סמך שמדליקין נרות חנוכה במוצאי שבת קודם הבדלה, דבבית יוסף מביא שני דיעות בהלכות חנוכה (ס'י תרפ"א) ע"ש, דמאי מקשים תוספות אמאי מכבה וחוזר ומדליקה וכו' הא י"ל דאתא לאשמעינן שמבדיל ואח"כ מדליק נר חנוכה, וכיון דקיי"ל אין מבדילין אלא בנר ששבת כדאי' בהלכות שבת (סי' רצ"ח) ע"ש, והוא רוצה להבדיל על הנר שהיתה דולקת והולכת כל היום כולה, למ"ש מכבה ומדליקה לצורך הבדלה שצריך להבדיל תחלה. אצ"ל דסבירא להו לתוס' שמדליקין תחילה נר חנוכה ואח"כ מבדילין.
אבל למאי שפירש"י שהדליקה למצות חנוכה מע"ש לא מוכח מידי, דהא אין מבדילין על נר חנוכה וכדאי' בא"ח הלכות חנוכה (סי' תרפ"א סעיף א') וז"ל: במ"ש אין מבדילין בנר חנוכה שאין נהנין לאור ואין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו עכ"ל.
אם לא שתאמר הא דאסור להנות מנרות דחנוכה דוקא בעודו דלוק תוך שיעורו אבל לאחר השיעור לא נאסרו א"כ כשמכבה במ"ש מותר להבדיל עליו ולהנות ממנו.
ומ"מ בין לשיטת רש"י ובין לשיטת תוס' לא מוכח מידי, דהא דאמרו אין מבדילין על הנר שלא שבת היינו שלא שבת ממלאכת עבירה, וכדאי' בא"ח הלכות שבת (סימן רצ"ח סעיף ה') וז"ל: אין מברכין על הנר שלא שבת ממלאכת עבירה, לאפוקי אור שהודלק לחיה ולחולה שכיון שלא הודלק לעבירה מברכין עליו, אבל אם הדליקו נכרי בשבת כיון שאם היה מדליקו ישראל היה עובר, לא שבת ממלאכת עבירה מיקרי עכ"ל. ולפ"ז כיון שהדליקה מתחילה לצורך שבת ולא הודלק לעבירה מותר להבדיל עליו אף שאינו מכבה כיון ששבת ממלאכת עבירה.
* * *
בתוס' ד"ה ש"מ הדלקה עושה מצוה ז"ל: וא"כ מותר להדליק מנר לנר ומ"מ כיון שנהגו העולם להחמיר אין לשנות המנהג עכ"ל.
והטעם להמנהג י"ל כיון דלמאי דקיי"ל הדלקה עושה מצוה הדלקה במקומו בעינן, וכדאמר בש"ס אא"ב הדלקה עושה מצוה הדלקה במקומו בעינן וכו', ולכך החמירו, דכשידליק מנר לנר לא יהא הדלקה במקומו.
והא דכתבו תוס' 'נהגו' להחמיר ולפמ"ש הוא מצד הדין ולא מצד החומרא, י"ל כיון דאפשר להדליק מנר לנר במקומו כגון שמביא הנר שכבר דלוק למקום שרוצה להדליק עתה והוה הדלקה במקומו, אפ"ה מחמירין כדי שלא יבא להדליק גם בנר שרוצה להדליק עתה מנר האחר הקבוע במקומו ואז לא יהי' הדלקה במקומו.
* * *
בגמ': ש"מ הדלקה עושה מצוה וכו' עכ"ל.
והנה עיין בא"ח בהל' חנוכה (סימן תרע"ג סעיף ב') וז"ל: הדלקה עושה מצוה לפיכך אם כבתה קודם שעבר זמנה אינו זקוק לה וכו' עכ"ל.
ולכאורה יש מקום לפקפק ממה דאיתא בפרק כירה (דף מ"ד ע"א) בתוס' ד"ה שבנר ושבקערה אסור וכו' וז"ל: וה"נ תניא לקמן גבי נויי סוכה אסור להסתפק מהן עד מוצאי י"ט האחרון אבל בתר הכי שרי. וקשה לר"י דמ"ש מנר חנוכה דתניא כבה ליל ראשון מוסיף עליו בליל ב' ומדליק בו כבה ליל ח' עושה לו מדורה בפני עצמו מפני שהוקצה למצותו. ואומר ר"י דנר חנוכה עיקרו לא להנאתו בא אלא לפרסומי ניסא ומשום חביבותא דנס אינו מצפה שיכבה אלא מקצה לגמרי למצוה אבל נר שבת להנאתו בא יושב ומצפה שיכבה ולכך מותר וכו' עכ"ל.
ומעתה היאך אפשר לומר משום דהדלקה עושה מצוה אם כבתה אינו זקוק לה, הא בנר חנוכה משום חביבותא דנר מקצה לגמרי למצוה, וא"כ אף דהדלקה עושה מצוה כבתה זקוק לה.
ולפמ"ש לעיל לשיטת רש"י והרמב"ם ורמב"ן דמדמו נר חנוכה לנוי סוכה, ולא סבירא להו כשאלתת דרב אחאי, י"ל דהלא מקצה לנר חנוכה אלא בשעה שדולק לכך אם כבתה אינו זקוק לה.
וגם כיון דמרא דעובדא הוא ריב"ל דמוכיח מיני' הש"ס דסובר הדלקה עושה מצוה, ולעיל (בדף ך"ב) מדמה ריב"ל נר חנוכה לנוי סוכה, דבעו מיני' מריב"ל מהו להסתפק מנוי סוכה כל שבעה א"ל הרי אמרו אסור להרצות מעות כנגד נר חנוכה, ואזיל לשיטתו.
ועוד י"ל אף שכתבו תוס' משום חביבותא דנס מקצה לגמרי היינו שאין מצפה שיכבה כמו שכתבו תוס' שם, אבל אם כבתה אכתי י"ל אין זקוק לה.
ומ"מ הלשון 'לפיכך' אינו מדוקדק, וכבר הרגיש בזה בעל מגן דוד.
מתוק לחכי
שר חמישים ומאתים
תגובות: 344
זיך איינגעשריבן אום: פרייטאג מאי 21, 2021 7:39 am

