געזוכט טקסט פון די מאמר אין די גמרא נאכן הדרן

[קרייסלער]

איך זיך שטארק די קליינע אותיות וואס איז אריינגעדרוקט אין די ש"ס נאך די הדרן

היברו ש"ס האט עס אראפגענומען

[פארפרוירן]

דאס העלפט דיר אפשר?

[עפעס א מענטש]

אחר השלמת המסכתא יאמר זה ויועיל לשכחה בעזרת השם יתברך:

הַדְרָן עֲלָךְ מַסֶּכֶת ______ וְהַדְרָךְ עֲלָן, דַּעְתָּן עֲלָךְ מַסֶּכֶת ______ וְדַעְתָּךְ עֲלָן, לָא נִתְנְשֵׁי מִנָּךְ מַסֶּכֶת _____ וְלָא תִתְנְשִׁי מִנָּן, לָא בְּעָלְמָא הָדֵין וְלָא בְּעָלְמָא דְאָתֵי:

יאמר כן שלש פעמים ואחר כך יאמר זה:
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתְּהֵא תוֹרָתְךָ אֻמָּנוּתֵנוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּתְהֵא עִמָּנוּ לָעוֹלָם הַבָּא. חֲנִינָא בַּר פַּפָּא, רָמֵי בַּר פַּפָּא, נַחְמָן בַּר פַּפָּא, אֲחַאי בַּר פַּפָּא, אַבָּא מָרִי בַּר פַּפָּא, רַפְרָם בַּר פַּפָּא, רָכִישׁ בַּר פַּפָּא, סוּרְחַב בַּר פַּפָּא, אַדָּא בַּר פַּפָּא, דָּרוּ בַּר פַּפָּא:

הַעֲרֶב- נָא, יְיָ אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִיפִיּוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ (וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ) וְצֶאֱצָאֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ. מֵאֹיְבַי תְּחַכְּמֵנִי מִצְוֹתֶךָ כִּי לְעוֹלָם הִיא לִי: יְהִי לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ לְמַעַן לֹא אֵבוֹשׁ: לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח פִּקּוּדֶיךָ כִּי בָם חִיִּיתָנִי: בָּרוּךְ אַתָּה ה' לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ: אָמֵן אָמֵן אָמֵן סֶלָה וָעֶד:

מוֹדִים אֲנַחְנוּ לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁשַּׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ וְלֹא שַׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת. שֶׁאָנוּ מַשְׁכִּימִים וְהֵם מַשְׁכִּימִים, אָנוּ מַשְׁכִּימִים לְדִבְרֵי תוֹרָה וְהֵם מַשְׁכִּימִים לִדְבָרִים בְּטֵלִים. אָנוּ עֲמֵלִים וְהֵם עֲמֵלִים, אָנוּ עֲמֵלִים וּמְקַבְּלִים שָׂכָר וְהֵם עֲמֵלִים וְאֵינָם מְקַבְּלִים שָׂכָר. אָנוּ רָצִים וְהֵם רָצִים, אָנוּ רָצִים לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא וְהֵם רָצִים לִבְאֵר שָׁחַת, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאַתָּה אֱלֹהִים תּוֹרִדֵם לִבְאֵר שַׁחַת אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ:

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי, כְּשֵׁם שֶׁעֲזַרְתַּנִי לְסַיֵּם מַסֶּכֶת ______, כֵּן תַּעַזְרֵנִי לְהַתְחִיל מַסֶּכְתּוֹת וּסְפָרִים אֲחֵרִים וּלְסַיְּמָם, לִלְמֹד וּלְלַמֵּד לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתְךָ בְּאַהֲבָה, וּזְכוּת כָּל הַתַּנָּאִים וְאָמוֹרָאִים וְתַלְמִידֵי חֲכָמִים יַעֲמֹד לִי וּלְזַרְעִי שֶׁלֹּא תָמוּשׁ הַתּוֹרָה מִפִּי וּמִפִּי זַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי עַד עוֹלָם, וְיִתְקַיֵּם בִּי: בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ: כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ וְיוֹסִיפוּ לְּךָ שְׁנוֹת חַיִּים: אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ בִּשְׂמֹאולָהּ עֹשֶׁר וְכָבוֹד: יְיָ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם:

