תריג מצות

איבער ספרים און מחברים

די אחראים: אחראי,גבאי ביהמד

Ban Mazel
שר האלף
תגובות: 1941
זיך איינגעשריבן אום: זונטאג דעצעמבער 01, 2019 2:36 am

תריג מצות

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך Ban Mazel »

איך זוך אויב איינער האט אלע תריג מצות אויף א ווארד אדער א PDF
להודות
שר האלפיים
תגובות: 2356
זיך איינגעשריבן אום: זונטאג מארטש 27, 2016 5:02 pm

Re: תריג מצות

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך להודות »

טרעף אנליין הקדמת הרמב"ם לספרו.
Ban Mazel
שר האלף
תגובות: 1941
זיך איינגעשריבן אום: זונטאג דעצעמבער 01, 2019 2:36 am

Re: תריג מצות

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך Ban Mazel »

להודות האט געשריבן:
טרעף אנליין הקדמת הרמב"ם לספרו.
איך ווייס נישט ווי אזוי מען זיכט א ספר אנליין (איך האב א ווייט ליסט פילטער)
Ban Mazel
שר האלף
תגובות: 1941
זיך איינגעשריבן אום: זונטאג דעצעמבער 01, 2019 2:36 am

Re: תריג מצות

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך Ban Mazel »

איך האב אלע תריג מצות נאר און אידיש אויב עס אינטערסאנט וועל איך עס דא ארויף לייגען
להודות
שר האלפיים
תגובות: 2356
זיך איינגעשריבן אום: זונטאג מארטש 27, 2016 5:02 pm

Re: תריג מצות

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך להודות »

מנין המצוות לרמב"ם
בהקדמה לספר משנה תורה

מצוות עשה
א] מצוה ראשונה ממצוות עשה לידע שיש שם אלוה. שנאמר: אנכי ה’.
ב] ליחדו. שנאמר: ה’ אלהינו ה’ אחד.
ג] לאהבו. שנאמר: ואהבת את ה’.
ד] ליראה ממנו. שנאמר: את ה’ אלהיך תירא.
ה] להתפלל לו. שנאמר: ועבדתם את ה’ אלהיכם, עבודה זו היא תפלה.
ו] לדבקה בו. שנאמר: ובו תדבק.
ז] להשבע בשמו. שנאמר: ובשמו תשבע.
השגת הראב”ד: להשבע בשמו. שנאמר: ובשמו תשבע. א”א [אמר אברהם]: זו אינה מן המנין שלא בא אלא להזהיר שלא ישבע באל אחר ואולי על זה אמר דלאו הבא מכלל עשה עשה.
ח] להדמות בדרכיו הטובים והישרים. שנאמר: והלכת בדרכיו.
ט] לקדש שמו. שנאמר: ונקדשתי בתוך בני ישראל.
י] לקרוא קרית שמע פעמים בכל יום. שנאמר: ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך.
יא] ללמוד תורה וללמדה. שנאמר: ושננתם לבניך.
יב] לקשור תפילין בראש. שנאמר: והיו לטוטפות בין עיניך.
יג] לקשור תפילין ביד. שנאמר: וקשרתם לאות על ידך.
יד] לעשות ציצית. שנאמר: ועשו להם ציצית.
טו] לקבוע מזוזה. שנאמר: וכתבתם על מזוזות.
יו] להקהיל את העם לשמוע תורה במוצאי שביעית. שנאמר: הקהל את העם.
יז] לכתוב כל איש ספר תורה לעצמו. שנאמר: כתבו לכם את השירה הזאת.
יח] לכתוב המלך ספר תורה לעצמו יתר על האחד של כל אדם עד שיהיה לו שתי תורות. שנאמר: וכתב לו את משנה התורה.
יט] לברך אחר המזון. שנאמר: ואכלת ושבעת וברכת.
כ] לבנות בית הבחירה. שנאמר: ועשו לי מקדש.
השגת הראב”ד: לבנות בית הבחירה. שנאמר: ועשו לי מקדש. א”א [אמר אברהם]: ולמה הניח לבנות מזבח אבנים שלמות.
כא] ליראה מבית זה. שנאמר: ומקדשי תיראו.
כב] לשמור בית זה תמיד. שנאמר: ואתה ובניך אתך לפני אהל העדות.
כג] להיות הלוי עובד במקדש. שנאמר: ועבד הלוי הוא.
כד] לקדש הכהן ידיו ורגליו בשעת העבודה. שנאמר: ורחצו אהרן ובניו וכו’.
כה] לערוך נרות במקדש. שנאמר: יערך אותו אהרן ובניו.
כו] לברך הכהנים את ישראל. שנאמר: כה תברכו את בני ישראל.
כז] להסדיר לחם ולבונה לפני ה’ בכל שבת. שנאמר: ונתת על השלחן לחם פנים.
השגת הראב”ד: להסדיר לחם ולבונה לפני ה’ בכל שבת. שנאמר: ונתת על השלחן לחם. א”א [אמר אברהם]: ולמה לא חשב הקטרת הבזיכין דכתיב (פ' אמור) אשה לה’ ואכילת לחם דכתיב (שם) ואכלוהו במקום קדוש.
כח] להקטיר קטורת פעמים ביום. שנאמר: והקטיר עליו אהרן קטרת סמים.
כט] לערוך אש במזבח העולה תמיד. שנאמר: אש תמיד תוקד על המזבח.
ל] להרים הדשן מעל המזבח בכל יום. שנאמר: והרים את הדשן.
לא] לשלח טמאים ממחנה שכינה שהוא המקדש. שנאמר: וישלחו מן המחנה כל צרוע.
לב] לחלוק כבוד לזרעו של אהרן ולהקדימו לכל דבר שבקדושה. שנאמר: וקדשתו.
לג] להיות הכהנים לובשים לעבודה בגדי כהונה. שנאמר: ועשית בגדי קדש וכו’.
לד] לשאת הארון על הכתף כשנושאין אותו. שנאמר: בכתף ישאו.
לה] למשוח כהנים גדולים ומלכים בשמן המשחה. שנאמר: שמן משחת קדש יהיה זה.
לו] להיות הכהנים עובדין במקדש משמרות משמרות ובמועדים עובדין כאחד. שנאמר: וכי יבא הלוי וכו' לבד ממכריו על האבות.
לז] להיות הכהנים מטמאין לקרוביהם ומתאבלין עליהן כשאר ישראל שהן מצווין להתאבל על מתיהן. שנאמר: לה יטמא.
לח] להיות כהן גדול נושא בתולה. שנאמר: והוא אשה בבתוליה יקח.
לט] להקריב תמידין בכל יום. שנאמר: שנים ליום עולה תמיד.
מ] להקריב כהן גדול מנחה בכל יום. שנאמר: זה קרבן אהרן ובניו.
מא] להוסיף קרבן אחר בכל שבת. שנאמר: וביום השבת שני כבשים.
מב] להוסיף קרבן בכל ראש חדש וחדש. שנאמר: ובראשי חדשיכם תקריבו וכו’.
מג] להוסיף קרבן בחג הפסח. שנאמר: שבעת ימים תקריבו אשה לה’.
מד] להקריב מנחת העומר ממחרת ראשון של פסח עם כבש אחד. שנאמר: והבאתם את עמר ראשית קצירכם.
מה] להוסיף קרבן ביום עצרת. שנאמר: וביום הבכורים וכו' והקרבתם עלה לריח וכו’.
מו] להביא שתי הלחם עם הקרבנות הקריבין בגלל הלחם ביום עצרת. שנאמר: ממושבותיכם תביאו לחם תנופה והקרבתם על הלחם.
מז] להוסיף קרבן בראש השנה. שנאמר: ובחדש השביעי באחד לחדש ועשיתם וכו’.
מח] להוסיף קרבן ביום הצום. שנאמר: ובעשור לחדש השביעי וכו’.
מט] לעשות עבודת היום ביום הצום. שנאמר: בזאת יבא אהרן וכו' ומאת עדת וגו' וכל העבודה הכתובה בפרשת אחרי מות.
נ] להוסיף קרבן בחג הסוכות. שנאמר: והקרבתם עולה אשה.
נא] להוסיף קרבן ביום שמיני עצרת שיום זה רגל בפני עצמו הוא. שנאמר: וביום השמיני עצרת.
נב] לחוג ברגלים. שנאמר: שלש רגלים תחג לי בשנה.
נג] להיראות ברגלים. שנאמר: שלש פעמים בשנה.
נד] לשמוח ברגלים. שנאמר: ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך.
נה] לשחוט כבש הפסח. שנאמר: ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל.
נו] לאכול בשר הפסח בלילי חמשה עשר. שנאמר: ואכלו את הבשר בלילה הזה.
נז] לעשות פסח שני. שנאמר: בחדש השני בארבעה עשר וכו’.
נח] לאכול פסח בו. שנאמר: בו על מצות ומרורים יאכלוהו.
נט] לתקוע בחצוצרות על הקרבנות ובשעת הצרות. שנאמר: ותקעתם בחצוצרות.
ס] להיות כל קרבנות בהמה מיום השמיני והלאה. שנאמר: ומיום השמיני והלאה.
השגת הראב”ד: להיות כל קרבנות בהמה מיום השמיני והלאה. א”א [אמר אברהם]: אין לזה טעם ואולי משום לאו הבא מכלל עשה עשה.
סא] להיות כל קרבן בהמה תמים. שנאמר: תמים יהיה לרצון וכו’.
סב] למלוח כל קרבן. שנאמר: על כל קרבנך תקריב מלח.
סג] מעשה העולה. שנאמר: אם עולה קרבנו וכו’.
סד] מעשה החטאת. שנאמר: זאת תורת החטאת וכו’.
סה] מעשה האשם. שנאמר: וזאת תורת האשם וכו’.
סו] מעשה זבח השלמים. שנאמר: וזאת תורת זבח השלמים.
סז] מעשה המנחה. שנאמר: ונפש כי תקריב קרבן מנחה.
סח] להקריב בית דין קרבן אם טעו בהוראה. שנאמר: ואם כל עדת ישראל וכו’.
סט] להקריב היחיד קרבן חטאת אם שגג במצות לא תעשה שחייבין עליה כרת. שנאמר: נפש כי תחטא בשגגה.
ע] להקריב היחיד קרבן אם נסתפק לו אם חטא בחטא שחייבין עליו חטאת או לא חטא. שנאמר: ולא ידע ואשם וכו' והביא את אשמו, וזה הוא הנקרא אשם תלוי.
עא] להקריב השוגג במעילה או החוטא בגזלה או בשפחה חרופה או שכפר בפקדון ונשבע קרבן אשם, וזה הוא הנקרא אשם ודאי.
עב] להקריב קרבן עולה ויורד. שנאמר: ואם לא תגיע ידו ואם לא תשיג.
עג] להתודות לפני ה’ מכל חטא שיעשה האדם בשעת הקרבן ושלא בשעת הקרבן. שנאמר: והתודו את חטאתם אשר עשו.
עד] להקריב הזב קרבן אחר שיטהר. שנאמר: וכי יטהר הזב וכו’.
עה] להקריב הזבה קרבן אחר שתטהר. שנאמר: ואם טהרה מזובה.
עו] להקריב היולדת קרבן אחר שתטהר. שנאמר: ובמלאת ימי טהרה וכו’.
עז] להקריב המצורע קרבן אחר שיטהר. שנאמר: וביום השמיני וכו’.
עח] לעשר הבהמה. שנאמר: וכל מעשר בקר וצאן כל אשר יעבור וכו’.
עט] לקדש בכור הבהמה הטהורה ולהקריבו. שנאמר: כל הבכור אשר.
פ] לפדות בכור אדם. שנאמר: פדה תפדה את בכור האדם וכו’.
פא] לפדות פטר חמור. שנאמר: ופטר חמור תפדה בשה וכו’.
פב] לערוף פטר חמור. שנאמר: ואם לא תפדה וערפתו.
פג] להביא כל הקרבנות שיש על האדם בחובה או בנדבה ברגל ראשון שפגע בו. שנאמר: ובאת שמה והבאתם שמה.
פד] להקריב כל הקרבנות בבית הבחירה. שנאמר: ושם תעשה כל אשר אנכי מצוך.
פה] להטפל בהבאת הקרבנות מחוצה לארץ לבית הבחירה. שנאמר: רק קדשיך אשר יהיו לך ונדריך תשא ובאת, מפי השמועה למדו שאינו מדבר אלא בקדשי חוצה לארץ.
פו] לפדות קדשים בעלי מומין ויהיו מותרין באכילה. שנאמר: רק בכל אות נפשך תזבח ואכלת בשר, מפי השמועה למדו שאינו מדבר אלא בפסולי המוקדשין שיפדו.
פז] להיות התמורה קדש. שנאמר: והיה הוא ותמורתו יהיה קדש.
פח] לאכול שירי מנחות. שנאמר: והנותרת ממנה יאכלו אהרן ובניו.
פט] לאכול בשר חטאת ואשם. שנאמר: ואכלו אותם אשר כופר בהם וכו’.
צ] לשרוף בשר קדש שנטמא. שנאמר: והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל באש ישרף.
צא] לשרוף נותר. שנאמר: והנותר מבשר הזבח ביום השלישי וכו’.
צב] לגדל הנזיר שערו. שנאמר: גדל פרע שער ראשו.
צג] לגלח הנזיר שערו על קרבנותיו במלאת ימי נזרו או בתוך ימי נזרו אם נטמא. שנאמר: וכי ימות מת עליו וגו'.
צד] לקיים אדם כל שהוציא בשפתיו מקרבן או צדקה וכיוצא בהן. שנאמר: מוצא שפתיך תשמר ועשית וכו’.
צה] לדון בהפר נדרים בכל הדינין האמורין בפרשה.
צו] להיות כל נוגע בנבלה טמא. שנאמר: וכי ימות מן הבהמה וכו’.
צז] להיות שמונה שרצים מטמאין. שנאמר: וזה לכם הטמא וכו’.
צח] להיות האכלין מתטמאין. שנאמר: מכל האכל אשר יאכל וכו’.
צט] להיות הנדה טמאה ומטמאה לאחרים.
ק] להיות היולדת טמאה כנדה.
קא] להיות המצורע טמא ומטמא.
קב] להיות בגד מנוגע טמא ומטמא.
קג] להיות בית מנוגע מטמא.
קד] להיות הזב מטמא.
קה] להיות שכבת זרע מטמאה.
קו] להיות זבה מטמאה.
קז] להיות המת מטמא.
קח] להיות מי נדה מטמאין לאדם טהור ומטהרין מטומאת מת בלבד. וכל אלו הדינין של טמאות אלו רוב משפט כל טומאה וטומאה מהן מבואר בתורה שבכתב.
השגת הראב”ד: להיות מי נדה מטמאין לאדם טהור ומטהרין מטומאת מת בלבד. א”א [אמר אברהם]: ולמה לא יחשבו שתים הטומאה והטהרה.
קט] להיות הטהרה מכל הטמאות בטבילה במי מקוה. שנאמר: ורחץ במים את כל בשרו, כך למדו מפי השמועה שרחיצה זו במים שכל גופו עולה בהן בבת אחת.
קי] להיות הטהרה מן הצרעת בין צרעת אדם בין צרעת בית בעץ ארז ואזוב ושני תולעת ושתי צפרים ומים חיים. שנאמר: זאת תהיה תורת המצורע.
קיא] להיות המצורע מגלח כל שערו. שנאמר: והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו וכו’.