Re: חנוכת הבית לדוד: מהגרד"א לחנוכה

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך מתוק לחכי »

איך פארשטיי בכלל נישט די קושיא פון "לא תסור", ווייל אויב האבן די חכמים נישט מחייב געווען נשים זאלן צינדען, איז בכלל נישט דא אויף זיי קיין ל"ת. נאר וואס דען די עיקר דיון איז אויב די חכמים האבן מחייב געווען אויך די נשים מחמת "אף הן היו באותו נס", און ממילא איז דא דערנאך אויף זיי א חיוב פון לא תסור.


כנראה שסברו הגאונים אלו דבעיקר הדין גם נשים מחויבים בכל המצוות, אלא דיש עליהם הפטור של מצות עשה שהז"ג, וא"כ בתקנת חכמים שהוא לא תעשה שוב חזרה לעיקר הדין דהם מחויבים.

אמנם בחפשי מצאתי שכוונת לד' הג' היעב"ץ (שו"ת שאילת יעבץ חלק ב סימן קב) וז"ל:
הקושיא היא שבוש גמור בעיני, כי אף אם בודאי גם נשים איתנהו בלאו דלא תסור במידי דשייכי בגויה. יהא דין או מנהג או תקנת חז"ל. הכל נכלל בלאו דלא תסור בלי ספק... ואחד האיש ואחד האשה שוים בו. וזה כשפרשו חכמים הדבר והטילוהו חובה על הנשים כאנשים כה"ג פשיטא נשי נמי רמי חיובא עלייהו ומוזהרות בלאו דלת"ס ונענשות אם איני מקיימות. כי עונש העובר על לאו דלת"ס באשה כבאיש כמו בשאר לאוין שבתורה. אכן בדבר שצוו לעשותו ויש מקום לומר שלא כיוונו בו שיכלול גם את הנשים. ממילא לא חייל עלייהו חיובא דלת"ס כגון הכא. דסד"א לא עדיף מ"מ משאר מ"ע דאורייתא שהז"ג דנשים פטורות. מש"ה אי לא אשמעינן דחייבות במקרא מגילה. מסתמא הוה אמרינן דפטירי דכל דתקון רבנן כעין דאורייתא להכי ודאי צריך גילוי ורמז לחייבן. ואז קיימי עלה בלת"ס. בלא"ה מהי תיתי לחיובינהו, דליחול עלייהו דין לאו דלת"ס זה פשוט וברור. יעב"ץ.
נא_שכל
שר שבעת אלפים
תגובות: 7999
זיך איינגעשריבן אום: מאנטאג יולי 14, 2008 10:44 pm
לאקאציע: עולם התורה

Re: חנוכת הבית לדוד: מהגרד"א לחנוכה

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך נא_שכל »

מתוק לחכי האט געשריבן:
איך פארשטיי בכלל נישט די קושיא פון "לא תסור", ווייל אויב האבן די חכמים נישט מחייב געווען נשים זאלן צינדען, איז בכלל נישט דא אויף זיי קיין ל"ת. נאר וואס דען די עיקר דיון איז אויב די חכמים האבן מחייב געווען אויך די נשים מחמת "אף הן היו באותו נס", און ממילא איז דא דערנאך אויף זיי א חיוב פון לא תסור.


כנראה שסברו הגאונים אלו דבעיקר הדין גם נשים מחויבים בכל המצוות, אלא דיש עליהם הפטור של מצות עשה שהז"ג, וא"כ בתקנת חכמים שהוא לא תעשה שוב חזרה לעיקר הדין דהם מחויבים.

