קושיות והערות על שיעור היום - מסכת כתובות
די אחראים: אחראי,גבאי ביהמד
בכתובות נ. אשכחיה רב יצחק בר יוסף לר' אבהו דהוה קאי באוכלסא דאושא אמר ליה מאן מרה דשמעתא דאושא, אמר ליה רבי יוסי בר חנינא, תנא מיניה ארבעין זימנין ודמי ליה כמאן דמנח בכיסתיה.
ורש"י פירש דתנא מיניה שמרא דשמעתא הוא ר' יוסי בר חנינא, וכ' בחכמת שלמה דלא כמו שפירש"י אלא הדין היה שונה ממנו מ' זימנין, אלא שרצה לידע מאן מרה דשמעתא כדי שידע אם הוא בר סמכא והדין דין אמת עכת"ד.
אולם המהר"ם שיף כ' שהצדק עם רש"י " דכלל גדול לדעת שם אומרו מלבד הענין שנראה לי וכתבתיהו במקו"א, וכי זוטר הוא מה שאמרו האומר דבר בשם אמרו מביא גאולה לעולם" עיי"ש
מה הוא הענין האחר שכ' המהר"ם שיף במקום אחר?
שמעתי פעם בהקלטה מהגאון רבי חיים קרייזווירטה מרא דכולא שמעתתא, שאמר שיש לו קבלה ממרן החזו"א שבכל פעם שמצטט מאמר חז"ל יאמר אותו במילואו עם שם בעל המימרא, וכן עם כל השמות שאחד אמר בשם שני ואיכא דאמרי הכי וכו'
ורש"י פירש דתנא מיניה שמרא דשמעתא הוא ר' יוסי בר חנינא, וכ' בחכמת שלמה דלא כמו שפירש"י אלא הדין היה שונה ממנו מ' זימנין, אלא שרצה לידע מאן מרה דשמעתא כדי שידע אם הוא בר סמכא והדין דין אמת עכת"ד.
אולם המהר"ם שיף כ' שהצדק עם רש"י " דכלל גדול לדעת שם אומרו מלבד הענין שנראה לי וכתבתיהו במקו"א, וכי זוטר הוא מה שאמרו האומר דבר בשם אמרו מביא גאולה לעולם" עיי"ש
מה הוא הענין האחר שכ' המהר"ם שיף במקום אחר?
שמעתי פעם בהקלטה מהגאון רבי חיים קרייזווירטה מרא דכולא שמעתתא, שאמר שיש לו קבלה ממרן החזו"א שבכל פעם שמצטט מאמר חז"ל יאמר אותו במילואו עם שם בעל המימרא, וכן עם כל השמות שאחד אמר בשם שני ואיכא דאמרי הכי וכו'
הבוחר בטוב האט געשריבן:מז: עונתה זו עונה וכן הוא אומר אם תענה את בנותי. עיין בתוס' שמקשה הא משם מבואר להיפך עיי"ש מה שתירץ.
ואפשר לפרש לפי הכלל בלה"ק שאותו לשון משמש לדבר והפיכו, כגון שורש לשרש לעקור את השורש, או דישון המזבח דהיינו לסלק הדשן וכו'
כמו"כ הכא אם תענה את בנותי דהיינו שלא תתן להם עונה.
כיוונת לדברי הרש"ש על אתר עיי"ש
דף נ. האי בר שית דטרקיה עקרבא וכו' מאי אסותיה ממרתא דדיה חיורתא וכו'
ופירש"י שהרפואה הוא לאחר שנשכו העקרב, אבל התוס' פירשו שהרפואה הוא מקודם כדי שלא ישכנו, משום לאחר שנשכו משמע דאין רפואה מועלת לו.
והקשה בפורת יוסף קושיא עצומה, הרי דיה היא עוף טמא בשלמא לרש"י דמיירי לאחר שנשכו העקרב והילד בסכנה, אין לך דבר שעומד בפני פקו"נ, אבל לתוס' הרי מיירי בעוד שלא נשכו ומהיכי תיתי ליספי בידים לקטן דבר איסור? ובדוחק תירוץ דאולי הוא שלכדר"א עיי"ש.