קיב] להיות המצורע ידוע לכל בדברים האמורים בו בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע ועל שפם יעטה וטמא טמא יקרא, וכן שאר הטמאים צריכין להודיע את עצמן.
קיג] לעשות פרה אדומה להיות אפרה מוכן. שנאמר: והיתה לעדת וכו’.
קיד] להיות מעריך אדם נותן דמים הקצובין בפרשה. שנאמר: איש כי יפליא נדר.
קטו] להיות מעריך בהמה טמאה נותן דמיה. שנאמר: והעמיד את הבהמה וכו’.
קיו] להיות מעריך ביתו נותן כערך הכהן. שנאמר: ואיש כי יקדיש וכו’.
קיז] ליתן מקדיש שדהו ערכה האמור בתורה. שנאמר: ואם משדה אחזתו וכו’.
קיח] להוסיף המועל או אוכל תרומה חומש על הקרן ולהחזירו. שנאמר: ואת אשר חטא מן הקדש ישלם וכו’.
קיט] להיות נטע רבעי קדש. שנאמר: יהיה כל פריו קדש הלולים.
קכ] להניח פיאה.
קכא] להניח לקט.
קכב] להניח עומר השכחה.
קכג] להניח עוללות בכרם.
קכד] להניח פרט הכרם. לפי שבכל אלו נאמר לעני ולגר תעזוב אותם וזו היא מצות עשה שלהם
קכה] להביא בכורים לבית הבחירה. שנאמר: ראשית בכורי אדמתך וכו’.
קכו] להפריש תרומה גדולה לכהן. שנאמר: ראשית דגנך תירשך וכו’.
קכז] להפריש מעשר דגן ללוים. שנאמר: וכל מעשר הארץ מזרע הארץ וכו’.
קכח] להפריש מעשר שני להאכל לבעליו בירושלם. שנאמר: עשר תעשר את כל תבואת זרעך וכו', מפי השמועה למדו שזה הוא מעשר שני.
קכט] להיות הלוים מפרישין מעשר מן המעשר שלקחו מישראל ונותנין אותו לכהנים. שנאמר: ואל הלוים תדבר וכו’.
קל] להפריש מעשר עני תחת מעשר שני בשלישית ובששית בשבוע. שנאמר: מקצה שלש שנים תוציא את כל מעשר וכו’.
קלא] להתודות וידוי מעשר. שנאמר: ואמרת לפני ה’ אלהיך בערתי וכו’.
קלב] לקרות על הבכורים. שנאמר: וענית ואמרת לפני ה’ אלהיך וכו’.
קלג] להפריש חלה לכהן. שנאמר: ראשית עריסותיכם חלה תרימו וכו’.
קלד] להשמיט קרקע. שנאמר: והשביעית תשמטנה ונטשתה.
קלה] לשבות מעבודת הארץ. שנאמר: בחריש ובקציר תשבות.
קלו] לקדש שנת יובל בשביתה כשמטה. שנאמר: וקדשתם את שנת החמשים.
קלז] לתקוע בשופר בשנת יובל. שנאמר: והעברת שופר תרועה.
קלח] ליתן גאולה לארץ בשנת יובל. שנאמר: ובכל ארץ אחזתכם גאולה תתנו לארץ.
קלט] להיות גאולת בתי ערי חומה עד שנה. שנאמר: ואיש כי ימכור בית וכו’.
קמ] למנות שני יובל שנים ושמטים. שנאמר: וספרת לך שבע שבתות שנים וכו’.
קמא] להשמיט כספים בשביעית. שנאמר: שמוט כל בעל משה ידו.
קמב] לנגוש לנכרי. שנאמר: את הנכרי תגש ואשר יהיה לך את אחיך וכו’.
קמג] ליתן מן הבהמה לכהן הזרוע והלחיים והקבה. שנאמר: ונתן לכהן וכו’.
קמד] ליתן ראשית הגז לכהן. שנאמר: וראשית גז צאנך תתן לו.
קמה] לדון בדיני חרמים מהם לה’ ומהם לכהן. שנאמר: אך כל חרם וכו’.
קמו] לשחוט בהמה חיה ועוף ואחר כך יאכל בשרן. שנאמר: וזבחת מבקרך וכו’.
השגת הראב”ד: לשחוט בהמה חיה ועוף ואחר כך יאכל בשרן. א”א [אמר אברהם]: זה אין לו טעם ואולי לאו הבא מכלל עשה עשה.
קמז] לכסות דם חיה ועוף. שנאמר: ושפך את דמו וכסהו בעפר.
קמח] לשלח הקן. שנאמר: שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך.
קמט] לבדוק בסימני בהמה. שנאמר: זאת החיה אשר תאכלו מכל וכו’.
השגת הראב”ד: לבדוק בסימני בהמה. א”א [אמר אברהם]: כל לבדוק לבדוק אין להם טעם אלא משום לאו הבא מכלל עשה עשה.
קנ] לבדוק בסימני העוף עד שיבדיל בין טמא שבו לטהור שבו. שנאמר: כל צפור טהורה תאכלו.
קנא] לבדוק בסימני חגבים לידע טהור מן הטמא. שנאמר: אשר לו כרעים וכו’.
קנב] לבדוק בסימני דגים. שנאמר: את זה תאכלו מכל אשר במים.
קנג] לקדש חדשים ולחשוב שנים וחדשים בבית דין בלבד. שנאמר: החדש הזה לכם ראש חדשים.
קנד] לשבות בשבת. שנאמר: וביום השביעי תשבות.
קנה] לקדש שבת. שנאמר: זכור את יום השבת לקדשו.
קנו] לבער חמץ. שנאמר: ביום הראשון תשביתו שאר מבתיכם.
קנז] לספר ביציאת מצרים בלילה הראשון של חג המצות. שנאמר: והגדת לבנך ביום ההוא לאמר וכו’.
קנח] לאכול מצה בליל זה. שנאמר: בערב תאכלו מצות.
קנט] לשבות בראשון של פסח. שנאמר: ביום הראשון מקרא קדש.
קס] לשבות בשביעי בו. שנאמר: וביום השביעי מקרא קדש.
קסא] לספור מקצירת העומר תשעה וארבעים יום. שנאמר: וספרתם לכם וגו'.
קסב] לשבות ביום חמשים. שנאמר: וקראתם בעצם היום הזה מקרא קדש.
קסג] לשבות בראשון של חדש השביעי. שנאמר: באחד לחדש יהיה לכם שבתון.
קסד] להתענות בעשירי בו. שנאמר: בעשור לחדש תענו את נפשותיכם.
קסה] לשבות ביום הצום. שנאמר: שבת שבתון הוא לכם.
קסו] לשבות בראשון של חג הסוכות. שנאמר: ביום הראשון מקרא קדש.
קסז] לשבות בשמיני של חג. שנאמר: וביום השמיני מקרא קדש.
קסח] לישב בסוכה שבעת ימים. שנאמר: בסוכות תשבו שבעת ימים.
קסט] ליטול לולב. שנאמר: ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וכו’.
קע] לשמוע קול שופר בראש השנה. שנאמר: יום תרועה יהיה לכם.
קעא] ליתן מחצית השקל בכל שנה. שנאמר: זה יתנו כל העובר וכו’.
קעב] לשמוע מכל נביא שיהיה בכל דור ודור אם לא יוסיף ולא יגרע. שנאמר: אליו תשמעון.
קעג] למנות מלך. שנאמר: שום תשים עליך מלך.
קעד] לשמוע מכל בית דין הגדול שיעמדו להם לישראל. שנאמר: ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה.
קעה] לנטות אחרי רבים אם תהיה מחלוקת בין הסנהדרין בדינין. שנאמר: אחרי רבים להטות.
קעו] למנות שופטים ושוטרים בכל קהל וקהל מישראל. שנאמר: שופטים ושוטרים תתן לך.
קעז] להשוות בין בעלי דינין בשעה שעומדין בדין. שנאמר: בצדק תשפט עמיתך.
קעח] להעיד בבית דין למי שיש לו עדות. שנאמר: והוא עד או ראה או ידע.
קעט] לחקור העדים הרבה. שנאמר: ודרשת וחקרת ושאלת היטב וכו’.
קפ] לעשות לעדים זוממים כמו שדמו לעשות. שנאמר: ועשיתם לו כאשר.
קפא] לערוף את העגלה כמצותה. שנאמר: וערפו שם את העגלה בנחל.
קפב] להכין שש ערי מקלט. שנאמר: תכין לך הדרך ושלשת את גבול ארצך וכו’.
קפג] לתת ללוים ערים לשבת וגם הם קולטות. שנאמר: ונתנו ללוים ערים.
קפד] לעשות מעקה. שנאמר: ועשית מעקה לגגך.
קפה] לאבד עבודה זרה וכל משמשיה. שנאמר: אבד תאבדון את כל המקומות.
קפו] להרוג אנשי עיר הנדחת ולשרוף את העיר. שנאמר: ושרפת באש וכו’.
קפז] לאבד שבעה עממים מארץ ישראל. שנאמר: החרם תחרימם.
קפח] להכרית זרעו של עמלק. שנאמר: תמחה את זכר עמלק.
קפט] לזכור מה שעשה עמלק תמיד. שנאמר: זכור את אשר עשה וכו’.
קצ] לעשות במלחמת הרשות כמשפט הכתוב בתורה. שנאמר: כי תקרב אל עיר.
קצא] למשוח כהן למלחמה. שנאמר: והיה כקרבכם אל המלחמה ונגש הכהן.
קצב] להתקין יד במחנה. שנאמר: ויד תהיה לך מחוץ למחנה וכו’.
קצג] להתקין יתד. שנאמר: ויתד תהיה לך על אזניך.
קצד] להשיב את הגזל. שנאמר: והשיב את הגזלה אשר גזל.
קצה] ליתן צדקה. שנאמר: פתח תפתח את ידך לאחיך לענייך וכו’.
קצו] להעניק לעבד עברי. שנאמר: הענק תעניק לו וכו' וכן לאמה עבריה.
קצז] להלוות לעני. שנאמר: אם כסף תלוה את עמי את העני וכו', אם זה אינו רשות אלא מצוה. שנאמר: והעבט תעביטנו.
קצח] להלוות לנכרי ברבית. שנאמר: לנכרי תשיך, מפי השמועה למדו שזו מצות עשה.
השגת הראב”ד: להלוות לנכרי ברבית. שנאמר: לנכרי תשיך מפי השמועה למדו שזו מצות עשה. א”א [אמר אברהם]: זה לא נמצא בספרי (פ' תצא) לנכרי תשיך זו מצות עשה אלא משום לאו הבא מכלל עשה לנכרי ולא לישראל.
קצט] להשיב המשכון לבעליו. שנאמר: השב תשיב לו את העבוט.
ר] ליתן שכר שכיר בזמנו. שנאמר: ביומו תתן שכרו.
רא] להיות השכיר אוכל בזמן שכירותו. שנאמר: כי תבא בכרם רעך, כי תבא בקמת רעך.
רב] לעזוב מעל חבירו או מעל בהמתו. שנאמר: עזוב תעזוב עמו.
רג] להקים המשא על הבהמה. שנאמר: הקם תקים עמו.
רד] להשיב האבדה. שנאמר: השב תשיבם לאחיך.
רה] להוכיח החוטא. שנאמר: הוכח תוכיח את עמיתך.
רו] לאהוב כל אדם מבני ברית. שנאמר: ואהבת לרעך כמוך.
רז] לאהוב את הגר. שנאמר: ואהבתם את הגר.
רח] לצדק מאזנים עם המשקלות. שנאמר: מאזני צדק אבני צדק וכו’.
רט] לכבד החכמים. שנאמר: מפני שיבה תקום.
רי] לכבד אב ואם. שנאמר: כבד את אביך ואת אמך.
ריא] ליראה מאב ואם. שנאמר: איש אמו ואביו תיראו.
ריב] לפרות ולרבות. שנאמר: פרו ורבו.
ריג] לבעול בקידושין. שנאמר: כי יקח איש אשה ובא אליה.
ריד] לשמח חתן את אשתו שנה. שנאמר: נקי יהיה לביתו שנה אחת.
ריה] למול את הבן. שנאמר: וביום השמיני ימול בשר ערלתו.
ריו] ליבם אשת אח. שנאמר: יבמה יבוא עליה.
ריז] לחלוץ ליבם. שנאמר: וחלצה נעלו מעל רגלו.
ריח] לישא אונס את אנוסתו. שנאמר: ולו תהיה לאשה.
ריט] לישב מוציא שם רע עם אשתו כל ימיו. שנאמר: ולו תהיה לאשה.
רכ] לדון במפתה בחמשים שקל עם שאר דיניו. שנאמר: כי יפתה איש וכו’.
רכא] לעשות ליפת תואר ככתוב. שנאמר: וראית בשביה אשת יפת תואר.
רכב] לגרש בשטר. שנאמר: וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה.
רכג] לעשות לשוטה כתורתה. שנאמר: ועשה לה הכהן את כל התורה הזאת.
רכד] להלקות הרשעים. שנאמר: והפילו השופט והכהו.
רכה] להגלות רוצח בשגגה. שנאמר: וישב שם עד מות הכהן וכו’.
רכו] להיות בית דין הורגין בסיף. שנאמר: נקם ינקם.
רכז] להיות בית דין הורגין בחנק. שנאמר: מות יומת הנואף והנואפת.
רכח] להיות בית דין שורפין באש. שנאמר: באש ישרפו אותו ואתהן.
רכט] להיות בית דין סוקלין באבנים. שנאמר: וסקלתם אותם.
רל] לתלות מי שנתחייב תלייה. שנאמר: ותלית אותו על עץ.
רלא] לקבור הנהרג ביומו. שנאמר: כי קבור תקברנו ביום ההוא.
רלב] לדון בעבד עברי כהלכותיו. שנאמר: כי תקנה עבד עברי וכו’.
רלג] ליעד אמה עבריה. שנאמר: אשר לא יעדה, ואם לבנו ייעדנה.
רלד] לפדות אמה עבריה. שנאמר: והפדה.
רלה] לעבוד בעבד כנעני לעולם. שנאמר: לעולם בהם תעבודו.
רלו] להיות החובל משלם ממון. שנאמר: וכי יריבון אנשים והכה.
רלז] לדון בנזקי בהמה. שנאמר: כי יגוף שור איש את שור רעהו.
רלח] לדון בנזקי הבור. שנאמר: כי יפתח איש בור.
רלט] לדון בגנב בתשלומין או במיתה. שנאמר: וכי יגנוב וכו' אם במחתרת וכו', וגונב איש וגו'.
השגת הראב”ד: לדון בגנב בתשלומין או במיתה. שנאמר: וכי יגנוב איש, אם במחתרת ימצא הגנב וגונב איש ומכרו. א”א [אמר אברהם]: ולמה לא יחשבו שתים ושלש.
רמ] לדון בנזקי הבער. שנאמר: כי יבער איש שדה או כרם.
רמא] לדון בנזקי האש. שנאמר: כי תצא אש ומצאה קוצים ונאכל.
רמב] לדון בדין שומר חנם. שנאמר: כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים.
רמג] לדון בדין נושא שכר ושוכר. שנאמר: כי יתן איש אל רעהו חמור או שור וכו’.
רמד] לדון בדין השואל. שנאמר: וכי ישאל איש מעם רעהו.
רמה] לדון בדין מקח וממכר. שנאמר: וכי תמכרו ממכר לעמיתך.
רמו] לדון בדין טוען וכופר. שנאמר: על כל דבר פשע על שור וכו’.
רמז] להציל הנרדף ואפילו בנפש הרודף. שנאמר: וקצותה את כפה.
רמח] לדון בדיני נחלות. שנאמר: איש כי ימות ובן אין לו וכו' והיתה לבני ישראל.


