שלשת ימי הגבלה, פון ווען?
די אחראים: אחראי,גבאי ביהמד
שלשת ימי הגבלה, פון ווען?
יעדעס יאר ארט מיר די זעלבע קשיא
אנוגענומען איז, און אזוי שטייט אין לוח, דריי טעג 'פאר' יום שבועות איז שלשת ימי הגבלה, דהיינו היי יאר ווען שבועות איז זונטאג און מאנטאג, איז ג' ימי הגבלה, דאנערשטיג, פרייטיג און שבת,
און אזוי איז אנגענומען לגבי דיני ספירה, מען מאכט חתונות, און סאו אן
אבער אז מען קוקט אין די פסוקים איז עס בפשטות א טעות!
די תורה איז געגעבן געווארן בז' בסיון, די ציווי פון הגבל את ההר, וקדשתם היום ומחר, איז געווען ד' ה', וואס איז פרייטיג און שבת, הוסיף משה יום אחד מדעתו, ציגעלייגט ו' [וואס איז שבת], לפי זה וואלט ג' ימי הגבלה געדארפט זיין צוויי טעג פאר שבועות, נישט דריי
בינעך גערעכט?
אנוגענומען איז, און אזוי שטייט אין לוח, דריי טעג 'פאר' יום שבועות איז שלשת ימי הגבלה, דהיינו היי יאר ווען שבועות איז זונטאג און מאנטאג, איז ג' ימי הגבלה, דאנערשטיג, פרייטיג און שבת,
און אזוי איז אנגענומען לגבי דיני ספירה, מען מאכט חתונות, און סאו אן
אבער אז מען קוקט אין די פסוקים איז עס בפשטות א טעות!
די תורה איז געגעבן געווארן בז' בסיון, די ציווי פון הגבל את ההר, וקדשתם היום ומחר, איז געווען ד' ה', וואס איז פרייטיג און שבת, הוסיף משה יום אחד מדעתו, ציגעלייגט ו' [וואס איז שבת], לפי זה וואלט ג' ימי הגבלה געדארפט זיין צוויי טעג פאר שבועות, נישט דריי
בינעך גערעכט?
יהיה כן האט געשריבן:יעדעס יאר ארט מיר די זעלבע קשיא
אנוגענומען איז, און אזוי שטייט אין לוח, דריי טעג 'פאר' יום שבועות איז שלשת ימי הגבלה, דהיינו היי יאר ווען שבועות איז זונטאג און מאנטאג, איז ג' ימי הגבלה, דאנערשטיג, פרייטיג און שבת,
און אזוי איז אנגענומען לגבי דיני ספירה, מען מאכט חתונות, און סאו אן
אבער אז מען קוקט אין די פסוקים איז עס בפשטות א טעות!
די תורה איז געגעבן געווארן בז' בסיון, די ציווי פון הגבל את ההר, וקדשתם היום ומחר, איז געווען ד' ה', וואס איז פרייטיג און שבת, הוסיף משה יום אחד מדעתו, ציגעלייגט ו' [וואס איז שבת], לפי זה וואלט ג' ימי הגבלה געדארפט זיין צוויי טעג פאר שבועות, נישט דריי
בינעך גערעכט?
איך האב שוין די קשיא יארן לאנג
בפשטות מוז מען זאגן, אז מ'פסקנ'ט דאך באמת ווי ר' יוסי, אז בז' בסיון, ווי דער מג"א פרעגט, וואסארא תירוץ מ'זאל נאר זאגן, עכ"פ איז געווען שלשת ימי הגבלה, ווייל לויט די רבנן איז נאר געווען שני ימי הגבלה
מוז מען דאך מאכן דריי טעג הכנה, פאר די טאג פון מתן תורה
יהיה כן האט געשריבן:נישט ריכטיג, די מחלוקת איז טאקע און דעם, צו עס איז געווען שני ימי הגבלה אדער שלשה, אבער לכולי עלמא האט זיך עס אנגעהויבן פון ה' נישט פון ד', ופשוט
קוק וואס איך שרייב, זיכער האט זיך עס אנגעהויבן ה', ווייל מתן תורה דעמאלס איז געווען ז'
אבער היות די יו"ט איז נקבע אויף ו', און דעמאלס איז דאך געווען שלשת ימי הגבלה, איז מען עס מקדים א טאג
לויט יעדן האט זיך אנגעהויבן מצות הגבלה אין ג' סיון, און די גמרא אליין פרעגט דיין קשיא פון היום ומחר.