אמנם בחפשי מצאתי שכוונת לד' הג' היעב"ץ (שו"ת שאילת יעבץ חלק ב סימן קב) וז"ל:
הקושיא היא שבוש גמור בעיני, כי אף אם בודאי גם נשים איתנהו בלאו דלא תסור במידי דשייכי בגויה. יהא דין או מנהג או תקנת חז"ל. הכל נכלל בלאו דלא תסור בלי ספק... ואחד האיש ואחד האשה שוים בו. וזה כשפרשו חכמים הדבר והטילוהו חובה על הנשים כאנשים כה"ג פשיטא נשי נמי רמי חיובא עלייהו ומוזהרות בלאו דלת"ס ונענשות אם איני מקיימות. כי עונש העובר על לאו דלת"ס באשה כבאיש כמו בשאר לאוין שבתורה. אכן בדבר שצוו לעשותו ויש מקום לומר שלא כיוונו בו שיכלול גם את הנשים. ממילא לא חייל עלייהו חיובא דלת"ס כגון הכא. דסד"א לא עדיף מ"מ משאר מ"ע דאורייתא שהז"ג דנשים פטורות. מש"ה אי לא אשמעינן דחייבות במקרא מגילה. מסתמא הוה אמרינן דפטירי דכל דתקון רבנן כעין דאורייתא להכי ודאי צריך גילוי ורמז לחייבן. ואז קיימי עלה בלת"ס. בלא"ה מהי תיתי לחיובינהו, דליחול עלייהו דין לאו דלת"ס זה פשוט וברור. יעב"ץ.

א גרויסן דאנק.

מ'קען ארויסגעבן זיינע ספרים מיט הערליכע הערות.
וויאזוי צו אויפהייבן דיינע קינדער און נאנטע

"ושכל יצא משכל ..." (ר' ברכיה בן נטרונאי, בהקדמת ספרו 'משלי שועלים').
נא_שכל
שר שבעת אלפים
תגובות: 7999
זיך איינגעשריבן אום: מאנטאג יולי 14, 2008 10:44 pm
לאקאציע: עולם התורה

Re: חנוכת הבית לדוד: מהגרד"א לחנוכה

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך נא_שכל »

מתוק לחכי האט געשריבן:ומ"מ הלשון 'לפיכך' אינו מדוקדק, וכבר הרגיש בזה בעל מגן דוד.

"מגן דוד" היינו מה שאנחנו רגילין לקרות "טורי זהב".
[דבר פשוט הוא, ולפי הנראה עדיין היה נקרא אז כן כרצון המחבר].
וויאזוי צו אויפהייבן דיינע קינדער און נאנטע

"ושכל יצא משכל ..." (ר' ברכיה בן נטרונאי, בהקדמת ספרו 'משלי שועלים').
מתוק לחכי
שר חמישים ומאתים
תגובות: 344
זיך איינגעשריבן אום: פרייטאג מאי 21, 2021 7:39 am

Re: חנוכת הבית לדוד: מהגרד"א לחנוכה

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך מתוק לחכי »

נא_שכל האט געשריבן:א גרויסן דאנק.
מ'קען ארויסגעבן זיינע ספרים מיט הערליכע הערות.

ביי מיר אין קאמפיוטער האב איך דעם גאנצן פייל מיט אסאך הערות. אויפן וועלט קומט נישט ארויף די הערות. ועוד חזון כשאגמרו בעז"ה.
הרב מגאליציען
שר חמישים ומאתים
תגובות: 255
זיך איינגעשריבן אום: זונטאג מאי 23, 2021 8:48 pm

Re: חנוכת הבית לדוד: מהגרד"א לחנוכה

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך הרב מגאליציען »

נא_שכל האט געשריבן:
מתוק לחכי האט געשריבן:ומ"מ הלשון 'לפיכך' אינו מדוקדק, וכבר הרגיש בזה בעל מגן דוד.

"מגן דוד" היינו מה שאנחנו רגילין לקרות "טורי זהב".
[דבר פשוט הוא, ולפי הנראה עדיין היה נקרא אז כן כרצון המחבר].

המחבר קראו טורי זהב כשם חיבורו על יו"ד וחו"מ. והמדפיס הוא זה שקרא לו שם "מגן דוד" כמקביל ל"מגן אברהם", [שגם הוא לא ניתן ע''י המחבר אלא ע''י בנו] ונדפסו יחדיו בשם "מגיני ארץ".
הרב הכולל למדינת גאליציא יצ"ו
מתוק לחכי
שר חמישים ומאתים
תגובות: 344
זיך איינגעשריבן אום: פרייטאג מאי 21, 2021 7:39 am

Re: חנוכת הבית לדוד: מהגרד"א לחנוכה

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך מתוק לחכי »