מצוות לא תעשה
א] מצוה ראשונה ממצוות לא תעשה שלא לעלות במחשבה שיש שם אלוה זולתי ה’. שנאמר: לא יהיה לך אלהים אחרים על פני.
ב] שלא לעשות פסל, לא יעשה בידו ולא יעשו לו אחרים,. שנאמר: לא תעשה לך פסל וכל תמונה.
ג] שלא לעשות עבודה זרה ואפילו לאחרים. שנאמר: ואלהי מסכה לא תעשו לכם.
ד] שלא לעשות צורות לנואי ואף על פי שאין עובדין אותן. שנאמר: לא תעשון אתי וכו’.
ה] שלא להשתחוות לעבודה זרה אף על פי שאין דרך עבודתה בהשתחויה. שנאמר: לא תשתחוה להם.
ו] שלא לעבוד עבודה זרה בדברים שדרכה להעבד בהן. שנאמר: ולא תעבדם.
ז] שלא להעביר למולך. שנאמר: ומזרעך לא תתן להעביר למולך.
ח] שלא לעשות מעשה אוב. שנאמר: אל תפנו אל האובות.
ט] שלא לעשות מעשה ידעוני. שנאמר: ואל הידעונים וכו’.
י] שלא לפנות אחר עבודה זרה. שנאמר: אל תפנו אל האלילים.
יא] שלא להקים מצבה. שנאמר: ולא תקים לך מצבה.
יב] שלא ליתן אבן משכית. שנאמר: ואבן משכית לא תתנו בארצכם.
יג] שלא ליטע אילן במקדש. שנאמר: לא תטע לך אשרה כל עץ וכו’.
יד] שלא לישבע בעבודה זרה לעובדיה ולא משביעין אותן בה. שנאמר: ושם אלהים אחרים לא תזכירו.
טו] שלא להדיח בני ישראל אחר עבודה זרה. שנאמר: ולא ישמע על פיך זו אזהרה למדיח.
יו] שלא להסית אדם מישראל אחר עבודה זרה. שנאמר: במסית ולא יוסיפו לעשות כדבר הרע וגו'.
יז] שלא לאהוב המסית. שנאמר: לא תאבה לו.
יח] שלא לעזוב השנאה למסית. שנאמר: ולא תשמע אליו.
יט] שלא להציל המסית אלא עומד על דמו. שנאמר: ולא תחוס עינך עליו.
כ] שלא ילמד המוסת זכות על המסית. שנאמר: ולא תחמול.
כא] שלא ישתוק המוסת מללמד חובה על המסית אם ידע לו חובה. שנאמר: ולא תכסה עליו.
כב] שלא ליהנות בצפויי נעבד. שנאמר: לא תחמוד כסף וזהב עליהם.
כג] שלא לבנות עיר הנדחת לכמות שהית'. שנאמר: לא תבנה עוד.
כד] שלא ליהנות בממון עיר הנדחת. שנאמר: ולא ידבק בידך מאומה וכו’.
כה] שלא ליהנות בעבודה זרה ובכל משמשיה ובתקרובת שלה וביין שנתנסך לה. שנאמר: ולא תביא נארישקייט אל ביתך.
כו] שלא להתנבא בשמה. שנאמר: ואשר ידבר בשם אלהים אחרים וגו'.
כז] שלא להתנבא בשקר. שנאמר: אשר יזיד לדבר דבר בשמי את אשר לא צויתיו.
כח] שלא לשמוע למתנבא בשם עבודה זרה. שנאמר: לא תשמע אל דברי הנביא.
כט] שלא נמנע מהריגת נביא השקר ולא נירא ממנו. שנאמר: לא תגור ממנו.
ל] שלא ללכת בחוקות עובדי עבודה זרה ולא במנהגותם. שנאמר: ולא תלכו בחוקות הגוי.
לא] שלא לקסום. שנאמר: לא ימצא בך וגו' קוסם קסמים.
לב] שלא לעונן. שנאמר: ולא תעוננו.
לג] שלא לנחש. שנאמר: לא תנחשו.
לד] שלא לכשף. שנאמר: לא ימצא בך וגו' עד ומכשף.
לה] שלא לחבור חבר. שנאמר: וחובר חבר.
לו] שלא לשאול באוב. שנאמר: ושואל אוב.
לז] שלא לשאול בידעוני. שנאמר: ושואל אוב וידעוני.
לח] שלא לשאול בחלום מן המתים. שנאמר: ודורש אל המתים.
לט] שלא תעדה אשה עדי איש. שנאמר: לא יהיה כלי גבר על אשה.
מ] שלא יעדה האיש עדי אשה. שנאמר: ולא ילבש גבר שמלת אשה, מפני שזה היה מנהג עובדי עבודה זרה וכן מפורש בספרי עבודתה.
מא] שלא לכתוב בגוף כעובדי עבודה זרה. שנאמר: וכתובת קעקע לא תתנו בכם.
מב] שלא ללבוש שעטנז כמו שלובשין כומרי עבודה זרה. שנאמר: לא תלבש שעטנז.
מג] שלא להקיף פאת ראש ככומרי עבודה זרה. שנאמר: לא תקיפו פאת ראשכם.
השגת הראב”ד: שלא להקיף פאת ראש ככומרי עבודה זרה. א”א [אמר אברהם]: לאו למקיף ולאו לניקף לאו למשחית ולאו לנשחת.
מד] שלא להשחית כל הזקן כעובדי עבודה זרה. שנאמר: ולא תשחית את פאת זקנך.
מה] שלא להתגודד כעובדי עבודה זרה. שנאמר: לא תתגודדו, וגדידה ושריטה אחת היא.
מו] שלא לשכון בארץ מצרים לעולם. שנאמר: לא תוסיפון לשוב וכו’.
מז] שלא לתור אחר מחשבות הלב וראיית העינים. שנאמר: ולא תתורו אחרי לבבכם.
מח] שלא לכרות ברית לשבעה עממין. שנאמר: לא תכרות להם ברית.
מט] שלא להחיות אדם משבעה עממין. שנאמר: לא תחיה כל נשמה.
נ] שלא לחון על עובדי עבודה זרה. שנאמר: ולא תחנם.
נא] שלא להושיב עובדי עבודה זרה בארצנו. שנאמר: לא ישבו בארצך.
נב] שלא להתחתן בעובדי עבודה זרה. שנאמר: ולא תתחתן בם.
נג] שלא ישא עמוני ומואבי בת ישראל לעולם. שנאמר: לא יבא עמוני ומואבי וכו’.
נד] שלא להרחיק זרע עשו מן הקהל אלא עד שלשה דורות. שנאמר: לא תתעב אדומי.
נה] שלא להרחיק מצרי מלבוא בקהל אלא עד שלשה דורות. שנאמר: לא תתעב מצרי.
נו] שלא לקרוא שלום לעמון ומואב בתחלה בשעת המלחמה כשאר הגוים. שנאמר: לא תדרוש שלומם וטובתם.
נז] שלא להשחית אילני מאכל וכן כל שיש בו השחתה אסור. שנאמר: לא תשחית את עצה.
נח] שלא ייראו אנשי המלחמה ולא יפחדו מן אויביהם בשעת מלחמה. שנאמר: לא תערץ מפניהם, לא תיראום.
השגת הראב”ד: שלא ייראו אנשי המלחמה ולא יפחדו מאויביהם בשעת המלחמה. א”א [אמר אברהם]: הבטחה היא ואינה אזהרה.
נט] שלא יסור מלבנו מעשה עמלק הרע שעשה לנו. שנאמר: לא תשכח.
ס] שאנו מוזהרין על ברכת השם. שנאמר: אלהים לא תקלל, ונאמר בעונש ונוקב שם ה’ מות יומת, וזה הכלל כל שענש עליו הכתוב כרת או מיתת בית דין הרי זו מצות לא תעשה חוץ ממילה ופסח שהן בכרת והן מצות עשה.
סא] שלא לעבור על שבועת ביטוי. שנאמר: ולא תשבעו בשמי לשקר.
סב] שלא לישבע לשוא. שנאמר: לא תשא את שם ה’ אלהיך לשוא.
סג] שלא לחלל את השם הקדוש ברוך הוא. שנאמר: ולא תחללו את שם קדשי.
סד] שלא לנסות את דבר ה’. שנאמר: לא תנסו את ה’ אלהיכם.
סה] שלא לאבד בית המקדש או בתי כנסיות ובתי מדרשות וכן אין מוחקין השמות המקודשין ואין מאבדין את כתבי הקדש. שנאמר: אבד תאבדון וכו' ואשיריהם תשרפון לא תעשון כן לה’ אלהיכם.
סו] שלא ילין הצלוב על העץ. שנאמר: לא תלין נבלתו על העץ.
סז] שלא להשבית שמירה סביב למקדש. שנאמר: ושמרתם את משמרת הקדש.
סח] שלא יכנס כהן להיכל בכל עת. שנאמר: ואל יבא בכל עת אל הקדש.
סט] שלא יכנס בעל מום מן המזבח ולפנים להיכל. שנאמר: אך אל הפרוכת לא יבא.
ע] שלא יעבוד בעל מום. שנאמר: אשר יהיה בו מום לא יקרב
עא] שלא יעבוד בעל מום עובר. שנאמר: כל איש אשר בו מום לא יקרב.
עב] שלא יתעסקו הלוים בעבודת הכהנים ולא כהנים בעבודת הלוים. שנאמר: אך אל כלי הקדש ואל המזבח לא יקרבו ולא ימותו גם הם גם אתם.
עג] שלא יכנס למקדש ולא יורה בתורה שתוי יין. שנאמר: יין ושכר אל תשת בבואכם וכו' ולהורות את בני ישראל.
עד] שלא יעבוד הזר במקדש. שנאמר: וזר לא יקרב אליכם.
עה] שלא יעבוד כהן טמא. שנאמר: וינזרו מקדשי בני ישראל וכו’.
עו] שלא יעבוד כהן טבול יום עד שיעריב שמשו. שנאמר: ולא יחללו שם אלהיהם.
עז] שלא יכנס טמא לעזרה. שנאמר: ולא יטמאו את מחניהם, זה מחנה שכינה.
עח] שלא יכנס טמא למחנה לויה שכנגדו לדורות הר הבית. שנאמר: לא יבא אל תוך המחנה, זה מחנה לויה.
עט] שלא לבנות אבני מזבח גזית. שנאמר: לא תבנה אתהן גזית.
פ] שלא לפסוע על המזבח. שנאמר: ולא תעלה במעלות על מזבחי.
פא] שלא לכבות אש המזבח. שנאמר: אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה.
פב] שלא להקטיר ולהקריב במזבח הזהב. שנאמר: לא תעלו עליו קטרת זרה.
פג] שלא לעשות במתכונת שמן המשחה. שנאמר: ובמתכונתו לא תעשו לכם.
פד] שלא לסוך בשמן המשחה זר. שנאמר: על בשר אדם לא ייסך
פה] שלא לעשות במתכונת הקטרת. שנאמר: ובמתכונתה לא תעשו לכם.
פו] שלא להוציא בדי הארון. שנאמר: לא יסורו ממנו.
פז] שלא יזח החשן מעל האפוד. שנאמר: ולא יזח החשן וכו’.
פח] שלא יקרע המעיל. שנאמר: כפי תחרא יהיה לו לא יקרע.
פט] שלא להעלות קדשים בחוץ. שנאמר: השמר לך פן תעלה עולותיך וכו’.
צ] שלא לשחוט קדשים בחוץ. שנאמר: אשר ישחט שור או כשב וכו' ואל פתח אהל מועד וכו' ונכרת.
צא] שלא להקדיש בעלי מומין למזבח. שנאמר: כל אשר בו מום לא תקריבו, זה הוא אסור הקדשו.
צב] שלא לשחוט בעלי מומין לשם קרבן. שנאמר: לא תקריבו אלה לה’.
צג] שלא לזרוק דם בעלי מומין לגבי המזבח. שנאמר: בבעלי מומין לא תקריבו לה’, וזה הוא אסור זריקת דמו.
צד] שלא להקטיר אמורי בעלי מומין. שנאמר: ואשה לא תתנו מהם על המזבח.
צה] שלא להקריב בעל מום עובר. שנאמר: לא תזבח לה’ אלהיך שור ושה אשר יהיה בו מום, זה מום עובר.
צו] שלא להקריב בעל מום מיד הגוים. שנאמר: ומיד בן נכר לא תקריבו.
צז] שלא ליתן מום בקדשים. שנאמר: כל מום לא יהיה בו, כלומר אל תתן בו מום.
צח] שלא להקריב שאור או דבש. שנאמר: כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו וכו’.
צט] שלא להקריב תפל. שנאמר: ולא תשבית מלח ברית אלהיך.
ק] שלא להקריב אתנן ומחיר. שנאמר: לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב.
קא] שלא לשחוט אותו ואת בנו. שנאמר: אותו ואת בנו לא תשחטו.
קב] שלא ליתן זית במנחת חוטא. שנאמר: לא ישים עליה שמן.
קג] שלא ליתן עליה לבונה. שנאמר: ולא יתן עליה לבונה.
קד] שלא ליתן זית במנחת שוטה. שנאמר: לא יצוק עליו שמן.
קה] שלא ליתן עליו לבונה. שנאמר: ולא יתן עליו לבונה.
קו] שלא להמיר. שנאמר: לא יחליפנו ולא ימיר אותו.
קז] שלא לשנות הקדשים מקרבן לקרבן. שנאמר: בבכור לא יקדיש איש אותו, כלומר לא יקדישנו לקרבן אחר.
קח] שלא לפדות בכור בהמה טהורה. שנאמר: אך בכור שור וכו' לא תפדה.
קט] שלא למכור מעשר בהמה. שנאמר: לא יגאל.
קי] שלא למכור שדה החרם. שנאמר: כל חרם לא ימכר.
קיא] שלא לפדות שדה החרם. שנאמר: ולא יגאל.
קיב] שלא יבדיל בחטאת העוף. שנאמר: ומלק את ראשו ממול ערפו ולא יבדיל.
קיג] שלא לעבוד בקדשים. שנאמר: לא תעבוד בבכור שורך.
קיד] שלא לגזוז את הקדשים. שנאמר: ולא תגוז בכור צאנך.
קטו] שלא ישחט הפסח והחמץ קיים. שנאמר: לא תשחט על חמץ דם זבחי.
קיו] שלא להניח אימורי הפסח עד שיפסלו בלינה. שנאמר: ולא ילין חלב חגי עד בקר.
קיז] שלא להותיר מבשר הפסח. שנאמר: לא תותירו ממנו עד בקר.
קיח] שלא להותיר מחגיגת ארבעה עשר ליום השלישי. שנאמר: ולא ילין מן הבשר, מפי השמועה למדו שבבשר חגיגת ארבעה עשר הכתוב מדבר וזה. שנאמר: לבקר לבקרו של יום שני של פסח שהוא שלישי לשחיטה.
קיט] שלא להותיר מבשר פסח שני עד בקר. שנאמר: לא ישאירו ממנו עד בקר.
קכ] שלא להותיר מבשר התודה עד בקר. שנאמר: ולא תותירו ממנו עד בקר, והוא הדין לשאר הקדשים שאין מניחין אותן לאחר זמן אכילתן.
קכא] שלא לשבור עצם בפסח. שנאמר: ועצם לא תשברו בו.
קכב] שלא לשבור עצם בפסח שני. שנאמר: ועצם לא תשברו בו.
קכג] שלא להוציא מבשר הפסח מן החבורה. שנאמר: לא תוציא מן הבית וכו’.
קכד] שלא לעשות שירי מנחות חמץ. שנאמר: לא תאפה חמץ חלקם.
קכה] שלא לאכול בשר הפסח נא ומבושל. שנאמר: אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל.
קכו] שלא להאכיל בשר הפסח לגר תושב. שנאמר: תושב ושכיר לא יאכל בו.
קכז] שלא יאכל הערל בשר הפסח. שנאמר: כל ערל לא יאכל בו.
קכח] שלא להאכיל בשר הפסח לישראל שנשתמד. שנאמר: כל בן נכר לא יאכל בו, כלומר ישראל שנלוה לבני נכר ועבד עבודה זרה כמותם לא יאכל בו.
קכט] שלא יאכל אדם שנטמא קדשים. שנאמר: והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים אשר לה’ וטומאתו עליו ונכרתה.
קל] שלא לאכול מן הקדשים שנטמאו. שנאמר: והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל.
קלא] שלא לאכול נותר. שנאמר: ואוכליו עונו ישא וכו' ונכרתה הנפש.
קלב] שלא לאכול פגול. שנאמר: המקריב אותו לא יחשב לו פגול יהיה וגו', והוא בכרת.
קלג] שלא יאכל זר תרומות. שנאמר: וכל זר לא יאכל קדש.
קלד] שלא יאכל אפילו תושב כהן ושכירו תרומה. שנאמר: תושב כהן ושכיר וכו’.
קלה] שלא יאכל ערל תרומה והוא הדין לשאר קדשים, ודבר זה למדו הכתוב מן הפסח בגזרה שוה ואינו בפירוש מן התורה, ומפי השמועה למדו שאיסור ערל בקדשים מגופי תורה ואינו מדברי סופרים.
קלו] שלא יאכל כהן טמא תרומה. שנאמר: איש מזרעך וכו' בקדשים לא יאכל.
קלז] שלא תאכל חללה קדש לא תרומות ולא חזה ושוק. שנאמר: ובת כהן כי תהיה לאיש זר היא בתרומת הקדשים לא תאכל.
קלח] שלא תאכל מנחת כהן. שנאמר: וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל.
קלט] שלא לאכול בשר חטאות הנעשות בפנים. שנאמר: וכל חטאת אשר יובא מדמה וכו' לא תאכל.
קמ] שלא לאכול פסולי המוקדשין שהוטל בהם מום בכוונה. שנאמר: לא תאכל כל נארישקייט, למדנו מפי השמועה שבפסולי המוקדשין שהוטל בהם מום הכתוב מדבר.
קמא] שלא לאכול מעשר שני של דגן חוץ לירושלם. שנאמר: לא תוכל לאכול בשעריך וכו’.
קמב] שלא לאכול מעשר שני של תירוש חוץ לירושלם. שנאמר: תירושך.
קמג] שלא לאכול מעשר שני של יצהר חוץ לירושלם. שנאמר: ויצהרך.
קמד] שלא לאכול בכור תמים חוץ לירושלם. שנאמר: לא תוכל וכו' ובכורות.
קמה] שלא יאכלו הכהנים חטאת ואשם חוץ לעזרה. שנאמר: לא תוכל וכו' בקרך וצאנך, מפי השמועה למדו שלא בא הכתוב אלא לאסור בשר חטאות ואשמות חוץ לעזרה לפי שכל דבר שיאכל חוץ למקום אכילתו לא תוכל לאכול בשעריך אקרא בו.
קמו] שלא לאכול בשר העולה. שנאמר: לא תוכל וכו' וכל נדריך אשר תדר, כלומר לא תוכל לאכול נדריך אשר תדור, וזו היא אזהרה של כל מועל שלא ייהנה מן הקדשים האסורים ליהנות מהם ואם נהנה מעל
קמז] שלא לאכול בשר קדשים קלים קודם זריקת דמים. שנאמר: לא תוכל וכו' ונדבותיך, כלומר לא תוכל לאכול נדבותיך עד שיזרק דמם.
קמח] שלא יאכל זר בשר קדשי קדשים. שנאמר: וזר לא יאכל כי קדש הם.
קמט] שלא יאכל כהן בכורים קודם הנחה בעזרה. שנאמר: לא תוכל וכו' ותרומת ידך אלו הבכורים.
קנ] שלא לאכול מעשר שני בטומאה ואפילו בירושלם עד שיפדה. שנאמר: לא בערתי ממנו בטמא.
קנא] שלא לאכול מעשר שני באנינות. שנאמר: לא אכלתי באני ממנו.
קנב] שלא להוציא דמי מעשר שני בשאר דברים שאין בהם אכילה ושתייה. שנאמר: לא נתתי ממנו למת, וכל שהוא חוץ לצרכי הגוף החי נתתי ממנו למת אקרא בו.
קנג] שלא לאכול טבל, והטבל הוא הדבר שגידוליו מן הארץ החייב בתרומות ומעשרות שלא הוציאו ממנו תרומות ה’,. שנאמר: ולא יחללו את קדשי בני ישראל את אשר ירימו לה’, כלומר דברים שהן עתידין להרים אותם לה’ לא יעשו אותם חול ויאכלו אותם בטבלם.
קנד] שלא להקדים תרומה לבכורים ולא מעשר ראשון לתרומה ולא מעשר שני לראשון אלא מוציאין על הסדר בכורים תחלה ואחר כך תרומה גדולה ואחר כך מעשר ראשון ואחר כך מעשר שני. שנאמר: מלאתך ודמעך לא תאחר, כלומר לא תאחר דבר הראוי להקדימו.
קנה] שלא לאחר הנדרים והנדבות שנדר ושנדב. שנאמר: לא תאחר לשלמו.
קנו] שלא לעלות לחג בלא קרבן. שנאמר: ולא יראו פני ריקם.
קנז] שלא לעבור על דברים שאסר אדם על נפשו. שנאמר: לא יחל דברו.
קנח] שלא יקח כהן זונה. שנאמר: אשה זונה לא יקחו.
קנט] שלא יקח כהן חללה. שנאמר: וחללה לא יקחו.
קס] שלא יקח כהן גרושה. שנאמר: ואשה גרושה מאישה לא יקחו.
קסא] שלא יקח כהן גדול אלמנה. שנאמר: אלמנה וגרושה וחללה זונה את אלה לא יקח.
קסב] שלא יבעול כהן גדול אלמנה ואפילו בלא קידושים מפני שמחללה. שנאמר: ולא יחלל זרעו בעמיו הרי הוא מוזהר שלא לחלל כשרה.
קסג] שלא יכנס כהן למקדש פרוע ראש. שנאמר: ראשיכם אל תפרעו.
קסד] שלא יכנס כהן למקדש קרוע בגדים. שנאמר: ובגדיכם לא תפרומו.
קסה] שלא יצא הכהן מן העזרה בשעת העבודה. שנאמר: ומפתח אהל מועד לא תצאו פן תמותו.
קסו] שלא יטמא כהן הדיוט לשאר מתים. שנאמר: לנפש לא יטמא בעמיו.
קסז] שלא יטמא כהן גדול ואפילו לקרובין. שנאמר: לאביו ולאמו לא יטמא.
קסח] שלא יכנס כהן גדול עם מת. שנאמר: ועל כל נפשות מת לא יבא, כך למדו מפי השמועה שהוא חייב בבל יבא וחייב בבל יטמא.
קסט] שלא יקח כל שבט לוי חלק בארץ. שנאמר: ונחלה לא יהיה לו.
קע] שלא יקח כל שבט לוי חלק בבזה בשעת כיבוש הארץ. שנאמר: לא יהיה לכהנים הלוים.
קעא] שלא לעשות קרחה על מת. שנאמר: ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת.
קעב] שלא לאכול בהמה טמאה. שנאמר: אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה.
קעג] שלא לאכול דג טמא. שנאמר: ושקץ יהיו לכם מבשרם לא תאכלו.
קעד] שלא לאכול עוף טמא. שנאמר: ואת אלה תשקצו מן העוף לא יאכלו.
קעה] שלא לאכול שרץ העוף. שנאמר: כל שרץ העוף טמא הוא לכם.
קעו] שלא לאכול שרץ הארץ. שנאמר: וכל השרץ השורץ על הארץ שקץ הוא.