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא.
בְּעָלְמָא דְּהוּא עָתִיד לְאִתְחַדְּתָא, וּלְאַחֲיָא מֵתַיָּא, וּלְאַסָּקָא לְחַיֵּי עָלְמָא, וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא דִּירוּשְׁלֶם, וּלְשַׁכְלֵל הֵיכְלֵהּ בְּגַוַּהּ, וּלְמֶעְקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מֵאַרְעָא, וְלַאֲתָבָא פּוּלְחָנָא דִשְׁמַיָּא לְאַתְרֵהּ, וְיַמְלִיךְ קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַלְכוּתֵהּ וִיקָרֵיהּ (נ"ס: וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ). בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן:
יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא.
יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדַּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא. לְעֵלָּא (בעשי"ת: לְעֵלָּא לְעֵלָּא מִכָּל) מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחֱמָתָא דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן:
עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן, וְעַל כָּל מַאן דְּעָסְקִין בְּאוֹרַיְתָא, דִּי בְאַתְרָא קַדִּישָׁא הָדֵין וְדִי בְּכָל אֲתַר וַאֲתַר, יְהֵא לְהוֹן וּלְכוֹן שְׁלָמָא רַבָּא, חִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמִין, וְחַיִּין אֲרִיכִין וּמְזוֹנֵי רְוִיחֵי, וּפוּרְקָנָא, מִן קֳדָם אֲבוּהוֹן דִּי בִשְׁמַיָּא (וְאַרְעָא), וְאִמְרוּ אָמֵן:
יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא וְחַיִּים טוֹבִים עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן:
עוֹשֶׂה שָׁלוֹם (בעשי"ת: הַשָּׁלוֹם) בִּמְרוֹמָיו, הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן:

[קרייסלער]

@עפעס

נישט די הדרן נאר די מאמר נאכדעם

[דער פאני מענטש]

[align=justify]א] פי' הגון ע"ז תמצא בספר החיים שחיבר אחי הגאון מהר"ל מפראג בספר זכיות ח"א פ"ב. [וז"ל ישראל אינם מהודרים לפני השם יתברך רק בשביל התורה שבעל פה, שהוא הסימן המובהק המבדיל בין ישראל לעמים וכו', על כן אנו נוהגין לומר בכל סיום מסכתא "הדרן עלך והדרך עלן". וגם אין מי שנותן דעתו על התורה שבעל פה שלא תשכח ח"ו רק אנו, וזהו "דעתן עלך". וכן התורה שבעל פה היא המגינה על ישראל, ולכך נקרא "גמרא" שהוא ר"ת של ג'בריאל מ'יכאל ר'פאל א'וריאל, לומר כי העוסק בגמרא חונה מלאך ה' סביב לו להצילו, מימינו מיכאל, ומשמאלו גבריאל, ומלפניו אוריאל, ומאחוריו רפאל, ועל ראשו שכינת אל הבוחר בדברי חכמים. וזהו "דעתך עלן", כלומר השגחתך עלן. והואיל וישראל והתורה שבעל פה הן שני תאמי צביה, ראוי ש"לא יתנשו זה מזה לא בעלמא דין ולא בעלמא דאתי". ולהיות שתלמוד אינו חביב ומהודר כל כך רק אצל בעלי התורה אבל לא אצל יושבי הקרנות, על כן אנו מודים "ששם חלקנו מיושבי בית המדרש ולא שם חלקנו מיושבי הקרנות"].