בגמ': אמר רבי יהושע בן לוי כל השמנים כולן יפין לנר ושמן זית מן המובחר. אמר אביי מריש הוה מהדר מר אמשחא דשומשמי אמר האי משך נהוריה טפי. כיון דשמע לה להא דרבי יהושע בן לוי מהדר אמשחא דזיתא אמר האי צליל נהוריה טפי.
וכתבו תוס' בד"ה מריש הוה מהדר וכו': נראה דאנר חנוכה קאי ומשום טעמא דמסיק דנפיש נהוריה טפי אבל לנר שבת פשיטא דשמן זית מצוה מן המובחר וכו' עכ"ל. משמע דריב"ל נמי אנר חנוכה קאי כיון דרבה סמך את עצמו אדברי ריב"ל.
וכך כתב הגהות מיימוני בלהכות חנוכה (פרק ד' [סק"ה]) וז"ל: ואמר ריב"ל כל השמנים יפין לנר ושמן זית מצוה מן המובחר וכו'. מכאן ראיה דלא קאי הא דריב"ל אלא אנר חנוכה ודלא כיש מפרשים הא דריב"ל אנר שבת שהרי בנר שבת לא היה אומר כל השמנים יפין לנר וכו' עכ"ל.
ומעתה י"ל דריב"ל אזיל לשיטתו דלעיל אמר ריב"ל עששית שהיתה דולקת כל היום כולה למוצאי שבת מכבה ומדליקה ומוכח דסובר הדלקה עושה מצוה כמו שמוכח הש"ס, ולכך סובר שמן זית מצוה מן המובחר כיון דהדלקה עושה מצוה מהדרינן אשמן זית דצליל נהורי' טפי. אבל לפי ה"א דש"ס דסובר ריב"ל הנחה עושה מצוה הל"ל משחא דשומשמי מצוה מן המובחר משום דמשיך נהורי' טפי כיון דעיקר מצוה לא תליא בהדלקה אלא בהנחה ומשחא דשומשמי אינו ממהר לכלות כשמן זית. אבל לפי מסקנא דלעיל דריב"ל סובר הדלקה עושה מצוה ניחא שהי' מהדר אשמן זית אף שממהר לכלות כיון דשמן זית נהורי' צלול ומאיר, וכמו שפירש"י, משום דהדלקה עושה מצוה ולא הנחה.
ומה"ט אמר נמי כל השמנים יפין לנר חנוכה דכיון דהדלקה עושה מצוה אם כבתה אינו זקוק לה וכדאי' בא"ח (סימן תרע"ג סעיף ב') והבאתי לשונו לעיל. והכי איתא מפורש במגיד משנה דז"ל הרמב"ם בהל' חנוכה (פרק ד' דין ו'): כל השמנים וכל הפתילות כשרות לנר חנוכה ואף על פי שאין השמנים נמשכים אחר הפתילה ואין האור נתלית יפה באותן הפתילות וכו'. וכתב המגיד משנה: כל השמנים וכו'. כן פסקו בהלכות כרב דאמר פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת מדליקין בהן בחנוכה בין בשבת בין בחול ואמרו מ"ט דרב קסבר כבתה אין זקוק לה ואסור להשתמש לאורה וכן פסקו רוב הפוסקים ז"ל עכ"ל. הרי משום דאמרינן כבתה אין זקוק לה כל השמנים וכל הפתילות כשרות לנר חנוכה.
ואל תשיבני רבה שהי' מהדר תחלה אמשחא דשומשמי משום שאינו מכלות מהרה והטעם דהנחה עושה מצוה כמ"ש, ולעיל אמר אביי כל מילי דמר עביד כרב בר מהני תלת דעביד כשמואל מדליקין מנר לנר וכו', א"כ סובר רבה הדלקה עושה מצוה דהא בהא תליא לפי המסקנא דהדלקה עושה מצוה מדליקין מנר לנר.
י"ל הא דהדליק רבה מנר לנר הי' אחר ששמע להא דריב"ל שהי' מהדר אשמן זית משום דהדלקה עושה מצוה גם הוא הי' מהדר אשמן זית והי' מדליק מנר לנר.
מתוק לחכי
שר חמישים ומאתים
תגובות: 344
זיך איינגעשריבן אום: פרייטאג מאי 21, 2021 7:39 am

Re: חנוכת הבית לדוד: מהגרד"א לחנוכה

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך מתוק לחכי »