קעז] שלא לאכול רמש הארץ. שנאמר: ולא תטמאו את נפשותיכם.
קעח] שלא לאכול תולעת הפירות כשתצא לאויר. שנאמר: וכל השרץ השורץ על הארץ וגו'.
קעט] שלא לאכול שרץ המים. שנאמר: אל תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ וגו'.
קפ] שלא לאכול מתה. שנאמר: לא תאכלו כל נבלה.
קפא] שלא לאכול טרפה. שנאמר: ובשר בשדה טרפה לא תאכלו וכו’.
קפב] שלא לאכול אבר מן החי. שנאמר: לא תאכל הנפש עם הבשר.
קפג] שלא לאכול גיד הנשה. שנאמר: לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה.
קפד] שלא לאכול דם. שנאמר: וכל דם לא תאכלו בכל מושבותיכם.
קפה] שלא לאכול חלב. שנאמר: כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו.
קפו] שלא לבשל בשר בחלב. שנאמר: לא תבשל גדי בחלב אמו.
קפז] שלא לאכול בשר בחלב. שנאמר: לא תבשל גדי בחלב אמו, פעם שנייה, כך למדו מפי השמועה שאחד לאסור בשול ואחד לאסור אכילה.
קפח] שלא לאכול בשר שור הנסקל. שנאמר: ולא יאכל את בשרו.
קפט] שלא לאכול פת תבואה חדשה קודם הפסח. שנאמר: ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה.
קצ] שלא לאכול קלי מן החדש. שנאמר: וקלי לא תאכלו עד עצם וגו'.
קצא] שלא לאכול כרמל מתבואה חדשה. שנאמר: וכרמל לא תאכלו.
קצב] שלא לאכול ערלה. שנאמר: שלש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל.
קצג] שלא לאכול כלאי הכרם. שנאמר: פן תקדש המלאה הזרע אשר תזרע ותבואת הכרם, זה הוא אסור אכילה.
קצד] שלא לשתות יין נסך. שנאמר: אשר חלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם.
קצה] שלא לאכול ולשתות דרך זולל וסובא. שנאמר: בננו זה וכו' זולל וסובא.
קצו] שלא לאכול ביום הצום. שנאמר: כי כל הנפש אשר לא תעונה והאבדתי ונכרתה.
קצז] שלא לאכול חמץ בפסח. שנאמר: לא יאכל חמץ.
קצח] שלא לאכול תערובת חמץ. שנאמר: כל מחמצת לא תאכלו.
קצט] שלא לאכול חמץ אחר חצות יום ארבעה עשר. שנאמר: לא תאכל עליו חמץ.
ר] שלא יראה חמץ. שנאמר: לא יראה לך חמץ.
רא] שלא ימצא חמץ. שנאמר: שאר לא ימצא בבתיכם.
רב] שלא ישתה הנזיר יין ולא דבר שנתערב בו יין וטעמו כטעם יין. שנאמר: וכל משרת ענבים, ואפילו החמיץ היין או דבר שנתערב בו היין הרי זה אסור עליו. שנאמר: חומץ יין וחומץ שכר לא ישתה.
רג] שלא יאכל ענבים לחים. שנאמר: וענבים לחים לא יאכל.
רד] שלא יאכל ענבים יבשים. שנאמר: ויבשים לא יאכל.
רה] שלא יאכל חרצנים. שנאמר: מחרצנים וגו' לא יאכל.
רו] שלא יאכל זוגים. שנאמר: ועד זג לא יאכל.
רז] שלא יטמא הנזיר למת. שנאמר: לאביו ולאמו וכו' לא יטמא להם במותם.
רח] שלא יכנס באהל המת. שנאמר: על נפש מת לא יבא.
רט] שלא יגלח הנזיר. שנאמר: תער לא יעבור על ראשו.
רי] שלא לקצור כל השדה. שנאמר: לא תכלה פאת שדך בקצרך.
ריא] שלא ללקוט השבלים הנופלות בשעת קצירה. שנאמר: ולקט קצירך לא תלקט.
ריב] שלא לבצור עוללות הכרם. שנאמר: וכמרך לא תעולל.
ריג] שלא ללקט פרט הכרם. שנאמר: ופרט כרמך לא תלקט.
ריד] שלא ליקח עומר השכחה. שנאמר: לא תשוב לקחתו, וכן לכל האילנות יש שכחה. שנאמר: לא תפאר אחריך.
רטו] שלא לזרוע כלאי זרעים. שנאמר: שדך לא תזרע כלאים.
ריו] שלא לזרוע תבואה או ירק בכרם. שנאמר: לא תזרע כרמך כלאים.
ריז] שלא להרביע בהמה מין עם שאינו מינו. שנאמר: בהמתך לא תרביע כלאים.
ריח] שלא יעשה מלאכה בשני מיני בהמה כאחד. שנאמר: לא תחרוש בשור ובחמור יחדו.
ריט] שלא לחסום בהמה בשעת מלאכה בדבר שאוכלת ממנו ונהנית. שנאמר: לא תחסום שור בדישו.
רכ] שלא לעבוד אדמה בשביעית. שנאמר: שדך לא תזרע.
רכא] שלא לעבוד אילן בשביעית. שנאמר: וכרמך לא תזמר.
רכב] שלא לקצור ספיחי שביעית כדרך שקוצרין בשאר השנים. שנאמר: את ספיח קצירך לא תקצור.
רכג] שלא לאסוף פירות האילן בשביעית כדרך שאוספין בכל שנה. שנאמר: ואת ענבי נזיריך לא תבצור.
רכד] שלא לעבוד בשנת יובל בין אדמה בין אילן. שנאמר: בה לא תזרעו.
רכה] שלא לקצור ספיחי יובל כשאר השנים. שנאמר: בו לא תקצרו את ספיחיה.
רכו] שלא לאסוף פירות יובל כאסיפת שאר השנים. שנאמר: בו ולא תבצרו את נזיריה.
רכז] שלא למכור שדה בארץ ישראל לצמיתות. שנאמר: והארץ לא תמכר לצמיתות.
רכח] שלא לשנות מגרשי הלוים ושדותיהם. שנאמר: ושדה מגרש עריהם לא ימכר, מפי השמועה למדו שזו אזהרה שלא ישתנה.
רכט] שלא לעזוב הלוים. שנאמר: השמר לך פן תעזב את הלוי, אלא נותנין להם מתנותיהם ומשמחין אותן בהן בכל רגל ורגל.
רל] שלא יתבע הלואה שעברה עליה שביעית. שנאמר: לא יגש את רעהו ואת אחיו.
רלא] שלא ימנע מלהלוות לעני מפני השמטה. שנאמר: השמר לך פן יהיה דבר וכו', זה כלל כל מקום. שנאמר השמר או פן או אל אינו אלא מצות לא תעשה.
רלב] שלא להמנע מלהחיות לעני ומליתן לו מה שהוא צריך. שנאמר: לא תאמץ את לבבך וכו', נמצא הנותן צדקה עושה מצות עשה והמעלים עיניו מן הצדקה יתר על שבטל עשה עבר על לא תעשה.
רלג] שלא לשלח עבד עברי ריקם כשיצא חפשי. שנאמר: לא תשלחנו ריקם.
רלד] שלא יתבע העני בחובו כשידע שהוא עני ולא יצר לו. שנאמר: לא תהיה לו כנושה.
רלה] שלא להלוות ברבית לישראל. שנאמר: את כספך לא תתן לו בנשך ובמרבית.
רלו] שלא ללוות ברבית. שנאמר: לא תשיך לאחיך, כך למדו מפי השמועה שזו אזהרה ללווה שלא ינשך למלוה.
רלז] שלא להשית יד בין לווה ומלוה ברבית לא להיות ערב ולא עד ולא לכתוב שטר ביניהם. שנאמר: לא תשימון עליו נשך.
רלח] שלא לאחר פעולת שכיר. שנאמר: לא תלין פעולת שכיר וכו’.
רלט] שלא ימשכן בעל חוב בזרוע. שנאמר: לא תבא אל ביתו לעבוט עבוטו.
רמ] שלא למנוע העבוט מבעליו העני בעת שהוא צריך לו. שנאמר: לא תשכב בעבוטו, כלומר לא תשכב ועבוטו עמך אלא תשיבנו לו בלילה הואיל והוא צריך לו בלילה.
רמא] שלא למשכן האלמנה. שנאמר: ולא תחבול בגד אלמנה.
רמב] שלא לחבול כלים שעושין בהן אוכל נפש. שנאמר: לא יחבול רחים ורכב.
רמג] שלא לגנוב נפש מישראל. שנאמר: לא תגנוב, זה גונב נפש.
רמד] שלא לגנוב ממון. שנאמר: לא תגנובו, זו היא גניבת ממון.
רמה] שלא לגזול. שנאמר: לא תגזול.
רמו] שלא להשיג גבולות. שנאמר: לא תשיג גבול רעך.
רמז] שלא לעשוק. שנאמר: לא תעשוק את רעך.
רמח] שלא לכחש בממון חבירו. שנאמר: לא תכחשו.
רמט] שלא לישבע על כפירת ממון חבירו. שנאמר: ולא תשקרו, כלומר לא תשבע על שקר בממון שיש לחבירך בידך.
רנ] שלא יונה במקח וממכר. שנאמר: אל תונו איש את אחיו.
רנא] שלא יונה בדברים. שנאמר: ולא תונו איש את עמיתו ויראת מאלהיך, זו אונאת דברים.
רנב] שלא להונות את הגר בדברים. שנאמר: וגר לא תונה.
רנג] שלא להונות את הגר במקח וממכר. שנאמר: ולא תלחצנו.
רנד] שלא להחזיר עבד שברח לארץ ישראל לאדוניו שבחוצה לארץ. שנאמר: לא תסגיר עבד אל אדוניו.
רנה] שלא להונות עבד זה. שנאמר: עמך ישב בקרבך וכו' לא תוננו.
רנו] שלא לענות יתום ואלמנה. שנאמר: כל אלמנה ויתום לא תענון.
רנז] שלא לעבוד בעבד עברי עבודת עבד. שנאמר: לא תעבוד בו עבודת עבד.
רנח] שלא למכור אותו ממכרת עבדים. שנאמר: לא ימכרו ממכרת עבד.
רנט] שלא לעבוד בעבד עברי בפרך. שנאמר: לא תרדה בו בפרך.
רס] שלא להניח הגוי לעבוד בעבד עברי הנמכר לו בפרך. שנאמר: לא ירדנו בפרך לעיניך.
רסא] שלא למכרו אמה עבריה לאחר. שנאמר: לא ימשל למכרה בבגדו בה.
רסב] שלא למנוע מאמה עבריה היעודה שאר כסות ועונה. שנאמר: שארה כסותה ועונתה לא יגרע, והוא הדין לשאר כל הנשים.
רסג] שלא למכור אשת יפת תואר. שנאמר: ומכר לא תמכרנה בכסף.
רסד] שלא לכבוש אשת יפת תואר שפחה. שנאמר: לא תתעמר בה.
רסה] שלא לחמוד. שנאמר: לא תחמד אשת רעך שדהו וכו’.
רסו] שלא להתאוות. שנאמר: לא תתאוה בית רעך.
רסז] שלא יאכל השכיר שלא בשעת גמר מלאכה מן המחובר שהוא עושה בו. שנאמר: וחרמש לא תניף וכו’.
רסח] שלא יקח השכיר יתר על אכילתו. שנאמר: ואכלת ענבים כנפשך שבעך ואל וכו’.
רסט] שלא יתעלם מן האבידה. שנאמר: לא תוכל להתעלם.
רע] שלא להניח הבהמה רובצת תחת משאה בדרך. שנאמר: לא תראה חמור שנאך וכו’.
רעא] שלא לעשות עול במדה. שנאמר: לא תעשו עול במשפט במדה, מפי השמועה למדו שהכתוב מזהיר לא תעשו עול במשפט המדה.
רעב] שלא להיות אצלנו איפה ואיפה אבן ואבן. שנאמר: לא יהיה לך בביתך איפה ואיפה גדולה וקטנה לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן גדולה וקטנה.
רעג] שלא לעוול המשפט. שנאמר: לא תעשו עול במשפט.
רעד] שלא ליקח שוחד. שנאמר: ושוחד לא תקח.
רעה] שלא לכבד גדול בדין. שנאמר: ולא תהדר פני גדול.
רעו] שלא יירא הדיין בדין מאדם רע. שנאמר: לא תגורו מפני איש.
רעז] שלא לרחם על עני בדין. שנאמר: ודל לא תהדר בריבו.
רעח] שלא להטות משפט אדם חוטא. שנאמר: לא תטה משפט אביונך, למדו מפי השמועה שזה אביון במצוות.
רעט] שלא לרחם על המזיק בדיני קנסות. שנאמר: לא תחוס עיניך וכו’.
רפ] שלא להטות משפט גרים ויתומים. שנאמר: לא תטה משפט גר יתום.
רפא] שלא לשמוע מאחד מבעלי דינין ואין חבירו עמו. שנאמר: לא תשא שמע שוא.
רפב] שלא לנטות אחרי רבים בדיני נפשות אם היו המחייבין יתר על המזכין אחד. שנאמר: לא תהיה אחרי רבים לרעות.
רפג] שלא ילמד חובה מי שלמד זכות תחלה בדיני נפשות. שנאמר: לא תענה על ריב לנטות.
השגת הראב”ד: שלא ילמד חובה מי שלמד זכות תחלה בדיני נפשות. שנאמר: לא תענה על ריב לנטות. א”א [אמר אברהם]: אין זה כלום שהרי בגמר דין חוזר.
רפד] שלא למנות בדיינין אדם שאינו חכם בדיני תורה אף על פי שהוא חכם בחכמות אחרות. שנאמר: לא תכירו פנים במשפט.
רפה] שלא להעיד בשקר. שנאמר: לא תענה ברעך עד שקר.
רפו] שלא יעיד בעל עבירה. שנאמר: אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס.
רפז] שלא יעיד קרוב. שנאמר: לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות, מפי השמועה, שלא יומתו אבות בעדות בנים והוא הדין לשאר הקרובים.
רפח] שלא לכרות הדין על פי עד אחד. שנאמר: לא יקום עד אחד באיש.
רפט] שלא להרוג נקי. שנאמר: לא תרצח.
רצ] שלא לחתוך הדין באומד הדעת עד שיראו שני עדים גופו של דבר. שנאמר: ונקי וצדיק אל תהרוג.
רצא] שלא יורה העד בדין שהעיד בו בדיני נפשות. שנאמר: ועד לא יענה בנפש.
רצב] שלא להרוג מחוייב הריגה קודם שיעמוד בדין. שנאמר: ולא ימות הרוצח עד עמדו לפני העדה.
רצג] שלא לחוס על הרודף אלא הורגין אותו קודם שיגיע לנרדף ויהרגנו או יגלה ערותו. שנאמר: וקצותה את כפה לא תחוס עינך.
רצד] שלא לענוש האנוס. שנאמר: ולנערה לא תעשה דבר.
רצה] שלא ליקח כופר מן הרוצח. שנאמר: ולא תקחו כופר לנפש רוצח.
רצו] שלא ליקח כופר בגלות רוצח בשגגה. שנאמר: ולא תקחו כופר לנוס אל עיר מקלטו.
רצז] שלא לעמוד על הדם. שנאמר: לא תעמוד על דם רעך.
רצח] שלא להניח מכשול. שנאמר: ולא תשים דמים בביתך.
רצט] שלא להכשיל תם בדרך. שנאמר: ולפני עור לא תתן מכשול.
ש] שלא להוסיף במלקות המחויב מלקות. שנאמר: לא יוסיף פן יוסיף.
שא] שלא לרגל. שנאמר: לא תלך רכיל בעמך.
שב] שלא לשנוא בלב. שנאמר: לא תשנא את אחיך בלבבך.
שג] שלא להלבין פני אדם מישראל. שנאמר: הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא.
שד] שלא לנקום. שנאמר: לא תקום.
שה] שלא לנטור. שנאמר: ולא תטור.
שו] שלא ליקח אם עם הבנים. שנאמר: לא תקח האם על הבנים.
שז] שלא לגלח שער הנתק. שנאמר: ואת הנתק לא יגלח.
שח] שלא לתלוש סימני צרעת. שנאמר: השמר בנגע הצרעת.
שט] שלא לעבוד ולזרוע בנחל איתן. שנאמר: אשר לא יעבד בו ולא יזרע.
שי] שלא יתחייב חתן בדבר מצרכי רבים כל שנתו כגון צבא ושמירת החומה וכיוצא בהן. שנאמר: לא יצא בצבא ולא יעבור עליו לכל דבר.
שיא] שלא להחיות מכשף. שנאמר: מכשפה לא תחיה.
שיב] שלא להמרות על פי בית דין. שנאמר: לא תסור מכל הדבר.
שיג] שלא להוסיף על מצוות התורה בין תורה שבכתב בין בפירושה שקבלו על פה. שנאמר: את כל הדבר אשר אנכי מצוה אתכם אותו תשמרו לעשות לא תוסף עליו.
שיד] שלא לגרוע מכל מצוות התורה. שנאמר: ולא תגרעו ממנו.
שטו] שלא לקלל הדיין. שנאמר: אלהים לא תקלל.
שיו] שלא לקלל הנשיא והוא המלך או ראש ישיבת ארץ ישראל. שנאמר: ונשיא בעמך לא תאר.
שיז] שלא לקלל אחד משאר ישראל. שנאמר: לא תקלל חרש.
שיח] שלא לקלל אב ואם. שנאמר: ומקלל אביו ואמו מות יומת.
שיט] שלא להכות אב ואם. שנאמר: ומכה אביו ואמו מות יומת.
שכ] שלא לעשות מלאכה בשבת. שנאמר: לא תעשה כל מלאכה.
שכא] שלא להלך חוץ לתחום מדינה כהולכי דרכים בשבת. שנאמר: אל יצא איש ממקומו.
שכב] שלא לענוש בשבת. שנאמר: לא תבערו אש בכל מושבותיכם וגו'.
שכג] שלא לעשות מלאכה בראשון של פסח. שנאמר: כל מלאכה לא יעשה בהם.
שכד] שלא לעשות מלאכה בשביעי של פסח. שנאמר: כל מלאכה לא יעשה בהם.
שכה] שלא לעשות מלאכה בחג השבועות. שנאמר: בו כל מלאכת עבודה לא תעשו.
שכו] שלא לעשות מלאכה באחד לחדש השביעי. שנאמר: בו כל מלאכת עבודה לא תעשו.
שכז] שלא לעשות מלאכה ביום הכפורים. שנאמר: בו וכל מלאכה לא תעשו.
שכח] שלא לעשות מלאכה בראשון של חג. שנאמר: בו כל מלאכת עבודה לא תעשו.
שכט] שלא לעשות מלאכה ביום שמיני של חג. שנאמר: בו כל מלאכת עבודה לא תעשו.
של] שלא לגלות ערות אם. שנאמר: אמך היא לא תגלה ערותה.
שלא] שלא לגלות ערות אשת אב. שנאמר: ערות אשת אביך לא תגלה.
שלב] שלא לגלות ערות אחות. שנאמר: ערות אחותך בת אביך וכו' לא תגלה.
שלג] שלא לגלות ערות אחות מן האב ומן האם. שנאמר: ערות בת אשת אביך מולדת אביך אחותך היא לא תגלה ערותה.
שלד] שלא לגלות ערות בת הבן. שנאמר: ערות בת בנך וכו’.
שלה] שלא לגלות ערות בת הבת. שנאמר: או בת בתך לא תגלה ערותן.
שלו] * שלא לגלות ערות הבת, ולמה לא נתפרשה בתורה מפני שאסר בת הבת שתק מן הבת, ומפי השמועה למדו שאסור הבת מגופי תורה כשאר עריות.
שלז] שלא לגלות ערות אשה ובתה. שנאמר: ערות אשה ובתה לא תגלה.
שלח] שלא לגלות ערות אשה ובת בנה. שנאמר: את בת בנה וכו’.
שלט] שלא לגלות ערות אשה ובת בתה. שנאמר: ואת בת בתה לא תקח וכו’.
שמ] שלא לגלות ערות אחות האב. שנאמר: ערות אחות אביך לא תגלה.
שמא] שלא לגלות ערות אחות האם. שנאמר: ערות אחות אמך לא תגלה.
שמב] שלא לגלות ערות אשת אחי האב. שנאמר: אל אשתו לא תקרב דדתך היא.
שמג] שלא לגלות ערות אשת הבן. שנאמר: ערות כלתך לא תגלה.
שמד] שלא לגלות ערות אשת אח. שנאמר: ערות אשת אחיך לא תגלה.
שמה] שלא לגלות ערות אחות אשה. שנאמר: ואשה אל אחותה לא תקח.
שמו] שלא לגלות ערות נדה. שנאמר: ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב.
שמז] שלא לגלות ערות אשת איש. שנאמר: ואל אשת עמיתך.
שמח] שלא לשכב עם בהמה. שנאמר: ובכל בהמה לא תתן שכבתך לטמאה בה.
שמט] שלא תביא אשה בהמה עליה. שנאמר: ואשה לא תעמד לפני בהמה וכו’.
שנ] שלא לשכב עם זכור. שנאמר: ואת זכר לא תשכב.
שנא] שלא לגלות ערות האב עצמו. שנאמר: ערות אביך לא תגלה.
שנב] שלא לגלות ערות אחי האב עצמו. שנאמר: ערות אחי אביך לא תגלה.
שנג] שלא לקרב לעריות בדברים המביאים לידי גילוי ערוה כגון חיבוק ונישוק ורמיזה וקפיצה. שנאמר: אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה, מפי השמועה למדו שזו אזהרה לקריבה המביאה לידי גילוי ערוה.
שנד] שלא ישא ממזר בת ישראל. שנאמר: לא יבא ממזר בקהל ה’.
שנה] שלא תהיה קדשה והיא הנבעלת בלא כתובה וקדושין. שנאמר: לא תהיה קדשה.
שנו] שלא יחזיר המגרש גרושתו אחר שנישאת לאחר. שנאמר: לא יוכל בעלה וכו’.
שנז] שלא תנשא היבמה לאחר חוץ מיבמה. שנאמר: לא תהיה אשת המת החוצה.
שנח] שלא יגרש האונס אנוסתו. שנאמר: לא יוכל שלחה כל ימיו.
שנט] שלא יגרש מוציא שם רע את אשתו. שנאמר: בו לא יוכל לשלחה כל ימיו.
שס] שלא יקח סריס בת ישראל. שנאמר: לא יבא פצוע דכא וכו’.
שסא] שלא לסרס זכר מכל המינים לא אדם ולא בהמה חיה ועוף. שנאמר: ובארצכם לא תעשו.
שסב] שלא למנות על ישראל איש מקהל גרים. שנאמר: לא תוכל לתת עליך איש נכרי.
שסג] שלא ירבה המלך סוסים. שנאמר: לא ירבה לו סוסים.
שסד] שלא ירבה המלך נשים. שנאמר: ולא ירבה לו נשים.
שסה] שלא ירבה לו כסף וזהב. שנאמר: וכסף וזהב לא ירבה לו מאד.
Ban Mazel
שר האלף
תגובות: 1941
זיך איינגעשריבן אום: זונטאג דעצעמבער 01, 2019 2:36 am