באמת בגמ' אמרינן 'מררתא דדיה חיורתא בשיכרא" היינו שמערב את המרה של הדיה בשכר, ומה"ת חד בתרי בטל ברוב ומיירי שמרבה השכר על המרה ומבטל ליה (ויל"ע אם אמרי' כאן אין מבטלין איסור לכתחלה לצורך רפואה)
ופירש"י שהרפואה הוא לאחר שנשכו העקרב, אבל התוס' פירשו שהרפואה הוא מקודם כדי שלא ישכנו, משום לאחר שנשכו משמע דאין רפואה מועלת לו.
והקשה בפורת יוסף קושיא עצומה, הרי דיה היא עוף טמא בשלמא לרש"י דמיירי לאחר שנשכו העקרב והילד בסכנה, אין לך דבר שעומד בפני פקו"נ, אבל לתוס' הרי מיירי בעוד שלא נשכו ומהיכי תיתי ליספי בידים לקטן דבר איסור? ובדוחק תירוץ דאולי הוא שלכדר"א עיי"ש.
באמת בגמ' אמרינן 'מררתא דדיה חיורתא בשיכרא" היינו שמערב את המרה של הדיה בשכר, ומה"ת חד בתרי בטל ברוב ומיירי שמרבה השכר על המרה ומבטל ליה (ויל"ע אם אמרי' כאן אין מבטלין איסור לכתחלה לצורך רפואה)
הבוחר בטוב האט געשריבן:דף לד: ברענגט די גמ' אראפ א מימרא שאם אין גניבה אין טביחה ומכירה, און רש"י ברענגט די לשון פון די גמ' אין ב"ק ד' וה' אמר רחמנא ולא ג' וד'.
רש"י'ס לשון איז וכיון דאקרן לא מחייב קנס נמי לא משלם דתשלומי ד וה' אמר רחמנא ולא תשלומי שלשה וארבעה, דהיינו אז די קרן איז אריינגערעכענט אין ד' וה'.
איז אינטערסאנט אז עס איז דא א חידושי אגדות מהרש"א יומא כב: ד"ה איפרעו מיניה וואס זאגט אז ד' וה' איז חוץ מהקרן, פון די גמ' אליינס איז נאך נישט קיין ראיה פארקערט ווייל די כפל איז זיכער א חלק פון די ד' וה' און ער איז פטור פון די כפל אויכט איז עס ממילא ג' וד'. אבער ס'איז יא דא א מפורש'ע ברייתא ב"ק עה: לימא כתנאי וכו' משום סומכוס אמרו הן משלמין תשלומי כפל והוא משלם תשלומי שלשה לפר ושנים לאיל, זעהט מען קלאר אז אן די קרן וכפל בלייבט נאר איבער ג' וב'. אזוי אויך איז מפורש אין מכילתא פרשת משפטים ג' והיא ד' והיא. און אזוי אויך ברש"י בכמה מקומות. ודברי המהרש"א צע"ג. ובחמרא וחיי מהכנה"ג תחילת סנהדרין רוצה להביא ראיה לדברי נמהרש"א מהחידושי הר"ן שם וצ"ע.
http://forum.otzar.org/forums/viewtopic ... 29&t=17614
בדף ס דן הגמרא באיסור לישא מינקת חברו והמתנת כ"ד חודש, איז דא א דבר פלא בשיטמ"ק הובא בקיצור נמרץ בב"י אעה"ז סי' י"ג, בשם א מדרש א רמז אויף די המתנה פון כ"ד חודש פונעם פסוק פון יענע וואך, לא תבשל גדי בחלב עמו 'תבשל בגימטריא הכי'.