ב] הדרן עלך מס' קדושין. עי' בתשבי נוהגין לכתוב בסוף כל פרק הדרן פי' חזור בך ובדניאל ד' וליקר מלכותי הדרי ועי' במוהר"ם מינץ והובא בא"ר סקל"ט ס"ק י"ד ע"ד השמר לך פן תשכח כו'. עוד נהגו להזכיר בסיום המסכת שמות עשרה בניו של ר"פ. ועי' בס' הכריתות בדורות האמוראים שער ב' שרבא בר יוסף בר חמא היה בשנת תרס"ג ובו ביום נהרגו בניו של ר"פ ואחריו הי' רנבי"צ עכ"ד. וא"כ יתכן שהוא ע"ד מלא רחמים הנהוג ועי' באו"ח סי' רפ"ד ס"ז ואם כי כבר יקרא תגר במשנת חסידים גמ"ח סי' ג' בכ"ז אפשר שהיו נוהגים להזכיר שמות ההרוגים בעת לימודם לזכרון טוב כי מימיהם אנו שותים ומפ"ז לא נזכרו בכינוי ר' כי אין גבהות לפני המקום ועי' בזל"א חיו"ד אות כ' דבתפלה אין להזכיר א"א או רבי ויעו"ש אות קי"ד ובמעבר יבק כתב המתפלל על אביו ורבו יאמר בסתם כי שלמה בדברו לפני ה' אמר דוד אבי ותמה מה שאומרים בבהמ"ז אבי מורי ולפי"ז ראוי למחות באמירת התוארים שבמלא רחמים ומי שבירך ובפרט שלא להיות כדובר שקרים לפניו ית' ח"ו וכבר הוזהרתי מאבא מארי ז"ל שלא להזכירו בשמו בשום תואר על מצבתו או בחתימתי ולולא יקרא דחיי הי' רצונו שלא להזכירו גם בתואר הרב. ובמ"א הארכתי בתשובה אם בכה"ג רשות ביד החכם למחול על כבודו כבוד התורה ועשו"ת בית יעקב ספ"ג בגדול הדור שאמר אל תספדוני דאין רשאי למחול ועי' בתשובה מאהבה ח"א סקע"ד. ועי' בעק"ד חיו"ד סל"ה אות ט"ו ועי' תוס' סנהדרין י"ט א' ד"ה ינאי ועשו"ת רע"א סי' ס"ח בהא דקדושין ל"א ומכבד במותו מכתובות ק"ג דאינו מחויב בכבוד אחיו הגדול לאח"מ ואף דהוא מדין כיבוד אב כרמב"ן שמחלק לצוואת אביו שהוא משום נחת רוח יעוש"ב ולדעתי יש לדון ג"כ בזה כיון דגדול ת"ת יותר מכיבוד אב ואם ומכש"כ כבוד התורה דחמיר כמגילה ג' ב' ועי' בסוף מכות דקיימי מקמי ס"ת ולא קיימי מקמי גברא רבה ועי' בשבות יעקב חאו"ח שמחלק לת"ח שמחדש חידושי תורה וכדאמר התם דאתו רבנן ובצרי חדא כו' ובכה"ג עדיף אפי' מס"ת. ואולם ז"א דהא יליף דגדול ת"ת מיעקב ששימש בבית שם ועבר ואמרינן גדולה שימושה של תורה יותר מלימודה ועי' תוס' כתובות רפ"ב ד"ה מבטלין ומש"ש ויש לפלפל אי שייך עשה דכבוד התורה היכא שמוחל מר"פ שה"ע עשה דכה"ת עדיף והארכתי בחי' במ"א. וגם אם זה נוגע בגדר כאו"א במה שמוחל על כבודו:
ונ"ל ג"כ במה שחשב בניו של ר"פ ע"ד הא דאמר אביי בשבת קי"ט כד שלימנא מסכת עבידנא יו"ט לרבנןופירש"י ראש ישיבה היה ור"פ נתמנה לראש אחר רבא ובתענית ט' ע"א ובכ"מ אמרינן חדא מינה ר"פ אמרה ועתוס' שבועות רדכ"ו והוא היה מסדר הש"ס לבתר רבא ונשלם בימי רב אשי וי"ל דבסיומו של ר"פ היו בניו המתעסקים בצרכי סעודה וקבעו להם ברכת מי שברך וגם לפי שר"פ היה עשיר כמבואר בכ"מ והיה מחזיק ת"ח הרבה על שולחנו. ואולי היה בניו מראשי הקיבוץ בסיום המסכת מרבנן של רב אשי. ואני בדקתי מספר בניו של ר"פ שהיה יותר מעשרה. ואולי לפי שאין דורשין בכלה בפחות מעשרה והם היו הגדולים שבהם. ועי' שבת דפ"ח ב' רב חננאל ב"פ ועי' ערובין ס"ה א' ר' חנן ב"פ ואולי הוא רב חנינא. ועי' שבת ס"ו ב' רבא ב"פ וגי' הרא"ש רפרם וע"ש עוד. חמא ב"פ סוכה מ"ט ב' ורב שמואל ב"פ יומא ל"ז ב' ור' חייא ב"פ ירושלמי ברכות פ"ו ה"א. ור' תנחום ב"פ ירושל' קדושין פי"ג ה"ב שלח שאל לר' יוסי כו' יעוש"ב:
ובאמת מוכח בכ"מ דהיו תרי ר"פ דבחולין קל"ב מבואר דר"פ לאו כהן ובתנחומא כמה פעמים ר' אבא ב"פ הכהן ועי' שבת ע"ה א' בתוס' ד"ה אמגושי לפי' הערוך דקאי רב ושמואל לפרושי הא דר"פ וע"כ דהיו תרי רב פפא. והיה אפ"ל לכאורה שמפ"ז נזכר בכ"מ בש"ס בלא סמיכות וכמו אדא ורב אחא והוא ר"פ ברי' דרב אחא בר אדא ברכות כ"ט ב' ועי' ערובין כ"א ב'. ועי' ברכות נ"ט סע"א רפרם ב"פ אמר רב חסדא וקדושין פ"א ב' וערובין פ"ג א' וכה"ג בב"מ פ"א א' ובשבת פ"ב א' רפרם ב"פ קמי' דר"ח. אך במ"ק כ"ח א' מבואר דרב חסדא חי צ"ב שנין וא"כ א"ש. אך בכ"מ מוכח ג"כ שהיה אבא מרי בנו של ר"פ ככתובות ח' א' ופ"ה א' ובקדושין ל"ב ב' ובכ"מ כה"ג ופסחים מ"ד ב' ר"פ בר שמואל ועב"ק י' ב' וביבמות מ"ו א' ועי' כתובות ל"ט דחותנו של ר"פ היה נקרא ג"כ אבא וערש"י סנהדרין י"ד ב'. ומיהו בכ"מ שהוזכר שם אמורא שלא בסמיכות כמו ר"י בר אילעא ובמנחות י"ח א' הוזכר בסמיכות וע' בשה"ג אות א' מערכת גדולים שה"ר זו וכן מר"י בר אילעא תלמיד ר"א בפ"ק דסוכה וכן ראב"פ ור' פדת היה אמורא כיבמות פ"ד ב' וכן בר' בנימין בר' יפת יעוש"ב ובקדושין דף ע' ר"י בר יחזקאל ועי' יומא כ"ה ורב שמואל בר יהודא לפי' ר"ת ביבמות ק"א ע"ב ועי' שבת קמ"ז