לאמיר לערנען צוזאמען: דארפסט א קאווע?
שבת פ"ו ע"ב אונטן,
זאגט די הייליגע גמרא,
ודכולי עלמא בשבת ניתנה תורה לישראל, כתיב הכא זכור את יום השבת לקדשו, וכתיב התם ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה, מה להלן בעצומו של יום אף כאן בעצומו של יום.
כי פליגי בקביעא דירחא, רבי יוסי סבר בחד בשבא איקבע ירחא, ובחד בשבא לא אמר להו ולא מידי משום חולשא דאורחא, בתרי בשבא אמר להו ואתם תהיו לי ממלכת כהנים,
אריבער צו פ"ז ע"א,
בתלתא אמר להו מצות הגבלה, בארבעה עבוד פרישה.
ורבנן סברי, בתרי בשבא איקבע ירחא, בתרי בשבא לא אמר להו ולא מידי משום חולשא דאורחא, בתלתא אמר להו ואתם תהיו לי, בארבעה אמר להו מצות הגבלה, בחמישה עבוד פרישה.
מיתיבי, וקדשתם היום ומחר, קשיא לרבי יוסי. פירש"י היום ומחר, משמע בחמישי נאמר לו לפרוש חמישי וששי.
אמר לך רבי יוסי, יום אחד הוסיף משה מדעתו, דתניא שלשה דברים עשה משה מדעתו, והסכים הקדוש ברוך הוא עמו, הוסיף יום אחד מדעתו. פירש"י אמר לך ר' יוסי - לעולם ברביעי נאמר לו לפרוש רביעי וחמישי, והוא הוסיף יום אחד, והסכים הקדוש ברוך הוא לדעתו.
לאמיר לערנען צוזאמען: דארפסט א קאווע?
שבת פ"ו ע"ב אונטן,
זאגט די הייליגע גמרא,
ודכולי עלמא בשבת ניתנה תורה לישראל, כתיב הכא זכור את יום השבת לקדשו, וכתיב התם ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה, מה להלן בעצומו של יום אף כאן בעצומו של יום.
כי פליגי בקביעא דירחא, רבי יוסי סבר בחד בשבא איקבע ירחא, ובחד בשבא לא אמר להו ולא מידי משום חולשא דאורחא, בתרי בשבא אמר להו ואתם תהיו לי ממלכת כהנים,
אריבער צו פ"ז ע"א,
בתלתא אמר להו מצות הגבלה, בארבעה עבוד פרישה.
ורבנן סברי, בתרי בשבא איקבע ירחא, בתרי בשבא לא אמר להו ולא מידי משום חולשא דאורחא, בתלתא אמר להו ואתם תהיו לי, בארבעה אמר להו מצות הגבלה, בחמישה עבוד פרישה.
מיתיבי, וקדשתם היום ומחר, קשיא לרבי יוסי. פירש"י היום ומחר, משמע בחמישי נאמר לו לפרוש חמישי וששי.
אמר לך רבי יוסי, יום אחד הוסיף משה מדעתו, דתניא שלשה דברים עשה משה מדעתו, והסכים הקדוש ברוך הוא עמו, הוסיף יום אחד מדעתו. פירש"י אמר לך ר' יוסי - לעולם ברביעי נאמר לו לפרוש רביעי וחמישי, והוא הוסיף יום אחד, והסכים הקדוש ברוך הוא לדעתו.
