חנוכת הבית לדוד: מהגרד"א לחנוכה

די אחראים: אחראי,גבאי ביהמד

מתוק לחכי
שר חמישים ומאתים
תגובות: 344
זיך איינגעשריבן אום: פרייטאג מאי 21, 2021 7:39 am

חנוכת הבית לדוד: מהגרד"א לחנוכה

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך מתוק לחכי »

המשך פלפולים לחנוכה שהתחלנו באשכול על מגילה:

בגמרא שם: אמר רבי ירמיה מאי טעמא דרב קסבר כבתה אין זקוק לה ואסור להשתמש לאורה. אמרוה רבנן קמיה דאביי משמיה דרבי ירמיה ולא קיבלה כי אתא רבין אמרוה רבנן קמיה דאביי משמיה דרבי יוחנן וקיבלה. ופירש"י: בד"ה ולא קבלה, שלא חשבו לסמוך על דבריו עכ"ל.
קצת קשה הא בדין הוא שיקבל דבריו דר' ירמי' הוא נותן טעם כעיקר בדברי רב דס"ל שמדליקין בין בחול בין בשבת ושבטי דכדכדא קא חזינא הכא, דאלת"ה מאיזה טעם מתיר רב להדליק בשמנים האלו בין בחול ובין בשבת.
וי"ל דהכי פירושו דהנה בשמעתין אי' ז"ל: אמר רב מתנא ואמרי לה אמר ר' זירא אמר רב וכו' והבנייהו בין הני תרי לישנא הוא זה דאי אתמר משמיה דרב הכי הילכתא דהלכה כרב לגביה רב הונא ורב חסדא, משא"כ אי אתמר משמי' דרב מתנא לא ברירא לן הילכתא כמאן ואפשר דהלכה כרב הונא לגבי רב מתנא ור' ירמי' שאמר מ"ט דרב וכו' משמע שהוא הכריע דהאמת הוא שר' זירא אמר משמיה דרב ולהוכות דהלכתא כוותיה ולכך לא קיבל אביי את דבריו שלא הי' חושבו לסמוך על דבריו כהכרעתו שר' זירא אמר משמיה דרב וכשאמרוה קמיה משמיה דר' יוחנן פירש שאמרו משמיה דר' יוחנן שר' זירא אמר משמיה דרב סמך עליו וקבלה להלכה דהלכתא כרב כמו שכתבו תוס' בד"ה מותר להשתמש לאורה וכו'.
אך קשה הא דאמר בסמוך אי זכאי גמירתיה לשמעתיה מעיקרא ופריך והא גמרא נפקא מיני' לגירסא דינקותא, מאי מקשה הא נפקא מיני' טובא שאילו היה לו ידיעה מתחילה הי' נתברר לו דהלכתא כרב שמדליקין בין בשבת בין בחול ואסור להשתמש לאורה, והשתא דלא גמיר משמיה דרב עד השתא י"ל מתחילה עשה כרב הונא והתיר להשתמש לאורה ועכשיו שנודע לו בידעת התו'מא שאתמר משמיה דרב אגלאי מילתא למפרע שעשה שלא כדין וע"ז הי' מצער ואמר אי זכאי וכו'.
וי"ל דרש"י מיישב בצחות לשונו בד"ה אי זכאי אילו הייתי זוכה ללומדה הייתי גורסה כששמעתיה ראשון עכ"ל משמע שלא היה מצער אלא על הלימוד ולא על המעשה עשייתו היה כדין אף שלא היה בגירסא משמ' דרב אלא משמיה דרב מתנא מ"מ הי' פסק הכי ולא הי' שום נפקא מיני' לדינא וק"ל.
ועוד יש לומר היינו טעמא דלא קיבלה דיש לדקדק עוד בשמעתין דפריך ורמינהו וכו' דהוי ליה להקדים ולהקשות לעיל מיני' אדברי ר' ירמיהו גופי' שאמר מ"ט דרב וכו' ולמה שוהה לבא עד אחר הקבלה שקיבל אביי דבריו.
אלא הכי פירושו דכד נחתינן לעומק הלכה לכאורה תיוהא קא חזינא הכי דלפי משמעות הברייתא שמקשה מיני' ז"ל: משתשקע החמה וכו' פירושו דוקא משתשקע החמה א"כ איך יוכל להדליק בשבת.
ועוד קשה למ"ד כבתה זקוק לה הא שבת יוכיח דאי אפשר לחזור ולהדליק.
וצ"ל דבאמת אמרו מצותה משתשקע החמה כוונתו למצוה ולא לעכב ולא ילפינן אפשר משאי אפשר ובשבת מקדימין. וכן הוא מפורש בדברי הר"ן דז"ל: מצותה משתשקע החמה. לאו למימרא שלא יהא רשאי להדליק קודם זמן זה דשבת יוכיח שצריך להדליק קודם שקיעת החמה לרבה דאמר בשלהי פרקין (דף ל"ד ע"ב) דמשתשקע החמה הוי בין השמשות אלא עיקר מצותה קאמר ואם רצה להקדים מקדים עכ"ל.
לפ"ז יש להקשות מנ"ל לר' ירמיהו להוכיח מדשרי רב להדליק בשמנים אלו בשבת ולא חייש לשמא יטה דס"ל לרב אסור להשתמש לאורה לעולם אימא לך דרב סבר מותר להשתמש לאורה ובשבת מקדימין ומדליקין קודם שקיעת החמה ונותנים בו בצמצום כשיעור דהא אפשר לצמצם כדעת הרשב"א כמ"ש לעיל . ומזה הטעם י"ל נמי דרב ס"ל כבתה זקוק והא דאמר מדליקין בחול טעמי' דלא חייש לשמא יפשע ואי כבתה הדר מדליק ליה ובשבת נמי אי כבתה אפשר להדליק כיון שהוא קודם שקיעת החמה.
אלא ודאי באמת מש"ה כשאמרוה משמיה דרבי ירמיהו לא קיבלה די"ל רב סובר כבתה זקוק לה ומותר להשתמש לאורה והא דמתיר להדליק בשמנים האלו היינו טעמא דס"ל הא דאתמר בברייתא מצותה משתשקע החמה הוא רק למצוה ולא לעיכובא ובשבת שאי אפשר משתשקע החמה מדליקין קודם שקיעת החמה ואינו בא לידי הטיי' ומ"ה לא הי' מקשה ורמינהו אר' ירמיהו באמת מזה הטעם לא קיבלה אבל כיון שאמרוה משמיה דר' יוחנן וקבלוהו ע"ז מקשה ורמינהו וכו' מאי לאו דאי כבתה הדר מדליק וא"כ איך עושין בשבת דאז אי אפשר לחזור ולהדליק אלא ודאי אין דנין אפשר משאי אפשר ובשבת מדליקין קודם שקיעת החמה ופירוש הברייתא מצותה משתשקע החמה רק למצוה ולא לעכב והדרינא לקושייתא דלמא רב ס"ל כבתה זקוק לה ובחול מדליקין דלא חיישינן לשמא יפשע ואם כבתה הדר מדליק לה ומהאי טעמא נמי מדליקין בשמנים האילו בשבת דבשבת זריזין מקדימין קודם שקיעת החמה בכדי שיוכל להדליק כשיעור קודם שקיעת החמה ואז אם כבתה הדר מדליק לה וגם מותר להשתמש לאורה דאז אין בו משום יטה.
ומשני לא דאי לא אדליק מדליק פירוש דברייתא דוקא קתני ולעכב כמו שכתבו תוס' אבל מכאן ואילך עבר הזמן וא"כ כיון שיש שיעור למטה יש שיעור נמי למעלה וזמן הדלקה הוא דוקא משקיעת החמה ואילך ולא מקדימין משקיעת החמה ולא מאחרין משתכלה. והתרצן ס"ל כרב יוסף שאומר משתקשע החמה עד שהכסיף העליון והשוה לתחתון יום וא"כ אף בשבת יוכל להדליק לאחר השקיעה כמו שכתוב מפורש הר"ן לשיטת רב יוסף דז"ל: אבל מדברי בעל הלכות ז"ל נראה דדוקא נקט משתשקע החמה ובערב שבת נמי מדליק אחר שקיעה וכרב יוסף דאמר דמשתשקע החמה עד שהכסיף העליון והשוה לתחתון יום עכ"ל. ולכך סובר הברייתא דקתני משתשקע החמה הוא דוקא ואעפ"כ מותר להדליק בשבת דעדיין יום הוא וא"כ מוכח דאסור להשתמש לאורה דלא יבא לידי הטיי' דבשבת אע"פ שהדליק בהיתר מ"מ שיעור הדלקה שקבעו חכמים נכנס בתוך הגבול של שבת ויבא לידי הטיי'. וגם מוכח דכבתה אין זקוק לה דאל"כ היאך מקיים המצוה כתיקנה אם כבתה בשבת דאין יכול לחזור ולהדליק ור' יוסף ס"ל לקמן (דף ך"ב ע"א) דאסור להשתמש לאורה דז"ל אלא אמר רב יוסף אבוהן דכולהו דם וכן כתבו תוס' בד"ה מותר להשתמש לאורה וכו' דס"ל לרב יוסף אסור להשתמש לאורה והכל הולך אל קוטב אחד משום דס"ל משתשקע החמה עד שהכסיף העליון יום א"כ זמן הדלקה דוקא אחר השקיעה אליבי' ונכנס לתוך תחום של שבת ויבא לידי הטייה, לכך מוכרחין למימר אליב' דרב יוסף מסכים לדעת מ"ד דס"ל אסור להשתמש לאורה.
וי"ל דרבה ורב יוסף דפליגי בשיעור בין השמשות פליגי בפרושא דהברייתא רבה ס"ל כסברת מקשן דמצותה משתשקע החמה וכו' לאו דקא ואי כבתה הדר מדליק ורב יוסף ס"ל כסברת התרצן משתשקע החמה דוקא ואי לא אדליק מדליק ובאלו אמרו מקדימין ולא מאחרין.
והא דמשני הש"ס ואי נמי לשיעורא הכי פירושו לעולם אימא לך דהברייתא אתי' כרבה דס"ל משתשקע החמה הוא בין השמשות ואסור להדליק בשבת משתשקע החמה וצריך לאקדומי והא דקשיא לך א"כ משמע מכאן מותר להשתמש לאורה ואם כבתה זקוק לה כאשר הארכנו לעיל ע"ז משני לשיעורא שנותן לתוכו שיעור מצומצם דעיין מה שכתבתי לעיל בשם הרשב"א שלמד סניגורין לדברי הרי"ף שמתיר להשתמש לאורה אחר שדלק כשיעור מצותו שיש לחוש שיבא לידי הטיי' אם מדליק בשמנים שאסור חכמים וכו' ומסיים שם הרשב"א בדבריו ז"ל: קושיא זו אינו כלום שהרי לא הצריכו להוסיף בשמן שיהא הולך ודולק כל הלילה אלא כדי שיעורא עכ"ל. והנה ע"ז יש פתחון פה וכי בטורטני יכניס דהלא יש לחוש פן יוסיף שלא במתכוין דאי אפשר לצמצם. אמנם אליבא דרבה לא קשה מידי דלשיטת רבה צריך להדליק בשבת קודם שקיעת החמה וא"כ אף שאי אפשר לצמצם אעפ"כ לא ימשוך יותר משיעור תכלה רגל מן השוק. ובמילת 'לשיעורא' כולל שני דברים חדא דצריך לדלוק כשיעור שתכלה רגל מן השוק ולא פחות, וגם אל יוסיף על שיעור זה אם מדליק בשמנים הללו. ואם נפשך לומר הא אי אפשר לצמצם כבר מלתי אמורה דאליבא דרבה בלא"ה צריך להדליק קודם שקיעה א"כ אינו עובר באיסור בל תוסיף לפ"ז אסור להשתמש לאורה כל זמן שיעור הדלקה ולא יבא לידי הטייה דעד שתכלה רגל מן השוק אסור להשתמש לאורה וגם אם כבתה אין זקוק לה דכיון דצריך להדלוק משקיעת עד שתכלה רגל מן השוק דאז הוא שבת ואם כבתה אין יכול לחזור ולהדליק מזה מוכח אם כבתה אין זקוק לה דא"כ לא יוכל לקיים המצוה כתיקונה בשבת.
ולזה כיון רש"י בד"ה לשיעורא דז"ל: שיהא בה שמן כשיעור הזה ומיהו אם כבתה אין זקוק לה עכ"ל, פירוש אע"פ שמה דאתמר בברייתא מצותו וכו' פירושו שיהא בהשמן כשיעור הזה ולא נאמר לעיכוב ומותר להדליק קודם זמן זה אעפ"כ אם כבתה אין זקוק לה שלא תאמר כיון שמותר להדליק קודם שקיעה יקדים כדי שידלוק כל השיעור קודם שקיעת החמה וא"כ כבתה הדר מדליק זה אינו דאף שנאמר לשיעורא אעפ"כ אסור לאקדומי' כולי האי דשרגא בטיהרא מאי מהני. ועיין בהג"ה מרדכי. אלא מפני שאסור להדליק בשבת אחר השקיעה מקדים קצת וימשוך הדלקה עד שתכלה רגלי דתרמודאי וממילא נשמע אם כבתה אין זקוק לה. ולא כפי' ה"א של מקשן דלשיטת רבה יקדים כל השיעור קודם השקיעה דעיקר הפרסום הוא משקיעה עד שתכלה רגל מן השוק אלא יקדים קצת דאז ידלוק עד שתכלה וכו'.
משא"כ לרב יוסף דס"ל משתשקע החמה עד שהכסיף העליון יום א"כ מה שנאמר מצותה משתשקע וכו' הוא לעכב וחביבה מצוה בשעתה ובשבת מדליקין אחר השקיעה ואליבי' צריך למימר כתירוצא קמא דהש"ס ואי אפשר לאוקמי' אליבי' כתירוצא בתרא ואי נמי לשיעורא דא"כ עדיין לא פלטית מקושיית הרשב"א דכיון דאי אפשר לצמצם ומשוך נהורא אחר זמן השיעור שתכלה רגל דתרמודאי ויבא לידי הטיי' אם ישתמש לאורה אחר זמן שיעור הדלקה.
והיינו טעמא דהרי"ף דמפרש הא דאמר ואי נמי לשיעורא אם רצה להשתמש לאורה הרשות בידו דהרי"ף פוסק כרבה ואזיל לשיטתי' דלקמן סוף פרק במה מדליקין פסק כוותיה גבי פלוגתת רבה ורב יוסף בשיעור בין השמשות ז"ל: וכיון דלא איברר לן כמאן מינייהו פסק עבדינן לחומרא דאיסורא הוא וספק איסורא לחומרא ועד סוגיא בכולא תלמודא כל היכי דאיפליגו רבה ורב יוסף הלכה כרבה וכו' עכ"ל. ומוקי להאי תירוצא ואי נמי לשיעורא אליבא דרבה כאשר הארכנו בזה.
ואחר הדברים האלה תיוהא קא חזינא בדברי הר"ן דז"ל: אבל מדברי בעל הלכות ז"ל נראה דדוקא נקט משתשקע החמה ובערב שבת נמי מדליק אחר שקיעה וכרב יוסף דאמר דמשתשקע החמה עד שהכסיף העליון יום עכ"ל. ולפי מ"ש מוכרח דהרי"ף פוסק כרבה ולא כרב יוסף.
ובלא"ה לא ציית לכללא דכייל הש"ס בכל מקום דפליגי רבה ורב יוסף הלכה כרבה ואף שיש מקום לחלק כמו שכתב הריא"ז בשם רבי יונה דז"ל: הא דקיימא לן הלכה כרבה היינו היכא דפליגי בסברת דנפשייהו משום דאמרינן בהוריות רב יוסף סיני ורבה עוקר הרים אבל הכא מפי שמועה מחולקין ותרוייהו אמרי מפי ר' יהודא וכו' עכ"ל. מ"מ לשיטת הרי"ף אי אפשר לחלק בהכי דהרי"ף בעצמו פסק כרבה בפלוגתא זו דבין השמשות כאשר העתקתי לעיל לשון הרי"ף.
מתוק לחכי
שר חמישים ומאתים
תגובות: 344
זיך איינגעשריבן אום: פרייטאג מאי 21, 2021 7:39 am

Re: חנוכת הבית לדוד: מהגרד"א לחנוכה

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך מתוק לחכי »

ב"ה געענדיגט דאס 4'טע בלעטל [פון 18].
מתוק לחכי
שר חמישים ומאתים
תגובות: 344
זיך איינגעשריבן אום: פרייטאג מאי 21, 2021 7:39 am

Re: חנוכת הבית לדוד: מהגרד"א לחנוכה

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך מתוק לחכי »