נגמר בלעטעלע 14 פון 18
בגמ' א"ר זירא מריש כי הוינא בי רב משתתפינא בפריטי בהדי אושפיזא וכו' עכ"ל.
ועיין באגודה וז"ל: אכסנאי שאין לו אשה בביתו חייב להשתתף. שמעתי מי ששיתף חבירו עמו לנר חנוכה צריך להוסיף מה שיתן לו חבירו עכ"ל.
וצריך לומר דאגודה סובר אף לאחר שעבר זמנו שכבר דלק כשיעור אפ"ה אסור להשתמש לאורה דכד עיינת ברשב"א והובא בב"י (סימן תרע"ג) וז"ל: כתב הרשב"א [ח"א סי' ק"ע] שאלת במה שכתב הרי"ף [ט.] בנר חנוכה שמותר להשתמש לאורה אחר עבור זמנה דאם כן למה התירו בה שמנים ופתילות שאסרו חכמים להדליק בהם בשבת שהרי כל עצמן לא התירו אותן אלא מפני שאסור להשתמש לאורה. קושיא זו אינה כלום שהרי לא הצריכו להוסיף בשמן שיהא הולך ודולק כל הלילה אלא כדי שיעורו ובתוך זמן זה היה ראוי לחוש שמא יטה אבל כל שאסרו תוך זמנה מותר להדליק בהם ובשבת נותן באומד גם כפי שיעורו ולא בצמצום שאי אפשר כמו שאי אפשר גם כן שיעור איסור תשמישו שאינו נמנע מתשמישו שיעור זמן מצומצם ומאן לימא לן שהתירו להוסיף בשמן כשבא להדליק בשבת באותן שמנים עכ"ל.
ולפ"ז אי ס"ד שגם האגודה סובר שמותר להשתמש לאורה אחר עבור זמנה האיך כתב שצריך להוסיף מה שיתן לו חבירו הא (דמנין) [אם] יהי' לו אכסנאי בשבת וכשיוסיף על השיעור בשביל אכסנאי איכא למיחש לשמא יטה אחר שיעבור זמנה. אלא ודאי האגודה סובר אף לאחר שעבר זמנה אסור להשתמש לאורה.
או י"ל כיון שצריך להוסיף בשביל אכסנאי אף להרי"ף שמתיר להשתמש לאורה אחר עבור זמנה אפ"ה סובר הכא שאסור להשתמש לאורה כל זמן שדולק, דכשמוסיף בשביל אכסנאי כל זמן שדולק לא עבר זמנה.
וי"ל עוד כיון דטעמא שצריך להוסיף בשביל אכסנאי הוא משם חשדא כדאי' בב"ח ע"ש, וחשדא אינו אלא כשמדליק בחוץ, ואז ליכא למיחש לשמא יטה, דהא דחיישינן לשמא יטה אינו אלא כשמדליק בפנים.
אמנם עיין לעיל (דף ך"א ע"א) וז"ל: אמר רב הונא פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת אין מדליקין בהן בחנוכה בין בשבת בין בחול אמר רבא מאי טעמא דרב הונא קסבר כבתה זקוק לה ומותר להשתמש לאורה. ופירש"י: ומותר להשתמש לאורה הילכך בשבת אסור שמא יטה לצורך תשמיש וכו' עכ"ל. ומשמע אף שמדליק נר חנוכה בחוץ חיישינן לשמא יטה לצורך תשמיש דהא לא איירי משעת סכנה שמדליקין בפנים.
* * *
בגמרא: אמר רב יהודה יום ראשון הרואה מברך שתים ומדליק מברך שלש מכאן ואילך מדליק מברך שתים וכו'.
והנה מטה משה [סי' תתקפט] כתב : שרש"ל קנה לו שרגות קטנות של כסף, ובליל שני התחיל להדליק [בה ובירך להדליק] ושעשה נסים ושהחיינו וכו' עכ"ל.
ולעיל כתבתי בשם אורחת חיים שמביא בשם ספר בעל העתים והובא בגליון הגהות מרדכי במס' שבת וז"ל: ועוד כתב למה אין עושין ט' ימים מספק כמו בחג הסוכות והטעם לפי שחנוכה מדבריהם לא החמירו כל כך עכ"ל.
ומעתה יש לפקפק על מהרש"ל שעשה שהחיינו גם בליל שני הא הרואה היה סבר הטעם שמדליקין ח' ימים משום ספיקא דיומא, דנודע מה שהקשה ב"י כיון שהיה להם להדליק יום א' לא הי' הנס אלא ז' ימים. ועיין לעיל שכתבתי יישוב לזה. ולפ"ז מי ששמע שרש"ל עשה שהחיינו גם בליל שני סבר שלא עשה שהחיינו משום שרגות קטנות של כסף שקנה בליל שני אלא משום דהטעם שמדליקין שמונה ימים הוא משום ספיקא דיומא, לכך עשה מהרש"ל שהחיינו גם בליל שני.
ואין לומר שגם מהרש"ל סובר הטעם שמדליקין שמונה ימים משום ספיקא דיומא, אי אפשר לומר כן דא"כ לא הי' צריך בליל שני לשרגות חדשות דבלא"ה צריך לעשות שהחיינו גם בליל שני משום ספיקא דיומא.
ועוד כיון דקאמר בש"ס מכאן ואילך המדליק מברך שתים הרי דממעט שהחיינו בליל שני, ולפ"ז מוכח ומוכרע דאין מדליקין ח' ימים משום ספיקא דיומא, דא"כ גם בליל שני מחויב לברך שהחיינו.
ואפשר ה"א דש"ס דמקשה מאי ממעט אסיק אדעתי' הטעם שמדליקין ח' ימים הוא משום ספיקא דיומא, והי' סבר שאין ממעט בליל שני שהחיינו, ולהכי קאמר מאי ממעט. אבל לפי המסקנא דקאמר ממעט זמן ע"כ הא דמדליק ח' ימים לאו משום ספיקא דיומא כיון דממעט זמן בליל שני.
ותו אי ס"ד שרש"ל סובר הא דמדליקין שמנה ימים משום ספיקא דיומא, בליל ח' אמאי מדליקין שמנה נרות, כיון דאינו אלא משום ספק ז' אינו מן הצורך להדליק אלא ז' נרות. ולעיל הארכתי ולשכנו תדרשנו שמה.
* * *
מתוק לחכי
שר חמישים ומאתים
תגובות: 344
זיך איינגעשריבן אום: פרייטאג מאי 21, 2021 7:39 am

Re: חנוכת הבית לדוד: מהגרד"א לחנוכה

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך מתוק לחכי »