Re: תריג מצות

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך Ban Mazel »

להודות האט געשריבן:
מנין המצוות לרמב"ם
בהקדמה לספר משנה תורה
יישר כח
אבער איך דארף עס און א סדר די אלע תריג מצות
נישט איינגעטיילט
רמ"ח מצוות עשה
שס"ה מצוות לא תעשה
אוועטאר
רבי מיילעך
שר חמישים ומאתים
תגובות: 445
זיך איינגעשריבן אום: דאנערשטאג סעפטעמבער 15, 2022 7:01 pm

Re: תריג מצות

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך רבי מיילעך »

תרי"ג מצוות פון ספר החינוך


א. מצות פריה ורביה
ב. מצות מילה
ג. שלא לאכל גיד הנשה
ד. מצות קדוש החדש
ה. מצות שחיטת הפסח.
ו. מצות אכילת בשר הפסח.
ז. שלא לאכל הפסח נא ומבשל.
ח. שלא להותיר מבשר הפסח.
ט. מצות השבתת החמץ.
י. מצות אכילת מצה.
יא. שלא ימצא חמץ ברשותנו בפסח.
יב. שלא לאכל מכל דבר שיש בו חמץ.
יג. שלא נאכיל מן הפסח לישראל משמד.
יד. שלא נאכיל מן הפסל לגר ותושב.
טו. שלא להוציא מבשר הפסח חוצה.
טז. שלא לשבר עצם מן הפסח.
יז. שלא יאכל ערל מן הפסח.
יח. מצות קדוש בכורות בארץ ישראל.
יט. שלא לאכל חמץ בפסח.
כ. שלא יראה לנו חמץ בפסח.
כא. מצות ספור יציאת מצרים.
כב. מצות פדיון פטר חמור.
כג. מצות עריפת פטר חמור.
כד. שלא נלך בשבת חוץ לתחום.
כה. מצות האמנה במציאות השם.
כו. שלא נאמין באלה בלתי ה' לבדו.
כז. שלא לעשות פסל.
כח. שלא להשתחות לעבודה זרה.
כט. שלא לעבוד ע''ז במה שדרכה להעבד.
ל. שלא לשבע לשוא.
לא. מצות קדוש שבת בדברים.
לב. שלא לעשות מלאכה בשבת.
לג. מצות כיבוד אב ואם.
לד. שלא להרג נקי.
לה. שלא לגלת ערות אשת איש.
לו. שלא לגנב נפש מישראל.
לז. שלא להעיד בשקר.
לח. שלא לחמד.
לט. שלא לעשות צורת אדם אפילו לנוי.
מ. שלא לבנות אבני גזית.
מא. שלא לפסע על המזבח.
מב. מצות דין עבד עברי.
מג. מצות יעוד של אמה העבריה.
מד. מצות פדיון אמה העבריה.
מה. שלא ימכר אמה עבריה הקונה אותה מיד האב.
מו. שלא לגרע שאר כסות ועונה.
מז. מצות בית דין להרג בחנק המחיב.
מח. שלא להכות אב ואם.
מט. מצות דיני קנסות.
נ. מצות בית דין להרג בסיף המחיב.
נא. מצות בית דין לדון נזקי בהמה.
נב. שלא לאכול בשר שור הנסקל.
נג. מצות בית דין לדון בנזקי הבור.
נד. מצות בית דין לדון גנב
נה. מצות בית דין לדון בנזקי הבער.
נו. מצות בית דין לדון בנזקי האש.
נז. מצות בית דין לדון בדין שומר חנם.
נח. מצות בית דין לדון בדין טוען ונטען.
נט. מצות בית דין לדון בדין נושא שכר ושוכר.
ס. מצות בית דין לדון בדין השואל.
סא. מצות בית דין לדון בדין מפתה.
סב. שלא להחיות מכשפה.
סג. שלא להונות הגר בדברים.
סד. שלא להונות הגר בממון.
סה. שלא לענות יתום ואלמנה.
סו. מצות הלואה לעני.
סז. שלא נתבע חוב מעני שאין לו במה לפרע.
סח. שלא נשית יד בין לוה למלוה ברבית.
סט. שלא לקלל הדין.
ע. לאו דברכת השם.
עא. שלא לקלל הנשיא.
עב. שלא להקדים חקי התבואות.
עג. שלא לאכול טריפה.
עד. שלא לשמע טענת בעל דין שלא בפני בעל דין חברו.
עה. שלא יעיד בעל עברה.
עו. שלא לנטות אחרי רבים בדיני נפשות בשביל אחד.
עז. שלא ילמד חובה מי שלמד זכות תחלה בדיני נפשות.
עח. מצות הטיה אחרי רבים.
עט. שלא לרחם על עני בדין.
פ. מצות פרוק משא.
פא. שלא להטות משפט רשע.
פב. שלא לחתוך הדין באמד הדעת.
פג. שלא לקח שחד.
פד. מצות שמטת קרקעות.
פה. מצות שביתה בשבת.
פו. שלא לשבע בעבודת אלילים.
פז. שלא להדיח בני ישראל אחר העבודת אלילים.
פח. מצות חגיגה ברגלים.
פט. שלא נשחט שה הפסח בארבעה עשר בניסן בעוד החמץ ברשותנו.
צ. שלא להניח אמורי הפסח לפסל בלינה.
צא. מצות הבאת בכורים.
צב. שלא לבשל בשר בחלב.
צג. שלא לכרת ברית לשבעה עממים וכן לכל עובד עבודת אלילים.
צד. שלא לשכן עובדי אלילים בארצנו.
צה. מצות בנין בית הבחירה.
צו. שלא להוציא בדי הארון ממנו.
צז. מצות סדור לחם הפנים ולבונה.
צח. מצות עריכת נרות במקדש.
צט. מצות לבישת בגדי כהנים.
ק. שלא יזח החשן מעל האפוד.
קא. שלא לקרע המעיל של כהנים.
קב. מצות אכילת בשר חטאת ואשם.
קג. מצות הקטרת קטרת.
קד. שלא להקטיר ולהקריב על מזבח הזהב.
קה. מצות נתינת מחצית השקל בשנה.
קו. מצות קדוש ידים ורגלים בשעת עבודה.
קז. מצות משיחת כהן גדול ומלכי בית דוד בשמן המשחה.
קח. שלא יסוך זר בשמן המשחה.
קט. שלא לעשות במתכנת שמן המשחה.
קי. שלא לעשות במתכנת הקטרת.
קיא. שלא לאכל ולשתות תקרבת עבודת אלילים.
קיב. מצות שביתת הארץ בשנת השמטה.
קיג. שלא לאכל בשר בחלב.
קיד. שלא יעשו בית דין משפט מות בשבת.
קטו. מצות מעשה העלה.
קטז. מצות קרבן מנחה.
קיז. שלא להקריב שאר או דבש.
קיח. שלא להקריב קרבן בלא מלח.
קיט. מצות מליחת הקרבן.
קכ. מצות קרבן בית דין אם טעו בהוראה.
קכא. מצות קרבן חטאת ליחיד ששגג במצות לא תעשה שחיבין עליה כרת.
קכב. מצות עדות.
קכג. מצות קרבן עולה ויורד.
קכד. שלא להבדיל בחטאת העוף.
קכה. שלא לתן שמן זית במנחת חוטא.
קכו. שלא לתת לבונה במנחת חוטא.
קכז. מצות תוספת חמש לאוכל מן ההקדש או מועל בו.
קכח. מצות קרבן אשם תלוי.
קכט. מצות קרבן אשם ודאי.
קל. מצות השבת גזל.
קלא. מצות הרמת הדשן.
קלב. מצות הדלקת אש על המזבח בכל יום.
קלג. שלא לכבות אש מעל המזבח.
קלד. מצות אכילת שירי מנחות.
קלה. שלא לעשות שירי מנחות חמץ.
קלו. מצות קרבן מנחה של כהן גדול בכל יום.
קלז. שלא לאכול מנחת כהן.
קלח. מצות מעשה החטאת.
קלט. שלא לאכל מבשר חטאות הנעשין בפנים.
קמ. מצות מעשה האשם.
קמא. מצות מעשה זבח השלמים.
קמב. שלא להותיר מבשר קרבן התודה.
קמג. מצות שרפת נותר הקדשים.
קמד. שלא לאכל פגול.
קמה. שלא לאכל בשר קדשים שנטמא.
קמו. מצות שרפת בשר קדש שנטמא.
קמז. שלא נאכל חלב.
קמח. שלא נאכל דם בהמה חיה ועוף.
קמט. שלא יכנסו הכהנים למקדש מגדלי שער.
קנ. שלא יכנסו הכהנים למקדש קרועי בגדים.
קנא. שלא יצאו הכהנים מן המקדש בשעת עבודה.
קנב. שלא להכנס שתויי יין במקדש וכן שלא יורה שתוי.
קנג. מצות בדיקת סימני בהמה וחיה.
קנד. שלא לאכל בהמה וחיה טמאה.
קנה. מצות בדיקת סימני דגים.
קנו. שלא לאכל דג טמא.
קנז. שלא לאכל עוף טמא.
קנח. מצות בדיקת סימני חגבים.
קנט. מצות טמאת שמנה שרצים.
קס. מצות ענין טמאת אכלין.
קסא. מצות ענין טמאת נבלה.
קסב. שלא לאכל שרץ הארץ.
קסג. שלא לאכל מיני שרצים דקים הנולדים בזרעים ובפרות.
קסד. שלא לאכל משרץ המים.
קסה. שלא לאכל מן השרצים המתהוים מן העפוש.
קסו. מצות ענין טמאת יולדת.
קסז. שלא יאכל טמא מן הקדשים.
קסח. מצות קרבן יולדת.
קסט. מצות ענין טמאת מצרע.
קע. שלא לגלח שער הנתק.
קעא. הנהגת המצרע וכל מטמאי אדם בפריעה ופרימה.
קעב. מצות ענין נגעי בגדים.
קעג. מצות הטהרה מן הצרעת שתהיה במינים ידועים.
קעד. מצות תגלחת מצרע ביום השביעי.
קעה. מצות טבילה לטמאים.
קעו. מצות קרבן מצרע כשיתרפא מצרעתו.
קעז. מצות ענין טמאת בית שיהיה בו נגע.
קעח. מצות ענין טמאת זב להיות טמא ומטמא.
קעט. מצות קרבן זב כשיתרפא מזובו.
קפ. מצות ענין טמאת שכבת זרע שהוא טמא ומטמא.
קפא. מצות ענין טמאת נדה שטמאה ומטמאה.
קפב. מצות ענין טמאת זבה שטמאה ומטמאה.
קפג. מצות קרבן זבה כשתתרפא מזובה.
קפד. שלא יכנסו הכהנים בכל עת במקדש וכל שכן זרים.
קפה. מצות עבודת יום הכפורים.
קפו. שלא לשחט קדשים חוץ לעזרה.
קפז. מצות כסוי הדם.
קפח. שלא להתחתן באחת מכל העריות.
קפט. שלא לגלות ערות אב.
קצ. שלא לגלות ערות אם.
קצא. שלא לגלות ערות אשת אב ואף על פי שאינה אמו.
קצב. שלא לגלות ערות אחותו בכל צד שהיא אחותו.
קצג. שלא לגלות ערות בת הבן.
קצד. שלא לגלות ערות בת הבת.
קצה. שלא לגלות ערות הבת.
קצו. שלא לגלות ערות אחותו מן האב והיא בת אשת אביו.
קצז. שלא לגלות ערות אחות אב.
קצח. ערות אחות אמך לא תגלה.
קצט. ערות אחי אביך לא תגלה.
ר. ערות אשת אחי אביך לא תגלה.
רא. ערות כלתך לא תגלה.
רב. ערות אשת אחיך לא תגלה.
רג. ערות אשה ובתה לא תגלה.
רד. ערות אשה ובת בנה.
רה. שלא לגלות ערות אשה ובת בתה.
רו. ערות אשה ואחותה.
רז. שלא לבוא על אשה נדה.
רח. שלא נתן מזרעו למלך.
רט. שלא לבוא על הזכרים.
רי. שלא לשכב עם בהמה.
ריא. שלא תשכבנה הנשים עם הבהמות.
ריב. מצות יראת אב ואם.
ריג. שלא לפנות אחר עבודת אלילים לא במחשבה ולא בדבור ולא בהבטה.
ריד. שלא לעשות עבודת אלילים לא לעצמו ולא לזולתו.
רטו. שלא לאכל נותר.
רטז. להניח פאה בשדה.
ריז. שלא לכלות הפאה בשדה.
ריח. לעזב הלקט בשדה.
ריט. שלא לקחת שבלים הנופלים בשעת הקציר.
רכ. מצות הנחת פאת הכרם.
רכא. שלא לכלות פאת הכרם.
רכב. מצות הנחת פרט הכרם.
רכג. שלא ללקט פרט הכרם.
רכד. שלא לגנב שום ממון.
רכה. שלא נכחש על ממון שיש מאחר בידינו.
רכו. שלא לשבע על כפירת ממון.
רכז. שלא לשבע לשקר.
רכח. שלא לעשק.
רכט. שלא לגזל.
רל. שלא לאחר שכר שכיר.
רלא. שלא לקלל אחד מישראל בין איש בין אשה.
רלב. שלא להכשיל תם בדרך.
רלג. שלא לעול המשפט.
רלד. שלא לכבד גדול בדין.
רלה. מצוה שישפט בצדק.
רלו. שלא לרגל.
רלז. שלא לעמד על דם רעים.
רלח. שלא לשנא אחים.
רלט. מצות תוכחה לישראל שאינו נוהג כשורה.
רמ. שלא להלבין פני אדם מישראל.
רמא. שלא לנקם.
רמב. שלא לנטר.
רמג. מצות אהבת ישראל.
רמד. שלא להרביע בהמה מין עם שאינו מינו.
רמה. שלא לזרע כלאי זרעים ולא נרכיב אילן בשום מקום בארץ.
רמו. שלא לאכול ערלה.
רמז. מצות נטע רבעי.
רמח. שלא לאכל ולשתות כדרך זולל וסובא.
רמט. שלא לנחש.
רנ. שלא לעונן.
רנא. שלא להקיף פאת הראש.
רנב. שלא להשחית פאת זקן.
רנג. שלא נכתב בבשרנו כתבת קעקע.
רנד. מצות היראה מן המקדש.
רנה. שלא לעשות מעשה אוב.
רנו. שלא לעשות מעשה ידעוני.
רנז. מצות כבוד חכמים.
רנח. שלא להונות במדות וכל המדות בכלל.
רנט. מצות צדוק המאזנים והמשקלים והמדות.
רס. שלא לקלל אב ואם.
רסא. מצוה שישרפו מי שיתחיב שרפה.
רסב. שלא ללכת בחקת הגוים.
רסג. שלא יטמא כהן הדיוט במת זולת בקרובים המבארים בכתוב.
רסד. מצות ענין טמאת הכהנים לקרוביהם, ובכללה שיתאבלו כל אחד מישראל על ששה מקרוביהם הידועים.
רסה. שלא ישמש כהן טבול יום עד שיעריב שמשו.
רסו. שלא ישא כהן אשה זונה.
רסז. שלא ישא כהן אשה חללה.
רסח. שלא ישא כהן גרושה
רסט. מצות קדוש זרע אהרן.
רע. שלא יכנס כהן גדול באהל המת.
רעא. שלא יטמא כהן גדול בשום טמאה במת.
ערב. מצות כהן גדול לשא נערה בתולה.
רעג. שלא ישא כהן גדול אלמנה.
רעד. שלא יבעל כהן גדול אלמנה.
רעה. שלא יעבד כהן בעל מום במקדש.
רעו. שלא יעבד כהן בעל מום עובר.
רעז. שלא יכנס בעל מום בהיכל כלו.
רעח. שלא יעבד כהן טמא.
רעט. שלא יאכל כהן טמא תרומה.
רפ. שלא יאכל שום זר תרומה.
רפא. שלא יאכל תושב כהן ושכיר תרומה.
רפב. שלא יאכל ערל תרומה.
רפג. שלא תאכל חללה מן הקדש.
רפד. שלא לאכל טבל.
רפה. שלא נקדיש בעלי מומין למזבח.
רפו. מצות הקרבן להיות תמים.
רפז. שלא נתן מום בקדשים.
רפח. שלא נזרק דם בעל מום על המזבח.
רפט. שלא נשחט בעל מום לשם קרבן.
רצ. שלא נקטיר מאמורי בעלי מומין.
רצא. שלא לסרס אחד מכל המינים.
רצב. שלא להקריב קרבן בעל מום מיד הנכרי.
רצג. מצות הקרבן שיהיה משמנה ימים ולמעלה.
רצד. שלא לשחט בהמה ובנה ביום אחד.
רצה. שלא לעשות דבר שיתחלל בו שם שמים בין בני אדם.
רצו. מצות קדוש השם.
רצז. מצות שביתה ביום ראשון של פסח.
רחצ. שלא לעשות מלאכה ביום ראשון של פסח.
רצט. מצות קרבן מוסף כל שבעת ימי הפסח.
ש. מצות שביתה בשביעי של פסח.
שלא לעשות מלאכה ביום שביעי של פסח.
שב. מצות קרבן העמר של שעורים.
שג. שלא לאכל מתבואה חדשה קדם כלות ששה עשר בניסן.
דש. שלא לאכל קלי מתבואה חדשה עד היום ההוא.
שה. שלא לאכל כרמל מתבואה חדשה עד היום ההוא.
שו. מצות ספירת העמר.
שז. מצות קרבן מנחה חדשה מן החטים ביום עצרת.
שח. מצות שביתה ממלאכה ביום עצרת.
שט. שלא לעשות מלאכה ביום חג שבועות.
שי. מצות שביתה ביום ראש השנה.
שיא. שלא לעשות מלאכה ביום ראשון בתשרי.
שיב. מצות קרבן מוסף ביום ראש השנה.
שיג. מצות תענית ביום עשירי בתשרי.
שיד. מצות קרבן מוסף של יום הכפורים.
שטו. שלא לעשות מלאכה בעשרה בתשרי.