במסכת שבת (דף ך"א ע"ב) בגמרא: אמר עולא פליגי בה תרי אמוראי במערבא וכו' חד אמר טעמא דב"ש כנגד ימים הנכנסין וטעמא דב"ה כנגד ימים היוצאים. ופירש"י בד"ה ימים היוצאין שיצאו כבר וזה שהוא עומד בו נמנה עם היוצאין עכ"ל.
קצת קשה כיון שיום שהוא עומד בו נמנה א"כ היאך קאמר כנגד ימים היוצאין כיון שעדיין לא יצא היום שעומד בו דזמן הדלקה הוא משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק וכיון שתכלה רגל מן השוק עבר הזמן דבשמעתין מקשה הש"ס ורמינהו וכו' ומשני לא דאי לא אדליק מדליק וכתבו תוס' בד"ה דאי לא אדליק מדליק אבל מכאן ואיך עבר הזמן לפ"ז כיון שעדיין לא נכנס היום אינו מן היוצאים לעבודת המלך.
ויש ליישב למ"ד דס"ל טעמא דב"ה כנגד ימים היוצאין סובר כשינויי אחריתי דש"ס דלעיל דמשני אי נמי לשיעורא עד שתכלה רגל מן השוק וכפירש"י לשיעורא שיהא בה שמן כשיעור הזה עכ"ל ומיהו מצות זמן הדלקה כל הלילה כדאי' בתוס' בד"ה דאי לא אדליק מדליק וכו' מ"מ אם איחר ידליק מספק דהא משני שינויי אחרינא עכ"ל. ולפ"ז לשינוי אחריני עיקר מצות הדלקת בלילה מש"ה אמר כנגד ימים היוצאין שיצאו כבר וזה שהוא עומד בו נמנה עם היוצאין.
ואפשר שזה כוונת רש"י בצחות לשונו ימים היוצאין שיצאו וזה שהוא עומד בו נמנה עם היוצאין משום דגם יום שעומד בו בשעת הדלקה יצא מה שיצא ונכנס בגדר היוצאין ומקצתו ככולה.
ומעתה זכינו לדין הני תרי שינויי דש"ס דלעיל המה אחוזים ואגודים בפלוגתא דהני תנאי אי מצות הדלקה כנגד ימים הנכנסים או כנגד ימים היוצאין מאן דס"ל כנגד ימים היוצאין סובר כשינויי אחרינא דש"ס דלעיל א"נ לשיעורא וכו' כאשר כבר מלתי אמורה. ומאן דס"ל כנגד ימים הנכנסים סובר כשינויי קמא דש"ס דלעיל דאי לא אדליק מדליק ומכאן ואילך עבר הזמן וכיון דזמן הדלקה קודם שמחשיך ובא וקרא לו לילה אמר כנגד הנכנסים, דמש"ה תקנו חכמים משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק הואיל והוא כנגד ימים הנכנסים ולהכי קודם שנכנס הלילה צריך שיהא הנירות דולקת ואי לא אדליק שוב לא מדליק כיון שעבר הזמן אינו בכלל הנכנסין והיום כובל בכבלא דעבדא עבודת השם אינו זז זיז כל שהוא וקרי' ללילא ופקדי' אמצותו דלילא.
ומעתה מן הראוי להתבונן בדרכים דרבנן מה שכתב הרמב"ם בהל' חנוכה (פרק ד' [ה"ה]) וז"ל: אין מדליקין נרות חנוכה קודם שתשקע החמה אלא עם שקיעתה לא מאחרין ולא מקדימין, שכח או הזיד ולא הדליק עם שקיעת החמה מדליק והולך עד שתכלה רגל מן השוק וכו', עבר זמן זה אינו מדליק עכ"ל. וא"כ הוא פוסק כלישנא קמא דש"ס כמ"ש. וע"ש ברמב"ם [ה"ג] ז"ל: מנהג פשוט בכל ערינו בספרד שיהיו כל אנשי הבית מדליקין נר אחד בלילה הראשון ומוסיפין והולכין נר בכל לילה ולילה עד שנמצא מדליק בליל שמיני שמונה נרות עכ"ל. זה הוא כשינויי אחרינא דש"ס כמ"ש שהוא כנגד ימים היוצאין וא"כ כל הלילה זמנו הוא כאשר הארכתי לעיל, ואיך מזכה הרמב"ם שטרא לבי תרי ופוסק שני דברים דסתרי אהדדי.
אף שהרמב"ם בלאו הכי פוסק כתרי שינויי דהש"ס דאי לא אדליק מדליק וא"נ לשיעורי' דז"ל: עבר זמן זה אינו מדליק וצריך שיתן שמן בנר כדי שתהי' דולקת והולכת עד שתכלה רגל מן השוק עכ"ל, הרי שפוסק כתרי לישנא דש"ס. כבר הרגיש בזה הגהות מיימון [סק"ב] ומקשה ומפרק כלאחר יד המרבה לבדוק דז"ל: והנה פסק כב' לשונות וכן כתב הראבי"ה שמצא בשם ר"ת דבהני תרוייהו אזלינן לקולא בשיעורא ובדלא אדליק דבשל סופרים הלך אחר המיקל וכו' עכ"ל.
אמנם מה שהקשיתי עצמי לדעת בדברי לא מייתבא דעתי בהאי פירוקא שמיישב ר"ת כיון שהן שני דברים דסתרי אהדדי כמ"ש דכיון דס"ל להרמב"ם דמוסיפין והולכין כנגד ימים היוצאין וא"כ באלו אמרו מאחרין ולא מקדימין ואיך פסק הרמב"ם עבר זמן זה אינו מדליק אדרבא משבח אני בזה את העצלנים.
אף שלכאורה גם דברי הטור סתרי אהדדי דז"ל (בסימן תרע"ב): מצותה מסוף שקיעת החמה עד חצי שעה מן הלילה וכו' וצריך ליתן בה שמן כזה שיעור וכו', ומ"מ עדיין זמנו כל הלילה עכ"ל. לפ"ז כיון שפוסק הטור שצריך ליתן שמן כזה השיעור משמע דפוסק כלישנא בתרא דש"ס והאיך פוסק בתחילת דבריו מצותה מסוף שקיעת החמה שהוא כשינויי קמא דש"ס.
י"ל דטור פוסק כלישנא קמא וס"ל דמ"מ צריך ליתן בו שמן כשיעורא דמספיקא לא נפקא דלמא האמת כלישנא בתרא. ומה"ט כתב הטור ומ"מ עדיין זמנה כל הלילה לצאת ידי שניהם עיקר המצוה מסוף שקיעת החמה כשינויי קמא דש"ס ומ"מ עדיין זמנה הוא כל הלילה וגם צריך ליתן בו כשיעור לקיים גם לישנא בתרא מספק. וכן הוא מפורש בתוס' בד"ה דאי לא אדליק מדליק וכו' ומ"מ אם איחר ידליק מספק דהא משני שינויי אחרינא עכ"ל. וא"כ דברי הטור מיוסדים על אדני פז כמ"ש תוס' ועיין בבעל המשביר (שם בסימן תרע"ב) אמנם דברי הרמב"ם צ"ע.
ויש ליישב דהרמב"ם ס"ל כמאן דמפרש טעמא דב"ש וב"ה אי כנגד פרי החג או מעלין בקודש ולא מורידין כיון דמעשה רב דאמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן ב' זקנים היו בצידן אחד עשה כב"ש ואחד עשה כב"ה זה נותן טעם לדבריו כנגד פרי החג וזה נותן טעם לדבריו דמעלין בקודש ולא מורידין. ומדלא נתנו הטעם כנגד ימים הנכנסים או כנגד ימים היוצאין משמע דאמת הוא כמאן דמפרש שב"ש וב"ה פליגי אי מעלין בקודש ולא מורידין או כנגד פרי החג. ולפ"ז צידון הוא ראי' אחרונה לדברי הרמב"ם.
וכי ירחק ממך הדבר א"כ למה תפסו תוס' בלשונם בד"ה ומהדרין מן המהדרין וכו' כשמוסיף והולך או מחסר כנגד ימים הנכנסים או היוצאים וכו' עכ"ל כיון דלא קיימו אליבא דהילכתא. י"ל דתוס' אזלי' לשיטתם וסבירא להו דהלכה כהאי דמפרש כנגד ימים הנכנסים או היוצאים דלעיל בד"ה דאי לא אדליק מדליק וכו' כתבו התו' מ"מ אם איחר ידליק מספק דהא משני שינויי אחרינא עכ"ל, וא"כ י"ל דאמת הוא כמאן דמפרש כנגד הנכנסים או כנגד היוצאים כאשר כבר מלתי אמורה ומש"ה באמת תפסו להאי לישנא. אבל הרמב"ם דס"ל עבר זמן אינו מדליק י"ל שמסכים כמאן דסובר דפליגי אי כנגד פרי החג או דמעלין בוקדש ולא מורידין כאשר כבר בארנו בארוכה.
מתוק לחכי
שר חמישים ומאתים
תגובות: 344
זיך איינגעשריבן אום: פרייטאג מאי 21, 2021 7:39 am

Re: חנוכת הבית לדוד: מהגרד"א לחנוכה

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך מתוק לחכי »

שם בגמרא: אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן ב' זקנים היו בצידן אחד עשה כב"ש ואחד עשה כדברי ב"ה זה נותן טעם לדבריו כנגד פרי החג וזה נותן טעם לדבריו דמעלין בקודש ולא מורידין עכ"ל.
אין להקשות איך עשה בצידן אחד כב"ש ואחד כב"ה הא כתיב לא תתגודדו לא תעשה אגודות אגודות.
י"ל דר' יוחנן אזיל לשיטתי' דסובר במס' יבמות (דף י"ג ע"ב) דלא ילפינן מלא תתגודדו אגודות אגודות אלא מבעי ליה לגופיה דאמר רחמנא לא תעשה חבורה על מת ע"ש. ולרבא נמי דמשני התם (בדף י"ד ע"א) ז"ל אלא אמר רבא כי אמרינן לא תתגודדו כגון ב"ד בעיר א' פלג מורין כדברי ב"ש ופלג מורין כדברי ב"ה אבל שני בתי דינים בעיר אחת לית לן בה עכ"ל. יש לומר דשני זקנים בצידן הוי כשני בתי דינים.
אמנם אי קשיא הא קשיא לי כיון דמצות חנוכה לעשות היכר ימים הנכנסים או היוצאים וא"כ בצידון תברה הרואה שמקצתן מדליקין ביום הראשון ח' ומקצתן מדליקין ביום הראשון אחד לא יכירו ולא יבינו אי יום ההוא יום ראשון דחנוכה או יום שמיני דערבובי' קא חזינא הכא. וכל מה דאפשר לעשות בהידור דהיכרא משום פרסומא ניסא חובת גברא הוא להודיע הימים הנכנסים או היוצאים, כמו שכתבו תו' בד"ה והמהדרין מן המהדרין, נראה לר"י דב"ש וב"ה לא קיימי אלא אנר איש וביתו שכן יש יותר הידור דאיכא היכרא כשמוסיף והולך או מחסר שהוא כנגד ימים הנכנסים או היוצאים וכו', פי' דאל"ה לא הוי ידעינן כמה ימים שעברו מימי חנוכה ובאיזה ימים הוא עומד דמהדרין מן המהדרין כל כוונתם להיות מן המודיעים ולחוץ וימים ידברו לפרסם ולהודיע באיזה יום שהוא עומד בו תוך ימי חנוכה.
ואילו היה נותנין טעם ואמתלא לדבריהם זה שעשה כב"ש כנגד ימים הנכנסים וזה שעשה כב"ה כנגד ימים היוצאים החרשתי כי לא היה מקום לטעות באיזה יום אשר הוא עומד דמזקנים אתבונן דלא ראי' זה כראי' זה אותו זקן שהיה נוהג כדברי ב"ש שהוא כנגד ימים הנכנסים היה מן ההכרח להדליק משעת שקיעת החמה עד שתכלה רגל מן השוק ובאלו אמרו מקדימין ולא מאחרין כאשר כבר הארכתי לעיל, והזקן השני שעשה כדברי ב"ה כנגד ימים היוצאים הוא היה מן המאחרין כי זמן הדלקתו כל הלילה ובאלו אמרו מאחרין ולא מקדימין. לפ"ז יש היכר גדול ביניהן לידע בייחוד ובברור כרואה נר בברור הי' חילא לאורייתא תקיף קדושת היום דמי שנוהג כדברי ב"ש היה מדליק משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק וכיון שעבר זמנו שוב לא היה מדליק, ומי שעשה כדברי ב"ה זמן הדלקתו אחר שיעור זה וזמן הדלקתו כל הלילה.
ואף שרבה בר בר חנה שאמר משמי' דר' יוחנן המעשה דב' זקנים שהיו בצידן הוא גופי' מפרש לעיל משמיה דר' יוחנן עד דכליא ריגלא דתרמודאי, י"ל דמפרש למר כדאית ליה ולמר כדאית לי', הזקן שעשה כב"ש מפרש ד'זמן' הדלקה עד דכליא רגלא דתרמודאי ולזקן שעשה כב"ה מפרש ד'שיעור' הדלקה הוא עד דכליא ריגלא דתרמודאי.
אמור מעתה שלא הי' בהעלם דבר וידיעת שיעורים איכא בנייהו שיעורא של זה לא כשיעורא של זה.
אמנם הזקנים נותנין טעם לדבריהם זה כנגד פרי החג וזה משום מעלין בקודש ואין מורידין ושבקי טעם דכנגד הנכנסים או כנגד היוצאים מדלא מרגלא בפיהם טעם זה משמע דלא ס"ל וזמן הדלקתם של זה כזמן הדלקתם של זה ואידי ואידי חדא שיעורא הוא א"כ הדרינן לקדמייתא וקושי' ראשונה במקומה עומדת.
ויש ליישב דהיא הנותנת כיון דנותנים טעם לדבריהם זה כנגד פרי החג וזה משום מעלין בקודש שהוא הטעם כעיקר וסמיכת זקנים בכל כחם על טעם זה ולא היו נותנין טעם לשבח משום תקנת הנכנסים ויוצאים ע"כ ס"ל דלא נפקא מיני' מידי אי יש לו ידיעה בתחילה או בסוף באיזה ימים שהוא עומד. דבשלמא למאן דמפרש הטעם כנגד ימים הנכנסים או כנגד היוצאים עיקר תכלית הכוונה להודיע לכל באי עולם ולכל עובר ושב כמה ימים שנכנסו או שיצאו מימי חנוכה ומקפיד עליו, משא"כ לטעם משום פרי החג או משום מעלין בקודש אין שום קפידא לזה, יצא מה שיצא ונכנס מה שנכנס.
ולפ"ז מיושב נמי מה שיש לדקדק אשר כבר הרגשנו לעיל בתוס' בד"ה ומהדרין מן המדרין וכו' ז"ל: דאיכא היכרא כשמוסיף והולך או מחסר כנגד ימים הנכנסין או היוצאין וכו' עכ"ל. ולא תפסו לשונם כנגד פרי החג או משום מעלין בקודש ולא מורידין. אלא הן הן הדברים כמ"ש דלמאן דסובר כנגד הנכנסים או היוצאים מקפיד לידע כמה ימים שעמד תוך ימי חנוכה להראות חזותא לרבים וחזותא מוכיח כמה נירות דולקת לפי ימים שנכנסים או שיוצאים. ותוספות כל כוונתם שמהדרין מן המהדרין עושין הידור מצוה בהיכר לפרסם באיזה ימים תוך ימי חנוכה שהוא עומד בו. משא"כ לטעם כנגד פרי החג או משום מעלין בקודש אין שום הקפדה לידע באיזה ימים שהוא עומד תוך ימי חנוכה, ולפי טעם זה י"ל דמהדרין מן המהדרין קאי אמהדרין ולא אנר איש וביתו דאין מקום להוכיח דקאי אנר איש וביתו שכן יש יותר היכר ובעושין נר לכל א' ואחד ליכא היכרא, דהא לפי טעם זה עיקר המצוה לפרסם הנס ואין בו משום גילוי להודיע באיזה יום שהוא עומד בחנוכה ומש"ה מוכיחים תוס' בהוכחה זו שקאי אנר איש וביתו דאיכא היכרא כשמוסיף או מחסר כנגד ימים הנכנסים או היוצאים וכו'.
א"נ י"ל דבאמת הני תרי זקנים אף שנותנים טעם כנגד פרי החג ומשום מעלין בקודש מ"מ מטעם כנגד ימים הנכנסים או היוצאין לא היה בדילים כי שניהם צדקו יחדיו ואחזו בזה וגם מזה לא נחו ידם, והא דלא מורגלא בפיהם הטעם כנגד הנכנסים או היוצאים משום דאינו מן הצורך וזמן הדלקתם היה מוכיח דזמן של זה לא כזמן של זה דזמנים הרבה תקנו להם, אבל הטעם כנגד פרי החג היה מן הצורך להודיע, והזקנים מסכימים עם ר' יוסי בר אבין ועם ר' יוסי בר זבידא ואלו ואלו דברי אלקים חיים וס"ל ג"כ צריך לעשות היכר להיות נודע בין החיים באיזה יום שהוא עומד מר כדאית ליה ומר כדאית ליה וידעו מזמן אפי' בשוק.
מתוק לחכי
שר חמישים ומאתים
תגובות: 344
זיך איינגעשריבן אום: פרייטאג מאי 21, 2021 7:39 am

Re: חנוכת הבית לדוד: מהגרד"א לחנוכה

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך מתוק לחכי »