בגמרא: מאי ממעט, ממעט זמן. ונמעט נס, נס כל יומי איתיה. ופירש"י: מאי ממעט המדליק בשאר ימים, איזו מן השלש ממעט וכו' עכ"ל.
כאן התלמידים מתנהדזין למה לא מפרש"י הא דקאמר מאי ממעט קאי גם ארואה, דהא הרואה ממעיט נמי זמן בליל שני.
אך י"ל כוונת רש"י דכד עיינת ברש"ל מס' סוכה (דף מ"ו [ע"ב]) שכתב: אין שייך שהחיינו היכא דלא שייך ברכה אחרת וכו' עכ"ל.
ומעתה אי אפשר לומר הא דמקשה מאי ממעט קאי על הרואה, הא ע"כ ידע דהרואה ממעט זמן, דאי אפשר לומר דהרואה ממעט שעשה נסים, [דא"כ] גם זמן אינו יכול לומר, דאין שהחיינו שייך אלא היכא דשייך ברכה אחת. ולכך מפרש"י מאי ממעיט המדליק בשאר ימים איזו מן השלש ממעיט, וקאי על המדליק ולא על הרואה. ובאמת הא דקאמר מאי ממעט ידע דגם המדליק ממעט זמן, כיון דידע דהרואה ממעט זמן א"כ אין חילוק בין הרואה למדליק. אלא דעיקר קושיא הוא דהמדליק לא ימעיט זמן, כיון שיש למדליק ברכה אחרת שמברך 'להדליק'. ולהכי אמר ונמעט נס, וקושיא זו אי אפשר לו להקשות על הרואה מטעם שכתבתי, דכשימעט נס גם זמן לא יוכל לברך.
אמנם דברי רש"ל עצמו צריך ביאור דהא מצינו ברכת שהחיינו אף דלא שייך ברכה אחרת כגון הרואה את חבירו לאחר שלשים יום וכדומה לזה .
* * *
מתוק לחכי
שר חמישים ומאתים
תגובות: 344
זיך איינגעשריבן אום: פרייטאג מאי 21, 2021 7:39 am

Re: חנוכת הבית לדוד: מהגרד"א לחנוכה

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך מתוק לחכי »

בגמרא: מתיב רב עמרם הדמאי מערבין בו ומשתתפין בו וכו', ואי אמרת כל מדרבנן בעי ברכה הכא כי קאי ערום היכי מברך וכו', אמר אביי ודאי דדבריהם בעי ברכה ספק דדבריהם לא בעי ברכה. והא יום טוב שני וכו' [רבא אמר רוב עמי הארץ מעשרין הן] עכ"ל.
קצת קשה דה"ל להקשות הא דדמאי ודי"ט שני אהדדי, דבדמאי שהוא ספק אין מברכין וביום טוב שני אף שהוא ספק מדרבנן.
ויש ליישב דה"א הא דאין מברין בדמאי משום דאפי' ספק ליכא וכדאמר רבא רוב עם הארץ מעשרין הן, ולעולם היכא דאיכא ספק מברכין. והשתא דקא מתרץ אביי ספק דדבריהם לא בעי ברכה פריך שפיר והא י"ט שני דספק דדבריהם הוא ובעי ברכה.
* * *
בגמרא: אמר רב הונא חצר שיש לה שני פתחים צריכה שתי נרות. ואמר רבא לא אמרן וכו', לעולם משום חשדא דבני מתא וזימנין דמחלפי בהאי ולא חלפי בהאי ואמרי כי היכי דבהאי פיתחא לא אדליק בהך פיתחא נמי לא אדליק וכו' עכ"ל.
לכאורה י"ל אדרבה אמרי כי היכא דבהך פיתחא אדליק בהאי פיתחא נמי אדליק אלא שכתבה הרוח, וא"כ ליכא חשדא.
אמנם י"ל רבא דאמר הכי אליבא דרב הונא אזיל לטעמי' שמפרש לעיל דברי רב הונא דז"ל הש"ס (דף ך"א ע"א): אמר רב הונא פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת אין מדליקין בהן בחנוכה בין בשבת בין בחול. אמר רבא מאי טעמא דרב הונא קסבר כבתה זקוק לה ומותר להשתמש לאורה וכו' עכ"ל. וכיון דרבא מפרש טעמי' דרב הונא כבתה זקוק לה קאמר אליבא דרב הונא דבני מתא יחשדו כי היכא דבהאי פיתחא לא אדליק בהך פיתחא נמי לא אדליק, דאי ס"ד שהדליק אלא שכבתה הרוח הא אם כבתה הרוח זקוק לה וצריך לחזור ולהדליק.
אכן אי קשיא הא קשיא דכד עיינת בא"ח הלכות חנוכה (סימן תרע"ג סעיף ב'): הדלקה עושה מצוה לפיכך אם כבתה קודם שעבר זמנה אינו זקוק לה וכו' עכ"ל, הרי דפסק אם כבתה אינו זקוק לה, ועיין בא"ח (סימן תרע"א סעיף ח'): חצר שיש לו ב' פתחים מב' רוחות צריך להדליק בשתיהן מפני החשד וכו' עכ"ל. לפ"ז סתרי אהדדי דכיון שצריך להדליק בשתיהן מפני חשד צ"ל אם כבתה זקוק לה וכמ"ש והאיך פסק (בסימן תרע"ג) אם כבתה אין זקוק לה.
* * *
מתוק לחכי
שר חמישים ומאתים
תגובות: 344
זיך איינגעשריבן אום: פרייטאג מאי 21, 2021 7:39 am

Re: חנוכת הבית לדוד: מהגרד"א לחנוכה

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך מתוק לחכי »