א' ר' שמואל בר רב יהודה ולקמן ע"ב ר"ש ב"י וערש"י כתובות נ"ז ב' ובהגרי"ב ועי' ירוש' פ"ק דברכות ר' לוי בן סיסי הראה קידה והוא כעובדא דבבלי ועי' שבת קנ"ו א' ובכ"מ שהוזכר בלא סמיכות וע"ש קנ"א ב' אמר ר' לוי אמר רב פפי אר"י דמשמע דהיו תרי לוי ואף דהי' ג"כ ב' ר"פ כמ"ש במ"א וע"ש קנ"ו א' בר"ה בריה דר"כ וע"ש נ"ב ע"א וחולין קל"ד ב' ובאמת דסתם ר' לוי בירוש' היה ר' לוי אחר ואולי שר"פ לא נסמך ג"כ ואף שהיה ר"י לא אסתייעא מילתא לסמכו כמו בר"ח ור"א בסנהדרין י"ד ובשמואל בפ"ז דב"מ ומ"מ רגיל בירושלמי להזכירו ר' שמואל ב"א שהחזיקו לגדול ממנו כחולין צ"ה אך למתבונן בכמה מקומות בירושלמי שהוזכר שמואל בר אבא שהיה אחרון בירושלמי שבת פ"ג ה"ז שמואל בר אבא קומי ר' יסא ופ"ט ה"ז ר' שמואל משם ר' זעירא ושביעית רפ"ז ר' שמואל בשם ר' אבהו וכה"ג בריש תרומות ובערובין ט' ב' רב ששת לרב שמואל בר אבא ועי' בפתיחה ע"ד בגי' הירושלמי ובחי' ליבמות מ"ו ע"ב וכן רב שמואל בר רב יצחק ובכמ"ק הוזכר בר יצחק ועי' זבחים קי"ד ב' וכה"ג בירושלמי פסחים פ"ק סוף ה"ב ובירושלמי חלה פ"א ה"א וע' ירושלמי יומא פ"ג ה"ו ועי' ירושלמי נזיר פ"ז הל' א' ובכמ"ק לאין מספר וכן ר' חייא בר רב בע"ז מ"ט ע"ב ובכמ"ק ואף דלא הוזכר בסמיכות ר"ח בנו של רב וביבמות ע"ד ע"א ובכמ"ק ר"ח בר רב מדפתי ובתענית ט' ע"ב ובכמ"ק רב שימי בר אשי לר"פ ובערובין דף ג' ע"ב ר"ש בר רב אשי לר"פ ומנחות כ"ג א' ר' יהודה ברי' דר' חייא ועי' שבת כ' ע"ב וערובין מ"ד ב' ופסחים מ"ג א' ויומא ט' ב' וסוכה מ"ט ב' ומגילה ו' א' ויבמות צ"ב א' קי"ט ב' כתובות י"ג גיטין כ"ה א' ב"ב פ"ז א' ע"ז ס' ע"ב זבחים קי"ד ב' מנחות ט' כ"ד א' ק"י ב' נדה ע"א א' חולין ק"מ ע"א וכ"מ וסוטה ה' א' וכן בירושלמי לאין מספר שהוזכר זעירא בלא סמיכות. ועי' חולין ע' א' ומה ישמעאל אומר ואף דהתם י"ל כמ"ש המפ' שזה היה לאחר שלמד ממנו הדרש ועי' שבת קמ"ח א' רבא בר חנן ואח"כ רבר"ח ועי' מ"ק כ"ה א' רבא בר הונא וערש"י ע"ב ד"ה רבנן ועי' בכריתות כ"ה רב תחליפא אבוה דר"ה בר תחליפא וביומא ו' ב' ועי' בזבחים ע' בריה בר נתן ופסחים פ"ז ב' ורש"י ועי' ב"ק פ"ג ב' ר"ד בן יהודה ובא"ר פ"ב ר"ד בר' יהודה אומר לעולם הי' כו': [ר' יוסף זכריה שטרן]