דרוש לחנוכה מהגאון ר' יחיאל מיכל פער-אופנהיים, חתנא דבי נשיאה של הגרד"א.
דף כ"א ע"א
אמר ר' זירא אמר רב פתילות ושמנים וכו' א"ר ירמיה מ"ט דרב קסבר כבתה אין זקוק לה ואסור להשתמש לאורה וכו'. כי אתא רבין אמרוה רבין קמיה דאביי משום דר' יוחנן וקיבלה, אמר אי זכאי גמירתי' לשמעתי' מעיקרא. והא גמרא, נפקא מינה לגירסא דינקותא עכ"ל.
הנה צריך להבין למה דוקא כששמע אביי הלכה זו אסור להשתמש לאורה אמר אי זכאי גמירתי' לשמעתי' מעיקרא והקפיד על גירסא דינקותא ועד הנה לא חשש על גירסא דינקותא, וכי לא ידע שגירסא דינקותא לא במהרה משתכח.
הנלע"ד בדרך הזה מעיקר קודם ששמע הלכה זו אסור להשתמש לאורה לא הי' מקפיד על גירסא דינקותא כדי שלא ישכח מהרה, כי סבור אדרבה השכחה הוא טובה אבל כששמע הלכה זו אסור להשתמש לאורה מכח זה מוכח שהשכחה היא רעה לכך אמר אי זכאי וכו'.
כי מתחילה צריכין אנו למודעות בטוב ודעת במאי קמפלגי רב הונא ורב חיסדא דסברי מותר להשתמש לאורה עם רב דסבר אסור להשתמש לאורה.
וצ"ל דפליגי כמו שמצינו בס' שמינה לחמו בדרוש לחנוכה וז"ל: רב סבר אסור להשתמש לאורה ע"פ דאי' במס' תענית דאסור להנות ממעשה ניסים לכך כיון דאין משתמשין לאור הנרות דחנוכה בזה נראה וניכר שהם באים על ידי נס שהי' בשמך הפך וכו' עכ"ל. כלל העולה מזה בהא פליגי רב סבר אסור להשתמש לאורה סבר אסור להנות ממעשה ניסים ור"ה ור"ח דברי מותר להשתמש לאורה סברי מותר להנות ממעשה ניסים. אבל מ"מ צריכין אנו למכריע איזה דעת היא מוכרעת.
ונראה לפי מה שהקשה בס' שני לוחות הברית למה החזיר אברהם רכוש של סדום הלא תמן תנינן המחזיר אבידתו על עכו"ם אין רוח חכמים נוחה ממנו. ומתרץ תירץ אחד לפי שרכוש של סדום הי' מעשה נסים בהיות הוא עם בני ביתו לבד רדפו חמשה מלכים, וסבור שאסור להנות ממעשה ניסים לכך החזיר. ועוד תירץ שני לפי שבמאת גזל עכו"ם אסור לכך החזיר שלא רצה להנות מגזל עכ"ל.
ואפשר ר"ה ור"ח סברי דמותר להשתמש לאורה ורב סבור אסור להשתמש לאורה פליגי בהני ב' תירוצים לפי דעת ר"ה ור"ח דסברי מותר להשתמש לאורה סברי מותר להינות ממעשה ניסים א"כ קשה למה החזיר אברהם רכוש של סדום אלא ע"כ צ"ל דסברי אסור להנות מגזל עכו"ם לכך החזיר. אבל לפי דעת רב דסבור אסור להשתמש לאורה סבור אסור להנות ממעשה נסים משום דקשה לי' למה החזיר אברהם רכוש של סדום אלא ע"כ צ"ל משום שהי' מעשה ניסים. אבל קשה מנא לן דמשום טעם זה החזיר אברהם רכוש של סדום דלמא משום דאסור להנות מגזל עכו"ם, אצ"ל דרב סבר דגזל עו"ם מותר.
אמנם השתא צריך להבין לפי דעת ר"ה ור"ח דסברי גזל עכו"ם אסור א"כ יש לבעל דין לפקפק ולומר א"י גזולה היא ביד ישראל שנטלו אותה מעכו"ם כאשר הם אמרו באמת ליסטים אתם, וא"כ לפ"ז יש להוכיח כדעת רב.
אבל כד עיינות שפיר במס' ע"ז (דף י"ג ע"א) שרצה הגמרא להוכיח שא"י מוחזקת היא מאבותינו שנא' ונתתי לכם את הארץ למורשה לנו למורשה ולא לעכו"ם למורשה א"כ לפ"ז לא באה ארץ ליד ישראל דרך גזל כ"א דרך ירושה, וא"כ אפי' למ"ד גזל עכו"ם אסור אין לבעל דין ולעכו"ם שום טענה על א"י זהיא גזולה בידיהם משום דא"י באה להם דרך ירושה.
חזור הדין לפי דעת רב דסבר אסור להשתמש לאורה משום דסבר אסור להנות ממעשה ניסים לפ"ז מוכרח לומר הא דהחזיר אברהם רכוש של סדום משום שהי' מעשה ניסים ואסור להנות ממנו משום דרב סבר גזל עכו"ם מותר מכח הטענה דא"י גזולה היא בידינו, לפ"ז מאי עביד רב בהאי קרא ונתתי לכם את הארץ למורשה דא"ל א"י באה לידינו בתורת ירושה הלא הוא סובר גזל עכו"ם מותר.
אלא ע"כ צ"ל דרב סבר כדעת הירושלמי דסנהדרין פרק אחד דיני ממונות וז"ל: ונתתי לכם את הארץ למורשה א"ר אושעיא אין מורשא אלא לשון מורשא פגם וחסרון, כי צד הדין הי' שייך לאברהם עשרה אומות ולא ניתן לי' אלא שבעה אומות. ופריך אלא מעתה דכתיב תורה צוה לנו משה מורשה ה"נ שהוא לשון מורשא ופגם ומה מורשא וחסרון שייך גבי התורה. ומשני אף היא תברא כל מה דאת לעי ויגע בה לסוף משתכח עכ"ל הירושלמי. לפ"ז צ"ל דרב סובר פי' הקרא ונתתי לכם את הארץ למורשה כפירוש הירושלמי.
אמנם לפי מה דאי' במדרש בראשית וירא אותו כי טוב זה השכחה. והקשה יפ"ת וכי שכחה היא טובה ומשני אם לא הי' שכחה לא הי' אדם לומד תמיד וכתיב והגית בו יומם ולילה ולכך שכחה טובה. לפ"ז ליכא למימר פי' של ונתתי לכם את הארץ למורשה כפי' הירושלמי שהוא לשון מושא וחסרון דא"כ קשה אלא מעתה גבי תורה וכו' דא"ל כמו שמפרש הירושלמי שאף היא לשון מורשא וחסרון משום שכחה אדרבה שכחה היא טובה וע"כ צ"ל שמורשא [אינו] אלא לשון ירושה שא"י מוחזקת היא מאבותינו.
והשתא נבא אל תוכן הביאור לפי דעת ר"ה ור"ח דסברי מותר להשתמש לאורה משום דסברי מותר להנות ממעשה ניסים א"כ קשה למה החזיר אברהם רכוש של סדום, וצ"ל משום דגזל עכו"ם אסור, לפ"ז יש לבעל דין להתעורר ולומר א"י גזולה היא בידינו, וצ"ל דא"י באה לידינו בתורת ירושה כמ"ה ונתתי לכם את הארץ למורשה, קשה דילמא דפי' של מורשה לשון מורשא וחסרון, וצ"ל דא"כ קשה אלא מעתה גבי תורה דכתיב נמי מורשה ומה חסרון יש בה, וכ"ת דילמא באמת יש בה חסרון ומורשא והיינו השכחה, צ"ל דשכחה היא טובה, לפי שסבר והגית וגו' חובה, לפ"ז יוצא לנו מזה דאין אדם צריך להקפיד על גירסא דינקותא דמה טעם כדי שלא ישכח מהרה אדרבה הלא שכחה טובה היא.
אבל לפי דעת רב דסבר אסור להשתמש לאורה משום דאסור להנות ממעשה ניסים, והא ראי' דאברהם החזיר רכוש של סדום משום שהי' מעשה ניסים, וקשה דילמא מש"ה החזיר אברהם רכוש של סדום משום דגזל עכו"ם אסור, אע"כ צ"ל דרב סבר גזל עכו"ם מותר, וראייתו משום שזכה ישראל בא"י, קשה דילמא זכה לא"כ משום ירושה כמ"ה ונתתי וגו' אלא ע"כ צ"ל דרב סבר מורשה הוא לשון מורשא וחסרון, קשה אלא מעתה גבי תורה וכו', וצ"ל דאף היא לשון מורשא וחסרון דשכחה היא רעה דוהגית היא רשות, לפ"ז גירסא דינקותא היא פעולה וטובה גדולה שלא ישכח מהרה וק"ל.
השתא א"ש כיון ששמע אביי דהלכתא כרב שאסור להשתמש לאורה לכך אמר אי זכאי וכו' בשלמא בל"ז אי ה"א דהלכתא כר"ה לא אמר אביי אי זכאי וכו' דמאי נ"מ שלא ישכח מהרה אדרבה אליבא דר"ה מוכח שהשכחה היא טובה כמו שכתבנו לעיל, אבל השתא דהלכתא כרב דאסור להשתמש לאורה וכבר הוכחנו מכח זה דשכחה היא רעה א"כ גירסא דינקותא היא טובה מאוד, לכך אמר אי זכאי הוי גמירנא לשמעתתי' מעיקרא ודו"ק.
עפ"ז יתורץ פסיקתא (דף ג' ע"א) ביום השמיני נשיא לבני מנשה ילמדינו רבינו נר של חנוכה מהו שהותיר שמן מהו צריך לעשות לו עכ"ל. המדרש הזה הוא נפלא בהפלא ופלא כל ימי לא ראיתי שום מפרש לעשות מעשה אורג ומעשה חושב האיך תלוי' זה הקושי' במה שמנשה הקריב ביום השמיני.
נלע"ד לפי מה דאי' בזרע ברך חדש פ' בהעלותך א"ר עזריאל א"ל הקב"ה ליוסף אתה שמרת מצוה לא תנאף שהיא שביעי בדיברות ולא נאפת באשת פוטפר וגם שמרת מצות לא תגנוב שהיא שמיני שלא גנבת ממונא של פטיפר ולא גנבת מקור אשתו אמר הקב"ה יבא עת שאני פורע לך למחר כשיכינו הנשיאים להביא בחנוכת המדבר יהי' נשיאי שני בניך אחד מקריב ביום השביעי והשני' שמיני' ואין שבט אחד מפסיק בין שני בניך כשם שאתה לא הפסקת בין לא תנאף ללא תגנוב שכן כתיב ביום השביעי נשיא לבני אפרים וגו' ביום השמיני לבני מנשה וגו'.
כה"ג מצינו בבחיי ובאלשי"ך לפי שקיים יוסף לא תנאף קיימו השבטים לא תגנוב שאמר ואיך נגנוב מבית אדוניך כסף וזהב. והענין הוא שאמרת קיים יוסף לא תנאף שלא חטא באשת פוטיפרע וקושי' איך קיים יוסף בזה לא תנאף והא קיימל"ן אין ניאוף אלא באשת איש ואין אישות לגוי.
אלא הוא כמו שפירש אלשי"ך וגם הבחיי שהדיברות הי' כתובים עשרה מול עשרה וקחשיב למה סדרן כסדר הזה, ופי' את כולן, ועל לא תנאף דיבור השביעי לפי שז' דברים נאמרו באיסורי עריות; אשת איש, אשתו נדה, אלמנה, בתולה, משכב בהמה, משכב זכור, כותית. ממילא לפ"ז גם גוי' בכלל לא תנאף. ודבור לא תגנוב הוא דיבור שמיני וכתב הבחיי ח' דברים אסורים [בגניבה] בחשבון, במדה, ובמשקל, ובמציאה, גונב נפש, גונב ממון, גונב דעת, גונב לעצמו הוא שנעשה אפטרופוס לנכסי יתומים והחזיק בממונם בהיתר שהשיא לבנו הבת היתומה עכ"ל.
והנה בעל זב"ח הקשה א"א לא תגנוב קאי על ממון א"כ האיך יקריב מנשה בשמיני מכח שיוסף מקיימו לא תגנוב מה שאמר רז"ל לא תגנוב קיימו השבטים ע"ש שנ' הן הכסף וגו' והנה זה הי' הוי כח לשבטים על מנשה גופי' שהרי הוא הי' אותו אשר על ביתו שרדף אחר השבטים וחשד את השבטים שלא כדין בגניבת ממון וכבר אמרו רז"ל שבני מנשה הי' נענש על זה כמו שאמרו רז"ל מנשה גורם לשבטים שיקרע אימת פרע לו בימי יהושע במלחמה מכללא שמעינן מכל השבטים ראוי' להקריב בשמיני יותר ממנשה כי הם מקיימו אותו דיבור לא תגנובו כמו שאמרו ואיך נגנוב וגו' אבל מנשה הי' ראוי לקנסו מחמת אותו מעשה ע"ש.
נמצא א"א לא תגנובו בעשרת הדיברות קאי אגונב ממון א"כ הדין נותנת שאין מנשה יכול להקריב ביום השמיני אבל א"א לא תגנובו בעשרת הדיברות בגונב נפשות הכתוב מדבר א"כ יכול מנשה להקריב בשמיני כי אין זה בא לזה לא תגנובו שקיימו בעשרת הדברות קאי על נפשות והוא נחשד אותם לממון ע"ש.
אך מאן מכריע אי לא תגנובו בעשרת הדברות אי קאי על ממון או נפשות, נ"ל לפי מה דאיתא בס' שני לוחות הברית שני טעמים למה שלא רצה אברהם להנות מרכוש של סדום חד טעם לפי שאבות המה מקיים עשרת הדברות א"כ קיים אברהם לא תגנובו ולא רצה ליהנות מן הגזל ועוד טעם לפי שהי' מעשה ניסים ורדף אחר ארבע מל(א)כים ואנן קימל"ן אסור ליהנות ממעשה ניסים.
נמצא א"א לא תגנובו קאי אגונב ממון א"כ י"ל הטעם מה שאברהם לא רצה להנות משום הגניבה, אלא אי אמרינן דקא אגונב נפשות א"כ מוכרח לומר דאברהם לא הי' רצה ליהנות משום מעשה ניסים כ"א ממון לא שייך לא תגנובו.
והנה לפי מה דאי' במס' שבת פ' במה מדליקין בשיטה של חנוכה מפלפל הגמר' שם אי אסור ליהנות מנר חנוכה אי לא, אי' טעם בס' שמינה לחמו וז"ל: רב סבור אסור להשתמש לאורה לפי דאסור ליהנות ממעשה ניסים לכך אסור להשתמש בנר חנוכה בזה נראה וניכר שהם באים ע"י נס מהשמן שנותר בשמן הפך עכ"ל.
השתא מפורש הפסיקתא בל"ז לא הי' רוצה לשאול המותר שמן של נ"ח מה יעשה בהן לפי שהוא סבר שמן של נ"ח מותר ליהנות א"כ יכול לעשת בו כל צרכו, אבל מכח שמנשה הקריב ביום השמיני קשה למה דוקא ביום השמיני, וצ"ל לפי שיוסף הי' מקיים לא תנאף ולא תגנוב המה דברים שביעי ושמיני מש"ה יקריב שני בניו ביום ז' וביום ח', קשה הלא מכח לא תגנובו הי' ראוי' לקנוס שבט מנשה, וצ"ל לא תגנובו בעשרת הדיברות קאי על גונב נפשות, לפ"ז למה לא הי' אברהם רוצה ליהנות מרכוש של סדום, וצ"ל דאסור ליהנות ממעשה ניסים, לפ"ז אסור ליהנות ג"כ מנר חנוכה, א"כ הקשה שפיר שמן שהותר מנר חנוכה מה לעשות בהן ודוק. ומשני שיעשה מערכה בפני עצמו וישרפנו לפי שאסור ליהנות ממנו וק"ל.
נא_שכל
שר שבעת אלפים
תגובות: 7999
זיך איינגעשריבן אום: מאנטאג יולי 14, 2008 10:44 pm
לאקאציע: עולם התורה

Re: חנוכת הבית לדוד: מהגרד"א לחנוכה

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך נא_שכל »

מתוק לחכי האט געשריבן:דרוש לחנוכה מהגאון ר' יחיאל מיכל פער-אופנהיים, חתנא דבי נשיאה של הגרד"א.

וואו געפונט זיך דער דרוש? אינעם כת"י פונעם שווער אדער ס'איז א עקסטערע כת"י?
וויאזוי צו אויפהייבן דיינע קינדער און נאנטע

"ושכל יצא משכל ..." (ר' ברכיה בן נטרונאי, בהקדמת ספרו 'משלי שועלים').
מתוק לחכי
שר חמישים ומאתים
תגובות: 344
זיך איינגעשריבן אום: פרייטאג מאי 21, 2021 7:39 am

Re: חנוכת הבית לדוד: מהגרד"א לחנוכה

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך מתוק לחכי »

פארהאן א כת"י פון איהם אויף מס' ברכות ושבת, כל החיבור הוא בדרך זה.
https://web.nli.org.il/sites/NLIS/he/Ma ... 7%99%D7%9D
מתוק לחכי
שר חמישים ומאתים
תגובות: 344
זיך איינגעשריבן אום: פרייטאג מאי 21, 2021 7:39 am

Re: חנוכת הבית לדוד: מהגרד"א לחנוכה

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך מתוק לחכי »

המשך דרושים לחנוכה מהג' ר' יחיאל מיכל פער-אופנהיים
שם ע"ב
ת"ר מצות חנוכה איש וביתו וכו' והמהדרין מן המהדרין ב"ש אמר יום הראשון מדליק ח' מכאן ואילך פוחת והולך וב"ה אומר יום ראשון מדליק אחת מכאן ואילך מוסיף והולך עכ"ל.
הנה צריך להבין במה פליג, י"ל שב"ש וב"ה כל אחד סותר לשיטתו עיקר היסוד פלוגתא שטעמא דב"ש נגד פרי החג וטעמא דב"ה דמעלין בקודש ולא מורידין נלע"ד לפי מה דאי' שני דעות במ"ר בתחילת בריאת עולם הי' הקב"ה מתאוה לשרות שכינתו בתחתונים עמדו ז' רשעים ומגרשו להשכינה בעליונים ואח"כ ירדו ז' צדיקים והורידו למטה כל אחד מרקיע אחד עד משה הורידו על הארץ לעשות משכן, ועדיין הי' בנין שאינו קבוע עד בא שלמה ועשה מקדש ע"ש. והנה המאורות הי' מרמז על הצדיקים כמו דאי' אור [זרוע] לצדיק.
לפ"ז י"ל בהא קמפלגא ב"ש שסובר יום הראשון מדליק ח' מכאן ואילך פוחת והולך הוא סובר עיקר השכינה הי' בתחתונים אצל הצדיקים ואח"כ באו הרשעים והעלו השכינה למעלה א"כ כל רשעה ורשעה הי' כבו נר אחד מהנרות משום הכי כל יום פוחת והולך נגד הרשעים שהמה כפי הנרות וק"ל. וב"ה שסובר להיפך מתחילה בריאת עולם השרה השכינה למעלה א"כ כל צדיק וצדיק הורידו השכינה למטה משום הכי כל יום מוסיף והולך נגד כל הצדיק שהורד השכינה על הסדר למטה וק"ל טעם נאה ויאה.
אך המה סתרו את שיטתם לפי מה דסבר ב"ש פוחת והולך לפי שעיקר השכינה הי' בשעת בריאת עולם למטה ולדעת ב"ה שסובר מוסיף והולך לפי שעיקר השכינה הי' בתחילת בריאת עולם למעלה [וזה סותר למ"ש ב]ריש מדרש פלוגא ב"ש וב"ה שמים נברא תחלה וב"ה סובר ארץ נברא תחלה. פי' יפ"ת בהא קמפלגא לדעת ב"ש הי' עיקר תכלית הבריאה בשביל המלאכים ושם הי' עיקר דירתו, ולפי דעת ב"ה עיקר דירתו למטה אצלינו ע"ש. א"כ עין בעין יראה כל אחד סותר שיטתו דלעיל וק"ל.
הנה כדי לתרץ שלא יסתרו את שיטתם יהי' ענין כך, לפי מה דאי' חד דעה במדרש כל המאוחר בבריאה חשוב, לפ"ז י"ל ב"ש וב"ה לא סתרו את שיטתם הא דב"ש סובר פוחת והולך לפי שעיקר השכינה היא למטה והא דקשה א"כ למה הוא סובר שמים נברא תחלה, י"ל זה הוא ראייתם כי שמים נבראו תחלה א"כ ארץ נבראת אחר השמים, א"כ ארץ חשוב יותר משמים. לפ"ז עיקר תכלית הבריאה הוא בשביל אדם ולא בשביל המלאכים, א"כ עיקר שכינה היא למטה וק"ל. וב"ה שסובר מוסיף והולך לפי שסובר עיקר השכינה בעליונים וראייתו מכח שארץ נבראת תחלה א"כ כל המאוחר בבריאה הוא חשוב, לפ"ז שמים חשובים יותר מארץ לפ"ז עיקר תכלית הבריאה בשביל המלאכים, לפ"ז עיקר השכינה בעליונים, א"כ ב"ש וב"ה לא סתרו את שיטתם וק"ל.
עפ"ז יש ליישב מה דאי' שם אמר עולא פליגי בה תרי אמוראי במערבא ר' יוסי בר אבין ור' יוסי בר זבידא חד אמר טעמא דב"ש נגד ימים הנכנסים וטעמא דב"ה נגד ימים היוצאים. וחד אמר טעמא דב"ש נגד פרי החג וטעמא דב"ה דמעלין בקודש ולא מורידין עכ"ל.
והנה צריך להבין למה פליגא דוקא במערבא ולא במקום אחר. נ"ל לפי שידוע שארץ ישראל הוא עדיף משאר הארצות. והנה באמת י"ל מהאי טעמא כמו דכתבנו לעיל לפי שכל המאוחר בבריאה הוא חשוב, ואותו מ"ד סובר העולם מצדדים נברא, וא"י הוא באמצע עולם נברא באחרונה, מהאי טעמא חשוב ארץ ישראל יותר משאר ארצות. אך לפי אותו הדעה הסוברת עולם מאמציעתו נברא א"כ א"י נברא קודם לכל, לפ"ז למה הוא חשוב יותר משאר ארצות, מוכרח לומר כאותה דעה שסברת באמת כל הקודם בבריאה הוא חשוב יותר.
הא"ש פליגא בה תרי אמוראי במערבא דוקא לפי שא"י הוא טוב יותר מבבל ומכל ארצות בזה הוא מסופק אי אמרינן עולם מצדדים נברא א"כ כל המאוחר בבריאה חשוב יותר, לפ"ז י"ל טעמא דב"ש וב"ה נגד ימים הנכנסים והיוצאים ומ"מ לא סתר את שיטתם. או דילמא שא"י הוא חשוב יותר מטעמא שעולם מאצעיתו נברא, א"כ כל הקודם בבריאה חשוב, לפ"ז א"א לומר טעמא דב"ש וב"ה נגד ימים הנכנסים והיוצאים לפי שהם סתרו את שיטתם, דלפ"ז א"א להם לסבור כל המאוחר חשוב כמו שכתבתי, והא ראי' דא"י הוא קודם בבריאה, אלא ע"כ צ"ל נגד פרי החג ומטעם מעלין בקודש ולא מורידין וק"ל.


דף כ"ד ע"א
איבעי להו מהו להזכיר של חנוכה במוספין וכו'.
ע"פ אלו הדברים יש ליישב מדרש פסיקתא (דף ה' ע"ב) ויקח אליהו י"ב אבנים ילמדנו רבינו ר"ח שחל להיות בחנוכה הואיל שאין תפילת המוספין בחנוכה מה שמתפלל תפילות מוסף מה שיהי' צריך להזכיר של חנוכה עכ"ל. הנה צריך להבין האיך תלוי בעי זה מה שלקח אליהו מכוין י"ב אבנים.
נ"ל לפי מה דאי' באמת הטעם של מוסף בר"ח לפי שאמר הקב"ה הביאו עלי כפרה בשביל שמיעטתי את הירח. וידוע שתפלות המה נגד קרבנות, מש"ה נתקן תפלות מוסף בר"ח כנגד אותו קרבן. הנה כל זאת א"א שהקב"ה עשה שלא כדין במה שמיעט את הירח א"כ צריך הקב"ה לכפרה א"כ תפלת מוסף הוא כנגד הקרבן.
אך אי' במפרשים שהקב"ה הביט מתחילת בריאת עולם שעתיד יחטיא יעקב אבינו עם שתי אחיות, ויעקב מונה ללבנה, מש"ה מיעט את הירח כדי שיבא סמא"ל לשלוט בעקבו כמו דאי' באמת ביר"ק ערך לבנה [עי' ילקוט ראובני וישלח אות ס"ג], אותה לילה שנאבק יעקב עם המלאך אותה לילה נבראו בה המאורות ומשום שנתמעט הלבנה כידוע אז יש שליטה יותר מחמת מיעוט הירח לכן בא סמא"ל לשלוט על יעקב כמו שנא' ויגע בכף ירחו [ירכו] וגו' עכ"ל.
לפ"ז י"ל לא הי' מן הצורך להקב"ה להביא כפרה בשביל מיעוט הירח כי בלא"ה מוכרח להיות מיעוט הירח, א"כ אין צורך קרבן מוסף בשבל כפרה. אמנם א"א שכבר קיבל יעקב עונשו על חטא שלו א"כ לא הוצרך הירח להתמעט, לפ"ז מוכרח הקב"ה להביא כפרה.
והנה אי' בס' בגדי אהרן (פ' מקץ) בשם מהרי"א בענין נרות של חנוכה ותקע כף ירך יעקב הם הדורות היוצאים מירך יעקב והם גזירות ושמדות כענין גזירת היונים נסתובב מן ותקע כף ירך יעקב, לכן כשגברו על היונים נתהפך כף לפך וירך לירך מנורה ע"ש.
לפ"ז קשה לי מאי מקשה אי צריך להזכיר בר"ח מוספין של חנוכה או לא פשיטא צריך להזכיר, לפי שטעם של מוספין דר"ח נגד קרבן כפרה על מיעוט הירח, קשה הלא כדין נתמעט הירח מכח חטא של יעקב ולא צריך כפרה, וא"כ למה מתפלל מוסף בר"ח, מש"ה צריך להזכיר של חנוכה במוספין מכח נסים של חנוכה מוכח שלא גבר סמא"ל על יעקב, דא"כ אינו מן הצורך מיעוט הירח משום חטא יעקב, לפ"ז הוכרח הקב"ה להביא כפרה על מיעוט את הירח וק"ל.
והנה באמת אי' טעם אחר על קרבן מוסף של ר"ח ולא מטעם כפרה, כמו דאי' במס' שבועות קרבן מוסף של ר"ח בא על העלם טומאה, לפ"ז לא מוכח מידי שהקב"ה צריך כפרה על מיעוט הירח כי מיעט את הירח כדין הוא מכח חטא של יעקב, לפ"ז י"ל דאינו מחויב להזכיר של חנוכה במוסף של ר"ח כי מה בא חנוכה לר"ח.
אך מאן מכריע אי קרבן של ר"ח בא מכח מיעוט הירח או מכח העלם טומאה, נ"ל דתלוי בזה שיש שני טעמים על חודש העיבור כל שלש שנים, חד טעם לפי שימות החמה המה יתירה על הלבנה מכח מיעוט הירח י"א יום ך"א שעות ר"ד חלקים, א"כ בשלש שנים יצטרף יותר מחודש שלם, מש"ה אנו עושים עיבור כדי לקרב החמה והלבנה ע"פ סימן גו"ח כידוע למחשבי תקופות עין מה שכתבתי במס' זו סימן י"ג, א"כ עיבור שנה הוא לתשלום מיעוט הירח.
הנה כל זה א"א שלא כדין נתמעט הירח א"כ מוכרח הקב"ה לעשות תשלום גמול ללבנה עם חודש עיבור, אלא אי אמרינן כדין נתמעט הירח מכח חטא של יעקב א"כ אינו צריך הקב"ה לעשות תשלום גמול ללבנה, א"כ חודש עיבור למה, צ"ל כמו דאי' במפורשי התורה בראשם בעל נחלת בנימין לפי שי"ג שבטים הם מש"ה הוא חודש עיבור נגד אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי.
הנה כל זאת א"א י"ג שבטים הם אבל לדעת שי"ב שבטים הם א"כ מוכרח לומר הטעם [אחר] של חודש עיבור, כמו דאי' בפסיקתא הנ"ל אליהו לקח י"ב אבנים נגד י"ב שבטים ע"ש א"כ מוכח שי"ב הם.
השתא יבורר לך כשמלה ויקח אלי' י"ב אבנים ילמדנו רבינו ר"ח שחל להיות בחנוכה מהו להזכיר של חנוכה במוספין, בל"ז ה"א פשיטא דצריך להזכיר של חנוכה כי טעם מוסף הוא נגד קרבן ר"ח לפי שאמר הקב"ה הביאו עלי כפרה בשביל שמיעטתי את הירח, קשה הלא כדין נתמעט בשביל חטא יעקב כדי שיכול סמא"ל לשלוט עליו, וצ"ל בלא"ה קיבל יעקב את עונשו בלי מיעוט הירח דהיינו שנגזרו על דורות אחרונים שמדות וגזירות, והא ראיי' זה מוכח מחנוכה שנהפך כף לפך, לפ"ז מוכח מכח חנוכה שכדין הוא קרבן של ר"ח, לפ"ז פשיטא צריך להזכיר של חנוכה בר"ח. כך אמרתי בל"ז, אבל מכח שאליהו לקח י"ב אבנים קשה למה י"ב, צ"ל נגד י"ב שבטים, לפ"ז מוכרח לומר החודש עיבור הוא נגד מיעוט הירח, א"כ שלא כדין נתמעט הירח מכח זה הדרי קושי' לדוכתא ילמדנו רבינו ודו"ק.
מתוק לחכי
שר חמישים ומאתים
תגובות: 344
זיך איינגעשריבן אום: פרייטאג מאי 21, 2021 7:39 am