בגמרא: ואמר רבא לא אמרן וכו' אבל מרוח אחת וכו', לעולם משום חשדא דבני מתא וזימנין דמחלפי בהאי ולא חלפי בהאי ואמרי כי היכי דבהאי פיתחא וכו' עכ"ל.
וי"ל דרבא אזיל לשיטתו במס' ברכות פ"ק (דף ח' ע"ב): דאמר להו רבא לבניה אל תעברו אחורי בית הכנסת בשעה שהצבור מתפללין וכו', מסייע ליה לרבי יהושע בן לוי דאמר רבי יהושע בן לוי אסור לו לאדם שיעבור אחורי בית הכנסת בשעה שהצבור מתפללין. ופירש"י: אסור לעבור וכו', שנראה כמבריח עצמו מפתח בית הכנסת שבמזרח עכ"ל. הרי משום חשדא שנראה כמבריח עצמו מפתח בית הכנסת אסור לעבור אחורי בית הכנסת.
ואף דאמר שם אביי ולא אמרן אלא דליכא פתחא אחרינא אבל אי איכא פתחא אחרינא לית לן בה עכ"ל, הרי דבאיכא פתחא אחרינא ליכא חשדא, והכא אמר רבא אף בדאיכא פתחא אחרינא איכא חשדא. י"ל רבא דאמר לבני' אל תעבורו אחורי ב"ה בשעה שהצבור מתפללין אפי' בדאיכא פתחא אחרינא הי' מזהיר להו, ואזיל לשיטתי' דהכא דאף בדאיכא פתחא אחרינא איכא חשדא וכמ"ש, אלא אביי דאמר לא אמרן וכו' פליג ארבא.
איברא אי קשיא הא קשיא דכד עיינת בטור א"ח (סימן צ') ז"ל: אם יש בית הכנסת אחרת בעיר או שיש לאותה בית הכנסת פתח אחר אין לחושדו וכו' עכ"ל. הרי דפסק הטור כאביי דכשיש לבית הכנסת פתח אחר אין חושדין אותו. ובהל' חנוכה (סימן תרע"א) פסק הטור: חצר שיש לו שני פתחים מב' רוחות צריך להדליק בב' פתחים שלא יחשדוהו העוברים לומר כשם שלא הדליק בזה הפתח כך לא הדליק באחרת עכ"ל. הרי דכשיש לחצר שני פתחים איכא חשדא, וא"כ בבית הכנסת נמי י"ל כשם שלא עייל בהאי פתחא לא עייל נמי בהאי פתחא.
והנה הב"י בהל' חנוכה (סימן תרע"א) מקשה קושי' זו ומיישב לפי דרכו ע"ש. וגם הלבוש רוצה ליישב ונכנס בפתח דוחק דז"ל: חצר שיש לה שני פתחים משתי רוחות, צריך להדליק בשתיהן מפני החשד, שאין הכל יודעים שיש שני פתחים לבית זה, ואף על גב דגבי בית הכנסת אמרינן (סימן צ' סעיף ח') שכשיש לה שני פתחים ליכא למיחש לחשד, שאני בית הכנסת שהכל יודעין שיש לה ב' פתחים משא"כ כאן וכו' עכ"ל.
ודבריו תמוהין דהא לפי המסקנת הש"ס בנר חנוכה נמי ידעי דאיכא שני פתחים דקאמר לעולם משום חשדא דבני מתא וזמנין דמחלפי בהאי ולא חלפי בהאי ואמרי כי היכא דבהאי פתחא לא אדליק בהאי פתחא נמי לא אדליק, הרי דידעי דאיכא ב' פתחים אלא דחשדו לי' כי היכא דהאי לא אדליק בהך נמי לא אדליק.
והנה לבוש אזיל לשיטתו שכתב בתחילת דבריו שאין הכל יודעים שיש שני פתחים לבית זה וא"כ מפרש סוגיות הש"ס משום חשדא דעלמא ואי אפשר להולמתו דלפ"ז קשה קושיות הש"ס אפי' מרוח אחת נמי. וכבר הרגישו בזה תי"ט .
אמנם נראה לי ליישב ולחלק בין חשדא דנר חנוכה לחשדא דב"ה, דיש לדקדק בשמעתין מנא ליה להש"ס דטעמא דרבא משום חשדא דלמא טעמ'י שצריך להדליק בשני פתחים משום הרואה כדי שהרואה נר דלוק בפתח אחרת יכול לברך, ולכך דוקא כשיש לה שני פתחים משני רוחות וזמנין דמחלפי בהאי דלא אדליק ולא חלפי בהאי דאדליק וא"כ הרואה לא יכול לברך מש"ה צריך להדליק גם בפתח אחרת, אבל כשיש לה שני פתחים מרוח אחת אינו צריך להדליק רק בפתח אחת דהרואה פתחא דלא אדליק רואה נמי פתחא דאדליק כיון שהן מרוח אחת ויכול לברך כשרואה האי פיתחא דאדליק בי'.