Definition of perfect: as good as it is possible to be
שמות פרק י"ט
זוַיָּבֹ֣א משֶׁ֔ה וַיִּקְרָ֖א לְזִקְנֵ֣י הָעָ֑ם וַיָּ֣שֶׂם לִפְנֵיהֶ֗ם אֵ֚ת כָּל־הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה אֲשֶׁ֥ר צִוָּ֖הוּ יְהוָֹֽה:
חוַיַּֽעֲנ֨וּ כָל־הָעָ֤ם יַחְדָּו֙ וַיֹּ֣אמְר֔וּ כֹּ֛ל אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר יְהוָֹ֖ה נַֽעֲשֶׂ֑ה וַיָּ֧שֶׁב משֶׁ֛ה אֶת־דִּבְרֵ֥י הָעָ֖ם אֶל־יְהוָֹֽה:
וישב משה את דברי העם וגו': ביום המחרת, שהוא יום שלישי, שהרי בהשכמה עלה. וכי צריך היה משה להשיב, אלא בא הכתוב ללמדך דרך ארץ ממשה שלא אמר, הואיל ויודע מי ששלחני, איני צריך להשיב:
טוַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֶל־משֶׁ֗ה הִנֵּ֨ה אָֽנֹכִ֜י בָּ֣א אֵלֶ֘יךָ֘ בְּעַ֣ב הֶֽעָנָן֒ בַּֽעֲב֞וּר יִשְׁמַ֤ע הָעָם֙ בְּדַבְּרִ֣י עִמָּ֔ךְ וְגַם־בְּךָ֖ יַֽאֲמִ֣ינוּ לְעוֹלָ֑ם וַיַּגֵּ֥ד משֶׁ֛ה אֶת־דִּבְרֵ֥י הָעָ֖ם אֶל־יְהוָֹֽה:
בעב הענן: במעבה הענן וזהו ערפל:
וגם בך: גם בנביאים הבאים אחריך:
ויגד משה וגו': ביום המחרת שהוא רביעי לחודש:
את דברי העם וגו': תשובה על דבר זה שמעתי מהם שרצונם לשמוע ממך אינו דומה השומע מפי השליח לשומע מפי המלך, רצוננו לראות את מלכנו:
יוַיֹּ֨אמֶר יְהוָֹ֤ה אֶל־משֶׁה֙ לֵ֣ךְ אֶל־הָעָ֔ם וְקִדַּשְׁתָּ֥ם הַיּ֖וֹם וּמָחָ֑ר וְכִבְּס֖וּ שִׂמְלֹתָֽם:
ויאמר ה' אל משה: אם כן, שמזקיקין לדבר עמם, לך אל העם:
וקדשתם: וזימנתם, שיכינו עצמם היום ומחר:
רשי זאגט אז הגבלה איז געזאגט געווארען ביום ד
יעצט קוק וואס רשי זאגט אין גמרא
זוַיָּבֹ֣א משֶׁ֔ה וַיִּקְרָ֖א לְזִקְנֵ֣י הָעָ֑ם וַיָּ֣שֶׂם לִפְנֵיהֶ֗ם אֵ֚ת כָּל־הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה אֲשֶׁ֥ר צִוָּ֖הוּ יְהוָֹֽה:
חוַיַּֽעֲנ֨וּ כָל־הָעָ֤ם יַחְדָּו֙ וַיֹּ֣אמְר֔וּ כֹּ֛ל אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר יְהוָֹ֖ה נַֽעֲשֶׂ֑ה וַיָּ֧שֶׁב משֶׁ֛ה אֶת־דִּבְרֵ֥י הָעָ֖ם אֶל־יְהוָֹֽה:
וישב משה את דברי העם וגו': ביום המחרת, שהוא יום שלישי, שהרי בהשכמה עלה. וכי צריך היה משה להשיב, אלא בא הכתוב ללמדך דרך ארץ ממשה שלא אמר, הואיל ויודע מי ששלחני, איני צריך להשיב:
טוַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֶל־משֶׁ֗ה הִנֵּ֨ה אָֽנֹכִ֜י בָּ֣א אֵלֶ֘יךָ֘ בְּעַ֣ב הֶֽעָנָן֒ בַּֽעֲב֞וּר יִשְׁמַ֤ע הָעָם֙ בְּדַבְּרִ֣י עִמָּ֔ךְ וְגַם־בְּךָ֖ יַֽאֲמִ֣ינוּ לְעוֹלָ֑ם וַיַּגֵּ֥ד משֶׁ֛ה אֶת־דִּבְרֵ֥י הָעָ֖ם אֶל־יְהוָֹֽה:
בעב הענן: במעבה הענן וזהו ערפל:
וגם בך: גם בנביאים הבאים אחריך:
ויגד משה וגו': ביום המחרת שהוא רביעי לחודש:
את דברי העם וגו': תשובה על דבר זה שמעתי מהם שרצונם לשמוע ממך אינו דומה השומע מפי השליח לשומע מפי המלך, רצוננו לראות את מלכנו:
יוַיֹּ֨אמֶר יְהוָֹ֤ה אֶל־משֶׁה֙ לֵ֣ךְ אֶל־הָעָ֔ם וְקִדַּשְׁתָּ֥ם הַיּ֖וֹם וּמָחָ֑ר וְכִבְּס֖וּ שִׂמְלֹתָֽם:
ויאמר ה' אל משה: אם כן, שמזקיקין לדבר עמם, לך אל העם:
וקדשתם: וזימנתם, שיכינו עצמם היום ומחר:
רשי זאגט אז הגבלה איז געזאגט געווארען ביום ד
יעצט קוק וואס רשי זאגט אין גמרא
- אטעטשמענטס
-
- גמרא שבת מתוקן.pdf
- (223.94 KiB) געווארן דאונלאודעד 100 מאל
לעצט פארראכטן דורך דער בדחן אום דינסטאג יוני 07, 2016 6:51 pm, פארראכטן געווארן 1 מאל.
דער בדחן האט געשריבן:שמות פרק י"ט
זוַיָּבֹ֣א משֶׁ֔ה וַיִּקְרָ֖א לְזִקְנֵ֣י הָעָ֑ם וַיָּ֣שֶׂם לִפְנֵיהֶ֗ם אֵ֚ת כָּל־הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה אֲשֶׁ֥ר צִוָּ֖הוּ יְהוָֹֽה:
חוַיַּֽעֲנ֨וּ כָל־הָעָ֤ם יַחְדָּו֙ וַיֹּ֣אמְר֔וּ כֹּ֛ל אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר יְהוָֹ֖ה נַֽעֲשֶׂ֑ה וַיָּ֧שֶׁב משֶׁ֛ה אֶת־דִּבְרֵ֥י הָעָ֖ם אֶל־יְהוָֹֽה:
וישב משה את דברי העם וגו': ביום המחרת, שהוא יום שלישי, שהרי בהשכמה עלה. וכי צריך היה משה להשיב, אלא בא הכתוב ללמדך דרך ארץ ממשה שלא אמר, הואיל ויודע מי ששלחני, איני צריך להשיב:
טוַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֶל־משֶׁ֗ה הִנֵּ֨ה אָֽנֹכִ֜י בָּ֣א אֵלֶ֘יךָ֘ בְּעַ֣ב הֶֽעָנָן֒ בַּֽעֲב֞וּר יִשְׁמַ֤ע הָעָם֙ בְּדַבְּרִ֣י עִמָּ֔ךְ וְגַם־בְּךָ֖ יַֽאֲמִ֣ינוּ לְעוֹלָ֑ם וַיַּגֵּ֥ד משֶׁ֛ה אֶת־דִּבְרֵ֥י הָעָ֖ם אֶל־יְהוָֹֽה:
בעב הענן: במעבה הענן וזהו ערפל:
וגם בך: גם בנביאים הבאים אחריך:
ויגד משה וגו': ביום המחרת שהוא רביעי לחודש:
את דברי העם וגו': תשובה על דבר זה שמעתי מהם שרצונם לשמוע ממך אינו דומה השומע מפי השליח לשומע מפי המלך, רצוננו לראות את מלכנו:
יוַיֹּ֨אמֶר יְהוָֹ֤ה אֶל־משֶׁה֙ לֵ֣ךְ אֶל־הָעָ֔ם וְקִדַּשְׁתָּ֥ם הַיּ֖וֹם וּמָחָ֑ר וְכִבְּס֖וּ שִׂמְלֹתָֽם:
ויאמר ה' אל משה: אם כן, שמזקיקין לדבר עמם, לך אל העם:
וקדשתם: וזימנתם, שיכינו עצמם היום ומחר:
רשי זאגט אז הגבלה איז געזאגט געווארען ביום ד
יעצט קוק וואס רשי זאגט אין גמרא
רש"י זאגט אז בג' עלה ושמע הגבלה, אבער נאגדכם זאגט רש"י בד' ירד להפרישם, הייסט עס אז בד' האט זיך אנגעהויבן פרישה, נישט בג' (און צוליב דעם האט ער מוסיף געווען א טאג מדעתו ווייל ד' איז שוין נישט געווען לילו עמו)
און צווייטנס רש"י איז די הו"א פון די גמרא, די מסקנא איז בד' עלה וירד עיי"ש בגמרא
לעצט פארראכטן דורך יהיה כן אום דינסטאג יוני 07, 2016 6:22 pm, פארראכטן געווארן 1 מאל.
פערפעקט האט געשריבן:בקיצור ג' סיון האט זיך אנגעהויבן מצות הגבלה
ניין!! בד' האט זיך אנגעהויבן
קוק זיי מוחל איבער מיין תגובה
לערן רש"י אין חומש און די סוגית הגמרא
לעצט פארראכטן דורך יהיה כן אום דינסטאג יוני 07, 2016 6:26 pm, פארראכטן געווארן 1 מאל.
יהיה כן האט געשריבן:פערפעקט האט געשריבן:בקיצור ג' סיון האט זיך אנגעהויבן מצות הגבלה
ניין!! בד' האט זיך אנגעהויבן
קוק זיי מוחל איבער מיין תגובה
שוין פארגעסן?
האמיר דאך יעצט געלערנט די גמרא צוזאמען!
אה, דעי רש"י האמיר אויסגעלאזט:
בתלתא אמר להו מצות הגבלה, שהדברים שנאמרו לו בשני ירד לערב ואמרן לישראל, כדכתיב ויבא משה ויקרא לזקני העם וגו', ולמחרת השכים ועלה וישב משה את דברי העם וגו' כדאמר כל עליותיו בהשכמה היו, ובו ביום נאמר לו הנה אנכי בא אליך בעב וגו', ומצות הגבלתם דהשמרו לכם עלות בהר, אף על פי שהיא כתובה אחר וקדשתם היום ומחר שהיא מצות פרישה קודם לכן נאמרה, דכתיב בההיא עלייה שעלה בשלישי להשיב להקדוש ברוך הוא דברי העם דנעשה (ונשמע) הנה אנכי בא אליך וסיפא דקרא ויגד משה את דברי העם וגו', וכי מה דברי העם יש כאן, אלא מצות הגבלה נאמר לו בו ביום, ולקמן תניא לה הכי ולערב אמרה לישראל, ולמחרת ברביעית השכים ועלה והגיד שקבלו עליהם מצות הגבלה, ונאמרה לו מצות פרישה וקדשתם היום ומחר, ואף על פי שיש עוד שלשה ימים עד יום שבת האמרינן לקמן לר' יוסי דמשה הוסיף יום אחד מדעתו.