שטז. שלא לאכל ולשתות ביום הכפורים.
שיז. מצות שביתה ממלאכה ביום הכפורים.
שיח. מצות שביתה ממלאכה ביום ראשון של חג הסכות.
שיט. שלא לעשות מלאכה ביום ראשון של חג הסכות.
שכ. מצות קרבן מוסף בכל יום משבעת ימי הסכות.
שכא. מצות שביתה ממלאכה ביום שמיני של סכות.
שכב. מצות קרבן מוסף ביום שמיני של סכות שהוא נקרא שמיני עצרת.
שכג. שלא לעשות מלאכה ביום שמיני עצרת.
שכד. מצות נטילת לולב.
שכה. מצות ישיבת סכה.
שכו. שלא נעבד האדמה בשנה השביעית.
שכז. שלא נעשה עבודה גם באילנות.
שכח. שלא נקצר ספיחים בשנה השביעית.
שכט. שלא נאסף פרות האילן בשביעית כדרך שאוספין אותן בכל שנה.
של. מצות ספירת שבע שבתות שנים.
שלא. מצות תקיעת שופר ביום הכפורים של יובל.
שלב. מצות קדוש שנת היובל.
שלג. שלא נעבד הארץ בשנת היובל.
שלד. שלא נקצר ספיחי תבואות של שנת היובל.
שלה. שלא לאסף פרות האילנות בשנת היובל כדרך שאוספים אותן בשאר השנים.
שלו. מצות עשית דין בין לוקח ומוכר.
שלז. שלא להונות במקח וממכר.
שלח. שלא להונות אחד מישראל בדברים.
שלט. שלא נמכר שדה בארץ ישראל לצמיתות.
שמ. מצות השבת קרקע לבעליהן ביובל.
שמא. מצות פדיון בתי ערי חומה עד השלמת שנה.
שמב. שלא לשנות ממגרשי הלוים.
שמג. שלא להלוות ברבית לישראל.
שדמ. שלא נעבד בעבד עברי עבדת בזיון כמו עבדת כנעני.
שמה. שלא נמכר עבד עברי על אבן המקח.
שמו. שלא לעבד בעבד עברי בעבדת פרך.
שמז. מצות עבודה בעבד כנעני לעולם.
שמח. שלא להניח לגוי לעבד בעבד עברי הנמכר לו.
שמט. שלא נשתחוה על אבן משכית אפילו לשם.
שנ. מצות מעריך אדם שיתן דמים הקצובים בתורה.
שנא. שלא נמיר הקדשים.
שנב. מצות הממיר בהמת קרבן בבהמה אחרת שתהיינה שתיהן קדש.
שנג. מצות מעריך בהמה שיתן כפי שיעריכנה הכהן.
שנד. מצות מעריך בתים שיתן כערך שיעריכנה הכהן ותוספת חמש.
שנה. מצות מעריך שדה שיתן כערך הקצוב בפרשה.
שנו. שלא לשנות הקדשים מקרבן לקרבן.
שנז. מצות דין מחרים מנכסיו שהוא לכהנים.
שנח. שלא ימכר קרקע שהחרימו אותה בעלים אלא תנתן לכהנים.
שנט. שלא יגאל שדה החרם.
שס. מצות מעשר בהמה טהורה בכל שנה.
שסא. שלא למכר מעשר בהמה אלא יאכל בירושלים.
שסב. מצות שלוח טמאים חוץ למחנה שכינה.
שסג. שלא יכנס טמא בכל המקדש.
שסד. מצות ודוי על החטא.
שסה. מצות סוטה שיביאנה הבעל אל הכהן ויעשה לה כמשפט הכתוב.
שסו. שלא נתן שמן בקרבן סוטה.
שסז. שלא לשים לבונה בקרבן סוטה.
שסח. שלא ישתה הנזיר יין או כל מיני שכר.
שסט. שלא יאכל הנזיר ענבים לחים.
שע. שלא יאכל הנזיר צמוקים.
שעא. שלא יאכל הנזיר גרעיני הענבים.
שעב. שלא יאכל הנזיר קלפת הענבים.
שעג. שלא יגלח הנזיר שערו.
שעד. מצות גדול שער נזיר.
שעה. שלא יכנס הנזיר לאהל המת.
שעו. שלא יטמא הנזיר במת ובשאר טמאות.
שעז. מצות גלוח הנזיר והבאת קרבנותיו.
שעח. מצות ברכת כהנים בכל יום.
שעט. מצות משא הארון בכתף.
שפ. מצות פסח שני בארבעה עשר באיר.
שפא. מצות פסח שני שיאכל על מצות ומרורים.
שפב. שלא להותיר כלום מבשר הפסח שני למחרתו.
שפג. שלא לשבר עצם מעצמות פסח שני.
שפד. מצות תקיעת חצוצרות במקדש ובמלחמה.
שפה. מצות חלה.
שפו. מצות ציצית.
שפז. שלא לתור אחר מחשבת הלב וראית העינים.
שפח. מצות שמירת המקדש.
שפט. שלא יתעסקו הכהנים בעבודת הלוים ולא הלוים בעבודת כהנים.
שצ. שלא יעבד זר במקדש.
שצא. שלא לבטל שמירת המקדש.
שצב. מצות פדיון בכור אדם.
שצג. שלא לפדות בכור בהמה טהורה.
שצד. מצות עבודת הלוים במקדש.
שצה. מצות מעשר ראשון.
שצו. מצות הלוים לתת מעשר מן המעשר.
שצז. מצות פרה אדמה.
שצח. מצות טמאה של מת.
שצט. מצות מי נדה שמטמאין אדם טהור ומטהרין אדם טמא מטמאת מת בלבד.
ת. מצות דיני נחלות.
תא. מצות תמידין בכל יום.
תב. מצות קרבן מוסף של שבת.
תג. מצות קרבן מוסף בכל חדש וחדש.
תד. מצות קרבן מוסף ביום חג השבועות.
תה. מצות שופר בראש השנה.
תו. מצות דין הפרת נדרים.
תז. שלא נחל דברנו בנדרים.
תח. מצות ישראל לתת ערים ללוים לשבת בהן והן קולטות.
תט. שלא להרג מחיב קדם שיעמוד בדין.
תי. מצות בית דין לשלוח מכה נפש בשגגה מעירו לערי מקלט ועל הרוצח בעצמו ללכת שם.
תיא. שלא יורה העד בדין שהעיד בו בדיני נפשות.
תיב. שלא לקח כפר להציל ממות הרוצח.
תיג. שלא נקח כפר ממחיב גלות לפטרו מן הגלות.
תיד. שלא למנות דין שאינו יודע בדיני התורה.
תטו. שלא יירא הדין בדין.
תטז. שלא להתאוות ממון חברו.
תיז. מצות אחדות השם.
תיח. מצות אהבת השם.
תיט. מצות תלמוד תורה.
תכ. מצות קריאת שמע שחרית וערבית.
תכא. מצות תפלין של יד.
תכב. מצות תפלין של ראש.
תכג. לקבע מזוזה בפתחים.
תכד. שלא לנסות נביא אמת יותר מדאי.
תכה. מצות הרגת שבעה עממין.
תכו. שלא לחן ולרחם על עובד אלילים.
תכז. לא להתחתן בעובדי אלילים.
תכח. שלא להנות מצפוי עבודה זרה ומשמשיה.
תכט. שלא להנות מתקרבת עבודה זרה.
תל. לברך את השם אחר אכילת המזון.
תלא. מצות אהבת הגרים.
תלב. מצות יראת השם.
תלג. מצות תפילה.
תלד. להדבק בחכמי התורה.
תלה. להשבע בשמו יתברך באמת.
תלו. לאבד עבודה זרה ומשמשיה.
תלז. שלא לאבד דברים שנקרא שמו יתברך עליהם.
תלח. שיביא כל נדריו ברגל ראשון.
תלט. שלא להקריב קרבן חוץ לעזרה.
תמ. מצוה להקריב כל הקרבנות בבית הבחירה.
תמא. לפדות קדשים שנפל בהם מום.
תמב. שלא לאכל מעשר שני של דגן חוץ לירושלים.
תמג. שלא לאכל מעשר שני של תירוש חוץ לירושלים.
תמד. שלא לאכל מעשר שני של יצהר חוץ לירושלים.
תמה. שלא לאכל בכור תמים חוץ לירושלים.
תמו. שלא לאכל קדשי הקדשים חוץ לעזרה.
תמז. שלא לאכל בשר העולה.
תמח. שלא לאכל קדשים קלים קדם זריקת דמים.
תמט. שלא יאכל כהן בכורים קדם הנחתם בעזרה.
תנ. שלא לעזב הלוי, מלתן לו מתנותיו.
תנא. מצות שחיטה.
תנב. שלא לאכל אבר מן החי.
תנג. להביא קדשים בבית הבחירה.
תנד. שלא להוסיף על המצות ופרושן.
תנה. שלא לגרע ממצות התורה.
תנו. שלא לשמע ממתנבא בשם עבודה זרה.
תנז. שלא לאהב המסית.
תנח. שלא לעזב שנאתו על המסית.
תנט. שלא להציל המסית.
תס. שלא ללמד זכות למסית.
תסא. שלא למנע מללמד על המסית חובה.
תסב. שלא להסית אחד מישראל לעבד עבודה זרה.
תסג. מצות חקירת העדים היטב.
תסד. שריפת עיר הנדחת ולהרג אנשיה.
תסה. שלא לבנות עיר הנדחת.
תסו. שלא להנות בממון עיר הנדחת.
תסז. שלא להתגודד כמו עובדי עבודה זרה.
תסח. שלא לקרח על מת.
תסט. שלא לאכל פסולי המקדשין.
תע. לבדק בסימני העוף.
תעא. שלא לאכל שרץ העוף.
תעב. שלא לאכל מבשר בהמה חיה ועוף שמתו מאליהן.
תעג. מצות מעשר שני.
תעד. להפריש מעשר עני.
תעה. שלא לתבע חוב שעברה עליו שביעית.
תעו. מצוה לנגש את הנכרי.
תעז. שישמיט כל הלואותיו בשביעית.
תעח. שלא יאמץ את לבבו על העני.
תעט. מצות צדקה.
תפ. שלא נמנע מלהלוות קדם שמטה.
תפא. שלא לשלח עבד עברי ריקם.
תפב. להעניק לו בצאתו לחפשי.
תפג. שלא לעבד בקדשים.
תפד. שלא לגזז הצמר בקדשים.
תפה. שלא לאכל חמץ אחר חצות.
תפו. שלא להותיר מקרבן חגיגה עד יום שלישי.
תפז. שלא להקריב קרבן פסח בבמת יחיד.
תפח. מצוה לשמח ברגלים.
תפט. להראות ברגלים בבית הבחירה.
תצ. שלא נעלה לרגל בלא קרבן.
תצא. למנות שופטים ושוטרים.
תצב. שלא לטע אשרה.
תצג. שלא להקים מצבה.
תצד. שלא להקריב קרבן בעל מום עובר.
תצה. לשמע בקול בית דין בכל זמן.
תצו. שלא לסור מדבריהם.
תצז. למנות מלך מישראל.
תצח. שלא להקים עלינו מלך נכרי.
תצט. שלא ירבה המלך סוסים.
תק. שלא לשכן בארץ מצרים לעולם.
תקא. שלא ירבה לו המלך נשים.
תקב. שלא ירבה לו המלך כסף וזהב.
תקג. שיכתב המלך ספר תורה שני לעצמו.
תקד. שלא ינחל שבט לוי בארץ ישראל.
תקה. שלא יקח שבט לוי חלק בבזה.
תקו. לתת זרוע ולחיים וקבה לכהן.
תקז. להפריש תרומה גדולה לכהן.
תקח. לתת לכהן ראשית הגז.
תקט. להיות הכהנים והלוים עובדים במקדש למשמרות.
תקי. שלא לקסם.
תקיא. שלא לכשף.
תקיב. שלא לחבר חבר.
תקיג. שלא לשאל בבעל אוב.
תקיד. שלא לשאל בידעוני.
תקטו. שלא לדרש אל המתים.
תקטז. מצוה לשמע אל נביא האמת.
תקיז. שלא להנבא בשקר.
תקיח. שלא להתנבא בשם עבודה זרה.
תקיט. שלא נירא מהריגת נביא השקר.
תקכ. מצוה להכין שש ערי מקלט.
תקכא. שלא לחוס על הרוצח וחובל.
תקכב. שלא להסיג גבול.
תקכג. שלא יקום דבר העדות בעד אחד.
תקכד. לעשות לעד זומם כאשר זמם.
תקכה. שלא לערץ ולפחד במלחמה.
תקכו. מצוה למשח כהן למלחמה.
תקכז. לשלח שלום לערים שצרים עליהן.
תקכח. שלא להחיות נשמה משבעה עממין.
תקכט. שלא להשחית אילני מאכל.
תקל. לערף את העגלה בנחל.
תקלא. שלא לעבד ולזרע באותו קרקע.
תקלב. לדון דין יפת תאר ככתוב בתורה.
תקלג. שלא למכר יפת תאר.
תקלד. שלא להעבידה אחר שבעלה.
תקלה. לתלות המחיב לתלות.
תקלו. שלא להלין התלוי.
תקלז. לקברו בו ביום וכן כל המתים.
תקלח. להשיב אבדה לישראל.
תקלט. שלא להעלים עיניו ממנה.
תקמ. שלא להניח בהמת חברו נופלת תחת משאה.
תקמא. לטען המשא שנפל עם חברו.
תקמב. שלא תלבש אשה עדי איש.
תקמג. שלא ילבש איש מלבושי אשה.
תקמד. שלא לקח אם על בנים.
תקמה. לשלח האם אם לקחה על הבנים.
תקמו. מצות מעקה.
תקמז. שלא להניח מכשול.
תקמח. שלא לזרע כלאים בכרם.
תקמט. שלא לאכל כלאי הכרם.
תקנ. שלא לעשות מלאכה בשני מיני בהמות.
תקנא. שלא ללבש שעטנז.
תקנב. לשא אשה בכתבה וקדושין.
תקנג. מצוה שתשב אשת מוציא שם רע תחתיו לעולם.
תקנד. שלא יגרשנה כל ימיו.
תקנה. מצוה על בית דין לסקל המחיב.
תקנו. שלא לענש האנוס בחטא.
תקנז. מצות על האונס שישא אנוסתו.
תקנח. שלא יגרשנה כל ימיו.
תקנט. שלא ישא סריס בת ישראל.
תקס. שלא ישא ממזר בת ישראל.
תקסא. שלא יבוא עמוני ומואבי בקהל השם.
תקסב. שלא לדרש שלומם במלחמה.
תקסג. שלא להרחיק אדומי דור שלישי מלבוא בקהל.
תקסד. שלא להרחיק מצרי דור שלישי.
תקסה. שלא יכנס טמא להר הבית.
תקסו. מצוה להתקין מקום להפנות בו.
תקסז. מצוה להתקין יתד לחפר בו.
תקסח. שלא להסגיר עבד שברח אל אדוניו.
תקסט. שלא להונות עבד הבורח אלינו מחוצה לארץ.
תקע. שלא לבעל אשה בלא כתבה וקדושין.
תקעא. שלא להקריב אתנן זונה ומחיר כלב.
תקעב. שלא יתן הלוה רבית לישראל.
תקעג. להלוות לנכרי ברבית.
תקעד. שלא לאחר נדריו יותר משלשה רגלים.
תקעה. לקים מוצא שפתיו כמו שנדר.
תקעו. מצוה להניח השכיר לאכל מהמחובר שעושה בו.
תקעז. שלא יקח הפועל בידו יותר על אכילתו.
תקעח. שלא יאכל הפועל בשעת מלאכה.
תקעט. הרוצה לגרש את אשתו שיגרשנה בגט.
תקפ. שלא יחזיר גרושתו משנשאת.
תקפא. שלא יצא החתן מביתו כל השנה אפילו לצרכי צבור.
תקפב. מצוה שישמח החתן עם אשתו שנה אחת.
תקפג. שלא ימשכן בחובו כלים שעושים בהם אכל נפש.
תקפד. שלא לתלוש סימני צרעת.
תקפה. שלא למשכן בעל חוב בזרוע.
תקפו. שלא למנע המשכון מבעליו העני.
תקפז. להחזיר המשכון לבעלים בעת שצריך לו.
תקפח. לתת שכר שכיר ביומו.
תקפט. שלא יעיד קרוב זה אל זה.
תקצ. שלא להטות משפט גר ויתום.
תקצא. שלא למשכן בגד אלמנה.
תקצב. להניח לעניים השכחה.
תקצג. שלא ישוב לקחת השכחה.
תקצד. מצוה להלקות לרשע.
תקצה. שלא להוסיף להכותו.
תקצו. שלא לחסם בהמה בשעת מלאכתה.
תקצז. שלא תנשא היבמה לאחר עד שתחלץ.
תקצח. מצות יבום.
תקצט. מצות חליצה.
תר. מצוה להציל הנרדף בנפשו של רודף.
תרא. שלא לחום על הרודף.
תרב. שלא להשהות משקלות ומדות חסרות.
תרג. לזכר מה שעשה לנו עמלק.
תרד. למחות זרעו מן העולם.
תרה. שלא לשכח מה שעשה לנו.
תרו. מצות קריאה על הבכורים.
תרז. מצות ודוי מעשר.
תרח. שלא לאכל מעשר שני באנינות.
תרט. שלא לאכל מעשר שני.
תרי. שלא להוציא דמי מעשר שני אלא באכילה ושתיה.
תריא. מצוה ללכת ולהדמות בדרכי השם יתברך.
תריב. להקהיל כל ישראל בחג הסכות.
תריג. לכתב כל אחד ספר תורה לעצמו.
דאס לעבן איז נישט גרינג, א פעקעלע טו איך שלעפן. טאטי פארוואס? - דאנט ווארי סאיז אלעס לטובה. // אבער טאטי, אבער טאטי איך וויל דיך עפעס זאגן… - פליק איט. // לאז געמאכט, רעד זיך נישט אזויפיל אפ, דזשאסט פליק איט און גיי ווייטער.. (קרעדיט: איינס)
Ban Mazel
שר האלף
תגובות: 1941
זיך איינגעשריבן אום: זונטאג דעצעמבער 01, 2019 2:36 am