ואם נפשך לומר אי ס"ד שמדליק גם בפתח אחרת משום הרואה א"כ מסתמא אינו צריך לברך אלא אחד פתחא שהדליק בראשונה ואחרת שהדליק בשביל הרואה אין צריך לברך כיון שלא הדליק אלא בשביל הרואה א"כ גם הרואה אינו יכול לברך דהא דאמרו בשמעתתין יום ראשון הרואה מברך שתים ומדליק מברך ג' מכאן ואילך וכו' דוקא בפיתחא דהמדליק מברך עליו הוא דאמרינן הרואה מברך, אבל בפיתחא דאין המדליק מברך עליו גם הרואה אין מברך עליו.
דבר זה נשתקע ולא נאמר דא"כ גם לפי מסקנת הש"ס דטעמא משום חשדא כיון דקיי"ל שאינו מברך אלא אחד פיתחא וכמ"ש הר"ן וז"ל: ומסתברא דכיון שאינו מדליק אלא משום חשדא לא מברך אלא אחד פיתחא וכו' עכ"ל. א"כ מי שבא בספינה או בדרך ורואה נר חנוכה דולק ה"נ דלא יברך דדילמא יש לבית זה שני פתחים משני רוחות והבעל הבית הי' מברך אפיתחא אחרינא שלא ראה. אלא ודאי אף בפתח שלא בירך עליו בעל הבית הרואה מברך, וא"כ הדרינן לקדמייתא למה לי' להש"ס למימר טעמא משום חשדא דילמא הטעם שצריך להדליק בשני פתחים כשהן בשתי רוחות משום הרואה וכמ"ש.
ונראה דבאמת פירושו דש"ס הכי דיש לדקדק עוד דקאמר זימנין מחלפי בהאי ולא מחלפי בהאי ואמר כי היכא דבהאי לא אדליק בהך נמי לא אדליק, כיון דידע דאיכא פתחא אחרינא מהיכי תיתי שיחשדו שלא הדליק בפתחא אחרינא.
ולפמ"ש יתכן דהכי פירושו דהרואה שלא הדליק בפתח זה יחשדו שלא הדליק גם בפתח אחר דא"כ גם בפתח זה הי' לו להדליק משום הרואה [שיוכל לברך עליו] דזימנין מחלפי בהאי פתחא ולא חלפי בפתחא אחרינא שהדליק, אלא ודאי גם בפתחא אחרינא לא אדליק, וכי היכא בהאי פתחא לא אדליק בהך פתחא נמי לא אדליק.
ומעתה קושיות הב"י מיושב היטב דלא דמיא לב"ה דדוקא הכא בנר חנוכה איכא חשדא מטעם שכתבתי שיחשדו העוברים ושבים שלא הדליק גם בפתחא אחרינא דא"כ גם בפתח זה הי' לו להדליק, אבל בב"ה כשיש לה שני פתחים אין לחוש שאין חושדין אותו דמי שרואה שלא נכנס בפתח זה סבר שנכנס בפתח אחרת.
ולפ"ז גם רבא י"ל שסובר הכי, ואביי לא פליג ארבא אלא מפרש דבריו, ולכך פסק הטור שם דכשיש לב"ה שני פתחים אין לחושדו כיון שגם רבא סובר כן דאי לא תימא הכי הא קיימ"ל הלכתא כוותי' דרבא לגבי אביי בר מיע"ל קג"ם.
ובזה נמלטנו ממה שיש לפקפק הא דקאמר ומנא תימרא דחיישינן לחשדא דתניא א"ר שמעון וכו', למה לא הביא סתמא דברייתא דריש פ"ק דברכות דז"ל שם (דף ג' ע"א): מפני ג' דברים אין נכנסין לחורבה מפני חשד, ופירש"י מפני חשד שלא יאמרו זונה מוכנת לו שם וכו' עכ"ל. וא"כ ה"ל להביא ראיי' כיון דאין נכנסין לחורבה מפני חשד דחיישינן.
ולפמ"ש ניחא דכיון דטעמא דאין נכנסין לחורבה מפני חשד משום דכתיב והייתם נקיים מה' ומישראל וכמו שכתב הר"ן דז"ל: מפני חשד פירש שאעפ"י שהאדם לא יעשה העבירה יש לו ליזהר ולברוח מן הדברים שמביאין לידי חשד שנא' והייתם נקיים מה' ומישראל וכו' עכ"ל. ולפ"ז שאני חשדא דחנוכה כיון דהא דחושדין אותו שלא הדליק בפתח אחרת הוא לא הביא את עצמו לידי חשד זה דהא הדליק בפתח אחת אלא משום שלא הדליק גם בשביל הרואה וכמ"ש אין זה בכלל והייתם נקיים וגו'.
ומייתי מברייתא דאר"ש משום ד' דברים וכו' ומפני חשד שלא יהי' עוברים ושבים אומרים תבא מארה לאדם שלא הניח פיאה בשדהו, ופירש"י מפני חשד שעוברין רואין בגמר קצירו שהוא מכלה את הכל לא ידעו שנתנו כבר עכ"ל. ולפ"ז חשדא דפיאה ג"כ בשביל הרואה הוא שיאמרו אם איתא שנתן פיאה כבר קודם גמר קצירו ה"ל ליתן גם בגמר קצירו שלא יחשדו הרואה אלא ודאי שלא נתן כלל.
* * *
שרייב תגובה

צוריק צו “מפעל הוצאת ספרים”