Re: חנוכת הבית לדוד: מהגרד"א לחנוכה

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך מתוק לחכי »

המשך פלפולים לחנוכה מהגרד"א (געענדיגט 5'טע בלעטל פון 18):
שם בתוס' בד"ה והמהדרין מן המהדרין: נראה לר"י דב"ש וב"ה לא קיימי אלא אנר איש וביתו שכן יש יותר הידור דאיכא היכרא כשמוסיף והולך או מחסר שהוא כנגד ימים הנכנסים או היוצאים, אבל אם עושה נר לכל אחד אפי' יוסיף מכאן ואילך ליכא היכרא שיסברו שכך יש בני אדם בבית עכ"ל.
הנה התלמידים מתנהדזין בדבר דהשתא נמי העוברים על פתח ביתו יאמרו נא שא' מן המהדרין שמדליק נר לכל א' וא' מבני ביתו. ואם נפשך לומר שלא יחשידו אותו בני אדם בכך דמסתמא מצוה דגופי' עדיף ונוח לו להיות מכת המהדרין מן המהדרין שמוסיפין או פוחתין והולכין מלהיות מכת המהדרין להדליק נר לכל א' וא' מבני ביתו, א"כ אף כאן אנו נאמר מנא להו לתוס' להוכיח דקאי אנר איש וביתו דלמא לעולם אימא לך שקאי אמהדרין, והא דכתבו התוס' אפי' יוסף ליכא היכרא שי"ל שכך בני אדם בבית הא לפי מה שכתבנו אין נחשדין בני אדם בכך דיותר הוא מהדר לעשות מצוה שעליו להוסיף או לחסר במנין הימים מלהדליק נר לכל או"א. בדרך משל אם היה ח' בני אדם א"כ צריך להדליק ח' בלילה הראשונה בשביל כל בני בית וכשמדליק בשביל עצמו ג"כ אין צריך להדליק יותר.
ואפשר מטעם זה כתב הרמב"ם (בהלכות חנוכה פ' רביעי) ז"ל: המהדר את המצות מדליק נירות כמנין אנשי בית נר לכל או"א, בין אנשים ונשים, והמהדר יותר על זה ועושה מצוה מן המובחר מדליק נר לכל א' בלילה הראשון ומוסיף והולך בכל לילה ולילה נר א' עכ"ל. וא"כ סובר שמהדרין מן המהדרין קאי על מהדרין משום שהוא מוקצה מן הדעת מוקצה מחמת מצוה ולא שביק אינש מצוה דמהדרין מן המהדרין ועוסק במצוה דמהדרין ואינו מן הצורך להוציא עצמו מחשד כי כל ישראל בחזקת כשרים הן ומוכשרים לקבל טהרה להדר במהדורי קמא ומהדורי בתרא להיות מהמהדרין מן המהדרין.
אמנם י"ל דתוס' ס"ל דמהדרין מן המהדרין קאי אנר איש וביתו וכיון דמצוה מן המובחר הוא מהדרין מן המהדרין להיות מוסיף או מחסר והולך נגד ימים הנכנסים ויוצאין אז ע"כ צ"ל דאין שום מצוה בזה שמדליק נר לכל א' ואחד דא"כ אין שום היכר לבריות שהוא מהדרין מן המהדרין שיאמרו עליו כי הוא זה מדליק לכל א' וא' מבני ביתו אלא ודאי מצוה דמהדרין מן המהדרין מכבה נר מצוה דמהדרין ואין המצוה דמהדרין גוררת מצוה דמהדרין מן המהדרין שהוא שני דברים שסותרים זה את זה ואי קיימא הא לא קיימא הא.
ודבר זה מוכח ומוכרע בתו' דאלת"ה תקשי בהא שכתבו בד"ה מצוה להניחה על פתח ביתו וכו' ז"ל: ואמרינן נמי נר שיש לו שני פיות עולה לשני בני אדם משמע לשני בתים וכו' עכ"ל. לכאורה אין מזה שום ראייה די"ל שם איירי בבית אחד ובמהדרין כמו שכתבו רש"י שם ז"ל: עולה לשני בני אדם למהדרין העושין נר לכל א' וא' עכ"ל. אלא ודאי תוס' ס"ל אי קיימא מהדרין מן המהדרין לא קיימא מהדרין.
מתוק לחכי
שר חמישים ומאתים
תגובות: 344
זיך איינגעשריבן אום: פרייטאג מאי 21, 2021 7:39 am

Re: חנוכת הבית לדוד: מהגרד"א לחנוכה

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך מתוק לחכי »

שם בתוספת ז"ל: שכן יש יותר הידור דאיכא היכרא כשמוסיף והולך או מחסר שהוא כנגד ימים הנכנסים או היוצאים עכ"ל.
קצת קשה לב"ה דסובר שהוא מוסיף והולך אכתי לא ידעינן בליל הראשון שהוא מהמהדרין מן המהדרין ומאן מפיס כיון שאינו מדליק בלילה הראשונה אלא אחד. ומה"ט ס"ל ב"ש באמת פוחת והולך דאז אפילו בלילה הראשונה היכר לכל באי עולם שהוא מהמהדרין מן המהדרין.
ויש ליישב דאף לשיטת ב"ה אין שום היכר בלילה הראשונה שהוא מכת מהדרין מן המהדרין אפ"ה עושה כל מה דאפשר לעשות להדור מצוה כיון שהוא מהמהדרין מן המהדרין וזהו כבודו כשמצא דלוק נר אחד דמעלין בקודש ולא מורידין. וטעמי' דב"ש שהוא פוחת והולך כמ"ש כדי שיהי' היכר גם בלילה הראשונה ואף דבכל דוכתא קי"ל מעלין בקודש ולא מורידין אין למדין מן הכלל שהרי מצינו בפרי החג מורידין בקודש וילפינן מיני' נמי נר חנוכה.
*
שם בתוספות בד"ה והמהדרין מן המהדרין וכו' ז"ל: שכן יש יותר הידור דאיכא היכרא כשמוסיף וכו' אבל אם עושה נר לכל אחד אפי' יוסיף מכאן ואילך ליכא היכרא שיסברו שכך יש בני אדם בבית עכ"ל.
איכא למידק הא אכתי איכא הכירא דמהדרין מן המהדרין מדליקין הנרות בשורה זה אצל זה ומהדרין מדליקין זה למעלה מזה, דהא בשמעתין (דף ך"ב ע"א): אמר רבה נר חנוכה מצוה להניחו בטפח הסמוכה לפתח וכו' עכ"ל. לפ"ז אם הוא מהמהדרין מן המהדרין כשמתחיל להדליק בטפח הסמוך לפתח יכול להוסיף ברוחב השורה כל מה שירצה כיון שהתחיל בטפח הסמוך לפתח, ואם מהדרין שמדליק לכל א' וא' צריך להדליק זה למעלה מזה כדי שכל א' ידליק בטפח הסמוך לפתח. לפ"ז אפי' מהדרין מן המהדרין קאי על מהדרין נמי איכא היכרא ומקום הנחתן מוכיח ונראה מבחוץ שאין כל כך בני אדם בבית דכל מה שהוא ברוחב השורה שורת הדין הוא מכת מהדרין מן המהדרין.
וכי תאמר בלבבך הא אמר רב הונא לקמן נר שיש לה שני פיות עולה לשני בני אדם פירש"י ז"ל: עולה לשני בני אדם למהדרין העושין נר לכל א' וא' עכ"ל. וא"כ אפילו מהדרין נמי מדליקין ברוחב השורה.
אי משום הא לא תברא דהא תוס' בד"ה מצוה להניח וכו' אינו מסכימים לפירש זה דס"ל דלא מיירי במהדרין דז"ל: ואמרינן נמי נר שיש לה שני פיות עולה לשני בני אדם משמע לשני בתים עכ"ל. א"כ י"ל לשיטת תוס' יש היכר בין המהדרין ובין המהדרין מן המהדרין.
וגם לפי המסקנא שכתבו תוס' ז"ל: אבל אי מניחם על פתח החצר אתי שפיר עכ"ל. מן ההכרח לומר שמדליקן זה למעלה מזה דאלת"ה אכתי תקשי דליכא היכרא אי הוא מהמהדרין מן המהדרין כמו שכתבו התו' בד"ה ומהדרין מן המהדרין דכיון שמניחו על פתח החצר אתי למימר שהוא מכמה בתים. ולשיטת רש"י שכתבתי לעיל ניחא דמניחו על פתח הבית וליכא למיטעי דנראה מבחוץ אם הוא מכת המהדרין מן המהדרין, אבל לשיטת תוס' נצבו כמו נד. אלא ודאי דס"ל לתוס' דמדליק זה למעלה מזה א"כ קושיא ראשונה במקומו עומדת.
*
בתוספות בד"ה מצוה להניח על פתח ביתו מבחוץ וכו' ז"ל: ומיירי דליכא חצר אלא בית עומד סמוך לר"ה, אבל אם יש חצר לפני הבית מצוה להניח על פתח החצר דאמר לקמן חצר שיש לה שני פתחים וכו' עכ"ל.
הנה רש"י מפרש ד"ה מבחוץ ז"ל: משום פרסומא ניסא ולא בר"ה אלא בחצר שבתיהן היו פתוחין לחצר עכ"ל. משום דרש"י אזיל לשיטתו דמפרש לקמן על הא דא"ר הונא חצר שיש לה שני פתחים צריכה שתי נירות ז"ל: חצר שיש לה שני פתחים שיש לבית שני פתחים פתוחים לחצר וכו' עכ"ל. אכן תוס' מפרשים הא דאמר לקמן חצר שיש לה שני פתחים מיירי בפתח החצר ומש"ה מפרשים ג"כ הכא הא דאמר מצוה להניח על פתח ביתו מבחוץ מיירי דליכא חצר אבל אם יש חצר מצוה להניח על פתח החצר.
*
שם בא"ד: ואמרי' נמי נר שיש לה שתי פיות עולה לשני בני אדם משמע לשני בתים וכו' עכ"ל.
עיין ברש"י שם ד"ה עולה לשני בני אדם למהדרין העושין נר לכל א' וא' עכ"ל. לפ"ז י"ל שמיירי בבית אחד ובמהדרין. אמנם כבר מלתי אמורה דתוס' אזלי לשיטתייהו וס"ל דלפי האמת כיון דמצות הדלקה במהדרין מן המהדרין מסתלק המצוה דמהדרין דא"כ אפילו יוסיף ליכא היכרא.
*
שם בתוס': ואמרי' נמי נר שיש לה שני פיות עולה לשני בני אדם משמע לשני בתים ואם היו מניחים על פתחי בתיהם היה לזה מימין ולזה משמאל וכו' עכ"ל.
יש לדקדק מאי ראי' הוא זה דלמא התם מיירי פתח א' לית לה מזוזה ואז מחויב להדליק בימין כדאי' בר"ן על הא דאי' בהרי"ף והלכתא משמאל כדי שיהא המזוזה בימין ונר חנוכה בשמאל. וכתב הר"ן ז"ל: מימין בכניסתו לבית קי"ל בימין וכ' ויש מי שכתב דאי ליכא מזוזה מניח נר חנוכה מימין כדרך כל מצות עכ"ל. הרי דאי ליכא מזוזה מימין מצוה להדליק נר חנוכה בימין וא"כ הדרא קושיא לדכותא דלמא מיירי בבית אחד יש לו מזוזה ובית אחר אין לו מזוזה לזה שיש לו מזוזה העולה בשמאל ולזה שאין לו מזוזה עולה בימין.
ויש ליישב בדוחק דזיל בתר טעמא אם יש לו מזוזה למה צריך להליקו בשמאל כדי שתהא נר חנוכה משמאל ומזוזה בימין, לפ"ז בכה"ג כשיש שני בתים סמוכים זה לזה אפילו בבית א' יש לו מזוזה ובבית א' אין לו מזוזה אף הר"ן מודה אפילו מי שאין לו מזוזה ידליק בשמאל כדי שיהא מצוה בימין ומצוה בשמאל . וא"כ נר שיש לה שני פיות ע"כ מיירי בחצר דאי על פתחת הבית ה"ל לזה מימין ולזה משמאל.
*
שם בתוס': ואמרי' נמי נר שיש לה שני פיות עולה לשני בני אדם משמע לשני בתים ואם היו מניחים על פתחי בתיהם היה לזה מימין ולזה משמאל וכו' עכ"ל.
יש לדקדק דלמא הא דקאמר רב הונא נר שיש לו שני פיות עולה לשני בני אדם מיירי כשמדליק בפנים על השלחן.
ודבר זה לכאורה מן ההכרח לומר כן מדאמר רב הונא נר שיש לה שני פיות עולה לשני בני אדם ולא קאמר עולה לשתי נירות שהרי עיקר מצוה הוא להיות מהמהדרין מן המהדרין שמוסיפין או פוחתין ונר של שני פיות עולה לשני נירות, ומדלא קאמר הכי ע"כ צ"ל דרב הונא קאי אשעת הסכנה דמניח על שלחנו ומש"ה מדייק רב הונא וקאמר דוקא לשני בני אדם ולא לשני נירות.
דהא איתא שם וז"ל: ובשעת הסכנה מניחו על שלחנו ודיו, אמר רבא וצריך נר אחרת להשתמש לאורה. לפ"ז אלו היה אומר לשני נירות ה"א אותו נר שיש לה שני פיות עולה א' לנר חנוכה ואחד להשתמש לאורה וזה אסור לעשות כן כיון שמתחברת באמציעתה ו..ותה אהדדי להכי אמר עולה לשני בני אדם לאשמעינן דתרוייהו נירות של מצוה ולא ב' קודש וא' חול ולהשתמש לאורה צריך נר אחרת.
ועיין בר"ן אשר ז"ל: ובשעת הסכנה וכו' מניחה על שולחנו [וכו'] אמר רב[א] וצריך נר אחרת להשתמש לאורה: נראה לי דנהי דרבא מודה דאסור להשתמש לאורה וכיון שכן פשיטא דצריך נר אחרת הכי קאמר דאף על גב דבשעת הסכנה כיון שכן דמניחו על שולחנו על כרחו משתמש לאורה אפילו הכי צריך נר אחרת לעשות היכרא בדבר עכ"ל. וכיון דבשעת הסכנה צריך נר אחרת להשתמש לאורה גם רב הונא אשמעינן בכה"ג וקמ"ל שעולה לשני בני אדם ולא לשני נירות.
ויש ליישב מדסתים רב הונא ולא מפרש דבריו ע"כ לא מיירי בשעת הסכנה וא"כ ע"כ מיירי בפתח החצר דאפילו תימא דרב הונא מיירי בשעת הסכנה אכתי תקשה הל"ל שתי נירות ומה קאמרת דה"א אחד לנר חנוכה ואחד להשתמש לאורה דהא לשיטת רב הונא מותר להשתמש לאורה כדאי' לעיל (דף ך"א ע"א) ז"ל: אמר רב הונא פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהם בשבת אין מדליקין בהן בחנוכה בין בחול בין בשבת, אמר רבא מ"ט דרב הונא קסבר כבתה זקוק לה ומותר להשתמש לאורה עכ"ל. הרי דס"ל לרב הונא מותר להשתמש לאורה וא"כ הל"ל עולה לשני נירות כיון דמותר להשתמש לאורה.
ואף לפי מה שפירש בעל המאור וז"ל: וצריך נר אחרת להשתמש ואפילו מ"ד מותר להשתמש לאורה כל תשמיש שבעולם בהא דרבא מודה שצריך נר אחרת שלא יהא הרואה אומר לצרכו הוא דאדלקה עכ"ל, וא"כ אף שרב הונא סובר מותר להשתמש לאורה אפ"ה י"ל דסובר בשעת הסכנה אסור להשתמש לאורה, וא"כ עדיין היה מקום לטעות אלו הוה אמר עולה לשני נירות.
אי משום הא לא תברא דכיון דטעמא הוא משום היכרא כמשמעות לשון בעל המאור שלא יאמרו לצורכו הוא דאדלקה וכמו שפירש"י בד"ה נר אחרת לעשות היכר לדבר עכ"ל, וכיון דאינו אלא משום היכר וא"כ בנר שיש לו שני פיות שידעו הכל בנר הנוספות ונראה מפנים שהוא להכירא שלא הדליק לצרכו.
מתוק לחכי
שר חמישים ומאתים
תגובות: 344
זיך איינגעשריבן אום: פרייטאג מאי 21, 2021 7:39 am

Re: חנוכת הבית לדוד: מהגרד"א לחנוכה

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך מתוק לחכי »

