גלאזער האט געשריבן:אין מדרש שטייט, טרכינוס שחיק עצמות ילדה אשתו בליל ט' באב והיו כל ישראל אבלים, נשתתק הולד בחנוכה. אמרו ישראל נדליק או לא נדליק אמרו נדליק, וכל מה דבעי לימטי עלן ימטי. אדליקו. אזלון ואמרון לישן ביש לאשתו של טרכינוס, אילין יהודאין כד ילידת הוון מתאבלין וכד מייתי ולדא אדליקו בוצינייא. שלחה וכתבה לבעלה עד דאת מכבש ברבריין בא וכבוש אילין יהודאי דמרדו בך. סליק לאילפא וחשיב למיתי בעשרה יומין ואייתיתיה רוחיא בחמשה יומין. אתא ואשכחינון דהוו עסיקין בהדין פסוקא ישא ה' עליך גוי מרחוק מקצה הארץ כאשר ידאה הנשר. אמר להו אנא הוא נשרא דחשיבית למיתי בעשרה יומין ואייתיתני רוחא בחמשה יומין הקיפן לגיונותיו והרגם.
אז די אידן האבן זיך מוסר נפש געווען אויף די מצות חנוכה, [טריינס הי' כ'ל' שנה אחר חורבן הבית] וכל מה דבעי לימטי עלן ימטי, כאטש ס'איז א מ"ע דרבנן, וואס אפי' ביי א מ"ע דאוריי' מוטשען זיך די פוסקים וויאזוי מ'מעג, אבער שוין באקאנט פון חמדה גנוזה תי' הק'.
נעכטן געהערט א קשיא אויף די מדרש פון א תלמיד חכם, ער פרעגט אז די גמרא זאגט דאך אז בשעת הסכנה מניחה על שלחנו ודיו, ממילא פון ווי זאלן די גוים זעהן אז מען צינדט ליכט צו פייערן זייער מפלה? און אינדערהיים איז דאך נישט דא קיין וועג אז די גוים זאלן דאס זעהן, און אפילו אויב יא, איז דאך אינדערהיים נערמאל אז מען זאל צינדן ליכט יעדע נאכט, סתם אזוי כדי מען זאל קענען זעהן.