ונלאו המפרשים לפרש הרמז, עי' בהפלאה כאן ועוד, ועי' בשו"ת חת"ס אהע"ז ח"א סי' קל"ז דברים נפלאים בזה
ונלאו המפרשים לפרש הרמז, עי' בהפלאה כאן ועוד, ועי' בשו"ת חת"ס אהע"ז ח"א סי' קל"ז דברים נפלאים בזה
-
- שר האלף
- תגובות: 1005
- זיך איינגעשריבן אום: דינסטאג מאי 12, 2015 3:31 pm
הבוחר בטוב האט געשריבן:בן חייב להתעסק בקבורת אמו מדין לה יטמא שמצוה להיטמאות לשבעה קרובים, דהיינו להתעסק בקבורתן.
אין זה פשוט כ"כ, ראה ביו"ד סי' שמ"ח בש"ך סק"ה דאם לא ירשו ממון מאביהם אין כופין הקרובים אלא על הכל מוטל לקברו, אבל בבית הלל שם חולק ומביא ממהר"ם מינץ דמוטל עליהם לקברו אף שלא הניח ממון, ומה שאיתא במחבר בשם הרא"ש והוא שירשו זה דוקא כשצוה שלא לקברו יעויי"ש, וע"ע בחת"ס לקמן דף צ"ה: ובפנ"י שם, ובאמת יל"ע על הש"ך ממה שכתב מע"כ מדין לה יטמא, וראה בשו"ת צפנת פענח סי' רמ"ד, אבל עיין בשו"ת להורות נתן ח"ט סי' ל"ט שביאר היטב דמצד המצוה אינו מחויב לבזבז יותר מחומש כבכל המצוות שהמבזבז אל יבזבז יותר מחומש, משא"כ כשירשו הממון הוא של המוריש המת עיי"ש.
ולגבי קושיית הרב מיללער, בפשטות הכוונה כאן אינו מצד המצוה שעל הבן לקוברה, רק מצד שהבן ידאג יותר לקוברה בכבוד וכראוי, ראה לדוגמא בחי' הרא"ה כאן שכתב שאפילו בהיו לה בנים אפשר למיטען הכי שאינה יודעת איזה כשר, דהיינו איזה בן מוכשר לכך, ובאמת ברמ"א אב"ע סי' קנ"ד ס"ו אינו פוסק כן, (וראה שם בב"ש דאפילו בבת א"א למיטען וכן מבואר בשו"ת רדב"ז אלף תקע"ה, ולפי"ז יש לעיין על מה שהובא בביאוה"ל סי' רכ"ג דרק בילדה אשתו בן מברך הטוב והמטיב משום חוטרא כו', אבל באמת מקורו בשו"ת הרשב"א וצ"ע) עכ"פ משיטת הרא"ה נראה כמו שכתבתי.
אגב יש לציין לדבר מתוק בדרשות חת"ס לז"ך אלול תקצ"ד על מה שהתפללה חנה והבטיחה 'ונתתיה לה' ומורה לא יעלה על ראשו' שכיוונה בזה לומר להקב"ה שאינה מתפללת על עצמה, משום דחוטרא לידה לא יהא לה, דהא ונתתיה לה', וגם מרא לקבורה לא, משום ומורה לא יעלה על ראשו דהיינו שהיה נזיר ואסור לטמא את עצמו.
-
- שר האלף
- תגובות: 1005
- זיך איינגעשריבן אום: דינסטאג מאי 12, 2015 3:31 pm
- שטעלפארטרעטר
- שר מאה
- תגובות: 140
- זיך איינגעשריבן אום: מאנטאג פעברואר 20, 2017 9:27 pm
- לאקאציע: קלאס נמ. 319
- שטעלפארטרעטר
- שר מאה
- תגובות: 140
- זיך איינגעשריבן אום: מאנטאג פעברואר 20, 2017 9:27 pm
- לאקאציע: קלאס נמ. 319
כ'וועל מסביר זיין מיט א משל. געווען אמאל א חשובע איד. א גרויסע ת"ח, וואס פלעגט כמעט א יעדן טאג שרייבן שיינע הערות אויפן שיעור פון תורתך, אין האט שוין נישט געשריבן א שטיק צייט גענוג פארשטענדליך? אויב נישט קען איך בעטן מילער דיך עס בעסער צו עקלערן
ווער עס וועט זיין א מחוצף פארן שטעלפארטרעטר וועל איך איבערגעבן פארן מנהל!!!
