יעדער האט געשריבן:איש חמודות האט געשריבן:א געוויסער מאן דהוא האט אריינגעשטעלט אינעם קרית יואל'ער דבר יום ביומו אז ווער ס'זאגט בכוונה פתח אליהו אינעם טאג ל"ג בעומר איז גערעכענט כאילו ער איז אין מירון ביים מערה פון רשב"י. און ער צייכענט צי אז אזוי שטייט אין של"ה. ע"כ.
אבער אזא זאך שטייט בכלל נישט אין שלה"ק, און נישט נאר אין של"ה שטייט עס נישט, נאר ס'שטייט נישט אין ערגעץ אזא זאך, חפשתי בחיפוש אחר חיפוש ולא מצאתי שום מקור לזה בשום ספר.
אדרבא טאמער איינער טרעפט וואו ס'שטייט אל ימנע טוב מבעליו.
נ.ב. פתח אליהו איז בכל אופן גוט צו זאגן בכוונה, נישט נאר ל"ג בעומר נאר יעדן טאג.
ס'איז מסוגל לקבלת התפלה, אזוי ברענגט דער חיד"א ז"ל (מורה באצבע אות י').
לכאורה איז דער געדאנק מיוסד אויף דברי הבעש"ט הקדוש המובאים בספה"ק מאור עינים [ישמח לב] מס' שבת ד"ה אמר ריש לקיש, וזה לשון קדשו,
ובדורות האחרונים, כשלומדים דברי שום תנא וחכם מדברי הקדמונים, שהדבר ההוא הוא חיות ומוחין שלו, והאדם הלומד ומדבר דבריו מדבק ומכניס חיות ומוחין שלו לתוך הדבורים, נקרא אתדבקות רוחא ברוחא, ולכך מחיה אותו שמכניס החיות בהדברים. שלכך אמרו שפתותיו דובבות בקבר, שאפשר לומר זה בחינת השתטחות על קברי הצדיקים, כי דבורי הצדיק שם הוא קבור וטמון החיות שלו כאמור, וזה הלומד בהכנסו עם החיות ומוחין שלו לתוך החיות ומוחין של הצדיק שטמן בדבריו נקרא אתדבקות רוחא ברוחא, ושפתותיו דובבות בקבר, כנודע זה מדברי הבעש"ט נבג"מ, ונקרא בחינת זו השתטחות על קברי הצדיקים, שהן דבריהם שלומד ומזכיר היום הלומד, ולכך מחיה מוחין של אותו הצדיק, והבן. עכל"ק.
איך דאס אינזינען געהאט היי יאהר ווען ס'איז אויסגעקומען ל"ג בעומר א יום קריאה, זאגט מען דאך "בריך שמיה" וואס לויטן לשון הזוהר הקדוש איז שטאמט דאס פון רשב"י, וזל"ק חלק ב' דף ר"ו,
אמר רבי שמעון, כד מפקין ספר תורה בצבורא למקרא ביה, מתפתחן תרעי שמייא דרחמין, ומעוררין את האהבה לעילא, ואבעי ליה לבר נש למימר הכי, בריך שמיה...
אויף פתח אליהו קען מען קלערן, ווייל למעשה איז דאס נישט ממש דברי רשב"י... אין די סידורים פון אחינו בני עדות המזרח ווי זיי האבן דעם פתח אלי' זענען זיי טאקע ממשיך מיטן פאלגענדע שטיקל וועלכעס איז יא כולל דברי רשב"י...
...וְלָאו מִכָּל אִלֵּין מִדּות כְּלָל. קוּם רִבִּי שִׁמְעון וְיִתְחַדְּשׁוּן מִלִּין עַל יְדָךְ. דְהָא רְשׁוּתָא אִית לָךְ לְגַלָּאָה רָזִין טְמִירִין עַל יְדָךְ מַה דְלָא אִתְיְהִיב רְשׁוּ לְגַלָּאָה לְשׁוּם בַּר נָשׁ עַד כְּעָן. קָם רִבִּי שִׁמְעון פָּתַח וְאָמַר: לְךָ ה' הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְכוּ'. עִלָּאִין שְׁמָעוּ אִנּוּן דְּמִיכִין דְּחֶבְרון וְרַעְיָא מְהֵימְנָא אִתְּעָרוּ מִשְּׁנַתְכון. הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שׁוכְנֵי עָפָר. אִלֵּין אִנּוּן צַדִּיקַיָּא דְּאִנּוּן מִסִּטְרָא דְהַהוּא דְּאִתְמַר בָּהּ אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר. וְלָאו אִנּוּן מֵתִים. וּבְגִין דָּא אִתְמַר בְהון הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ וְכוּ'. רַעְיָא מְהֵימְנָא אַנְתְּ וַאֲבָהָן הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ לְאִתְּעָרוּתָא דִּשְׁכִינְתָּא דְּאִיהִי יְשֵׁנָה בְגָלוּתָא. דְּעַד כְּעַן צַדִּיקַיָּא כֻּלְּהוּ דְמִיכִין וְשִׁנְתָּא בְחורֵיהון. מִיָּד יָהִיבַת שְׁכִינְתָּא תְּלַת קָלִין לְגַבֵּי רַעְיָא מְהֵימְנָא וְיִימָא לֵיהּ: קוּם רַעְיָא מְהֵימְנָא - דְהָא עֲלָךְ אִתְמַר קול דּודִי דופֵק לְגַבָּאי בְּאַרְבָּע אַתְוָן דִּילֵיהּ. וְיִימָא בְהון פִּתְחִי לִי אֲחותִי רַעְיָתִי יונָתִי תַמָּתִי. דְהָא תַּם עֲונֵךְ בַּת צִיּון לא יוסִיף לְהַגְלותֵךְ. שֶׁראשִׁי נִמְלָא טָל. מַאי נִמְלָא טָל? - אֶלָּא אָמַר קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אַנְתְּ חָשַׁבְתְּ דְּמִיּומָא דְאִתְחָרַב בֵּי מַקְדְּשָׁא דְּעָאלְנָא בְּבֵיתָא דִילִי וְעָאלְנָא בְיִשּׁוּבָא, לָאו הֲכִי, דְּלָא עָאלְנָא כָּל זִמְנָא דְּאַנְתְּ בְּגָלוּתָא. הֲרֵי לָךְ סִימָנָא: שֶׁראשִׁי נִמְלָא טָל, הֵ"א שְׁכִינְתָא בְּגָלוּתָא. שְׁלִימוּ דִילָהּ וְחַיִּים דִּילָהּ אִיהוּ טַל. וְדָא אִיהוּ אות יו"ד אות הֵ"א אות וָא"ו וְאות הֵ"א אִיהִי שְׁכִינְתָּא דְלָא מֵחֻשְׁבָּן ט"ל, אֶלָּא אות יו"ד אות הֵ"א וְאות וָא"ו דִּסְלִיקוּ אַתְוָן לְחֻשְׁבָּן טָ"ל. דְּאִיהִי מַלְיָא לִשְׁכִינְתָּא מִנְּבִיעוּ דְּכָל מְקורִין עִלָּאִין. מִיַּד קָם רַעְיָא מְהֵימְנָא וַאֲבָהָן קַדִּישִׁין עִמֵּיהּ.