בתוספות בד"ה ובשעת הסכנה: נראה לר"י דהיינו מכי אתו חבריים לבבל וכו'. וא"ת דעל השלחן נמי יקחו אותו כדאמרינן בגיטין וכו'. וי"ל דאין רגילות כ"כ לחפש בבתים עכ"ל.
פי' לפרושם עיין (דף מ"ה ע"א) לקמן בד"ה מקמי חברא וכו' וז"ל: ומאי דקמבעיא ליה בנר חנוכה טפי מבנר שבת משום דלצורך אכילה היו מניחים להם. ואף על גב דבשעת הסכנה אמרינן בבמה מדליקין דמניחה על שולחנו ודיו הכא מיירי אם יארע שלא הניחה על שולחנו עכ"ל. לפ"ז אפילו בנר חנוכה אין מחפשין אחריהם כ"כ אם הוא בבית משום דלצורך אכילה מניחין.
אמור מעתה כיון דחברי' אין מניחים שום נר כי אם לצורך אכילה לפ"ז יפלא למה הוצרך רבא נר אחרת להשתמש לאורה בשעת הסכנה הלא מפני הסכנה נעשה להם כהיתר להשתמש לאורה כי הנרות שאין משתמשין בו נטלו החבריים.
איברא אי הטעם דצריך נר אחרת משום היכרא ניחא שיהא היכר לבני בית. ולזה כיון רש"י בד"ה צריך נר אחרת לעשות היכר לדבר עכ"ל, ולא כתב דהטעם הוא משום דאסור להשתמש לאורה, אלא משום דבשעת הסכנה אפילו למ"ד אסור להשתמש לאורה מודה הכא דמותר דאי לא ישתמשו בו אז שקלי להיו חבריי' מקמייהו.
ורש"י אזיל לשיטתו שכתב בד"ה הסכנה שהיה להם לפרסיים חוק ביום אידם שלא יבערו נר אלא בבית עובדי כוכבים ומזלות שלהם כדאמרינן בגיטין עכ"ל. ולקמן (דף מ"ה ע"א) בד"ה מקמי חברי' ז"ל: שלא יראוהו בחצר, כדאמרינן בפרקין דלעיל דנותנו בטפח הסמוך לרשות הרבים, וידעו שהדליקו בו נר, והם גזרו שלא להדליק, אי נמי: ביום חגם אין מניחין לדלוק אור אלא בבית עובדי כוכבים ומזלות עכ"ל. הרי שפירש"י שני פירושים שגזרו שלא להדליק וא"נ שלא מניחים לדלוק אור, והכא לא פירש"י כי אם פירש שני דהתם שאין מניחים לדלוק אור, וא"כ פתח הכא בחדא וסיים התם בתרתי.
אלא ודאי דרש"י אתא לאשמעינן לפי' זה דסכנת חבריי' שאין מניחין אלא נר שמשתמש בו אפ"ה צריך נר אחרת להיכרא אכן לפי שגזרו על המצוה שלא להדליק ואין מקפידין אלא שלא יראהו בחצר, לפ"ז אם מדליקין בבית לא איכפת להו כמו שאין מקיפידין על נר של שבת כיון שהוא בפנים. לפ"ז י"ל דאסור להשתמש לאורה אפילו בשעת הסכנה, מש"ה אמר רבא וצריך נר אחרת להשתמש לאורה.
אך צ"ע בתוס' דהכא מפרש ר"י דבשעת הסכנה סכנת חבריים שאין מניחין אחר אלא בבית עובדי כוכבים ומזלות ובדף מ"ה מפרש ר"י דבשעת הסכנה דהכא לאו סכנת חבריים אלא סכנת גזירה שגזרו שלא להדליק מצות נר חנוכה.
ולפי הנחה זו שהנחתי יש ג"כ מקום עיון בט"ז (בהלכות חנוכה בסימן תרע"א [סק"ג]) אשר ז"ל: ובשעת הסכנה שאינו רשאי לקיים המצוה. זהו פי' התוספות בפרק כירה, אבל רש"י פי' בב"מ דהסכנה שהיה יום איד לפרסיים שלא הניחו שום נר אלא בבית עכו"ם שלהם דא"כ היה קשה מה מהני במניחו על השלחן וכו' עכ"ל.
דבריו אי אפשר להולמתו דודאי לפירש זה שגזרו שלא להדליק נר חנוכה תקנה גדולה יש במניחו על השלחן משום שאין מקפידין אלא שלא יראהו בחצר דסוברים דהכי הוא המצוה משום פרסומי ניסא, משא"כ אם מדליק בתוך הבית כיון דאין שום פרסום סוברים שאין זה למצות הדלקת נר חנוכה.
ועוד כתב ט"ז ז"ל: והתוס' דחקו בב"מ לומר שלא חפשו כ"כ בבתים וכו' עכ"ל.
הוא סבר שהתוס' דחקו לישב לפירש זה שגזרו שלא להדליק נר חנוכה, והוא סבר שאין הדעת סובלתו ורחוק מן השכל. אלא דכוונת תוספות ליישב אף לפירש זה שיש להם חוק שאין מדליקין נר אלא בבית עכו"ם שלהם, וא"כ גם על השלחן יקחו, ומיישבים דאין רגילות כ"כ לחפש בבתים משום דלצורך אכילה הי' מניחו להם כמו שכתבו תוס' לקמן בפרק כירה. אבל לפירש דשעת הסכנה שגזרו שלא להדליק נר חנוכה הקושי' מעיקרא ליתא ולא צריך שום יישוב דכאן דאין מדליק בחצר שוב אין מחפשין כמ"ש.
ואפשר דהט"ז משום שראה בתוס' דלקמן ז"ל: א"נ אומר ר"י דשעת הסכנה דלעיל לאו סכנת חבריים קאמר אלא סכנת גזירה שגזרו שלא להדליק נר חנוכה עכ"ל, הבין דהכא נמי אזיל בשיטת זו כיון דתוס' כתבו זה בשם ר"י דז"ל: נראה לר"י וכו' ולא דמי אפילו כאוכלא לדנא דודאי ר"י מפרש הכא הפירש דשעת הסכנה שחבריי' יש להם חוק קבוע ביום אידם שאין מדליקין נר אלא בבית עכו"ם שלהם כמפורש בתוס' דהכא שמביאים ראי' כדאמר בפרק כירה וכו' וע"ז מקשים תוס' ומפרקי כלאחר יד דאין רגילות כ"כ וכו', ולפירש שגזרו שלא להדליק נר חנוכה החכם עוקר מעיקרא ואין צריך לפני ולפנים כיון שמדליקין בפנים וכמ"ש.
ומה שכתבתי לעיל דתוס' סתרי אהדדי, י"ל לפי האמת גם ר"י סובר [שני ה]פרושים כמו שרש"י בפ' כירה שהעתקתי לשונו לעיל ושניהם לדבר א' נתכוונו לפרש בשעת הסכנה דהכא בשני אופנים.
מתוק לחכי
שר חמישים ומאתים
תגובות: 344
זיך איינגעשריבן אום: פרייטאג מאי 21, 2021 7:39 am

Re: חנוכת הבית לדוד: מהגרד"א לחנוכה

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך מתוק לחכי »

בתוספות בד"ה שהיה מונח בחותמו של כ"ג ז"ל: ואם כבר גזרו על הנכרים להיות כזבים צ"ל שהיה מונח בחותם בקרקע שלא הסיטו הכלי עכ"ל.
יש להקשות אפילו אי נימא שכבר גזרו מ"מ לא נמנעו להדליק דחכמים לא העמידו דבריהם לבטל מצות הדלקת נר תמיד דמדאורייתא דוקא בני ישראל מטמא בזיבה כדאי' לקמן (דף פ"ג ע"א) ז"ל תניא דבר אל בני ישראל בני ישראל מטמא בזיבה ואין העו"ם מטמא בזיבה, אבל גזרו עליהם שיהא כזבין לכל דבריהם עכ"ל. א"כ כיון דאפילו עכו"ם שודאי זבין אין מטמאין מדאורייתא אלא שחכמים גזרו עליהן ובמקום מצוה לא גזרו. ועוד הא אין שבות במקדש כדאיתא בסוף מס' עירובין.
ויש ליישב דכוונת התוס' הוא דמסתמא הכהן שהיה חותם בחותמו הכוונה הי' להצילו מכל טומאה ואפילו מסרך טומאה וכהנים זריזין הן ולהכי מקשים תוס' ואם כבר גזרו על העכו"ם להיות כזבים וא"כ מידי ספיקא לא נפקא וצ"ל שהי' מונחים בקרקע בחותם של הסיטו הכלי והי' חותם במגן שהי' מגנא ומצלא מכל טומאה.
אמנם קושיות תוספו' מעיקר ליתא דעיין בפיוט שבת שני דחנוכה אשר ז"ל: ומצאו בשיתין פך שיש נסמן להטמן עכ"ל. לפ"ז לא היה הפך מקבל שום טומאה כיון שהיה של שיש דכלי אבנים אין מקבלים טומאה ושיש נכלל בכלל אבנים עיין במס' כלים (ריש פ' יו"ד) ז"ל: אלו כלים מצילין בצמיד פתיל כלי גללים וכלי אבנים וכו'. ופירש הברטנורא דכל הני אין להם שום טומאה לא מד"ת ולא מדברי סופרים ולכך מצילין בצמיד פתיל וכו' עכ"ל. ועיין בתוס' יום טוב בד"ה כלי גללים וכו' שם מבואר ששיש נכלל במאמר כלי אבנים. ועיין במס' חגיגה (דף ך"ו ע"ב) ברש"י בד"ה שחיפן בשיש דשוב הוי ככלי אבנים שאין מקבלין טומאה עכ"ל.

געענדיגט דאס 6'טע בלעטל ב"ה.
מתוק לחכי
שר חמישים ומאתים
תגובות: 344
זיך איינגעשריבן אום: פרייטאג מאי 21, 2021 7:39 am

Re: חנוכת הבית לדוד: מהגרד"א לחנוכה

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך מתוק לחכי »

לאמיר זעהן צו איך טויג צו מאכן א קאמפין!!!
דער קונטרס 'למי כל חמדת' ענטהאלט 4 עמודים.
ווער איז גרייט צו נעמען דעם ערשטן עמוד? [נישט דעם דף השער]
דא איז דער קונטרס https://drive.google.com/file/d/1hGXoyj ... sp=sharing
אוועטאר
רעים
שר שבעת אלפים
תגובות: 7305
זיך איינגעשריבן אום: דאנערשטאג אוגוסט 30, 2018 2:29 pm
לאקאציע: אישי
פארבינד זיך:

Re: חנוכת הבית לדוד: מהגרד"א לחנוכה

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך רעים »

די לעצטע עמוד
ס'גוט?
אין לומר דתוספות דמתרצי ליתני אין מדליקין
סתם באמת סברי דאסור להדליק בשמן פסול
אפילו לאותו נר אחרת זה אינו דלקמן אמר רבא וצריך
נר אחרת להשתמש לאורה קשה קושי' אמ"ו הרב הגאון
רבן של כל בני הגולה החריף והבקי בחיבורו מועד דוד
ע"ש דמקשה איך מסכים לעיל רבא דמותר להשתמש
לאורה. ולקמן אמר רבא וצריך נר אחרת להשתמש
לאורה. ואי ס"ד דרבא מסכים דמותר להשתמש לאורה.
קשה ל"ל לרבא נר אחרת אלא ע"כ צ"ל דהכי פי' וצריך
נר אחרת דהיינו דנר אחרת מותר להדליק אפילו בשמן
פסול להכירא ואין לחוש שמא יכבה וישתמש בנ"ח משמן

כשר הא מותר להשתמש לאורה. ולשמא יטה לא
חיישינין דאין צורך תשמיש איכא אלא להכירא בעלמא א"כ
מוכח דמותר להדליק נר אחרת בשמן פסול. לפ"ז
הדרא הקושיא לדוכתא מה משנה תוספות ליתני אין
מדליקין סתם דאי תנא סתם הייתי אומר דאסור להדליק
בחנוכה אפילו אותו נר אחרת בשמן פסול כדלעיל
ודו"ק: ואפשר כמו דמתורץ לעניינינו קושי' מועד
דוד אפשר הוא בעצמו סובר כך רק היה מקצר בלישנא
ואפשר דגם אדומ"ו היה מכווין לדעת הגדול הגאון
הנ"ל:

ודברי פי חכם חן הן הן מקצת דרכיו דרכי נועם נעימה אמירה אמרות טהורות מה
ששמעתי מפה טהור וקדוש יאמר לו עליו כי הוא זה ה"ה אמ"ו הרב הגדול הנ"ל
כד הוי משתעי בלשון חכמה על ישיבתו הרמה לקטתי באמ"רים ובשכחת לקט אל יאשמיני שום
חטאת ואשם . כל הרוצה לישאל יבוא וישאל . ואשיב מפני הכבוד ואל יעשה רושם ושפתי
לא אכלה מלתת שבח ותודה לא-ל הכבוד ואודה את ה' הפעם ואברך על המוגמר היום יום ג' ר"ח
טבת יום שנאמר בו שני פעמים כי טוב תי"ו עי"ן הוא יבורך הקטן עזריאל קראקא מורירבורק
חד מארבע כותלי בית המדרש אשר הוקם עול . עולו של תורה על ידי הרב הגדול
הנ"ל יבוא טוב ויקבל טוב מטוב
לקוטי בתר לקוטי
צו טון א אידן א טובה... בפרט ברוחניות...
~איך זיך א דזשאב~
מתוק לחכי
שר חמישים ומאתים
תגובות: 344
זיך איינגעשריבן אום: פרייטאג מאי 21, 2021 7:39 am

Re: חנוכת הבית לדוד: מהגרד"א לחנוכה

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך מתוק לחכי »

געוואלדיג. געכאפט דעם קלענסטן עמוד....
ווער נאך?
מתוק לחכי
שר חמישים ומאתים
תגובות: 344
זיך איינגעשריבן אום: פרייטאג מאי 21, 2021 7:39 am

Re: חנוכת הבית לדוד: מהגרד"א לחנוכה

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך מתוק לחכי »

שם בתו' בא"ד: ואם כבר גזרו על העכו"ם להיות כזבים צ"ל שהיה מונח בחותם בקרקע שלא הסיטו הכלי עכ"ל.
מקשים המשכילים דהא אפילו לא היה מונחים בקרקע אפ"ה אין לחוש להיסטו של זב ומיירי שפיהן צר כדאיתא לקמן (דף פ"ד ע"ב) ברש"י בד"ה ודין הוא מה פכין קטנים, ובתוספות בד"ה מה פכין קטנים וכו'.
ואם נפשך לומר א"כ חותמו של כ"ג ל"ל כיון דלא מטמא בהיסט. י"ל משום טומאת מת. ובלא"ה צ"ל כן דגם לפי מה שמתרץ תוס' שהיה מונח תחת הקרקע ג"כ קשה למה נחתם בחותם של כ"ג. אלא ודאי משום טומאת המת. וי"ל דאם איתא שהיה פיה צר ה"ל לאשמעינן ג"כ שהי' פי' צר כמ"ש שהיה חותם בחותם של כ"ג. אבל הא דמתרצין תוס' שהי' מונח בחותם בקרקע וכו' הוכחתם הוא מדקאמר בדקו ולא מצאו אלא פך של שמן וכו' מדקאמר ומצאו משמע שהיה מונח במקום המוצנע בחותם ועייןבפירש"י בד"ה בחותמו בהצנע וחתום בטבעתו והכיר שלא נגעו בו עכ"ל. ועיין במס' ב"מ (דף [ל"א] ע"ב) משמע דאין שמירה אלא בקרקע ע"ש.
*
שם בגמרא: מאי חנוכה וכו' בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול ולא היה בו אלא להדליק יום אחד נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים וכו' עכ"ל.
שים עיונך על הא דמקשה הב"י בטור או"ח (סי' תר"ע) ז"ל: ואיכא למידק למה קבעוהו ח' ימים כיון דשמן שבפך היה בו כדי להדליק ליל אחד נמצא שלא נעשה הנס אלא בשעה לילות וכו' עכ"ל.
וי"ל אף שהיה בשמן כדי להדליק ליל אחד מ"מ היה הנס שהאיר ה' עיניהם ומצאו פך של שמן שהיה טמון בקרקע.
וסמך לזה מצאתי בפיוט דשבת שני של חנוכה ז"ל: כחפשו ומצאו בשיתין פך שיש נטמן להטמן כי אם אסוך שמן, זיהרו מצאו לימים שמונה קבעו לשקדוני, קבעו לכן הימים האלה לדורות וכו' עכ"ל. הרי שנס היה ג"כ בזה שמצאו הפך של שמן כי מאן גלי רזיא בדבר שנתעלם מן העין איה מקומו כי היה מונח תחת הקרקע.
ואפשר שזהו כוונת הש"ס דקאמר מאי חנוכה וכו' ופירש"י מאי חנוכה על איזה נס קבעוהו עכ"ל מדקאמר על איזה נס קבעוהו (משמיה) [משמע] שהיה עוד נס אחר חוץ מזה הנס שהדליקו משמן של יום א' שמונה ימים. הכוונה למאי שכתבתי בקושיות הש"ס הוא מאי חנוכה על איזה נס קבעוה שמונה ימים כיון דנס לא היה אלא ז' ימים, ומתרץ הש"ס בדקו ולא מצאו אלא פך של שמן שהי' מונח בחותמו של כ"ג וכו' פי' שנס הי' ג"כ שמצאו הפך, וא"כ גם ביום ראשון הי' נס ומש"ה קבעוהו שמונה ימים.
והנה ראיתי בפירוש על הסידור שנדפס באמשטרדם שנת אמ"ת ז"ל: זהרו מצא וכו' אורו של אותו הפך סיפק להו לח' ימים על ידי נס, 'מצא' כמו ומצא להם עכ"ל. ולא דק ד'מצא' באמת הוא לשון מציאה כמ"ש, והא דאמר לימים שמנה קאי אלאחריו לימים שמונה קבע לשקדני והוא גירסא נכונה וכן נמצא בכל הדפוסים.
*
ומצאתי דאתי לידי יד כהה מה דאיתא במהרש"א בחידושי אגדות במס' חולין פרק אלו טרפות (בדף נ"ה ע"א) ז"ל: בהלכה זו עמדנו בימי חנוכה ואמרנו להעלות על ספר מהיכן שלמדו לומר כן בנרות חנוכה שהיא הנס גם ביום ראשון ימי חנוכה לפי שהמנורה היתה טמאה וכו', אית לן למימר דלא היה אפשר להן אלא בשברי כלי חרס שהן טהורין דהיינו הבאין מסתם כלים היותר גדולים שנזכרו בשמעתין מסאה וכו' נטהרו בפחות מחצי לוג. והשתא ע"כ בלילה הראשונה ג"כ לא נתנו אלא פחות מחצי לוג לכל נר ונר שהוא עיקר שיעור השברים שנטהרו ואעפ"כ היו דולקין כל הלילה בימי חנוכה שהם לילי טבת ארוכים שצריך חצי לוג לכל נר לפרש"י בפרשה תצוה וא"כ היה הנס גם ביום ראשון וכו' עכ"ל.
דבר זה אי אפשר להולמתו ותמהני איך היה נעלם ממנו גמרא ערוכה במס' סוכה (דף נו"ן ע"ב) ז"ל: כלי שרת שעשאן כלי עץ רבי פוסל ור' יוסי בר' יהודא מכשיר וכו' והכא במילף מנורה בכלל ופרט או בריבוי ומיעט קמפלגי, ועשית מנורת זהב טהור פרט וכו' אין בכלל אלא מה שבפרט מה הפרט מפורש של מתכת אף כל של מתכת, ר"י ב"י דרש ריבוי ומיעוט ועשית מנורת זהב בריבוי זהב טהור מיעוט וכו' ריבה מיעט וריבה ריבה הכל, מאי ריבה ריבה כל מילי מאי מיעט מיעט של חרס עכ"ל. וכן אית' במס' מנחות (דף ך"ח ע"ב) ע"ש. הרי לרבי דיליף כלל ופרט וכלל צריך להיות מנורה של מתכת דוקא, ולר"י בר יהודא דרבי כל מילי מ"מ מודה דשל חרס אסור לעשות, וא"כ איך מפרש מהרש"א שהיו מדליקין במנורה של שברי כלי חרס הא אליבא דכ"ע פסול למנורה שעשאן של חרס ואיך נדמה לנבלי חרס.
זאת ועוד אחרת אפי' לדבריו שמפרש שלא נתנו שמן אלא פחות מחצי לוג תקשה איך סמכו על הנס בלילה הראשונה. וצ"ל דדעתם היה למלאות החסרון אחר הדלקה קצת שיהא מקום פנוי. אכתי קשה מנ"ל שהי' נס בלילה ראשונה דלמא באמת עשו כן.
ואם נפשך לומר דגם בלילה הראשונה לא היה שום חסרון ומצאו מלא ברכת ה', א"כ אין אנו צריכין לכל דבריו די"ל דבלילה הראשונה ניכר הנס שהי' מן הראוי להיות פוחת והולך ולא נחסר כלום.
*
בגמרא: הניח חנוני נרו מבחוץ חנוני חייב רבי יהודה אומר בנר חנוכה פטור. אמר רבינא משמיה דרבא זאת אומרת נר חנוכה מצוה להניחה בתוך עשרה דאי סלקא דעתך למעלה מעשרה לימא ליה היה לך להניח למעלה מגמל ורוכבו וכו' עכ"ל.
ועיין בטור או"ח (בסי' תרע"א) ז"ל: מצוה להניחו למטה מעשרה טפחים וכו' עכ"ל. והנה זה הוא לדעת רבינא ורבא אליבא דר' יהודא דס"ל בנר חנוכה פטור. וצ"ע דלכאורה דברי הטור סתרי אהדדי, דז"ל בח"מ (סי' תי"ח [ס"ז]): ואם הניח החנוני נרו לחוץ הוא חייב לשלם אף דמי הפשתן לבעל הגמל ואפילו הוא נר חנוכה שהיה לו לשמור שלא יזיק עכ"ל. וזה הוא דעת רבנן דפליגי אר' יהודא דלר' יהודא בנר חנוכה פטור.
ועוד יש לדקדק הא דכתב הטור ואפילו הוא נר חנוכה שהיה לשמור שלא יזיק עכ"ל. מנ"ל לסברא זו הא לא נזכר סברא זו בתלמוד, ולכאורה אין אלו אלא דברי נביאות.
ויש ליישב דקושיא חדא מתורצת בירך חברתה ושניהם צדקו יחדיו, דודאי הלכה כת"ק דר"י דיחיד ורבים הלכה כרבים, מ"ה פסק הטור בנר חנוכה חייב, וי"ל דגם הת"ק מודה דמצוה להניחה למטה מעשרה, והא דמחייב בנר חנוכה הטעם משום דהיה לו לשמור שלא יזיק.
ואם נפשך לומר כיון דרבא ורבינא אמרו אדברי ר' יהודא זאת אומרת נר חנוכה מצוה להניחה בתוך עשרה וכו' משמע דת"ק לא ס"ל דמצוה להניחה בתוך עשרה.
אי משום הא לא אריא דכיון דטעם דמדליקין בחוץ הוא משום פרסום נס וכשמדליק למטה מעשרה איכא פירסום נס טפי דדבר העשוי לאור אין דרך כ"כ להניח למטה כמ"ש הרא"ש [סי' ה'] והובא בב"י (סי' תרע"א [ס"ו]), אלא דרבינא משמיה דרבא סברתם [ד]מדברי רבי יהודא יש להוכיח 'בהוכחה' דס"ל מצוה להניח למטה מעשרה, ודחה הש"ס דגם מדברי ר' יהודא אין שום 'הוכחה' די"ל דלא אטרחי' רבנן. אמנם הדין דין אמת דמצוה להניח למטה מעשרה דאיכא פירסום נס טפי כמו שכתבתי והוא אליבא דכ"ע.
(ודוגמא לזה מצאתי בטור יו"ד סימן ל"א מה שכתב ב"י וז"ל: ואעפ"י שכתב הראי' שהביא ראב"ן לאו ראי', אינו קשה למה שכתב רבינו שמסקנת הרא"ש כראב"ן דאיכא למימר שלא בא אלא לדחות הראיה ולא לדחות הדין עכ"ל. א"כ אף כאן אנו נאמר דהתלמודא לא בא אלא לדחות הראי' אבל הדין דין אמת דמצוה להדליק תוך עשרה בין לת"ק ובין לר"י, והא דמחייב ת"ק משום שהיה לו לשמור שלא יזיק).
אמנם עדיין לא נתקררה דעתי ויש פתחון פה בדברי הרמב"ם דמה שכתב הטור (בסי' תי"ח): הניח החנוני נרו מבחוץ הוא חייב וכו' ואפילו הוא נר חנוכה שהיה לו לשמור שלא יזיק, הן הן הדברים שכתב הרמב"ם (בהל' נזקי ממון פרק י"ד [הי"ג]) וז"ל: הניח החנוני נרו מבחוץ החנוני חייב וכו' ואפילו נר חנוכה היה לו לישב ולשמור עכ"ל. ומדלא נתן טעם לדבריו דהיה לו להניח למעלה מגמל ורוכבו כמו שמפרש הש"ס ויהיב טעמא דהיה לו לישב ולשמור שלא נזכור מפורש בש"ס וע"כ דס"ל דמצוה להניחה בתוך עשרה, וא"כ צ"ע על הרמב"ם (בהל' חנוכה פ"ד [ה"ז]) שכתב: ונר חנוכה שהניחו למעלה מעשרים אמה לא עשה כלום עכ"ל, ולא כתב דמצוה להניח בתוך עשרה, משמע דס"ל דכל שהוא למטה מעשרים אמה הכל בדימוס א' ואין שום יתרון הכשר למצוה מן המובחר בין למטה מעשרה או למעלה מעשרה.
וכן כתב הרב המגיד ז"ל: עוד אמרו שם זאת אומרת נר חנוכה מצוה להניחה תוך עשרה טפחים, ודחו שם הראיי' ולפיכך לא נכתוב בהלכות וכו' עכ"ל. ובאמת דברי הרב המגיד גופי' צ"ע דלפי סברתו דהיינו טעמא דלא כתב הרמב"ם מצוה להניחה בתוך עשרה משום דדחה בש"ס הראיי' הא ע"כ לפי הטעם שכתב הרמב"ם שהיה לו לישב ולשמור לא ס"ל כמו שדחה התם בש"ס ודלמא אי מרחי לי' טובא אתי לאמנועי ממצוה, דאלת"ה מכ"ש דלא אטרחוה רבנן לישב ולשמור כל זמן הדלקתו, אלא ודאי הרמב"ם לא ס"ל כדדחי בש"ס, ומ"מ הדין דין אמת דס"ל להרמב"ם שאין שום מצוה למטה מעשרה מן המובחר מדכתב בסתמא נר חנוכה שהניחה למעלה מעשרים וכו' כמ"ש, וא"כ דברי הרמב"ם סתרי אהדדי.
ויש ליישב דהרמב"ם ס"ל כת"ק דפליג אר' יהודא דאפילו בנר חנוכה חייב מש"ה נותן טעם לפגם ונזק שחנוני חייב משום שהיה לו לישב ולשמור והא דאין נותן טעם לדברי ת"ק שיכול לומר לו היה לך להניח למעלה מגמל ורוכבו משום שהוא מילתא דלא פסיקא דפעמים דגמל טעון פשתן ורוכבו הוא למעלה מעשרים אמה ות"ק דפליג אדרבי יהודא בסוכה ובמבוי ריש מסכת סוכה וריש מסכת עירובין וס"ל למעלה מעשרים פסולה משום דלא שלטא בי' עינא א"כ גם בנר חנוכה ס"ל שפסול למעלה מעשרים אמה משום שלא שלטא בי' עינא וליכא פרסומי ניסא כמו שכתוב רש"י בשמעתתין בד"ה פסולה דלא שלטא ביה עינא למעלה מעשרים אמה וליכא פרסומי ניסא עכ"ל, וכיון דס"ל לת"ק בנר חנוכה שפסולה למעלה מעשרים אמה לכך אינו נותן טעם לדברי ת"ק שמחייב בנר חנוכה משום שיכול לומר לו היה לך להניח למעלה מגמל ורוכבו כמ"ש כיון דלפעמים הוא למעלה מעשרים אמה.
ועוד דסתמא דהאי גמל טעון פשתן מיירי שהי' טעון גבוה כל כך דעיין במס' ב"ק (דף ך"ב ע"א) וז"ל: תא שמע גמל טעון פשתן וכו' בעל הגמל חייב הניח חנווני נרו מבחוץ חנווני חייב וכו' אמר לך ריש לקיש הכא במאי עסקינן במסכסכת כל הבירה כולה וכו' עכ"ל ע"ש. לפ"ז משמע שהיה טעון כל כך עד שהי' מסכסך כל הבירה.
והא דאמר רבינא משמיה דרבא זאת אומרת נר חנוכה מצוה להניחה בתוך עשרה דאס"ד למעלה מעשרה לימא ליה היה לך להניחה למעלה מגמל ורוכבו כיון דהוכחתו הוא מדברי ר' יהודא דס"ל בנר חנוכה פטור מוכיח שפיר דלשיטת ר"י דס"ל בסוכה ובמבוי למעלה מעשרים אמה כשרה ס"ל נמי בנר חנוכה שהניחה למעלה מעשרים אמה כשרה וא"כ היה יכול לומר לו היה לך להניחה למעלה מגמל ורוכבו כיון דכשר למעלה מעשרים אמה לשיטת ר' יהודא הוא מילתא דפסיקא והיה לו להגבי' למעלה מעשרים אמה.
לפ"ז י"ל דהרמב"ם אף דס"ל שלמעלה מעשרה טפחים חשוב כלמטה מעשרה טפחים למצות נר חנוכה ואין חילוק ביניהם אפ"ה אי אפשר ליתן הטעם לת"ק דהי' לו להניחה למעלה מגמל ורוכבו כמ"ש.
מתוק לחכי
שר חמישים ומאתים
תגובות: 344
זיך איינגעשריבן אום: פרייטאג מאי 21, 2021 7:39 am