במתני' צ. קטן שהשיאו אביו כתובתה קיימת שע"מ כן קיימה גר שנתגיירה אשתו עמו כתובתה קיימת שעל מנת כן קיימה ואמרי' בגמ' שדוקא המנה ומאתיים יש לה אבל התוספות כתובה אין לה.
והקשה הגרעק"א לכאורה למה לא יכול עכו"ם לשעבד את עצמו וישאר חייב בשעבודו אף אחר הגירות והניח בצ"ע - פירש לקושייתו הרי הדין פשוט שאם עכו"ם לוה מעות מישראל ואח"כ נתגייר שחייב לשלם את שעבודו ששיעבוד א"ע קודם הגירות וכן הדין אם עכו"ם הלווה לעכו"ם ושניהם נתגיירו (אין אומרים גר שנתגייר כקטן שנולד לגבי דיני ממונות) ולמה יהא כאן הדין שונה?
ואני בעניי לא הבנתי קושייתו, הרי כאן לא מיירי משעבוד צדדי שהשתעבד העכו"ם להאשה, אלא כל השעבוד היה 'כתובה' מכח הנישואין שנשאה בגיותו, וכיון שנתגיירו נפקע כל הנישואין ואין כאן שום שעבוד מצד הנישואין הראשונים - והוא מקדש אותה מחדש לאחר הגירות ומשו"ז חייב לה מנה/מאתיים מתקנ"ח, ומה זה דומה להלוואה או שאר שעבוד מון?
והקשה הגרעק"א לכאורה למה לא יכול עכו"ם לשעבד את עצמו וישאר חייב בשעבודו אף אחר הגירות והניח בצ"ע - פירש לקושייתו הרי הדין פשוט שאם עכו"ם לוה מעות מישראל ואח"כ נתגייר שחייב לשלם את שעבודו ששיעבוד א"ע קודם הגירות וכן הדין אם עכו"ם הלווה לעכו"ם ושניהם נתגיירו (אין אומרים גר שנתגייר כקטן שנולד לגבי דיני ממונות) ולמה יהא כאן הדין שונה?
ואני בעניי לא הבנתי קושייתו, הרי כאן לא מיירי משעבוד צדדי שהשתעבד העכו"ם להאשה, אלא כל השעבוד היה 'כתובה' מכח הנישואין שנשאה בגיותו, וכיון שנתגיירו נפקע כל הנישואין ואין כאן שום שעבוד מצד הנישואין הראשונים - והוא מקדש אותה מחדש לאחר הגירות ומשו"ז חייב לה מנה/מאתיים מתקנ"ח, ומה זה דומה להלוואה או שאר שעבוד מון?
-
- שר האלף
- תגובות: 1005
- זיך איינגעשריבן אום: דינסטאג מאי 12, 2015 3:31 pm
הבוחר בטוב האט געשריבן:אולי בזה גופא שנתגייר ועי"ז פקע הקידושין התחייב לשלם לה הכתובה. וכשהיא נתגיירה והחזירה מ"מ עדיין שעבוד הראשון עליו.
סברא קשה, האם מי שקידש אשה ולמעשה היתה הקידושין בטעות והקידושין נפקעו יתחייב לשלם הכתובה? ואפי' אם יש סברא כאן לומר כן, זהו גופא בא הגמ' ללמדינו שאין אומרים זה, עד כדי שיתקשה בזה רבינו הגרעק"א ויניח בתימא?