Definition of perfect: as good as it is possible to be
קוק איך יעצט איבער זעה איך, אז פערפעקט איז גערעכט אבער נאר לגבי מצות הגבלה [וואס האט זיך אנגעהויבן פון ג'], אבער פרישה איז זיכער געווען נאר פון יום ד'
סאו ווי איז דער מקור פון 'ג' ימי הגבלה' דער ציווי פון שלשת ימים איז געווען אויף מצות פרישה נישט אויף הגבלה
דהיינו, רש"י אין חומש האלט אז הגבלה און פרישה, זענען געווען אין די זעלבע טעג, אבער אין די גמרא טיילט ער עס, הגבלה האט זיך אנגעהויבן איין טאג פאר פרישה
סאו ווי איז דער מקור פון 'ג' ימי הגבלה' דער ציווי פון שלשת ימים איז געווען אויף מצות פרישה נישט אויף הגבלה
דהיינו, רש"י אין חומש האלט אז הגבלה און פרישה, זענען געווען אין די זעלבע טעג, אבער אין די גמרא טיילט ער עס, הגבלה האט זיך אנגעהויבן איין טאג פאר פרישה
דא איז די סתירה!
רש"י אין חומש
ויגד משה וגו': ביום המחרת שהוא רביעי לחודש:
את דברי העם וגו': תשובה על דבר זה שמעתי מהם שרצונם לשמוע ממך אינו דומה השומע מפי השליח לשומע מפי המלך, רצוננו לראות את מלכנו:
רש"י אין די גמרא
בתלתא אמר להו מצות הגבלה, שהדברים שנאמרו לו בשני ירד לערב ואמרן לישראל, כדכתיב ויבא משה ויקרא לזקני העם וגו', ולמחרת השכים ועלה וישב משה את דברי העם וגו' כדאמר כל עליותיו בהשכמה היו, ובו ביום נאמר לו הנה אנכי בא אליך בעב וגו', ומצות הגבלתם דהשמרו לכם עלות בהר, אף על פי שהיא כתובה אחר וקדשתם היום ומחר שהיא מצות פרישה קודם לכן נאמרה, דכתיב בההיא עלייה שעלה בשלישי להשיב להקדוש ברוך הוא דברי העם דנעשה (ונשמע) הנה אנכי בא אליך וסיפא דקרא ויגד משה את דברי העם וגו', וכי מה דברי העם יש כאן, אלא מצות הגבלה נאמר לו בו ביום, ולקמן תניא לה הכי ולערב אמרה לישראל, ולמחרת ברביעית השכים ועלה והגיד שקבלו עליהם מצות הגבלה, ונאמרה לו מצות פרישה וקדשתם היום ומחר, ואף על פי שיש עוד שלשה ימים עד יום שבת האמרינן לקמן לר' יוסי דמשה הוסיף יום אחד מדעתו.
רש"י אין חומש
ויגד משה וגו': ביום המחרת שהוא רביעי לחודש:
את דברי העם וגו': תשובה על דבר זה שמעתי מהם שרצונם לשמוע ממך אינו דומה השומע מפי השליח לשומע מפי המלך, רצוננו לראות את מלכנו:
רש"י אין די גמרא
בתלתא אמר להו מצות הגבלה, שהדברים שנאמרו לו בשני ירד לערב ואמרן לישראל, כדכתיב ויבא משה ויקרא לזקני העם וגו', ולמחרת השכים ועלה וישב משה את דברי העם וגו' כדאמר כל עליותיו בהשכמה היו, ובו ביום נאמר לו הנה אנכי בא אליך בעב וגו', ומצות הגבלתם דהשמרו לכם עלות בהר, אף על פי שהיא כתובה אחר וקדשתם היום ומחר שהיא מצות פרישה קודם לכן נאמרה, דכתיב בההיא עלייה שעלה בשלישי להשיב להקדוש ברוך הוא דברי העם דנעשה (ונשמע) הנה אנכי בא אליך וסיפא דקרא ויגד משה את דברי העם וגו', וכי מה דברי העם יש כאן, אלא מצות הגבלה נאמר לו בו ביום, ולקמן תניא לה הכי ולערב אמרה לישראל, ולמחרת ברביעית השכים ועלה והגיד שקבלו עליהם מצות הגבלה, ונאמרה לו מצות פרישה וקדשתם היום ומחר, ואף על פי שיש עוד שלשה ימים עד יום שבת האמרינן לקמן לר' יוסי דמשה הוסיף יום אחד מדעתו.