Re: תריג מצות

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך Ban Mazel »

תריג מצות און אידיש
פרשת בראשית
א. פריה ורביה
פרשת לך
ב. מילה
פרשת וישלח
ג. נישט עסן גיד הנשה
פרשת בא
ד. מקדש זיין די חדשים
ה. שחט'ן דעם קרבן פסח ערב פסח
ו. עסן דעם קרבן פסח פסח ביינאכט
ז. נישט צו עסן דעם קרבן פסח געקאכט אדער האלב געבראטן
ח. נישט איבער לאזן פון דעם קרבן פסח
ט. צו פארשטערן דעם חמץ
י. צו עסן מצה
יא. עס זאל זיך נישט געפינען חמץ און אונזער רשות
יב. נישט צו עסן פון א זאך וואס איז געמישט מיט חמץ
יג. נישט צו געבן צו עסן פאר א מומר פון קרבן פסח
יד. נישט צו געבן צו עסן פאר א גר אדער תושב פון קרבן פסח
טו. נישט ארויס טראגן פון דעם קרבן פסח פון די שטוב ווי מען עסט
טז. נישט צו ברעכן א ביין פון קרבן פסח
יז. נישט צו געבן צו עסן פאר א נישט גע'מל'טן פון קרבן פסח
יח. צו מקדיש זיין די בכורות
יט. נישט צו עסן חמץ
כ. נישט צו געזעהן ווערן חמץ
כא. סיפור יציאת מצרים
כב. צו אויס לייזן יעדע ערשט געבוירענע חמור
כג. טאמער מען לייזט נישט אויס דארף מען אפ האקן די קאפ
פרשת בשלח
כד. נישט ארויס גיין פון תחום שבת
פרשת יתרו
כה. צו גלייבן אז עס איז דא א באשעפער
כו. נישט צו גלייבן און א אנדערע אפ גאט אויסערן באשעפער
כז. נישט צו אויס שניצן א ע"ז
כח. נישט זיך ביקן צו ע"ז
כט. נישט דינען ע"ז מיט וואס עס איז איר סדר צו דינען
ל. נישט שווערן אויף פאלש
לא. צו מקדש זייין דעם שבת מיט ווערטער (קידוש)
לב. נישט טוען א מלאכה אין שבת
לג. כיבוד אב ואם
לד. נישט הרג'ענען א אומשולדיגן מענטש
לה. נישט מזנה זיין מיט א אשת איש
לו. נישט גנב'ענן א (מענטש) איד
לז. נישט עדות זאגן מיט ליגנט
לח. נישט גליסטן
לט. נישט מאכן א צורה פון א מענטש אפילו פאר שיינקייט
מ. נישט מאכן דעם מזבח פון געשניטענע שטיינער
מא. נישט ארויף גיין צום מזבח דורך טרעפ
פרשת משפטים
מב. די מצוה פון עבד עברי
מג. צו באשטימען (יעוד) א אמה עבריה פאר א פרוי
מד. צו אויסלייזן די אמה עבריה
מה. נישט צו פאר קויפן די אמה עבריה נאכן אפקויפן פון דעם טאטן
מו. נישט צו פארמינערן פון די אמה עבריה שפייז, קליידונג, וואוינונג
מז. ב"ד זאל הרג'ענען מיט חנק וער עס איז מחוייב מיט דעם
מח. נישט צו שלאגן א טאטע מאמע
מט. צו געבן קנס פאר וועם עס קומט זיך
נ. צו הרג'ענעו מיט א שווערד פאר וועם עס קומט זיך
נא. ב"ד זאל פסק'נען די שאדן'ס וואס א בהמה שעדיגט
נב. נישט עסן א אקס וואס איז פאר פסק'נט צו סקילה
נג. ב"ד זאל פסק'נען די שאדן'ס וואס קומט דורך א גרוב וואס א מענטש האט געגראבן
נד. ב"ד זאל פסק'נען א גנב מיט באצאלן, אדער מיתה
נה. ב"ד זאל פסק'נען די שאדן'ס פון א בהמה וואס עסט אויף יענעמס
נו. ב"ד זאל פסק'נען די שאדן'ס פון א פייער
נז. ב"ד זאל פסק'נען די הלכות פון שומר חנם (אומזיסט)
נח. ב"ד זאל פסק'נען די הלכות צווישן צוויי בעלי דינים
נט. ב"ד זאל פסק'נען די הלכות פון דינגען און פאר דינגען
ס. ב"ד זאל פסק'נען די הלכות פון בארגן
סא. ב"ד זאל פסק'נען די דין פון מפתה
סב. נישט צו לאזן לעבן א מכשפה
סג. נישט צו טשעפען א גר
סד. נישט צו טשעפען די פארמעגן פון גר
סה. נישט צו טשעפען א יתום אדער אלמנה
סו. צו בארגן פאר ארימע לייט
סז. נישט צו מאנען א חוב פון א ארימאן אויב ער האט נישט
סח. נישט צו בארגן מיט ריבית
סט. מען טאר נישט שעלטן א דיין
ע. מען טאר נישט בענטשן [שעלטן] די נאמען פון השי"ת
עא. נישט צו שעלטן א נשיא
עב. נישט צו פעדערן די סדר פון די תבואות (למשל תרומה פאר ביכורים – מעשר פאר תרומה)
עג. נישט צו עסן טריפה
עד. נישט אויס הערן איין בעל דין נישט און פנים פון דעם צווייטן
עה. א בעל עבירה איז פסול לעדות
עו. נישט צו גיין נאך רוב מיט נאר איינעם ביי דיני נפשות
עז. נישט צו פסק'נען לחוב ווער עס האט שוין געזאגט לזכות ביי דיני נפשות
עח. אחרי רבים להטות
עט. נישט צו רחמנות האבן אויף איינעם ביי א דין תורה ווייל ער איז א ארימאן
פ. צו העלפן אראפ לאדענען פון א אייזל שווערע פעק
פא. נישט צו אוועק נייגן א דין תורה, ווייל דער בעל דין איז א רשע
פב. נישט צו פסק'נען מיט אפשאצונג, נאר מיט עדות
פג. נישט צו נעמען שוחד
פד. צו לאזן פריי די פעלדער און שמיטה
פה. צו ריהען און שבת
פו. נישט צו שווערן און נאמען פון ע"ז
פז. נישט צו פארשטויסן אידן צו ע"ז
פח. צו מאכן חגיגה און יו"ט, (עולה רגל זיין, מאכן א קרבן)
פט. נישט צו שחט'ן דעם קרבן פסח ווילאנג עס געפונט זיך נאך חמץ
צ. נישט צו איבער לאזן אימורים פון קרבן פסח, אז עס זאל פסול ווערן דורך איבער נעכטיגן
צא. צו ברענגען ביכורים
צב. נישט צו קאכן בשר בחלב (1)
צג. נישט צו מאכן א בונד מיט די 7 פעלקער פון כנען, אזוי אויך צו סתם גוים וואס דינען ע"ז
צד. נישט לאזן וואוינען עובדי ע"ז אין ארץ ישראל
פרשת תרומה
צה. צו בויען דאס בית המקדש
צו. נישט ארויס צו נעמען די שטאנגען פון ארון
צז. צו מסדר זיין די לחם הפנים מיט די לבונה
פרשת תצוה
צח. צו אנרעכטן די ליכט פון די מנורה
צט. צו אנטוהן די כהנים מיט בגדי כהונה
ק. נישט צו אוועק רוקן די חושן פון אפוד
קא. נישט צו צורייסן די מעיל פון כהן גדול
קב. צו אויפעסן די פלייש פון קרבן חטאת ואשם
קג. צו מקטיר זיין קטורת
קד. נישט צו מקריב זיין אויפן מזבח הזהב פרעמדע זאכן
פרשת כי תשא
קה. צו געבן א מחצית השקל איין מאל אין יאר
קו. צו מקדש זיין די הענט און פיס פאר די עבודה אין בית המקדש
קז. די מצוה פון שמן המשחה
קח. נישט צו שמירן פרעמדע מיט די שמן המשחה
קט. נישט נאכמאכן מיט די זעלבע מאס, די שמן המשחה
קי. נישט נאכמאכן מיט די זעלבע מאס, די קטורת
קיא. נישט צו עסן אדער טרינקען זאכן וואס מען האט מקריב געווען צו ע"ז
קיב. די מצוה פון שמיטה
קיג. נישט עסן בשר בחלב (2)
פרשת ויקהל
קיד. ב"ד זאל נישט משפט'ן צו טויט און שבת
פרשת ויקרא
קטו. די מצוה פון קרבן עולה
קטז. די מצוה פון קרבן מנחה
קיז. נישט מקריב זין אויפן מזבח שאור אדער האניג
קיח. נישט מקריב זיין אן זאלץ
קיט. א מצוה צולייגן זאלץ אויף יעדן קרבן
קכ. די קרבן וואס ב"ד ברענגט אויב זיי האבן זיך טועה געוועןביים פסק'נען
קכא. די מצוה פון קרבן פאר א שוגג אויף א לאו וואס קומט אויף דעם כרת במזיד
קכב. די מצוה פון זאגן עדות
קכג. די מצוה פון קרבן עולה ויורד (טייערע און ביליגע)
קכד. נישט אפצוטיילן די קאפ פון די גוף ביי חטאת העוף
קכה. נישט צו לייגן שמן זית ביי מנחת חוטא
קכו. נישט צו לייגן לבונה ביי מנחת חוטא
קכז. צו באצאלן מיט א פיפטל (חומש) מער ווען איינער איז מועל אדער עסט פון הקדש
קכח. די מצוה פון קרבן אשם תלוי
קכט. די מצוה פון קרבן אשם ודאי
קל. די מצוה פון צוריק געבן גזילה
פרשת צו
קלא. די מצוה פון אראפ נעמען די דשן פון מזבח יעדן טאג
קלב. די מצוה פון אנצינדן פייער אויפן מזבח יעדן טאג
קלג. לאו נישט אויס צולעשן די פייער פון מזבח
קלד. די מצוה פון אויף עסן די איבער געבליבענע פון די מנחות
קלה. נישט צו מאכן די איבער געבליבענע פון די מנחות, חמץ
קלו. די מצוה פון קרבן חביתין פון כהן גדול יעדן טאג
קלז. נישט צו עסן פון די קרבן פון כהן גדול, נאר אינגאנצן דאס מקריב זיין
קלח. די מצוה פון קרבן חטאת
קלט. נישט צו עסן פון קרבנות חטאות וואס די בליט איז אריין בפנים צו מזבח הפנימי וכדו'
קמ. די מצוה פון קרבן אשם
קמא. די מצוה פון קרבן שלמים
קמב. נישט אבער צו לאזן פון קרבן תודה
קמג. צו פארברענען נותר ( איבערגעבליבענע) פון קרבנות, נאך די צייט וואס מען טאר שוין נישט עסן דערפון
קמד. נישט צו עסן פיגול (געטראכט צו עסן שפעטער וו מען מעג)
קמה. נישט צו עסן פלייש פון קרבן וואס איז טמא
קמו. צו פארברענען קרבנות וואס זענען טמא
קמז. נישט צו עסן חֵלב (פעטנס)
קמח. נישט צו עסן בלוט פון בהמה חיה ועוף
פרשת שמיני
קמט. די כהנים טארן נישט ארין גיין אין בית המקדש באוואקסן מיט האר
קנ. די כהנים טארן נישט ארין גיין אין בית המקדש מיט צוריסענע קליידער
קנא. די כהנים טארן נישט ארויס גיין פון בית המקדש בשעת די עבודה
קנב. נישט אריין צו גיין צו די עבודה אנגעטרינקען מיט וויין, די זעלבע א דיין טאר נישט פסק'נען אנגעטרינקען
קנג. די מצוה פון בודק זייו [איבער קוקן ] די סימנים פון בהמות וחיות, אויב עס איז כשר
קנד. נישט צו עסן בהמות וחיות טמאות
קנה. די מצוה פון בודק זייו [איבער קוקן ] די סימנים פון פיש, אויב עס איז כשר
קנו. נישט צו עסן טמא'נע פיש
קנז. נישט צו עסן טמא'נע פייגל
קנח. די מצוה פון בודק זייו [איבער קוקן ] די סימנים פון היישעריקן, אויב עס איז כשר
קנט. די מצוה פון די 8 טמא'נע שרצים
קס. די מצוה פון נישט עסן טמא'נע עסן
קסא. די מצוה פון טומאת נבילה
קסב. נישט צו עסן שרצים פון די ערד
קסג. נישט צו עסן שרצים פון פירות אדער זאמען
קסד. נישט צו עסן שרצים פון וואסער
קסה. נישט צו עסן שרצים וואס קומען דורך שווייס אדער מיסט וכדומה
פרשת תזריע
קסו. די מצוה פון טומאת יולדת
קסז. א טמא'נער טאר נישט עסן קדשים
קסח. די מצוה פון קרבן יולדת
קסט. די מצוה פון טומאת מצורע
קע. נישט צו אפשערן די האר פון א נתק
קעא. די סדר פון א מצורע און אנדערע טמא'נע מענטשן, מיט צוריסענע קליידער [פרימה]
קעב. די מצוה פון קליידער מיט נגעים
פרשת מצורע
קעג. א מצורע דארף זיך צורייניגן מיט די מיני געוויקסן
קעד. א מצורע דארף זיך שערן די זיבעטע טאג פון זיין רייניגן
קעה. טמא'נע מענטשן דארפן זיך טובל'ן
קעו. די קרבן פון א מצורע ווען ער איז אויס געהיילט
קעז. די מצוה פון נגעים און א שטוב
קעח. די מצוה פון טומאת זב
קעט. די קרבן פון א זב ווען ער איז טהור
קפ. די מצוה פון טומאת שכבת זרע
קפא. די מצוה פון טומאת נדה
קפב. די מצוה פון טומאת זבה
קפג. די קרבן פון א זבה
פרשת אחרי
קפד. כהנים כ"ש אנדערע טארן נישט אריין גיין און בית המקדש נישט אין צייט פון עבודה, די זעלבע דער כהן גדול אין ק"ק
קפה. די מצוה פון עבודת יום הכיפורים
קפו. נישט צו שחט'ן קדשים חוץ פון עזרה
קפז. די מצוה פון באדעקן בלוט ביים שחט'ן עופות אדער חיות
קפח. נישט צו חתונה האבן מיט איינע פון די עריות וואס מען טאר נישט
קפט. נישט אויף דעקן די שאנד פון זיין טאטע
קצ. נישט אויף דעקן די שאנד פון זיין מאמע
קצא. נישט צו אויף דעקן די שאנד פון זיין טאטע'ס פרוי, אפילו עס איז נישט זיין מאמע
קצב. נישט צו אויף דעקן די שאנד פון זיין שוועסטער, אפילו נאר פון איין טאטע
קצג. נישט צו אויף דעקן די שאנד פון זיין זין'ס טאכטער
קצד. נישט צו אויף דעקן די שאנד פון זיין טאכטער'ס טאכטער
קצה. נישט צו אויף דעקן די שאנד פון זיין זיין טאכטער
קצו. נישט צו אויף דעקן די שאנד פון זיין שוועסטער,פון איין טאטע מאמע
קצז. נישט צו אויף דעקן די שאנד פון זיין טאטע'ס שוועסטער
קצח. נישט צו אויף דעקן די שאנד פון זיין מאמע'ס שוועסטער
קצט. נישט צו אויף דעקן די שאנד פון זיין טאטע'ס ברודער
ר. נישט צו אויף דעקן די שאנד פון זיין טאטע'ס ברודער'ס פרוי
רא. נישט חתונה האבן מיט א זון'ס פרוי
רב. נישט חתונה האבן מיט א ברודערס פרוי
רג. נישט חתונה האבן מיט א פרוי און איר טאכטער
רד. נישט חתונה האבן מיט א פרוי און איר זון'ס טאכטער
רה. נישט חתונה האבן מיט א פרוי און איר טאכטערס טאכטער
רו. נישט חתונה האבן מיט 2 שוועסטער, אפילו די 2'טע איז גע'גט כל זמן זי לעבט נאך
רז. נישט חתונה האבן מיט א נדה
רח. נישט געבן די קינדער פאר די ע"ז מולך
רט. נישט מזנה זיין מיט א זכר
רי. א זכר זאל נישט מזנה זיין מיט א בהמה
ריא. א נקבה זאל נישט מזנה זיין מיט א בהמה
פרשת קדושים תהיו
ריב. די מצוה פון האבן מורא [יראת הכבוד] פאר טאטע מאמע
ריג. נישט צו קערן זיך נאך ע"ז בדיבור, במחשבה, בראיה.
ריד. נישט מאכן ע"ז פאר זיך אדער א 2'טן
רטו. נישט עסן נותר פון א קרבן
רטז. צו איבער לאזן פאה אין פעלד
ריז. נישט צו פארלענדן די פאה פון פעלד
ריח. צו איבער לאזן די לקט אין פעלד
ריט. נישט צו נעמען פאר זיך די לקט פון פעלד
רכ. צו איבער לאזן פאה אין וויינגארטן
רכא. נישט צו פארלענדן די פאה פון וויינגארטן
רכב. צו איבער לאזן פרט אין וויינגארטן
רכג. נישט צו נעמען פאר זיך די פרט פון וויינגארטן
רכד. נישט גנבנען קיין געלט
רכה. נישט אפלייקענען געלט פון א 2טן וואס ליגט ביי זיך
רכו. נישט צו שווערן אויף געלט וואס מען לייקנט אפ
רכז. נישט צו שווערן אויף פאלש
רכח. נישט צו רויבן
רכט. נישט צו גזל'ן
רל. נישט צו פארשפעטיגן די באצאלדינג פון א ארבעטער
רלא. נישט צו שעלטן א איד
רלב. נישט צו שטרויכלען א 2טן
רלג. נישט צו טוען אומרעכט ביים משפט
רלד. נישט צו מכבד זיין א גדול ביים משפט
רלה. צו פסק'נען ריכטיג
רלו. נישט צו זיין א הולך רכיל [רכילות]
רלז. נישט צו שטיין אין א זייט ווען עס גיסט זיך דיין חבר'ס בלוט
רלח. נישט צו פיינט האבן א ברודער [כונה כל ישראל]
רלט. די מצוה פון תוכחה ווען א 2טער פירט זיך נישט ווי עס דארף צו זיין
רמ. נישט פארשעמען א 2טן
רמא. נישט נקמה נעמען
רמב. נישט זיין א נוטר
רמג. די מצוה פון ליב האבן יעדן איד
רמד. נישט אויס מישן 2 סארט בהמות
רמה. נישט מישן [כלאים] ביי זאמען, און ביי ביימער
רמו. נישט עסן ערלה
רמז. די מצוה פון נטע רבעי
רמח. נישט צו זיין א זולל וסובא
רמט. נישט צו מאכן כישוף
רנ. נישט צו רעכענען זאכן דורך צייטן
רנא. נישט גלייך מאכן די ווינקלען [פאות] פון די קאפ צו די אויערן
רנב. נישט צו פארדארבן די ווינקלען פון די בארד
רנג. נישט אריין קריצן א געשרייבעכטץ און די גוף
רנד. צו מורא האבן פון בית במקדש
רנה. נישט מאכן די מעשה פון אוב [כישוף]
רנו. נישט מאכן די מעשה ידעוני [כישוף]
רנז. מכבד זיין חכמים
רנח. נישט פאפן ביי מאָסן
רנט. צו האבן ריכטיגע מאסן
רס. נישט שעלטן טאטע מאמע
רסא. צו געבן שריפה פאר וועם עס קומט
רסב. נישט צו גיין אין די וועגן פון די גוים
פרשת אמור
רסג. א כהן טאר זיך נישט מטמא זיין צו טויטע, חוץ צו 7 קרובים
רסד. א כהן דארף זיך מטמא זיין צו די 7 קרובים , די זעלבע א יעדער איד
רסה. א כהן א טבול יום טאר נישט דינען אין ביהמ"ק ביז נאך הערב שמש [זון אונטערגאנג]
רסו. א כהן טאר נישט חתונה האבן מיט א זונה
רסז. א כהן טאר נישט חתונה האבן מיט א חללה
רסח. א כהן טאר נישט חתונה האבן מיט א גרושה
רסט. צו הייליגן די כהנים – בני אהרן
רע. דער כהן גדול טאר נישט אריין גיין אין א געצעלט צו א מת אפי' קרובים
רעא. א כהן גדול טאר זיך נישט מטמא זיין מיט קיין שום טומאה פון א מת
רעב. די מצוה א כהן גדול זאל חתונה האבן מיט א בתולה
רעג. א כהן גדול טאר נישט חתונה האבן מיט א אלמנה
רעד. א כהן גדול טאר נישט וואוינען מיט א אלמנה אפי' אן קידושין
רעה. א כהן א בעל מום טאר נישט דינען אין ביהמ"ק
רעו. א כהן א בעל מום עובר [וואס גייט אוועק] טאר נישט אריין אין ביהמ"ק
רעז. א כהן א בעל מום טאר נישט אריין אין היכל
רעח. א טמא'נער כהן טאר נישט דינען
רעט. א טמא'נער כהן טאר נישט עסן תרומה
רפ. א נישט כהן טאר נישט עסן קיין תרומה
רפא. א נרצע תושב כהן אדער א געדינגענער ביי א כהן טארן נשט עסן תרומה
רפב. א ערל [נישט גע'מל'טער] טאר נישט עסן קיין תרומה
רפג. א חללה טאר נישט עסן תרומה
רפד. נישט עסן טבל [נישט גענומען תרומה]
רפה. נישט מקדש צו זיין א בהמה א בעל מום צום מזבח
רפו. צו מקריב זיין קרבנות נאר תמומים נישט פעלעריגע
רפז. נישט מאכן א מום אין קדשים קרבנות
רפח. נישט שפריצן בליט פון א בעל מום אויפן מזבח
רפט. נישט שחט'ן א בעל מום לשם קרבן
רצ. נישט מקטיר זיין אברים פון בעל מום
רצא. נישט מאכן א סריס סיי ביי מענטשן סיי ביי בהמות וחיות
רצב. נישט מקריב זיין בעל מום פון גוים
רצג. א קרבן קען מען שחט'ן פון 8 טאג און ווייטער
רצד. נישט שחט'ן א בהמה מיט איר קינד אין די זעלבע טאג
רצה. נישט מאכן א חילול השם – פארשוועכן די נאמען פון באשעפער
רצו. צו מאכן א קידוש השם – הייליגן דעם נאמען פון באשעפער
רצז. צו ריען די ערשטע טאג פסח
רצח. נישט מאכן א מלאכה די ערשטע טאג פסח
רצט. מאכן א קרבן מוסף 7 טעג פסח
ש. צו ריען די זיבעטע טאג פסח
שא. נישט צו מאכן א מלאכה די 7 טע טאג פסח
שב. די מצוה פון קרבן עומר פון גערשטן
שג. נישט עסן פון די נייע תבואה פאר עס גייט אדורך די 16' טע טאג ניסן
שד. נישט עסן קיין געברענטע זאנגען ביז די פריער דערמאנטע טאג
שה. נישט עסן קיין כרמל ביז די פריער דערמאנטע טאג
שו. צו ציילן [ספירה] צום עומר
שז. צו ברענגען א מנחה פון די נייע ווייץ אין שבועות
שח. צו ריען אום שבועות.
שט. נישט מאכן א מלאכה אום שבועות.
שי. צו ריען אום ראש השנה.
שיא. נישט מאכן א מלאכה אום ר"ה.
שיב. צו מאכן א קרבן מוסף אום ר"ה.
שיג. צו פאסטן די 10 טע טאג תשרי (יוה"כ)
שיד. צו מאכן א קרבן מוסף אום יום הכיפורים.
שטו. נישט מאכן א מלאכה אום יוה"כ.
שטז. נישט צו עסן און טרינקען אום יוה"כ.
שיז. צו ריען אום יוה"כ.
שיח. צו ריען די ערשטע טאג סוכות.
שיט. נישט מאכן א מלאכה די ערשטע טאג סוכות.
שכ. צו מאכן א קרבן מוסף די זיבן טעג סוכות.
שכא. צו ריען די אכטע טאג פון סוכות (שמ"ע)
שכב. צו מאכן א קרבן מוסף די 8 טע טאג פון סוכות (שמיני עצרת)
שכג. נישט צו מאכן א מלאכה אום שמיני עצרת.
שכד. די מצוה פון נעמען (שאקלען) די ד' מינים.
שכה. די מצוה פון זיצן אין סוכה.
פרשת בהר
שכו. נישט צו בארבעטן די פעלדער אום שמיטה.
שכז. נישט צו בארבעטן די ביימער אום שמיטה.
שכח. נישט צו שניידן די ווידער וואקסונגען (ספיח) פאר זיך אזוי א בעל הבית אום שמיטה.
שכט. נישט צו אייזאמלען פאר זיך די פירות וואס וואקסן אום שמיטה.
של. די מצוה פון ציילן 7 מאל 7 יאר ביז יובל.
שלא. צו בלאזן שופר אום יום הכיפורים אום יובל.
שלב. צו מקדש (הייליגן) זיין די יאר פון יובל.
שלג. .נישט צו בארבעטן די פעלדער אום יובל.
שלד. נישט צו שניידן די ווידער וואקסונגען (ספיח) פאר זיך אום יובל.
שלה. נישט צו איינזאמלען פאר זיך די פירות וואס וואקסן אום יובל.
שלו. די מצוה עס זאל זיין דינים צווישן א לוקח און מוכר.
שלז. נישט צו פאפען ביי מקח וממכר (קויפן און פארקויפן)