Re: חנוכת הבית לדוד: מהגרד"א לחנוכה

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך מתוק לחכי »

שם בגמרא (דף ך"ב ע"א) א"ר כהנא דרש רבי נתן בר מניומי משמי' דר' תנחום נר חנוכה שהניח למעלה מעשרים אמה פסולה כסוכה וכמבוי. פירש"י פסולה דלא שלטא בי' עינא לממעלה מעשרים אמה וליכא פרסומי ניסא עכ"ל.
אמור מעתה דע"כ ר' תנחום סבר לה כרבה דאמר בריש מס' סוכה טעמא דסוכה למעלה מך' אמה פסולה דאמר קרא למען ידעו דורותיכם וגו' עד עשרים אמה אדם יודע שהוא דר בסוכה למעלה מעשרים אמה אין אדם יודע שדר בסוכה דלא שלטא בי' עינא עכ"ל, ומש"ה אמר ר' תנחום גבי נר חנוכה שהניח למעלה מעשרים אמה פסולה כסוכה כמו גבי סוכה דפסולה למעלה מך' אמה משום דלא שלטא בי' עינא אף נר חנוכה פסולה למעלה מך' אמה דלא שלטא בי' עינא ולא הוי פרסומי ניסא.
אכן לדעת רבא דאמר התם הטעם דסוכה למעלה מך' אמה פסולה עד עשרים אמה אדם עושה דירתו דירת עראי למעלה מך' אמה אין אדם עושה דירתו דירת עראי אלא דירת קבע וכו' עכ"ל לפ"ז י"ל גבי סוכה דפליג רבא לא ס"ל הא דרבה דלא שלטא בי' עינא למעלה מך' אמה אלא אפילו למעלה מך' אמה שלטא בי' עינא ה"ה גבי נר חנוכה סובר רבא אם הניח למעלה מך' אמה אפ"ה כשירה דשלטא בי' עינא.
ואחר הנחה זו על מקום ארבע אמות של הלכה וביני עמודי היכי דהוי גרסי צ"ע לכאורה דברי הרא"ש סתרי אהדדי דהכא במס' שבת מביא הרא"ש דברי רבי תנחום לפסק הלכה דלמעלה מך' אמה פסולה כסוכה וכמבוי משמע דס"ל להרא"ש למעלה מעשרים אמה לא שלטא בי' עינא, ובמס' סוכה פוסק הרא"ש כטעמא דרבא דלמעלה מך' אמה אדם עושה דירת קבע וז"ל: אנן מסתבר לן דהלכה כרבא דסוכה דירת עראי בעינן וכו' וכן פסק הרי"ז גיאות כרבא וכן הר"ר ישעי' דטרני, אבל בעל העיטור פסר כרבה, ולא נראה לי דבריו עכ"ל. ומדפסק כרבא משמע דס"ל אפילו למעלה מך' אמה שלטא בי' עינא, וא"כ סתרי דברי הרא"ש אהדדי.
ועל הטור או"ח יש להפליא יותר דז"ל בהל' חנוכה (סי' תרע"א) אבל אם הניחה למעלה מעשרים אמה אפילו בדיעבד לא יצא משום דלא שלטא בי' עינא וליכא פרסומי ניסא עכ"ל. הרי דס"ל להטור דהלכתא בסוכה כרבה דטעם דסוכה למעלה מך' אמה פסולה משום דלא שלטא בי' עינא, ועיין בהל' סוכה (ריש סימן תרל"ג) וז"ל: שלא תהי' גבוה יותר משיעורה דתנן סוכה שהיא גבוהה למעלה מכ' אמה פסולה בין אם גדולה או קטנה ל"ש אם המחיצות מגיעות לסכך ל"ש אם אינן מגיעות עכ"ל. וכיון דלא מחלק בין מגיעות לסכך ובין אין מגיעות לסכך משמע דס"ל דאין הדבר תלוי בשלטא בי' עינא דא"כ ה"ל להכשיר במגיע לסכך, דלטעמא דרבה מכשיר במס' סוכה באם הגיע לסכך אפילו למעלה מך' אמה דכיון דדפנות מגיעות לסכך משליט שלטא בי' עינא ע"ש. ועיין ברי"ף.
וצ"ל דהטור סובר דהלכתא כרבא דלדידי' אין חילוק בין אם הדפנות מגיעות לסכך ובין אם [אין] הדפנות מגיעות לסכך כיון דטעמי' משם דסוכה דירת עראי בעינן וכדאי' בדרכי משה (בהלכות חנוכה בסי' תרע"א [סק"ג]) וז"ל: והיינו למאן דאמר דסוכה גבוהה יותר מעשרים אמה פסולה משום דלא שלטא בה עינא ולהכי אם הסכך מגיע לדפנות כשרה והיא סברת רבה. אבל לדידן דקיימא לן כרבא דאמר טעמא דפסולה משום דהויא דירת קבע ואנן בעינן דיהא דירת עראי בכל ענין פסולה וכן פסק הספר לעיל (בסימן תרל"ג) עכ"ל. וא"כ הפוכי בתרתי מה שכתוב הטור בהל' חנוכה ובהלכות סוכה סתרי אהדדי.
ויש ליישב דאף רבא דס"ל הטעם דלמעלה מך' אמה אין אדם עושה דירתו דירת עראי אלא דירת קבע ואפ"ה מודה דלמעלה מעשרים אמה לא שלטא בי' עינא, דאלת"ה תקשי הא דאמר בש"ס דמס' סוכה כולהו כרבה לא אמרי ההיא ידיעה לדורות הוא עכ"ל, הל"ל הטעם דלא ס"ל להא דרבה משום דאף למעלה מעשרים אמה שלטא ביה עינא, אלא דבר זה נשתקע ולא נאמר ואין שום חילוק בזה והוא מוסכם אליב דכ"ע דלמעלה מך' אמה לא שלטא בי' עינא. אלא דגבי סוכה צריך רבא ליתן טעם משום דלמעלה מך' אמה אין אדם עושה דירתו דירת עראי כיון דלגבי סוכה אין לנו שום רמז דצריך שישלוט ביה עינא דקרא למען ידעו דורותיכם בידיעה לדורת הוא דכתיב.
ולפ"ז במקום דצריך להטעם משום דלא שלטא בי' עינא כגון בנר חנוכה ובמבוי מודה רבא דלמעלה מך' אמה לא שלטא בי' עינא. ומהאי טעמא א"ר תנחום נר חנוכה שהניחה למעלה מך' אמה פסולה כסוכה וכמבוי, דלכאורה הוא דקאמר וכמבוי אך למותר הוא דה"ל כיהודא ועוד לקרא כיון דסוכה הוא מדאוריתא אינו צריך להביא ראי' ממבוי שהוא מדרבנן. אלא היינו טעמא משום דבמבוי הטעם דפסולה למעלה מך' אמה משום דלא שלטא בי' עינא דר' נחמן בר יצחק מפרש במסכת עירובין (דף ג' ע"א) הטעם דס"ל לרבנן דקורה צריך שיהא בתוך עשרים אמה משום היכרא ע"ש, והא דקתני בברייתא יותר מפתחו של היכל הוא לסימנא בעלמא שלא תחליף כפרש"י שם, והכי הילכתא כמו שפסק הרא"ש במס' עירובין וז"ל: ואנן קי"ל כאמוראי בתראי דאמרי דנקט פתחו של היכל לסימן בעלמא עכ"ל. ולפ"ז למעלה מעשרים הוא דבר פשוט דלא שלטא בי' עינא, א"כ ה"ה בנר חנוכה ס"ל לרבא דלא שלטא בי' עינא למעלה מך'.
ואל תשיבני לפ"ז למה נקט כסוכה כלל הל"ל נר חנוכה שהניחה למעלה מך' אמה פסולה כמבוי כיון דעיקר הילפותא הוא ממבוי ולא מסוכה.
י"ל משום היא גופא דילפינן ממבוי צריך למימר נמי כסוכה דבמבוי כיון דטעמי' משום היכרא ולא ילפינן מהיכל אלא לסימנא בעלמא מהני אמלתרא לאכשורי גובהו יותר מך' אמה דכיון דיש בו אמלתרא שלטא בי' עינא אפי' למעלה מך' אמה, וכך פוסק הרא"ש בהדיא וז"ל: ואם יש לו אמלתרא אפילו גובה יותר מך' אמה אין צריך למעט עכ"ל. א"כ ה"א בנר חנוכה אם הניחה בבית אפילו למעלה מך' אמה כשירה, דעיין בטור או"ח (סימן תרע"א) וז"ל: כתב ה"ר יואל הלוי דוקא כשמניחה בחוץ אבל כשמניחה בבית אפי' למעלה מעשרים אמה כשירה כדאמרינן גבי סוכה אם דפנות מגיעות לסכך אפי' למעלה מכ' אמה כשירה דשלטא ביה עינא. ונ"ל שאין הנידון דומה לראייה דהתם בעינן שתשלוט עינו בגג וכיון שמחיצות מגיעות לגג על ידם ישלוט עינו בגג, אבל הכא שצריך שישלוט עינו בנרות כיון שהוא למעלה מכ' דלא שלטא ביה עינא מאי נפקא מינה בגג שהוא עדיין למעלה ממנו בשבילו לא שלטא ביה עינא [טפי] עכ"ל.
ואשמעינן כדעת הטור ולא כדעת רבינו יואל דאי הוי אמר נר חנוכה שהניחה למעלה מך' אמה פסולה כמבוי ולא היה אומר כסוכה ה"א כמו מבוי אם יש לו אמלתרא כשירה אפילו למעלה מך' אמה משום דע"י אמלתראות שלטא בי' עינא אפילו למעלה מך' ה"ה בנר חנוכה כשמניחין בבית כשירה אפי' למעלה מך', לכך נקט נמי כסוכה דאבוהון דכולהו סוכה ומיני' ילפינן לנר חנוכה דכמו גבי סוכה לשיטת רבא דאינו כשירה אלא עד ך' אמה ולמעלה מך' אמה פסולה משום דלמעלה אין אדם עושה דירתו דירת עראי ה"ה בחנוכה נמי הכי הוא אפילו כשמניחין בבית אינו כשרה אלא עד עשרים אמה, אע"ג דלשיטת רבא טעמא דסוכה לחוד וטעמא דנר חנוכה לחוד דגבי סוכה הטעם דפסולה למעלה מך' משום דהוי דירת קבע וגבי נר חנוכה הטעם דלא שלטא בי' עינא נקט כסוכה לסימנא בעלמא דמ"מ לענין זה שוין דלעולם פסולים למעלה מך' אמה.
ואם נפשך לומר כיון דטור פסק כרבא וס"ל הטעם משום דלמטה מך' אמה אדם עושה דירתו דירת עראי א"כ ל"ל לחלק בין סוכה לנר חנוכה הא בסוכה ג"כ פוסל אפילו הדפנות מגיעות לסכך.
י"ל לשיטת רבינו יואל כתב כן דהוא פוסק כרבה ולמד דין נר חנוכה מדין סוכה על זה כתב הטור אפי' לשיטת רבינו יואל אין הנדון דומה לראי' וכו.
אמנם רבינו יואל שיטה אחרת היה לו ובירר דרך לעצמו דהוא פוסק כרבה דטעם דסוכה פסולה למעלה מך' אמה (כרבה) משום דלא שלטא בי' עינא, ולפ"ז אם היה דפנות מגיעים לסכך כשר לשיטת רבה כיון דשלטא בי' עינא בגג ע"י הדפנות, ומסוכה ילפינן נמי למבוי ולנר חנוכה דאם יש בקורה אמלתראות כשר אפילו למעלה מך' משום דע"י אמלתראות שלטא בי' עינא אפילו למעלה מך', ובנר חנוכה נמי אם הניחה בבית כשרה אפילו למעלה מך' כיון דשלטא ביה עינא. לפ"ז אי היה אומר כמבוי לחוד ה"א דבמבוי אפי' במקום דשלטא ביה עינא כגון אמלתראות למעלה פסולה למעלה מך' כדס"ד דש"ס במס' עירובין אליבא דרב דיליף מפתחו של היכל ולא מהני אמלתרא א"כ בחנוכה דנלמוד ממבוי דיו לבא מן הדין להיות כנדון ודון מינה ומינה לא תזוע ואפילו זיז כל שהוא דפסול למעלה מך' אפילו במקום דשלטא בי' עינא, להכי קאמר כסוכה כמבוי להורות דילפינן מסוכה לשניהם לנר חנוכה ולמבוי דכשר למעלה מך' במקום דשלטא בי' עינא.
ואחר שבררנו כוונת רבינו יואל והטור מיושב בטוב טעם ודעת מה שמקשה מהר"י טרני בחידושיו על מס' שבת ז"ל: כתבו תוס' דנקט פסולה משום דבעי למימר כסוכה שהוא מן התורה. ותימא הוא ולימא ימעט כמבוי שהוא מדרבנן דדמי' לי' וכו' עכ"ל.
ולפמ"ש לק"מ דהוא מן ההכרח לומר פסולה כסוכה לאשמעינן דדמי' לסוכה דאם שלטא בי' עינא ולמעלה מך' אמה דכשירה כשיטת רבינו יואל או כשיטת הטור ובמיפך והשמה על הלב כאשר כבר מלתי אמורה לעיל באריכות.
אכן בתוס' דסוכה (דף ב' ע"ב) בד"ה וכיון דדפנות מגיעות לסכך וכו' משמע כדעת הטור ולא כדעת רבינו יואל הלוי ע"ש. ותמהני איך לא העלה בזכורו הטור דברי התוס' שהוזכרתי.
מתוק לחכי
שר חמישים ומאתים
תגובות: 344
זיך איינגעשריבן אום: פרייטאג מאי 21, 2021 7:39 am

Re: חנוכת הבית לדוד: מהגרד"א לחנוכה

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך מתוק לחכי »