- בנימין הלוי
- שר האלף
- תגובות: 1620
- זיך איינגעשריבן אום: דאנערשטאג אפריל 24, 2014 5:48 pm
עניני אבילות איז מען מקיל בג' ימי הגבלה אבער לאו דוקא א שייכות מיט מצות הגבלה אדער פרישה
עס האט מיט די מנהג אז די אבילות בימי הספירה הויבט זיך פון ר"ח אייר און ממילא ענדיגן זיך די לג יום בג' סיון
כמבואר בשו"ע הרב מדברי המג"א
זע דא פון דיין למעלה אן אריכות viewtopic.php?p=688803#p688803
עס האט מיט די מנהג אז די אבילות בימי הספירה הויבט זיך פון ר"ח אייר און ממילא ענדיגן זיך די לג יום בג' סיון
כמבואר בשו"ע הרב מדברי המג"א
זע דא פון דיין למעלה אן אריכות viewtopic.php?p=688803#p688803
* "סמארטפאן איז נישט קיין נעוויירע אבער וואס סמארטפאן קען צוברענגען קענען גרויסע עבירות נישט ברענגען" (סמארטפאן זה לא עבירה, אך מה שהעבירה הכי חמורה לא מצליחה לעשות לאדם, הסמארטפאן עושה)
א הערליכע שיעור! הקיצור מען פירט זיך לויט ווי עס שטייט קלאר ארויס אין די גמרא אז לכולי עלמא האט מען ג' סיון געזאגט מצות הגבלה (בין לרבנן בין לרבי יוסי, והמחלוקה הוא אם הי' זה ביום ג' לשבוע או ביום ד' לשבוע, אבל על כל פנים הי' ביום ג' בסיון, כאשר מטעם זה מתחילה לא הבנתי כלל מה היא הקושיא שמעיקרא ליתא ודו"ק)
EXCLUSIVE COUPONS ON AMAZON FOR YOU NOW!!!!! http://amzn.to/2tHqNZZ
-
- שר ארבעת האלפים
- תגובות: 4410
- זיך איינגעשריבן אום: מוצ"ש אקטאבער 30, 2021 11:01 pm
- פארבינד זיך:
Re: שלשת ימי הגבלה, פון ווען?
אין ספר מעמד הנבחר (אוצר המנוצר אות רס“ט) איז דא 2 מהלכים צי פארענטפערן די סתירה
כאפט אריין טויזענטער מצות טעגליך:
ווען א יוד טוהט א מלאכה אינדערוואכען און ער טראכט אז אז ער טוהט עס יעצט ווייל יעצט מעג מען נאך אבער שבת גייט ער נישט הנה עשיית המלאכה הלזו למצוה יחשב תיכף כאלו עשה מצות עשה מעשיות בפועל ממש אגרא דכלה פרשת בהר
ווען א יוד טוהט א מלאכה אינדערוואכען און ער טראכט אז אז ער טוהט עס יעצט ווייל יעצט מעג מען נאך אבער שבת גייט ער נישט הנה עשיית המלאכה הלזו למצוה יחשב תיכף כאלו עשה מצות עשה מעשיות בפועל ממש אגרא דכלה פרשת בהר