ג] בסיומא בסוף תשובת הרמ"א ז"ל וכן בסוף יש"ש בב"ק כתוב רמזים על הזכרת שמות הללו: [ולפנינו נדפס בים של שלמה סוף פרק מרובה הן דברי הים של שלמה והן דברי הרמ"א. וז"ל הים של שלמה: הא לך דין הסיום: גרסינן בפרק כל כתבי, אמר אביי תיתי לי דכי חזינא צורבא מדרבנן דשלים מסכתא, עבידנא יומא טבא לרבנן. מכאן נהגו כל ישראל לסיים בשמעתא, וליתן שבח והודיה למקום, ולפרסם אותה שמחה שזכה לכך, שעושין סעודה בעת שמסיימין. וראייה ממסכת תענית ומביאו נמי בריש פרק יש נוחלין. לא היו ימים טובים לישראל כיום הכיפורים וט"ו באב. ומסיק בגמרא בשלמא יום כיפור יום סליחה ומחילה הוא. אלא ט"ו באב מאי טעמא. ומפרש כמה טעמים. עד דמסיק לבסוף, רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו יום שפוסקים בו מלכרות עצים למערכה כו', ופירושו, לפי שפסקו אותו היום להשלים מצוה גדולה היו שמחים ונחשב להם ליום טוב. ואם כן השלמת הספר אין לך מצוה גדולה מזו. ובפרט היכא שדעתו להתחילאחר כך ספר אחר. וכן כתב לשם הר"ן שמהא שמעינן שמנהג ישראל הוא לשמוח ולעשות יום טוב בהשלמת המצוה. ומהא דפרק כל כתבי משמע, דאפילו מי שלא סיים מסכתא זו, מצוה רבה שישמח עם המסיים. דהא אביי אע"ג דהוא גופא לא סיים, אפילו הכי עביד יומא טבא לרבנן. ומשמע שהיה מזמין אף אחרים עמו, דהא לא אמר עבידנא ליה יומא טבאאלא לרבנן קאמר. ומה שפירש רש"י לפי שהיה אביי ראש ישיבה, לאו משום דאחר לא היה עושה. אלא דקשה לרש"י וכי לא היה בדורו של אביי שום אחד שהיה מהדר ועושה זולתו מאחר שהיא מצוה רבה. על כן פירש משום שהיה ראש ישיבה והוא קודם למצוה זולתו. והנה פקח עינך וראה אף שאביי היה אחד מן החולים, ומצמצם ביותר כדאיתא בפרק במה מדליקין אביי חש בהדרוקן. אמר רבא ידענא ביה בנחמני דמכפין נפשיה כו'. אפילו הכי עביד יומא טבא לרבנן, מחמת רוב חיבת המצוה. ומשמע נמי מהא דאביי דאפילו יחיד שסיים מחוייבים אחרים לסיים עמו, כהאי עובדא דאביי. ואין לומר דהתם איירי שהצורבא מרבנן סיים עם כל המתיבתא בכה"ג עביד ליה אביי סיום. זה אינו, חדא דלישנא צורבא מדרבנן משמע תלמיד חכם ותיק יחידי ולא ריש מתיבתא. דאל"כ הל"ל ריש מתיבתא. ועוד מסתמא איירי דומיא דאינך דמסיק תיתי לי דכי חזינא צורבא מרבנן כו' עד דלא מהפכי, א"כ כותיה דאיירי בצורבא מרבנן לחוד. ועוד נראה היכא דאמר תלמודא צורבא מרבנן משמע דוקא איהו לחוד'. מדאמר תלמודא אמר רבא שרי צורבא מדרבנן לאודעיה נפשיה באתריה דלא ידעי ליה. ואי לישנא דצורבא מדרבנן משמע עם כל המתיבתא. אם כן מה צריך לאודעיה נפשיה. הלא מסתמא כבר יודעין אותו. אלא ש"מ עיקר כדפירשתי. ולעיל בסימן ל"ו כתבתי שהיא סעודת מצוה ממש וע"ש: סליק דין הסיום וכתב שם המגיה וז"ל: והואיל שדין הסיום אתא לידן, וכאן הוא מקומו, גם אמרתי לצרף ולחבר לזה דרוש נאה אף נעים ויפה ומקובל שהעתקתי בימי חורפי מגדול וחכם אחד שהעתיקו בשם שארו וקרובו של הגאון המחבר ספר הגדול הזה. הלא הוא מרנא ורבנא המאיר עיני ישראל בחיבוריו הגאון הגדול כמהור"ר משה איסרל"ז זצ"ל ומש"ה אל אלהים על"ה ומה טוב ומה נעים שבת אחי"ם גם יחד בישיבה של מעלה. הנאהבים והנעימים בחייהם ובמותם לא נפרדו. אי"ש אי"ש לפי מדרגת מחיצתו ופרגדו:
וז"ל: דרוש נאה וכונה גדולה. לסיום מסכתא מהמאור הגולה: הנה מה שנוהגין ורגילין אנו להזכיר בסיום כל מסכתא רב פפא עם עשרה בניו שהיו מאירים וגדולים בתורה ע"י שהיה עושה להם סעודה בסיום המסכתא כי עשיר היה והיה מחזיק לעוסקי התורה. לכן זכה שמזכירין אותו עם עשרה בניו הרומזים כאלו הוזכרו עשרת הדברות, כי מלת רב פפא הוא רמז על מעלת משה רבינו ע"ה שנאמר בו דבר אתה עמנו ונשמעה. ועיקר מעלתו של משה רבינו שדבר עם השי"ת פ"ה אל פ"ה שהוא אותיות פפ"א. ואיתא במדרש לחד מאן דאמר דאנכי אינו בכלל הדברות, ופתח באנכי רק להודיע מי הוא המצוה. על כן בא מלת פפ"א להוציא מלבו של אותו המאן דאמר כי נוטרי"קון של פפ"א פת"ח פ"א, שבגימטריא אנכ"י. נגד מצות לא יהיה לך וגו', שנאמר בעובדי עבודה זרה לא תחנם, והוא בהיפך משאר בני אדם שראוי לחננם ולרחם עליהם, כמו שדרשו ז"ל והלכת בדרכיו מה הוא חנון אף אתה תהא חנון. לכן נקרא האחד חנינא. נגד לא תעשה לך פסל, שלבסוף אחר העשייה ינחם על העשייה, שרואה שפה להם ולא ידברו, והם הן הם פשוטי וגולמי כלי עץ. נקרא האחד נחמן מלשון נחמתי כי עשיתים. נגד לא תשא, שהוא לשון רוממות והתנשאות, שלא יחשוב האדם שבזה מנשא ומכבד השם שנשבע בשמו וכמו שנשבע יוסף בחי פרעה. וכן מצינו שהיו נשבעין בחיי המלך. נקרא האחד רמי שהוא לשון רוממות. נגד מצות זכור את יום השבת, נקרא האחד אד"א, שבגימטריא שש, נגד ששת ימי המעשה. ונגד כבד [את אביך ואת אמך], נקרא האחד אבא מורי, שהוא הכבוד שהבן קורא לאביו אבא מורי. נגד לא תרצח נקרא האחד אחאי (לאן) [לשון] אחוה. כי כשיחשוב כל אחד לחבירו כאח לא ירצחנו, וכמו שנאמר ואהבת לרעך כמוך. ואף כי הרציחה ראשונה שהיתה בעולם היתה בשני אחים, שקין הרג את הבל אחיו. וכנגד לא תנאף שדרך המנאפים לקרוץ ולרמוז בעינים, כמו שנאמר קורץ בעיניו, נקרא האחד רפרם, מלשון רפרף בעיניו. ונגד לא תגנוב, נקרא האחד רכיש, מלשון רכוש, כי הגונב אפילו נפשות גונב כדי למוכרו. נגד לא תענה, נקרא האחד סורחב, מלשון סרח בת אשר, שהיא העידה ליעקב שיוסף חי אמר לה כה תחיי. וכנגד לא תחמוד, שנאמר בו בית ואשת רעיך, נקרא האחד דרו, מלשון דירת בית, וגם האשה נקראת בית, כמו שאמר רבי יוסי מעולם לא קריתי לאשתי אלא ביתי כו': וכמו שמתחילין אחר סיום התורה בשמחת תורה בראשית, שאין עומדין על הפרק וכן בסיום התורה אין עומדים כדי שלא ליתן פתחון פה לשטן לקטרג לומר שכבר סיימו התורה ומבטלין ח"ו מהתורה. לכן מתחילין מיד וחוזרין לעסוק בתורה לקרות מבראשית. ולזה ירמזו בני רב פפא בעשרה שמות אלו נגד העשרה מאמרות שבהן נברא העולם בשביל התורה הנקראת ראשית. וארז"ל בראשית נמי מאמר א' הוא. ולהיות כי העולם נברא בחסד וחנינא מאת השם כמו שנאמר עולם בחסד יבנה לכן נקרא אחד חנינא. ונגד ויאמר אלהים יהי אור וגו', שארז"ל שאור שנברא ביום ראשון גנזו הקב"ה לצדיקים והבדילו לעתיד לבא, נקרא האחד רמי, מלשון תרומות והבדלה. ונגד ויאמר אלהים יהי רקיע, שאמרו חז"ל, שהמים התחתונים בוכים עד שנחמן הקב"ה ואמר להן שעתידין להתקרב על גבי המזבח נקרא האחד נחמן. וכנגד ויאמר יקוו המים וגו' שאמרו רז"ל שים אוקינוס מקיף הארץ והארץ נראה מתוכן, נקרא האחד סורחב מלשון סרח המשכן. וכנגד מאמר תדשא הארץ דשא וגו', ונאמר וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ עד ואד יעלה מן הארץ, נקרא האחד אדא, מלשון אד. ונגד מאמר יהיו מאורות שנבראו מתחלה שניהם גדולים, הרומזים על יעקב ועשו שהיו אחים. ולכן הגוים מונים לחמה וישראל ללבנה. ועל זה אמרו רז"לשהמאורות לוקין על שני אחים שנשפך דמם כמים כו', לכן נקרא האחד אחא. ונגד מאמר ישרצו המים שרץ נפש חיה, והדגים פרים ורבים יותר מכל בעלי חיים, לכן נקרא האחד רפרם, מלשון פריה ורביה. ונגד מאמר תוצא הארץ נפש חיה וגו', והם נבראו לעבוד עבודת משא, בכתף ישאו כל צרכי בני אדם, לכן נקרא האחד דרו, מלשון דרו באגרה [ביצה ל.]. ונגד מאמר נעשה אדם בצלמנו שנבראהאדם יחיד והוא היה אב לכל הבאים אחריו, נקרא האחד אבא מורי. ונגד מאמר הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע, וזה הוא עיקר ממונם ורכושם של אדם שהיה להםלאכול זרע השדה, לכן נקרא האחד רכיש. עכ"ל דברי הגאון הגדול כמהר"ר משה איסרל"ז זצ"ל:[/align]