שם ברש"י בד"ה פסולה ז"ל: דלא שלטא בי' עינא למעלה מך' אמה וליכא פרסומי ניסא כסוכה וכמבוי דתנן בהו בהדיא בעירובין ובמס' סוכה דפסולי עכ"ל.
יש לדקדק כיון דרבנן דס"ל מבוי שהוא גבוה למעלה מעשרים אמה ימעט ילפינן מפתחו של היכל כדאי' בריש מס' עירובין ז"ל: א"ר יהודא אמר רב חכמים לא למדוה אלא מפתחו של היכל, ולפ"ז ע"כ אין הטעם במבוי משום דלא שלטא בי' עינא דא"כ אם יש אמלתרא למעלה מך' אמה יהי' כשרי כיון דשלטא בי' עינא, ומאן דיליף מפתחו של היכל פוסל אפילו אם יש אמלתרא למעלה מך' כמו שמקשה התם במס' עירובין למאן דיליף מפתחו של היכל, אלא מעתה לא תהני לה אמלתרא וכו' ע"ש, אלא ודאי מאן דס"ל מפתחו של היכל לא ס"ל הטעם משום היכירא, לפ"ז קשה למה סתם רבי תנחום דבריו ואמר פסולה כמבוי.
איברא לגירסת הרי"ף דגרס רב נחמן במקום ר' תנחום דז"ל: א"ר כהנא דרש ר' נתן בר מניומי משמיה דרב נחמן נר חנוכה וכו' ניחא, דרב נחמן הוא רב נחמן בר יצחק כדאי' במס' גיטין סוף פרק כל הגט (דף ל"א ע"ב) ברש"י ובתוס' בד"ה אנא לא צריכנא וכו' ורב נחמן בר יצחק אזיל לשיטתו דס"ל במס' עירובין (דף ג' ע"א) דטעמא דרבנן דפסלי למעלה מך' משום היכרא והאי דקתני יותר מפתחו של היכל סימנא בעלמא הוא, וא"כ לרב נחמן בר יצחק במבוי נמי הטעם משום היכירא ואם יש אמלתרא למעלה כשר, לפ"ז שפיר יליף נר חנוכה ממבוי דשניהם הטעם משום היכרא.
אכן ראיתי בהרא"ש וז"ל: א"ר הונא דרש ר' נתן בר מניומי משמיה דרב נר חנוכה שהניחה למעלה מך' אמה פסולה כסוכה וכמבוי עכ"ל. הרי לגריסת הרא"ש אתאמרה משמיה דרב, ורב מפרש התם במס' עירובין טעמא דרבנן דפסלי בקורה למעלה מעשרים אמה דילפא מפתח היכל ולא ס"ל הטעם משום היכר, א"כ קשיא דרב אדרב דהכא אמר רב נר חנוכה שהניחה למעלה מעשרים אמה פסולה כסוכה וכמבוי משום דלא שלטא בי' עינא משמע דס"ל דבמבוי נמי הטעם משום היכרא, והתם מפרש דטעמא דרבנן משום דילפא במבוי מפתחו של היכל ולא משום היכרא, ולדידי' הל"ל פסולה כסוכה ולא ה"ל להזכיר כמבוי, וטול קורה מבין עיניך כיון דאין הטעם מקורה משום דלא שלטא ביה עינא. ודוחק לומר שנפל טעות בכל הדפוסים ונתחלף גברא בגברא רב במקום רב נחמן .
ויש ליישב אף לפי גירסת הרא"ש דשים עיונך שם במס' עירובין דמקשה הש"ס לרב דס"ל לרבנן דילפא מפתחו של היכל אלא מעתה לא תהני ליה אמלתרא דהא היכל אמלתרא ה"ל ואפ"ה עשרים אמה הוא דגבוה וכו' אלמה א"ר אילעא אמר רב אם יש לו אמלתרא אפילו גבוה יותר מעשרים אמה אינו צריך למעט. ומתרץ רב יוסף אמלתרא מתניתא הוא. ומקשה הש"ס ותהוי אמלתרא מתניתא וקשי לרב, ומשני א"ל רב דל אנא מהכא מתניתא מי ל"ק אהדדי אלא מאי אית לך למימר תנאי היא לדידי נמי תנאי היא עכ"ל. ויש לומר אי גרסינן הכא רב סובר באמת הוא הא דאם יש לו אמלתרא אפילו גבוה יותר מעשרים אמה אינו צריך למעט לאו חמא ברי' דר' אבוהו קתני לה אלא רבי אילעא אמרה משמי' דרב ואפ"ה לא תקשה שם רב אדרב די"ל אמוראי נינהו אליבא דרב, רב יהודא אמר משמי' דרב דרבנן ילפא מפתחו של היכל ולא מהני אמלתרא, ורבי אילעא אמר משמי' דרב אם יש לו אמלתרא אפי' גבוה יותר מעשרים אמה אין צריך למעט, ולדעת רבי אילעא מפרש דרבנן לא ילפא מפתחו של היכא אלא לסימנא בעלמא, ורב ס"ל הטעם משום היכרא.
ומצאתי און במס' עירובין (דף ח' ע"ב) דקאמר רב מותר להשתמש תחת הקורה וקאמר הש"ס לימא בהא קמפלגי דמר סבר קורה משום היכר וכו' לא דכ"ע משום היכר וכו' ואב"א דכ"ע משום מחיצה וכו'. לפ"ז הן הן הדברים ממש אמוראי דפליגי אליבא דרב כמ"ש.
והא דלא משני בש"ס התם הכי משום דעדיפא מינה קשמני.
ועוד דאי' התם בש"ס דף הנ"ל תרי לישנא במקצת קורה בתוך עשרים ומקצת קורה למעלה מעשים ללישנא קמא גרסינן אמר רבה במבוי כשר בסוכה פסול, וללישנא בתרא מתני להא שמעתא דרבה איפכא ז"ל: אמר רבה מבוי פסול בסוכה כשירה. וכתבו תוס' בד"ה אמר רבה במבוי פסול ז"ל: לא גרסינן רב דרב יליף מפתחו של היכל דהוי חללו ך' עכל. לפי גירסא זו ע"כ צ"ל דרב יליף מפתחו של היכל, וא"כ לא מצי הש"ס לתרץ לעיל אמוראי נינהו אליבא דרב ורבי אילעא אמר משמי' דרב אם יש לו אמלתרא אפילו גבוה יותר מעשרים אמה אין צריך למעט משום דס"ל דרב לא יליף מפתחו של היכל, הא לפי גירסא זו דלא גרסינן רב אלא רבה ע"כ מוכח דרב יליף מפתחו של היכל כמו שכתבו תוס', מש"ה צריך הש"ס לדחוקי ולאוקמי אנפשיה ולתרץ אמלתרא מתניתא היא ורב לא אמרה. משא"כ ללישנא קמא דש"ס דגרס אמר רבה במבוי כשר י"ל דגרסינן באמת רב, ולפ"ז אין אנו צריכין לתרוצי דש"ס דיש לתרץ כמ"ש אמוראי נינהו אליבא דרב, וש"ס דלא מתרץ הכי הוא לאידך לישנא.
איברא עדיין נשאר בקולמוס כיון דהרא"ש גרס הכא בשמעתין רב נתן משמיה דרב משמע דס"ל כרבי אילעא דאמר משמיה דרב אם יש לו אמלתרא אפילו גבוה יותר מעשרים אמה אין צריך למעט דטעמי' משום היכרא ולא יליף מפתחו של היכל, ומש"ה י"ל דהיינו טעמא שהרא"ש מביא במסכת עירובין לישנא קמא דז"ל: מקצת סכך בתוך עשרים ומקצת סכך למעלה מעשרים אמר רבה במבוי כשר בסוכה פסול, ולפמ"ש הגירסא ללישנא קמא רב במקום רבה, וא"כ היאך גורס הרא"ש רבה. ואדרבה בלשון הזה א"א לגרוס רבה, דא"כ קשיא דרבה אדרבה, דהכא אמר רבה מקצת סכך בתוך עשרים ומקצת סכך למעלה מעשרים כשר, וצ"ל דטעמי' משום דיליף מפתחו של היכל דהוי חלל ך', וא"כ לא ס"ל לרבה במבוי הטעם משום היכרא, ובמס' עירובין ס"ל לרבה טעם דקורה משום היכרא. עיין (דף ג' ע"א) בתו' בד"ה ורב נחמן בר יצחק אי ס"ל הא דרבה וכו' ולשיטת הרא"ש ה"ל לגרוס רב במס' עירובין גבי מקצת מבוי בתוך עשרים כמו שגרס הכא במס' שבת גבי נר חנוכה.
מתוק לחכי
שר חמישים ומאתים
תגובות: 344
זיך איינגעשריבן אום: פרייטאג מאי 21, 2021 7:39 am

Re: חנוכת הבית לדוד: מהגרד"א לחנוכה

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך מתוק לחכי »

קען מיר עמיציר העלפן אפלייענען דעם פעלענדן ווארט:
אותו נר שיש לה שני פיות עולה א' לנר חנוכה ואחד להשתמש לאורה וזה אסור לעשות כן כיון שמתחברת באמציעתה ... אהדדי להכי אמר עולה לשני בני אדם לאשמעינן דתרוייהו
Capture.JPG
Capture.JPG (115.98 KiB) געזען 2500 מאל
אוועטאר
חוח בין השושנים
שר ארבעת האלפים
תגובות: 4132
זיך איינגעשריבן אום: זונטאג מאי 19, 2019 12:30 pm

Re: חנוכת הבית לדוד: מהגרד"א לחנוכה

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך חוח בין השושנים »

אפשר איז עס וינקותה? כ'מיין אז ס'מאכט סענס לויטן ענין.

ווייטער שטייט אינעם כת"י: ולא שא' קודש וא' חול (מ'דארף עס מתקן זיין אינעם העתקה אויבן).
מתוק לחכי
שר חמישים ומאתים
תגובות: 344
זיך איינגעשריבן אום: פרייטאג מאי 21, 2021 7:39 am

Re: חנוכת הבית לדוד: מהגרד"א לחנוכה

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך מתוק לחכי »

בס"ד געענדיגט דאס 8'טע בלעטל.
שם בתוס': נר חנוכה שהניחה למעלה מעשרים אמה וכו' ואיכא למימר דנקט פסולה משום דבעי למימר כסוכה שהוא מן התורה וכו' עכ"ל.
והנה בריש מס' עירובין והוא בתו' ד"ה סוכה דאורייתא וכו' ז"ל: לכך נראה לפרש סוכה דאורייתא תני פסולה דלשון ימעט משמע חומרא בעלמא ואתי למיטעי ולומר דדווקא לכתחלה אבל בדיעבד שפיר דמי, אבל במבוי דרבנן אין לחוש. והא דאמרינן בפ' במה מדליקין נר חנוכה שהניחה למעלה מעשרים אמה פסולה כסוכה וכמבוי ואף על גב דנר חנוכה הוי דרבנן נקט פסולה אגב סוכה דבתריה וכו' עכ"ל. ולזה כיון תוס' הכא שכתבו ואיכא למימר דנקט פסולה משום דבעי למימר כסוכה שהיא מן התורה סתמא כפירושו דנקט אגב סוכה ואדסמיך לי' קאי כסוכה דנקט בתר נר חנוכה.
אמנם אלולי דברי התו' ה"א מש"ה נקט גבי נר חנוכה פסולה שהוא פסול ג"כ בדיעבד כמו גבי סוכה, והטעם כיון שהוא משום פרסומי ניסא. וגדולה מזו אמרו (בדף ך"ג ע"ב): בעי רבא נר חנוכה וקידוש היום מהו קידוש היום עדיף דתדיר או דילמא נר חנוכה עדיף משום פרסומי ניסא, בתר דאבעיא הדר פשטה נר חנוכה עדיף משום פרסומי ניסא עכ"ל. הרי דפשיטות הש"ס דנר חנוכה עדיף משום פרסומא ניסא, ורבא גופי' דקמבעי' ליה לא אסיק אדעתי' דקידוש היום עדיף מנר חנוכה מפני שהוא דאורייתא, כי לא הכל בכריעה כיון דחנוכה הטעם משום פרסומי ניסא כדאורייתא הוא וספוקי היה מספקא לי' משום דקידוש היום הוא תדיר, ולפי"ז במצוה שאינו תדירה כמו סוכה שוי' רבנן נר חנוכה כסוכה אפי' לפי ס"ד דרבא ומכ"ש לפי המסקנא דעדיף נר חנוכה מקידוש היום אף שהוא דאורייתא ותדיר. ועיין במס' פסחים (דף ך"ח ע"א).
ועיין בב"י בא"ח (סי' תרע"ח) והוא נכנס בפתח דוחק וז"ל: ואף על גב דקידוש היום דאורייתא ונר חנוכה דרבנן כיון דאפשר לקדושי בפת אקדומי שמן לנר חנוכה עדיף עכ"ל. ולא ירדתי בזה לסוף דעתו ד[אם] הוא מלתא דפשיטא דנר חנוכה עדיף כיון דיכול לקיים שניהם קידוש היום בפת ומצות נר חנוכה, ו[הלא] בש"ס קאמר והדר פשטה נר חנוכה עדיף משום פרסומי ניסא, ולפי דבריו דהיה לו לקדש על הפת אין אנו צריך לטעם פרסומי ניסא כמ"ש, אע"כ דרבא ס"ל אין מקדשין על הפת ומש"ה צ"ל הטעם משום פרסומי ניסא. וכן הובא בהגהת אשר"י בשם ר"ת על האי דאמר רבא נר חנוכה עדיף משום פרסומי ניסא ז"ל: מכאן מדקדק ר"ת דאין מקדשין על הפת דאי מקדשין על הפת א"כ פשיטא דנר חנוכה או נר ביתו עדיף וכו' עכ"ל ע"ש והן הן הדברים כמ"ש.
וא"כ הא דנקט גבי נר חנוכה פרסומי ניסא אתא לאשמעינן שהוא עדיף מקידוש היום אע"פ שהיא דאורייתא. אף אנו נאמר בכאן מש"ה נקט פסולה גבי נר חנוכה לאשמעינן דשווי' כדאורייתא כסוכה [ד]אפילו בדיעבד לא יצא אם הניחה למעלה מעשרים אמה. וכ"כ הטור א"ח (סי' תרע"א) וז"ל: אבל אם הניחה למעלה מך' אמה אפילו בדיעבד לא יצא דלא שלטא בי' עינא וליכא פרסום נס עכ"ל. הרי שנתן הטור הטעם דאפילו בדיעבד לא יצא כיון שהוא משום פרסומי ניסא כדאורייתא.
ובזה נמלטנו מהקושיא שמקשה הר"י מטרני כאשר כבר ישבתי לעיל בטוב טעם ודעת ע"ש, והבאתי לשונו לעיל, וזהו: כתבו תוס' דנקט פסולה משום דבעי למימר כסוכה שהיא מן התורה, ותימא הוא, ולימא ימעט כמבוי שהוא מדרבנן דדמי לי' וכו' עכ"ל. ולפמ"ש אין מקום לתמיהתו כלל דמש"ה נקט בנר חנוכה פסולה כסוכה להודיע חביבה מצוה שהוא משום פרסומי ניסא [ש]אם הדליקו למעלה מך' אמה אפילו בדיעבד פסול דשוי' כסוכה שהוא דאורייתא.
אכן תוס' לא כיוונו להפירוש שפרשתי דלמידן הכא דסתום מן המפורש במס' עירובין דז"ל: ואע"ג דנר חנוכה הוי דרבנן נקט פסולה אגב סוכה דבתרי' עכ"ל. א"כ הכא במסכת שבת ג"כ נתכוונו לדבר זה ושניהם עולים בקנה א'. ובאמת לא ירדתי לסוף דעתם הרחבה למה יוצאים במיאון מלפרש כמו שפרשתי וזהו הדרך הנכון לפענ"ד הקלושה והחלושה.
מתוק לחכי
שר חמישים ומאתים
תגובות: 344
זיך איינגעשריבן אום: פרייטאג מאי 21, 2021 7:39 am

Re: חנוכת הבית לדוד: מהגרד"א לחנוכה

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך מתוק לחכי »

שם בתוס': לא רצה להאריך יכבנה וימעיטנה ויחזיר וידלקנה דלמעטה ולהניחה כמו שהיא דולקות א"א כדמוכח לקמן עכ"ל.
לפום רהיטא הא דכתבו התו' אי נמי וכו' כתבום לדעת המ"ד הדלקה עושה מצוה דלדידי' א"א להניחה כמו שהיא דולקת ולמעטה כיון דהדלקה עושה מצוה משא"כ למ"ד דהנחה עושה מצוה אינו מתיישב בזה דאכתי הל"ל ימעט כיון דלא צריך להאריך.
אמנם האמת הוא דתוס' כתבום אפי' למ"ד הנחה עושה מצוה כדאי' מפורש בתוס' ריש מס' עירובין בד"ה סוכה דאורייתא תני פסולה וכו' ז"ל: אי נמי התם לא מצי למיתני ימעט דהוה משמע כמו שהיא דולקת ימעט וזה אינו דאפילו למ"ד הנחה עושה מצוה צריך לכבותה ולהדליקה שלא יאמר הרואה לצרכו הוא דאדלקה כדאמרינן התם גבי הדליקה מבפנים והניחה מבחוץ עכ"ל. הרי מפורש דאפילו למ"ד הנחה עושה מצוה צריך לכבות ולהדליקה שלא יאמר הרואה לצורכו הוא דאדלקה וא"כ תוס' דהכא אזלי נמי אפילו למ"ד הנחה עושה מצוה.
מתוק לחכי
שר חמישים ומאתים
תגובות: 344
זיך איינגעשריבן אום: פרייטאג מאי 21, 2021 7:39 am

Re: חנוכת הבית לדוד: מהגרד"א לחנוכה

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך מתוק לחכי »

בגמרא: מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו עכ"ל.
הנה לפ"ז איך הסכים ראובן בהשלכת הבורה כיון דדעתו היה להצילו וכאשר מעיד הקרא וישמע ראובן ויצילהו מידם, דעיין סוף מסכ' יבמות (דף קכ"א ע"א) וז"ל: תנו רבנן נפל לגוב אריות אין מעידין עליו לחפורה מלאה נחשים ועקרבים מעידין עליו עכ"ל. וא"כ כיון שמעידין עליו משמע שהנחשים ועקרבים ודאי ממיתין אותו והטעם כמו שמפרש התם בש"ס: אגב איצצא מזקי ליה. [פירש"י: אגב איצצא, שדוחקן כשעומד עליהם אבל גוב אריות רחב הוא ואין עומד עליהן ופעמים שאינם רעבים ואין אוכלין אותו]. לפ"ז לא הוי הצלתו הצלה שלימה דהוי כמציל מן הארי ופגע בי' נחש.
ולפי מה שפירש המפרשי' שמש"ה מדייק מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו משום שהיו בחורי הבור ולא היו בחלל, עיין בספר שחיבר הר"י קניזל לק"מ, דבשעה שהשליכו אותו הבורה לא היה בריא היזיקא כי היה מקום פנוי לעמוד ולא היה איצצא דהיו הנחשים בחורי הבור ולא קמזקי לי'.
*
בגמרא: אמר רבה נר חנוכה מצוה להניחה בטפח הסמוכה לפתח והיכא מנח ליה רב אחא בריה דרבא אמר מימין רב שמואל מדפתי אמר משמאל וכו' עכ"ל.
הנה יש לומר מאן דסובר מצוה להניחה בימין הוכחתו מדאמר רבה לעיל זאת אומרת נר חנוכה מצוה להניחה תוך עשרה וכו' מש"ה מפרש אליבא דרבה מצוה להניחה בימין, וא"כ כיון דמזוזה ונר חנוכה בימין המצוה להניחה נר חנוכה תוך עשרה כיון דמזוזה היא דאורייתא ונר חנוכה דרבנן בדין שהמזוזה יהא למעלה מנר חנוכה, דעיין ב[שו"ע] י"ד בהלכות מזוזה (סי' רפ"ז [ס"ב]) וז"ל: אם יש בגובה המזוזות וכו' [הגה:] וכל שכן פתח שאין לו גובה עשרה טפחים, דפטור ממזוזה עכ"ל. הרי דסתם פתח הוא בגובה עשרה טפחים, א"כ כשקובע המזוזה היא למטה מעשרה, מש"ה מפרש אליבא דרבה שמניחה נר חנוכה מימין דאז אי אפשר להניחה למעלה מעשרה דא"כ יהיה מצות נר חנוכה שהיא מדרבנן למעלה ומצות מזוזה שהיא מדאורייתא למטה.
ורב שמואל מדפתי דאמר משמאל ס"ל דהא דאמר רבה לעיל זאת אומרת מצוה להניחה למטה מעשרה לא אמר הכי אלא לשיטת ר' יהודא אבל רבנן דהלכתא כוותיהו אין שום הוכחה לזה, וי"ל דס"ל דאין שום חילוק בין למעלה מעשרה ובין למטה מעשרה, מש"ה מפרש רב שמואל מדפתי דמצוה להניחה משמאל מהאי טעמא גופא דכיון שמותר להניחה נר חנוכה למעלה מעשרה א"כ יהא מצות נר חנוכה שהוא מדרבנן למעלה ומצות מזוזה שהוא דאורייתא למטה, לכך ס"ל שמצוה להניחה בשמאל.
ואפשר מזה הטעם לא מייתי הרמב"ם להלכה הא דמצוה להניחה למטה מעשרה משום דהלכתא דמניחה בשמאל.
אכן בטור א"ח (בסי' תרע"א) דפוסק מצוה להניחה למטה מעשרה ואפ"ה כתב להלכה דמצוה להניחה בשמאל משום שהוא ס"ל הטעם שמניחו בשמאל כמו שמפרש הש"ס בשמעתין ז"ל: והלכתא משמאל כדי שתהא נר חנוכה משמאל ומזוזה מימין, ואין הטור מסכים למ"ש דהא בהא תליא דמשום דמצוה להניחה למטה מעשרה להוכיח מזה שמצוה להניח בימין דסובר הטור דאין שום שייכות להדדי אפילו כאוכלא לדנא. ועיי' מ"ש לעיל הארכתי בישוב נכון בטוב טעם ודעת דברי הרמב"ם וטור ולשכנו תדרשינו שמה ותמצא נחת.
מתוק לחכי
שר חמישים ומאתים
תגובות: 344
זיך איינגעשריבן אום: פרייטאג מאי 21, 2021 7:39 am