שלח. נישט צו טשעפן א צווייטען איד.
שלט. נישט צו פארקויפן א פעלד אין ארץ ישראל אויף אייביג.
שמ. צו צוריק געבן די פעלדער און יובל.
שמא. די מצוה פון אויסלייזן די הייזער פון א שטאט מיט א חומה ביז א יאר.
שמב. נישט צו בייטן(טוישן) פון שטעט אויף מגרשים – ליידיגע פעלדער, און פארקערט, ביי די לוים.
שמג. נישט צו בארגן פאר א איד מיט ריבית.
שמד. נישט צו ארבעטן מיט א עבד עברי ביליגע ארבעט אזוי ווי א עבד כנעני.
שמה. נישט צו פארקויפן א עבד עברי אויפן פארקויף שטיין.
שמו. נישט צו ארבעטן מיט א עבד עברי שווערע ארבעט.
שמז. צו ארבעטן מיט א עבד כנעני אויף אייביג.
שמח. נישט צו לאזן א גוי ארבעטן מיט א עבד עברי וואס ער האט געקויפט (און דארף אים אויסלייזן)
שמט. נישט זיך ביקן אויף א געפלאסטערטע ערד אפילו לשם שמים.
פרשת בחקותי
שנ. צו שאצן די מענטשן מיטן ריכטיגן שאַץ וואס די תורה שרייבט [צו געבן פאר הקדש]
שנא. נישט אויפטוישן קרבנות אויף סתם בהמות
שנב. טאמער יא, זענען ביידע הייליג
שנג. טאמער איינער איז מקדיש נאר א חלק פון א בהמה, דארף דער כהן אפשאצן די בהמה, און לויט דעם דארף דער מקדש געבן פאר בדק הבית
שנד. די זעלבע ווען איינער איז מקדיש א הויז גיבט א פינפטל אויך
שנה. ביי א פעלד איז לויט די שאץ וואס די תורה גיבט
שנו. נישט טוישן פון איין קרבן אויף א אנדערע קרבן
שנז. חרם אויף פארמעגנס גייט פארן כהן
שנח. פארמעגן פון חרם טאר מען נישט פארקויפן
שנט. נישט אויסלייזן א פעלד פון חרם
שס. צו געבן מעשר בהמה יעדעס יאר (והזמן מבואר במס' ר"ה)
שסא. נישט פארקויפן מעשר בהמה, נאר עסן אין ירושלים
פרשת נשא
שסב. צו ארויס שיקן די טמא'נע מענטשן פון מחנה שכינה
שסג. א טמא'נער טאר נישט אריין אין בית המקדש
שסד. די מצוה פון ווידוי אויף חטאת
שסה. די מצוה פון סוטה, דער מאן זאל איר ברענגען צום כהן א.א.וו.
שסו. נישט לייגן שמן אין מנחת סוטה
שסז. נישט לייגן לבונה אין מנחת סוטה
שסח. א נזיר זאל נישט טרינקען אלע סארט וויין
שסט. א נזיר זאל נישט עסן פייכטע טרויבן
שע. א נזיר זאל נישט עסן טריקענע טרויבן
שעא. א נזיר זאל נישט עסן קערלעך פון טרויבן
שעב. א נזיר זאל נישט עסן שאלאכטץ פון טרויבן
שעג. א נזיר זאל נישט אפשערן זיין האר
שעד. די מצוה אז א נזיר זאל לאזן וואקסן זיין האר
שעה. א נזיר טאר נישט אריין אין א געצעלט פון א טויטער
שעו. א נזיר טאר זיך נישט מטמא זיין צו טויטע אדער אנדערע סארט טמאות
שעז. די מצוה פון נזיר זאל זיך אפשערן און ברענגען קרבנות
שעח. די מצוה אז די כהנים זאלן בענטשן כלל ישראל יעדן טאג (ברכת כהנים)
שעט. די מצוה פון טראגן די ארון מיטן רוקן
פרשת בהעלותך
שפ. די מצוה פון פסח שני י"ד אייר
שפא. די מצוה פון פסח שני צו עסן מיט מצה און מרור
שפב. נישט איבער לאזן פון די פסח שני אויף מארגן
שפג. נישט צוברעכן א ביין פון די פסח שני
שפד. צו בלאזן מיט חצוצרות – טרומפייטן, אין בית המקדש, ביי די קרבנות פון די ימים טובים, ר"ח, אזוי אויך ווען מען גייט צו א מלחמה
פרשת שלח
שפה. די מצוה פון נעמען חלה פון טייג
שפו. די מצוה פון ציצית אויף קליידער וואס האבן פיר ווינקלען
שפז. נישט נאכגיין נאך די אראכטונגען פון הארץ, און זעהונגען פון די אויגן [ולא תתורו אחרי לבבכם, ואחרי עיניכם, דאס גייט אן יעדע מינוט אין יעדען טאג]
פרשת קרח
שפח. די מצוה פון היטן (שמירה) אויפן בית המקדש
שפט. די כהנים זאלן נישט דינען די עבודת פון לוים די זעלבע פארקערט
שצ. א פרעמדער (א זר) זאל נישט דינען אין ביהמ"ק
שצא. נישט צו מבטל זיין דאס היטן אויפן ביהמ"ק
שצב. צו אויסלייזן בכורים פון מענטשן
שצג. נישט אויסלייזן א בכור פון 10 טהור'ע בהמות, נאר דאס מקריב זיין
שצד. די לוים זאלן דינען אין ביהמ"ק
שצה. צו נעמען מעשר ראשון [א צענטל, פארן לוי]
שצו. דער לוי זאל אויך געבן מעשר פון זייער מעשר, פארן כהן
פ' חקת
שצז. די מצוה פון פרה אדומה
שצח. די מצוה פון טומאת מת
שצט. די שפריץ וואסער איז מטמא טוהר'ע מענטשן וואס טראגן דאס, און איז מטהר טמאנ'ע מענטשן
פ' פנחס
ת. די מצוה פוןנחלות, הארבטיילן אין ארץ ישראל
תא. צו מאכן די קרבנות תמיד 2 מאל יעדן טאג
תב. צו מאכן קרבן מוסף יעדן שבת
תג. צו מאכן קרבן מוסף יעדן ראש חודש
תד. צו מאכן קרבן מוסף יעדן שבועות
תה. צו בלאזן אום ראש השנה
פרשת מטות
תו. די מצוה פון צשטערן נדרים
תז. מען זאל נישט פארשוועכן די זאכן ווען מען זאגט צו מיטן מויל
פרשת מסעי
צו גיבן פאר די לוים שטעט אין ארץ ישראל צו וואוינען און דאס ניצט אויך ווי ערי מקלט
תט. מען טאר נישט הרג'ען פאר מען פסק'נט ביי א בית דין
תי. בית דין דארף שיקן דעם וואס האט גע'הרג'ט בשוגג, צום ערי מקלט, די זעלבע דער רוצח אליין דארף צו גיין אין די ערי מקלט
תיא. א עדות טאר נישט זיין פון די דיינים צו הרג'ען
תיב. מען טאר נישט נעמען כופר אויסלייז געלד פון א רוצח, זיך צו ראטעווען פון הרג'ען
תיג. מען טאר נישט נעמען כופר אויסלייז געלד פון דער וואס איז מחיוב גלות, זיך צו ראטעווען
פרשת דברים
תיד. נישט צו שטעלן א דיין וואס קען נישט קיין דינים
תטו. דער דיין טאר נישט מורא האבן ביים דין
פרשת ואתחנן
תטז. נישט צו גליסטן א חבר'ס געלד
תיז. צו גלייבן אז עס איז פארהאן נאר איין איינציגער באשעפער [דאס גייט אן יעדע מינוט אין יעדן טאג]
תיח. צו ליב האבן דעם הייליגן באשעפער [דאס גייט אן יעדע מינוט אין יעדן טאג]
תיט. צו לערנען תורה, פאר זיך, און מיט אנדערע, ללמוד וללמד [דאס גייט אן יעדע מינוט אין יעדן טאג]
תכ. צו ליינען קריאת שמע 2 מאל יעדן טאג, [מקבל זיין אויף זיך עול מלכות שמים]
תכא. צו לייגן תפילין של יד
תכב. צו לייגן תפילין של ראש
תכג. צו לייגן מזוזות אויף די טירן
תכד. נישט אויספרובירן אמת'דיגע נביאים צו פיל
תכה. צו פארוויסטן די 7 פעלקער
תכו. נישט שוינען און רחמנות האבן אויף וואס דינען עבודה זרה
תכז. זיך נישט צו משדך זיין מיט די וואס דינען עבודה זרה
פרשת עקב
תכח. נישט הנאה האבן פון עבודה זרה און אירע באדיניגס
תכט. נישט הנאה האבן פון זאכן וואס מען האט מקריב געווען צו ע"ז
תל. צו בענטשן נאך עסן
תלא. צו ליב האבן גרים
תלב. צו מורא האבן פון הייליגן באשעפער [דאס גייט אן יעדע מינוט אין יעדן טאג]
תלג. צו דינען דעם הייליגן באשעפער דורך דאווענען יעדן טאג
תלד. זיך צו באהעפטן אין תלמידי חכמים
תלה. צו שווערן אין נאמען פון הייליגן באשעפער אויף ריכטיג, ווען עס פעלט אויס
פרשת ראה
תלו. צו מאכן פארלירן עבודה זרה, און אירע באדינוגס
תלז. נישט צו אויסמעקן זאכן וואס האט אויף זיך די נאמען פון הייליגן באשעפער
תלח. צו ברענגן קרבנות נדרים, און נדבות צום ביהמ"ק די ערשטע יו"ט פון ווען ער האט צוגעזאגט
תלט. נישט צו מקריב זיין קרבנות אינדרויסן פון די עזרה
תמ. צו בקריב זיין אלע קרבנות אין ביהמ"ק
תמא. צו אויסלייזן קרבנות וואס האט באקומען א מום
נישט צו עסן מעשר שני פון דגן חוץ פון ירושלים
תמג. נישט צו עסן מעשר שני פון תירוש- וויין חוץ פון ירושלים
תמד. נישט צו עסן מעשר שני פון יצהר- אויל חוץ פון ירושלים
תמה. נישט צו עסן א בכור אן א מום חוץ פון ירושלים
תמו. נישט עסן קדשי קדשים חוץ פון די עזרה
תמז. נישט עסן פלייש פון א עולה
תמח. נישט עסן קדשים קלים, פארן שפריצן די בלוט
תמט. נישט עסן בכורים פאר מען האט דאס אראפ געלייגט אין עזרה
תנ. נישט פארלאזן דעם לוי פון אים גיבן זיינע מתנות
תנא. די מצוה פון שחט'ן בהמות, חיות, עופות, ווי עס דארף צו זיין
תנב. נישט עסן אבר מן החי, פלייש פון א לעבעדיגע
תנג. צו ברענגן די קרבנות און ביהמ"ק
תנד. נישט פארמערן אויף מצות
תנה. נישט פארמינערן פון די מצות
תנו. נישט אויסהערן די וואס זאגן נביאות און נאמען פון ע"ז
תנז. נישט ליב האבן איינער וואס רעדט צו צו דינען ע"ז [מסית]
נישט אפלאזן די פיינטשאפט פון אויפן מסית
נישט ראטעווען א מסית
תס. נישט זוכן זכותים אויף א מסית
תסא. נישט זיך צוריק האלטן פון זאגן באליידינגען אויפן מסית
תסב. נישט צו זיין א מסית צו ע"ז
תסג. צו אויספארשן עדות
תסד. צו פארברענען א גאנצע שטאט וואס דינט ע"ז מיט אירע מענטשן – א עיר הנדחת
תסה. נישט אויפבויען א עיר הנדחת
תסו. נישט הנאה האבן פון א עיר הנדחת
תסז. נישט זיך קראצן – רייבן און די פלייש, גוף
תסח. נישט זיך פליקן פון די האר וועגן א טויטער
תסט. נישט עסן קדשים וואס זענען פסול געווארן
תע. צו בודק זיין די סימנים פון עופות אויב עס איז כשר
תעא. נישט עסן פליעדיגע שרצים
תעב. נישט עסן נבילה
תעג. צו אפשיידן מעשר שני
תעד. צו אפשיידן מעשר עני
תעה. צו לאזן פארפאלן אלע געבארגטע געלד אום שמיטה, און נישט זיי אפ מאנען
צו אפמאנען געבארגטע געלד פון א גוי
תעז. נישט מאנען א חוב וואס איז שוין אדורך אויף דעם שמיטה
תעח. נישט האבן א שטארק הארץ קעגן א ארימאן, אים נישט צו העלפן, נאר פארקערט
תעט. צו געבן צדקה
תפ. זיך נישט אפהאלטן פון בארגן פאר שמיטה
תפא. נישט פארשיקן א עבד עברי ליידיג אן מתנות
תפב. צו אים אנפילן [הענקה] מיט מתנות, ווען ער גייט פריי
תפג. נישט ארבעטן מיט קדשים
תפד. נישט אפשערן די וואל פון קדשים
תפה. נישט עסן חמץ ערב פסח נאך חצות
תפו. נישט אבערלאזן פון קרבן חגיגה ביז די 3'טע טאג
תפז. נישט מאכן א קרבן פסח אויף א במה [מזבח] פון א יחיד
תפח. זיך פרייען אום יו"ט
.תפט. צו ווערן באוויזן אין ביהמ"ק 3 מאל א יאר פסח, שבועות, סוכות,
תצ זיך נישט באווייזן אן א קרבן
פרשת שופטים
תצא. צו שטעלן שופטים און צו זיי שוטרים, וואס צווינגען צו האלטן די פסק ב"ד
תצב. נישט איינפלאנצן א בוים אין בית המקדש
נישט אויפשטעלן א מצבה
תצד. נישט מקריב זיין א קרבן מיט א מום וואס גייט אוועק
תצה. צו אויסהערן בית דין שטענדיג
תצו. נישט אפקערן פון זייערע ווערטער [לא תסיר, און די מצוה איז אין כולל אלע מצות דרבנן]
תצז. צו שטעלן א מלך פון אידן
תצח. נישט שטעלן א מלך א נישט איד (גוי)
תצט. דער קעניג טאר זיך נישט פארמערן, פערד
תק. נישט וואוינען אין מצרים
תקא. דער קעניג זאל נישט פארמערן פרויען פאר זיך
תקב. דער קעניג זאל נישט פארמערן גאלד און זילבער
תקג. דער קעניג זאל שרייבן פאר זיך א ספר תורה, חוץ די ס"ת וואס יעדער איד דארף שרייבן פאר זיך
תקד. שבט לוי זאל נישט האבן א טייל אין ארץ ישראל
תקה. שבט לוי זאל נישט נעמען א חלק אין די רויב פון מלחמות
תקו. צו געבן זרוע, [פליגל] לחיים, [באקן] וקיבה, [מאגן], פון יעדע טהור'ע בהמה וואס מען שחט
תקז. צו אפשיידן תרומה גדולה פארן כהן
תקח. צו גיבן פארן כהן די ערשטע מאל וואס מען שערט אפ פון די שאף
תקט. די משמורות כהונה וואס האבן זיך געביטן [געטוישט] יעדע וואך, זאלן יו"ט אלע דינען גלייך
נישט מאכן כישוף – קסמים
תקיא. נישט מאכן כישוף - מעונן
תקיב. נישט מאכן כישוף זיין א חובר חבר
תקיג. נישט פרעגן ביי די כישוף אוב
תקיד. נישט פרעגן ביי די כישוף ידעוני
תקטו. נישט פארשטן דורך טויטע
תקטז. צו אויסהערן א נביא אמת
תקיז. נישט צו נביאות זאגן אויף פאלש
תקיח. נישט צו נביאות וואס זאגן אין נאמען פון עבודה זרה
תקיט. נישט מורא האבן צו הרג'ען א נביא שקר
תקכ. צו אפשיידן – מאכן ערי מקלט
תקכא. נישט שוינען אויף א רוצח און א שעדיגער
תקכב. נישט אוועק רוקן די גרעניץ'ן פון די פעלדער
תקכג. נישט פסק'נען דורך איין עדות
תקכד. צו מקיים זיין כאשר זמם, אויף עדים זוממין
תקכה. נישט זיך פארכטן און צובראכן ווערן ווערן ביי א מלחמה
תקכו. צו זאלבן א כהן פאר משיח מלחמה
תקכז. ביי מלחמות רשות זאל מען קודם אנטראגן צו מאכן שלום
תקכח. נישט לאזן לעבן פון די 7 פעלקער
נישט צו פארדארבן עסן ביימער
תקל. צו אפהאקן די קאפ פון א עגלה ערופה ביים טייך
תקלא. נישט ארבעטן און אנבויען די פלאץ ווי מען מאכט דעם עגלה ערופה
פרשת כי תצא
תקלב. זיך אויפפירן צו א אשת יפת תואר אזוי ווי די תורה פארלאנגט
תקלג. נישט פארקויפן א אשת יפת תואר
תקלד. מען טאר נישט ארבעטן מיט איר נאך דעם וואס ער האט מיט איר חתונה געהאט
תקלה. צו אויפהענגען די וואס האבן באקומען סקילה
תקלו. נישט לאזן נעכטיגן די געהאנגענע אויפן תליה
תקלז. צו באערדיגן די געהאנגענע
תקלח. צוריק קערן געטראפענע זאכן – השבת אבידה
תקלט. נישט זיך פארהוילן פון א פארלוירענע זאך
תקמ. נישט לאזן פאלן א חבר'ס בהמה אונטער די לאסט וואס זי טראגט
תקמא. צו העלפן ארויף לאדענען אויפן בהמה פעקלעך וואס זענען געפאלן
תקמב. א פרוי זאל נישט אנטוהן מענערישע קליידער
תקמג. א מאן זאל נישט אנטוהן פרוי'שע קליידער
נישט נעמען פון נעסט די מאמע צוזאמען מיט די קינדער
תקמה. צו פארשיקן די מאמע, און נעמען די קינדער
תקמו. צו מאכן א מעקה – צוים אויפן דאך
תקמז. נישט לאזן א שטרויכלינג
תקמח. נישט אנזייען כלאים, [ווייץ, גערשטן, טרויבן,] אין איין לאך אין וויינגארטן
תקמט. נישט עסן כלאים פון וויינגארטן
תקנ. נישט ארבעטן מיט 2' סארט בהמות צוזאמען
תקנא. נישט אנטוהן שעטנז
תקנב. צו חתונה האבן מיט א פרוי מיט א כתובה און קידושין
תקנג. צו האלטן פאר זיך א פרוי אויף וואס מען האט ארויס געלאזט א שם רע, שלעכטע נאמען
תקנד. ער טאר איר נישט גט'ן א גאנץ לעבן
תקנה. צו פארשטיינערן [סקילה] וועם עס קומט זיך
תקנו. נישט צו קנס'ען א געצווינגענער צו עבירה(די טעם איז ווייל ער איז געווען געצווינגען)
תקנז. דער באצווינגענער מוז חתונה האבן מיט די פרוי וואס ער האט באצווינגען
תקנח. ער טאר איר נישט גט'ן זיין גאנץ לעבן
תקנט. א אידישע טאכטער טאר נישט חתונה מיט א סריס
תקס. א אידישע טאכטער טאר נישט חתונה מיט א ממזר
תקסא. א אידישע טאכטער טאר נישט חתונה מיט א עמוני אדער מואבי
מען טאר נישט פרובירן צו רופן אויף פרידן מיט א עמון און א מואב ביי א מלחמה
תקסג. נישט דערווייטערן די מענטשן פון פאלק אדום, נאכן דריטן דור
תקסד. נישט דערווייטערן די מענטשן פון פאלק מצרים, נאכן דריטן דור
תקסה. א טמא'נער טאר נישט אריין אויפן הר הבית
תקסו. צו באשטימען א פלאץ אידנדרויס פון מחנה ווי ארויס צו גיין
תקסז. צו באשטימען א פלאץ נאגן צו מאכן מיט דעם א גריב, צו ארויסגיין
תקסח. נישט צוריק שיקן א אנטלאפענער קנעכט פון חוץ לארץ קיין ארץ ישראל, צו זיין הער
תקסט. אים נישט צו טשעפען
תקע. נישט וואוינען מיט א פרוי אן כתובה און קידושין
תקעא. נישט ברענגען א מתנה פון א זונה, און א אויפטויש פון א הינט פאר א קרבן
תקעב. נישט געבן ריבית פאר א איד
תקעג. צו בארגן פאר א גוי מיט ריבית
תקעד. נישט פארשפעטיגן די צו געזאגטע קרבנות שפעטער וויי 3 ימים טובים -בל תאחר
תקעה. צו איינהאלטן די זאכן וואס מען זאגט צו מיטן מויל
תקעו. צו לאזן די ארבעטארער עסן פון די באהאפטענע געוויקסן, ווי ער ארבעט
תקעז. דער ארבעטארער זאל נישט נענען מער, פון וויפל ער דארף צום עסן
דער ארבעטארער טאר נישט עסן אינמיטן ארבעט
תקעט. די מצוה אויב מען וויל פארשיקן זאל דאס זיין מיט א גט
תקפ. טאמער מען האט שוין חתונה געהאט מיט א 2'טע פרוי, טאר מען נישט צוריק נעמען די 1'טע
תקפא. די ערשטע יאר פון די חתונה טאר מען נישט אוועק פון שטוב, אפילו פאר צרכי ציבור
תקפב. מען דארף זיין בשמחה די 1'טע יאר מיט די פרוי
תקפג. מען טאר נישט נעמען פאר א משכון, כלים וואס מען נוצט נישט צום עסן
תקפד. מען טאר נישט אויסרייסן סימנים פון א נגע
תקפה. מען טאר נישט נעמען א משכון מיט געוואלד
תקפו. נישט האלטן א משכון אין די צייט ווען דער בעל הבית דארף דאס נוצן, למשל קישן דאכענע ביינאכט
תקפז. צו צוריק געבן די משכון ווען דער בעל הבית דארף דאס נוצן, למשל קישן דאכענע ביינאכט
תקפח. צו באצאלן פאר א געדונגענעם אין יענעם טאג
תקפט. קרובים טאר נישט זיין עדות פאר קרובים
תקצ. נישט אוועקנייגן די משפט פון א גר אדער יתןם
תקצא. נישט נעמען פאר א משכון די קלייד פון א אלמנה
תקצב. צו איבער לאזן די פארגעסענע בינטלעך אין פעלד פאר די ארימע לייט - שכחה
תקצג. נישט זיך צוריק קערן צו נעמען די שכחה
תקצד. צו געבן מלקות פארן רשע, וועם עס קומט זיך
נישט צו פארמערן מלקות
תקצו. נישט פארשטאפן א בהמה איר מויל בשעת זי ארבעט
תקצז. א יבמה – אלמנה געבליבן אן קינדער טאר נישט חתונה האבן צו פרעמדע ביז זי באקומט חליצה פון איר מאן'ס ברודער
תקצח. דער ברודער פון איר מאן זאל איר מייבם זיין – חתונה האבן מיט איר
תקצט. די מצוה פון חליצה, אויב ער האט נישט חתונה מיט איר
תר. צו ראטעווען דעם אוועק לויפער, פון דעם וואס לויפט אים נאך [נרדף רודף]
תרא. נישט שוינען דעם רודף
תרב. נישט זוימען ביי זיך פעלעריגע מאסן, און וואגן
תרג. צו געדענקען וואס עמלק האט אונז געטוהן
תרד. צו אויסמעקן עמלק פון די וועלט
תרה. נישט פארגעסן וואס עמלק האט אונז געטוהן
פרשת כי תבא
תרו. צו ליינען די פרשה פון ביכורים, אזוי ווי עס שטייט [מיר זאגן דאס באריכות אין די הגדה
תרז. צו זאגן ווידוי מעשר נאך 3 יאר
תרח. א אונן (ל"ע) טאר נישט עסן מעשר שני
תרט. נישט עסן מעשר שני ווען מען איז טמא
תרי. נישט ניצן די געלד פון מעשר שני, נאר פאר עסן און טרינקען
תריא. צו גיין און זיך צוגלייכן צו די וועגן פון השי"ת, אלע גוטע מידות דאס גייט אן יעדן טאג
פרשת וילך
צו צוזאם זאמלען אלע אידן מוצאי סוכות פון שמיטה,
און ליינען משנה תורה - הקהל
תריג. יעדער איד זאל שרייבן א ספר תורה פאר זיך.
פראהביטש
שר האלף
תגובות: 1893
זיך איינגעשריבן אום: דאנערשטאג יוני 15, 2017 7:01 pm

Re: תריג מצות

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך פראהביטש »

איז דא סמנים אויף דעם סדר? לויט די נאמבערס?
אוועטאר
טשולענט בונדלעך
שר האלף
תגובות: 1014
זיך איינגעשריבן אום: מאנטאג יאנואר 14, 2019 2:18 pm

Re: תריג מצות

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך טשולענט בונדלעך »

איז דא א פריעדיגע ספר וואס ברענגט אז יעדע פון די תרי"ג מצות איז בגמריא שבת?
א יוד מאכט נישט מיט, א יוד ווערט איבערגעמאכט...
געהערט פון א ידיד וואס האט אסאך מיטגעמאכט, און געווארן איבערגעמאכט
שרייב תגובה

צוריק צו “ספרים ומחברים”