-
- שר שמונת אלפים
- תגובות: 8004
- זיך איינגעשריבן אום: מאנטאג יולי 14, 2008 10:44 pm
- לאקאציע: עולם התורה
מצ"ב מתוך מאמר מהגאון ר"נ געשטעטנער בכת"ע 'אורייתא'
וע"ע בשו"ת הר צבי אבה"ע סי' ק"י שביאר שהסוגיא איירי באופן אחרת:
וע"ע בשו"ת הר צבי אבה"ע סי' ק"י שביאר שהסוגיא איירי באופן אחרת:
ג) אך הב"י בסי' פ"א חולק על דברי המבי"ט הנ"ל וכו' עיין שם בסיום דברי הב"י בתשובה שכתב, ומה לנו עוד ללכת לקראת נחשים, הלא תלמוד ערוך הוא בידינו דתנן בסוף הכותב: גר שנתגיירה אשתו עמו, כתובתה קיימת שעל מנת כן קיימה. ואתמר עלה בגמרא, אמר ר"ה ל"ש אלא מנה ומאתים, אבל תוספת אין לה. ורב יהודא אמר אף תוספת יש לה. מיתבי, חידשו נוטלת מה שחידשו, חידשו אין לא חידשו לא וכו', תיובתא דר"י. הא קמן דאעפ"י שבזמן שנישאו היו גוים והא ודאי דכתובתן קיימת אף בתוספת בעודן גוים, כשנתגיירו פקע שעבודן והוי למפרע כאילו לא היו שם נישואין עד עתה שנתגיירו וקידש ונשא, וכל שכן אנוסים אלה שלעולם דין ישראלים עליהם, אין שם קידושין ונישואין עליהם. ע"כ שאף לענין ממון אין ממשות בתנאי נישואין שלהם, עכ"ל.
מדברי הב"י מבואר שמפרש דברי הגמרא הנ"ל בגר שנתגיירה אשתו עמו, שתוספת אין לה היינו שלא היה שום קנין בתוספת, והשאלה רק מטעם דברים הנקנים באמירה וכו'. ומתורץ בזה קושית הגרע"א שם שכתב: לא ידעתי אמאי לא קם ההתחייבות בעידן דהיה נכרי, ואיפה מצינו דנכרי אינו יכול לשעבד עצמו. ולפי דברי הב"י ניחא, שהסוגיא שם מדברת באופן דאתחייב באמירה בעלמא, ולכן לא קם ההתחייבות בעידן נכרי מדין דברים הנקנים באמירה וכנ"ל.
וויאזוי צו אויפהייבן דיינע קינדער און נאנטע
"ושכל יצא משכל ..." (ר' ברכיה בן נטרונאי, בהקדמת ספרו 'משלי שועלים').
"ושכל יצא משכל ..." (ר' ברכיה בן נטרונאי, בהקדמת ספרו 'משלי שועלים').
מיללער האט געשריבן:הבוחר בטוב האט געשריבן:אולי בזה גופא שנתגייר ועי"ז פקע הקידושין התחייב לשלם לה הכתובה. וכשהיא נתגיירה והחזירה מ"מ עדיין שעבוד הראשון עליו.
סברא קשה, האם מי שקידש אשה ולמעשה היתה הקידושין בטעות והקידושין נפקעו יתחייב לשלם הכתובה? ואפי' אם יש סברא כאן לומר =כן, זהו גופא בא הגמ' ללמדינו שאין אומרים זה, עד כדי שיתקשה בזה רבינו הגרעק"א ויניח בתימא?
אינו דומה לקידושין בטעות שאיגלאי שלא היה קידושין מעולם, משא"כ כשנתגייר שלא נפקע האישות רק מכאן ולהבא כמו בגירושין ומיתת הבעל, אמנם בבית יעקב מהנתיבות סי' ס"ז מתרץ כעי"ז דהנכרי לא התחייב רק באופן שלא יפסק האישות עד יום מותם, דבעולת בעל יש להם ולעולם לא כלה האישות שלהם עד יום מותם, אמנם באמת יש להעיר דהא גם לנכרי יש גירושין, ואפשר שהבית יעקב סובר כשיטת הפנ"י שאין גירושין בב"נ ואכמ"ל, עכ"פ אינו קשה על רע"א שסובר שבזה כשנתגייר הווה כמו גירושין (ולכאו' זה כוונת הרב הבוחר בטוב).
ובהפלאה שם בסי' ס"ז ס"ק י' רוצה לתרץ דהוה כהפקעת הלוואתו דמותר, אמנם אין זה פשוט ראה כאן.