[דער פאני מענטש]

הדרן און די מאמר נאכדעם

[קרייסלער]

ביזט שוין גארנישט פאני! דאס איז, שכח

[קרייסלער]

ווער האט דאס מחבר געוועון? ווער איז ר' יוסף זכרי' שטערן ?

[דער פאני מענטש]

א שנעלע זוך אויף אייוועלט ווייזט אז דא און דא האט שוין איינער געשריבן וועגן דעם
און דאס איז פון וויקיפידיע

[דער פאני מענטש]

https://www.dropbox.com/s/dujrl2hhbm5dy ... F.pdf?dl=0

[קרייסלער]

שכח פאר די אינפארמאציע

א) די גאנצע מאמר אין די גמרא קומט פון אים אדער נאר יענע קליינע שטיקל? מ'זעהט טאקע ווי ער ווארפט צוזאמען מראי מקומות פון ש"ס מיט א בקיאות נפלאה

ב) לויט וויקיפידיע איז ער געווען היבש אנגעשטעקט מיטן ספחת הציונות, איז דא ערגעץ ווי מ'קען ליינען מער איבער דעם גאון און מח נפלא?

[דער פאני מענטש]

שכח פאר די אינפארמאציע

א) די גאנצע מאמר אין די גמרא קומט פון אים אדער נאר יענע קליינע שטיקל? מ'זעהט טאקע ווי ער ווארפט צוזאמען מראי מקומות פון ש"ס מיט א בקיאות נפלאה

ב) לויט וויקיפידיע איז ער געווען היבש אנגעשטעקט מיטן ספחת הציונות, איז דא ערגעץ ווי מ'קען ליינען מער איבער דעם גאון און מח נפלא?

א) איך ווייס נישט, (מסתמא נאר יענעם שטיקל)

ב) איך בין נישט אזוי זיכער אז ער איז געווען אנגעשטעקט מיט ציונות, (קען זיין אז יא, אבער פון וויקיפידיע איז נישט קיין ראי')
דער וואס באשרייבט עס אויף וויקיפידיע אויף עברית איז א ציוני, און ער האט לכאורה א שטארקע נגיעה צוזאגן אז נאך א גדול איז געווען א ציוני.

די פייל וואס איך האב אטטעטשט אין מיין פאריגע תגובה, איז אויך געשטאנען אויף די לעצטע 2 פעידזשעס גראבע ציונות וואס איך האב אראפגענומען. (עס קומט פון מוסד הרב קוק)