Re: חנוכת הבית לדוד: מהגרד"א לחנוכה

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך מתוק לחכי »

ב"ה געענדיגט בלעטל 9 פון 18. תפלה עושה מחצה.
שם בג': והיכי מנח לי' ר' אחא ברי' דרבא אמר מימין וכו' עכ"ל.
איכא לספוקי מי שהוא איטר יד היכא מנח ליה, אי נימא שמדליק בימין שהוא ימין כל אדם או בימין דידי' שהוא שמאל כל אדם .
ולכאורה נראה שהוא פשוט דמדליק בימין דידי' שהוא שמאל של כל אדם וילמוד סתום מן המפורש גבי תפילין דקי"ל איטר יד מניח בשמאל דידי' שהוא ימין של כל אדם, וכמו שנתבאר באו"ח (סי' ך"ז סעיף ו') יע"ש. א"כ צ"ע לעיל בתוס' בד"ה מצוה להניח על פתח ביתו מבחוץ וכו' כתבו תוס' וז"ל: ואמרינן נמי נר שיש לו שני פיות עולה לשני בני אדם משמע לשני בתים, ואם היו מניחים על פתח בתיהם היה לזה מימין ולזה משמאל וכו' עכ"ל. ולפמ"ש אין מזה שום ראי' די"ל רב הונא דאמר שני פיות עולה לשני בני אדם סובר כרב אחא ברי' דרבא שמדליק בימין ומיירי שא' מהן הוא איטר יד והוה שפיר ועלה הגורל לשניהם בימין דידהו.
ויש ליישב דתוס' אזלי לשיטתייהו שכתבו לעיל בד"ה והמהדרין מן המהדרין ז"ל: נראה לר"י דב"ש וב"ה לא קיימו אלא אנר איש וביתו וכו'. ומש"ה מוכיחים מדברי רב הונא דאם היו מניחים על פתח בתיהם היה לזה מימין ולזה בשמאל כיון דקאי אנר איש וביתו. לפ"ז אף אם הוא איטר יד צריך להניח בימין כל אדם שהרי מדליק גם בשביל אנשי ביתו שאינן איטר יד ורגל.
וכה"ג מחלק בב"י בטור יו"ד (בסימן רפ"ט [ס"ב]) בשם המרדכי [הל' קטנות אות תתקס"ב] וז"ל: כתב המרדכי אהא דאמרינן דמזוזה בימין מדכתיב על מזוזות ביתיך דרך ביאתך וכי עקר איניש רגליה דימינא עקר ברישא אין לדקדק דאם הוא איטר ברגליו ורגלא דשמאלא עקר ברישא ישים המזוזה דרך שמאל ביאתו מידי דהוה אתפילין דשאני מזוזה דהוי לשימור כל בני הבית מה שאין כן בתפילין דהויין ליה לחודיה עכ"ל.
אמנם עדיין יש פתחון פה אם אחד לבדו דר בבית והוא איטר או שכל בני הבית איטרים אם ידליק בימין כל אדם או בימין דידי' ומידי ספיקא לא נפקא די"ל לא דמי לתפילין שהוא מצוה בגופא משא"כ נר חנוכה שמחויב להדליק על פתח ביתו משום פרסומי ניסא הוא כחובת הבית כמזוזה דאזלינן בתר ימין של כל אדם אף אם כל בני הבית איטרים או אם הוא דר לבדו בבית כדאי' בש"ך יו"ד (סי' הנ"ל) וז"ל: ונראה דה"ה אם א' לבדו דר בבית והוא אטר או שכל בני הבית אטרים דלא דמי לתפילין שהם מצות שבגופו לכך אזלינן בתר ימין דידיה משא"כ מזוזה דאינה אלא חובת הבית לכך אזלינן בתר ימין של כל האדם והיינו שלא חילקו בש"ס ופוסקים בין בני הבית אטרים או לא וכן נראה דעת הרב שלעולם מניח בימין וכן נוהגין עכ"ל. אף אנו נאמר גבי נר חנוכה דינו כמו במזוזה שמניח תמיד נר חנוכה בימין כל אדם אף אם הוא דר לבדו או שכולם איטרים כמ"ש.
אוי"ל אין הנדון דומה לראי' דאכתי נר חנוכה אקרקפתא דגברא מונח אלא שתקנו להדליק מבחוץ משום פרסום נס והוי כחובת גברא וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה.
וכל זה הוא לפלפולא להלכה אבל למעשה אין שום נפקותא כיון דהלכתא דמדליקין בשאמל כדי שתהא נר חנוכה בשמאל ומזוזה בימין א"כ לעולם מדליקין בשמאל.
אכן לפי מה שכתב הר"ן במס' שבת (דף ך"ו ע"א) וז"ל: ויש מי שכתב דאי ליכא מזוזה מניח נר חנוכה בימין כדרך כל המצות עכ"ל. עדיין מידי ספיקא לא נפקא אי בימין דידי' קאמר או בימין של כל אדם.
וכן מצאתי בראבי"ה בהלכות חנוכה (סימן תתמ"ג) והוא עדיין בכתובים וז"ל: והילכתא משמאל כדי שתהא מזוזה מימין ונר חנוכה משמאל. והיכי דליכא מזוזה קבועה בדשא מניח ליה בימין מדנקיט כדי שתהא וכו' הא לאו הכי לא עכ"ל. ו(בסוף סימן תתקע"ב) כתב ז"ל: ונ"ל נמי דמי שאין לו מזוזה בפתחו דמדליק בימין, דהאי מאי דפסקינן דהילכתא כשמואל, היינו כדי שיהא נר חנוכה בשמאל ומזוזה בימין, הא לאו הכי מדליק בימין. וזה זמן גדול שהייתי דן זה הדבר ולא סמכתי על עניות דעתי עד שאמר לי שוב ה"ר מנחם בשם רבינו אפרים מ"כ ששמע כן מפיו להדליק בימין כשאין לו מזוזה עכ"ל. וצ"ע דאינו מזכיר שם אם הוא איטר יד היאך יש לנהוג אם ידליק בימין כל אדם.
ובר מן כל דין צ"ע לדינא איטור יד היאך לנהוג בסדר הדלקה, ועיין בב"י (סימן תרע"ו) וז"ל בספרו הקצר בש"ע (סוף סי' תרע"ו [ס"ה]): יתחיל להדליק בליל ראשון בנר היותר ימיני, ובליל ב' כשיוסיף נר אחד סמוך לו יתחיל ויברך על הנוסף, שהוא יותר שמאלי, כדי להפנות לימין וכו' עכ"ל. עדיין יש מקום להסתפק אם הוא איטר יד האיך יהיה התחלת סדר הדלקתו.
ואין ראי' מהקפת המזבח שהי' כהן עולה בדרום והתחיל בקרן דרומית מזרחת ואח"כ מזרחית צפונית וכו', וא"כ תמיד הי' מתחיל בקרן דרומית מזרחית אין חילוק בין איטור יד לשאינו איטור, דאלת"ה לא ה"ל להשתמיט שום תנא לחלק בהכי בין איטר לשאינו איטור.
התם היינו טעמא משום דלא מצינו איטור יד ורגל שעושה עבודה דאיטור פסול לעבודה כדאי' במס' בכורות פ' מומין אלו (דף מ"ה ע"ב) ז"ל: ת"ר איטר בין ביד בין ברגל פסול וכו'. פירש"י ד"ה איטר ברגל: כשמהלך עוקר רגל השמאל תחלה מה שאין דרך בני אדם כך איטר ביד פסול דכתי' וטבל אצבעו כל מקום שנא' אצבע ובוהן אינו אלא ימין ואיטר דרגל נמי לעמוד ולשרת כתיב כדרך שאר עמידה דעיקרו בימין עכ"ל. הרי דאיטר יד ורגל פסולין לעבודה מש"ה תמיד התחיל הכהן בקרן דרומית מזרחית ואין חילוק נפקא בין גברא לגברא. משא"כ בנר חנוכה איכא לספוקי משום דיש ללמוד מתפילין וי"ל דן מינה ומינה.
ועיין במס' שבת פרק הבונה (דף ק"ח ע"א) ז"ל: הכותב שתי אותיות בין בימינו ובין בשמאלו וכו'. ומקשה הש"ס בשלמא אימין ליחייב משום דדרך כתיבה בכך אלא אשמאל אמאי הא אין דרך כתיבה בכך אמר רבי ירמיה באטר יד שנו. ותהוי שמאל דידיה כימין דכולי עלמא ואשמאל ליחייב אימין לא ליחייב, אלא אמר אביי בשולט בשתי ידיו עכ"ל. ומדלא מחייב איטר יד אימין דידיה אלא אשמאל משום דשמאל דידי' כימין דכ"ע משמע דבכל מילי שמאל דידי' כימין דכ"ע דמי, וא"כ הדרינן לספיקא גבי נר חנוכה באיטור יד היאך יהיה סדר הדלקתו כיון דיש ללמוד מכותב בשבת דאזלינן בתר ימין דידי'.
אמנם יש לדחות דשאני גבי שבת משום דכיון דחיוב דידי' הוא משום כתיבה אינו חייב אא"כ הוא כותב דרך כתיבה שכותב ביד כח ולא ביד כהה משא"כ מצות נר חנוכה י"ל דאזלינן בתר ימין דכ"ע.
ויש להביא ראייה מהא דאיתא במס' מדות (פ"ב משנה ב') וז"ל: כל הנכנסין להר הבית נכנסין דרך ימין ומקיפין ויוצאין דרך שמאל חוץ ממי שאירעו דבר שהוא מקיף לשמאל וכו' עכ"ל. מדקאמר חוץ ממי שאירעו דבר שהוא מקיף לשמאל משמע שאין חילוק בין איטור לשאינו איטור ותמיד היה נכנסין דרך ימין, דאלת"ה הל"ל חוץ מאיטר יד וממי שאירעו דבר, אע"כ דאיטור ושאינו איטור שניהם בדימוס א' הן ולעולם נידון אחר הרוב. א"כ ילפינן נמי לנר חנוכה דאזלינן בתר ימין דעלמא.
שוב מצאתי וראיתי בס' מגן אברהם באו"ח (סימן תרנ"א [סקכ"א]) בהל' לולב וז"ל: נ"ל דאיטר יקיף ג"כ כסדר הזה דאזלי' בתר ימין דעלמא וראיה ממשנה ב' פ"ב דמדות דאמרי' כל הנכנסין בהר הבית נכנסין דרך ימין וכו' חוץ ממי שאירעו דבר שהיה מקיף לשמאל וא"ל מה לך מקיף לשמאל מפני שאני אבל השוכן בבית זה הוא ינחמך. וקשה מאי שאלה היא זו דלמא איטר הוא. ועוד קשה דגם במקיף דרך ימין ה"ל לשואלו דלמא אבל הוא וזהו שמאל דידי' אלא ע"כ לא אזלינן בתר ימין דידי' עכ"ל.
אין הראיי' שלו מוכרחת כ"כ, דבאמת הא דאמרו לי' מה לך מקיף לשמאל הוה שאלה הכוללת משום דהיה מספקא להו אם הוא איטר יד ורגל או אבל ומנודה כדי לידע האמת אם צריך לנחמו.
ומה שכתב ועוד קשה דגם במקיף דרך ימין ה"ל לשואלו דלמא אבל הוא, דבר זה אין לו שחר דסתם מתני' דתנא כל הנכנסין להר הבית נכנסין דרך ימין וכו' חוץ ממי שאירעו בו דבר אתא לאשמעינן דמי שאירע בו דבר לא היה נכנס דרך ימין ותמיד היה נכנס דרך שמאל אפילו היה איטר רגל וא"כ לא הי' צריך לשאל מי שנכנס דרך ימין.
ובר מן דין לא הי' צריך לשאול על זה אם הוא איטור רגל דזה הוא דבר הנראה לעינים אם הוא עוקר כרעא דשמאל ברישא אז דומין ורגלים לדבר, וכה"ג מצינו גבי חליצה שצריך לילך לפני הדיינים לידע אם הוא איטר באיזה כרעא מסגא ברישא.
אבל הראיי' שכתבתי מרישא דמתני' הוא תניא דמסייע וראייה נכונה היא. ועיין בטור (סי' תרנ"א) בהלכות לולב וז"ל: ואף אם הוא איטר יד ימינו יטול האתרוג בשמאל כל אדם וכו', וע"ש בב"י. ומה שמביא בשם הרא"ש ומה שמפלפל ב"י שם אליבי' ובחיבורי על שאלות ותשובת ספר נשאל דוד [או"ח סי' כ"ט] הארכתי למעניתו מלא מענה על פני התלם .
מתוק לחכי
שר חמישים ומאתים
תגובות: 344
זיך איינגעשריבן אום: פרייטאג מאי 21, 2021 7:39 am

Re: חנוכת הבית לדוד: מהגרד"א לחנוכה

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך מתוק לחכי »

מצאתי כתוב בארחת חיים בשם ספר בעל העתים והובא בגליון הגהות מרדכי במס' שבת וז"ל: ועוד כתב למה אין עושין ט' ימים מספק כמו בחג הסוכות והטעם לפי שחנוכה מדבריהם לא החמירו כל כך עכ"ל.
הנה מן הראוי להתבונן כיון שתקנו משום פרסומי ניסא להחמיר בה יותר משל תורה וכמו שפסק הטור (סימן תרע"ח) שנר חנוכה קודם לקנות לקידוש היום אע"פ שקידוש היום דאורייתא נר חנוכה עדיף משום פרסומי ניסא, וכדאי' בש"ס מסכת שבת (דף ך"ג ע"ב) וז"ל: בעי רבא נר חנוכה וקידוש היום מאי וכו' הדר פשוט נר חנוכה עדיף משום פרסומי ניסא עכ"ל. ומה שכתב ב"י בזה עיין לעיל מה שכתבתי ופלפלתי שם.
ובר מן כל דין מצאתי הג"ה במחזור ספרדים והובא בעטרת זקנים (סי' תרע"א) ז"ל: כל דיני חנוכה נאמרו למשה מסיני בפ' 'זאת חנוכת המזבח' ביום המשח אותו מאת נשיאי ישראל בר"ת ז'רע א'מונים ת'קנו [ח'] נ'רות כ'הלכה ת'כף ה'פתח מ'שמאל ז'מנם ב'שקיעת ח'מה וכו' עכ"ל ע"ש באריכות. הרי דנר חנוכה כמו דאורייתא.
ועוד הא גמרא ערוכה היא במס' ר"ה (דף י"ח ע"א) על וי"ו חדשים השלוחים יוצאין וכו' על כסלו מפני חנוכה וכו' עכ"ל. הרי מדשלחו שלוחים מפני חנוכה כדי לקובעו בזמנו, מן הראוי לעשות חנוכה ט' ימים משום ספיקא דיומא ואין חילוק בין חנוכה לסוכות בזה. והטעם משום דחנוכה פרסומא ניסא ומהאי טעמא לא בטלה מגילת תענית בחנוכה, כדאי' במס' ר"ה (דף הנ"ל ע"ב) ז"ל: אמר אביי ותבטל איהי ותבטל מצות אלא א"ר יוסף שאני חנוכה דמפרסמי ניסא עכ"ל.
ועיין במרדכי ריש מס' מגילה שמביא בשם הרשב"א וז"ל: ורשב"א כתב דחנוכה הוא פרסומי ניסא ופורים דכתיב בכתובים ה"ל כדברי תורה ולא בעי חיזוק. וראיי' דבירושלמי מדמה להא דאמרינן בכל מתענין חוץ משבתות וי"ט ור"ח וחנוכה ופורים עכ"ל. הרי דחנוכה הוא כשל תורה, וא"כ הדרא קושיא לדוכתא למה אין אנו עושין ט' ימי חנוכה מספק.
וגם בפורים היינו קורין המגילה יום י"ד ויום ט"ו אי לאו משום דלא יעבור כתיב כדאי' במרדכי ריש מס' מגילה וז"ל: ומה שלא נהגו לקרות המגילה יום י"ד ויום ט"ו מספק בזמן הזה כדעבדי בי"ט, י"ל משום דדלמא אי"ד נקבע ביומו ואיכא בט"ו משום לא יעבור עכ"ל. א"כ כיון דהאי טעמא ליתא גבי חנוכה הדרינן לקדמייתא למה אין אנו עושין ט' ימים.
אמנם נ"ל ליישב דבלא"ה קשה כיון שהיה להם להדליק יום א' א"כ לא היה הנס אלא ז' ימים לא היה להם לקבוע לדורות אלא ז' ימים כמו שמקשים הפוסקים קדמאי ובתראי. אף די"ל דקבעו ח' ימים משום דביום ראשון חנכו הבית מעבודה שביטלו היונים כדאיתא בארחת חיים והובא גם שם בגליון הגהות מרדכי בשם א"ח ז"ל: ואית דאמרי לפי שביום הראשון חנכו הבית מעבודה שבטלו היונים עכ"ל, אפ"ה לא היה להם לקבוע לדורות בזמן חורבן הבית רק ז' ימים, כיון דלא קבעוהו לדורות אלא משום נס [השמן], דלא מצינו שחכמים קבעוהו יום שחנכו המזבח לדורות לששון ולשמחה.
אלא נראה דקושי' חדא מתורצת בירך חברתה, באמת משום נס אין אנו צריכין להדליק אלא ז' ימים והא דמדליקין שמונה ימים משום ספיקא דיומא הוא.
ואל תתמה א"כ למה אנו מדליקין בליל שמונה ח' כיון דאין אנו מדליקין אלא מספק דלמא יום ז' הוא לא הוה מן הצורך להדליק אלא ז' כמו בליל ז', י"ל כיון דאליבא דדינא אין שום נפקותא בזה דמן הדין אינו אלא נר איש וביתו א"כ מן הדין אין צריך להדליק אלא נר אחד ואין חילוק בין ליל ראשון לליל האחרון.
אמנם המהדרין מן המהדרין [ש]מוסיפין והולכין מהדרין [נמי] אזה כיון דבזמן שב"ה היה קיים היו מוסיפין והולכין עד שהדליקו בליל ח' שמנה, הולכין בעקבות הראשונים להיות מנהג אבותיהם בידיהם משום אל תטוש תורת אמך מוסיפין בליל ח' נר אחד, אך הטעם שמדליקין בליל ח' לא מטעמייהו אלא הטעם משום ספיקא דיומא כמ"ש.
ואפשר מש"ה מדקדק הטור בצחות לשונו וכתב: מכאן ואילך מוסיף והולך אחד בכל לילה עד שבאחרונה יהיו שמונה עכ"ל, ולא הספיק לומר מכאן ואילך מוסיף והולך א' בכל לילה, אלא אתי לאשמעינן דבלילה אחרונה ידליק ח' דלא תימא כיון דליל ח' אינו אלא משום ספיקא דיומא דלמא ליל ז' הוא לא ידליק אלא ז' כמו בליל ז', קמ"ל דלא יעשה כן דכיון הטעם שמוסיף והולך הוא דמהדר במצות, יהדר נמי אזה וידליק בליל ח' שמונה כמו שנהגו אבותינו בזמן שבית המקדש היה קיים.
שרייב תגובה

צוריק צו “מפעל הוצאת ספרים”