הרה"ק רבי משה גאטליב מלודמיר זיע"א
בן הרה"ק רבי שלמה מקרלין זיע"א הי"ד
ח"י שבט תקפ"ט.
בן הרה"ק רבי שלמה מקרלין זיע"א הי"ד
ח"י שבט תקפ"ט.
רבינו הרה"ק רבי משה גאטליב מלודמיר זיע"א, נולד כבן ראשון לאביו הרה"ק רבי שלמה מקרלין זיע"א הי"ד,
בהגיעו לפרקו נשא את זו' בת הרה"ק רבי יהודה ליב הכהן מאניפאלי זיע"א בעמח"ס אור הגנוז, בזוו"ש נשא את בת הרה"ק רבי דוד הלוי זיע"א המגיד מסטעפין.
תלמידי אביו הרה"ק רבי שלמה מקרלין זי"ע הוקירוהו והעריצוהו עד למאד ואף תמכו בו במידי דתמכין מעידן לעידן, ומסופר כי רבינו חס"ק הרא"ש מסטאלין זי"ע כתב מכתב אל החסיד המפורסם רבי יוסף מלאהישין ז"ל ובו מבקש שיראה לסייע לקבץ כסף עבור הרה"צ ר' משה'לי בן מלכי וקדושי וכו', ונתגלגל המכתב קודש זה ליד הרה"ח ר' יוסל יונה'ס מסטאלין מבין האברכים החסידים של אדמו"ר הזקן זי"ע, ובהיות אדמו"ר הזקן בסטאלין נכנס אליו ר' יוס'ל יוהנ'ס עם קויטיל, ולא הי' לו כסף מזומן עבור פדיון, ותמורת פדיון מסר ונתן את המכתב הזה וקרא אדמוה"ז את המכתב, וכשהגיע לתיבות "בן מלכי וקדושי" הגביה את קולו מתוך התרגשות עצומה עד שנזדעק בקול רם: בן מלכי וקדושי! וכל הנוכחים באי הבית נבעתו מקול זעקתו. אח"כ כתב לו אדמוה"ז קבלה על המכתב, בזה"ל: "להיות לראי' ביד המוכ"ז (ר' יוס'ל יונה'ס) שאני הח"מ לקחתי ממנו המכתב מאאז"ל, ששלח להר' יוסף מלאהישין, אודות ר' משה'לי בן מהר"ש מקארלין ז"ל. (כתבי הרה"צ רבי מנשה הכהן רוזנפלד זצ"ל)
וכן נמצא בכתובים שהרה"ק מוהר"מ מלעבוויטש זי"ע הי' שולח להרב ר' משה'לי סכומי כסף גדולים מידי שנה.
רבינו הלך פעם עם אביו הרה"ק רבי שלמה בלילה, ואמר לו אביו: אם תרצה, אוכל ללמדך לשמוע מה מדברים בני אדם בבתיהם. העביר על פניו את מטפחתו ושמע הכל. שאלו רבינו: האם כדאי לדעת כל זאת? התועיל לי ידיעה זו בעבודת הבורא? ענהו בשלילה. המשיך הבן ואמר - אם כך, אין לי חפץ בזה. (ברכת אהרן)
רבינו היה בעל מופת. מופתיו היו גלויים, בפרט בחולי הקדחת היו רואים בחוש, שהוא מסיר מחולים את מחלתם בדרך נס ומופת. רק הזהיר תמיד, שלא לשתות מים קרים זמן מה לאחר שנתרפאו.
בעירו היה מתנגד גדול, שחלה בקדחת, ולא רצה לילך בשום פנים לרבינו. כשהחמירה מחלתו, והציקה לו מאד, הלך בעל כרחו לרב, ומיד הסיר את חליו. הזהירו רבינו, כדרכו בקודש, שלא ישתה מיד. אך כאשר ראה המתנגד שהחולי חלף עבר, לא יכל להשלים עם זאת שרבינו יתפרסם לבעל מופת על ידו, ניגש מיד ושתה מים מכלי שעמד בחצר החיצון של הרב... יצא רבינו ואמר לו: "תוכל לשתות כמה שתרצה, קדחת - שוב לא תהיה לך". (כתבי ר"י שו"ב)
בעת חתונת הצדיקים המפורסמת באוסטילה. נקרא רבינו לכיבוד, והכריזו ...רבינו הגדול בן... וכו' ענה: "הגדול הגדול"... בשחוק. אמר לו הרבי הקדוש מאפטא: "רבינו, מה אכפת לכם שאומרים הגדול? הלא אמרו חז"ל אם ראשונים כבני אדם, אנו כחמורים". אילו היו הולכים על דרך האמת, היו צריכים לקרוא "יעמוד החמור פלוני... וכיון שממילא האמת נעדרת, למאי נפקא מינא אם קוראים "הגדול"? (כתבי ר"י שו"ב)
רבינו נסע עם חבורה גדולה, מנין אנשים, וכן היה מנהגו לנהוג ברחבות. הגיעו לכפר דארעווי בליטא, והנה מקדם את פניהם בנו של בעל האכסניא, בחור כבן 20 שנה.
צוה רבינו לבדוק ציציותיו, ומשלא הניח הבחור לעשות זאת, בדקו החסידים בחזקה. להפתעתם, ראו שהציציות מפשתן, ואינן שלימות. רץ הבחור בזעקה אל אביו "החסידים הכוני"... בא אביו לרבינו ואמר לו: "יודע אני שאתם מ'הכת', מרדכי גנב סוס, ונסע דרך כאן לברוך למכרו, אני רואה שכולכם חבורה אחת"...
שמח הרבי כל אותו יום, וכל משך זמן נסיעתו, והסביר את הסיבה לשמחתו: "הן אמרו עלי שרבי ברוך, והלכוביצ'ר ואני חבורה אחת"... (כתבי ר"י שו"ב)
בקש רבינו להוכיח גביר גדול, שהיה חסיד, מיוחס ובעל צדקה. בתחילת דבריו, אמר לו: "רבי זלמן בער, רצוני להוכיח אתכם, כי מי זולתי יכול להוכיח גביר גדול כמוך, ובעל הוצאה של חמשים אדומים לשבוע. רק אני, שאף לי יש הוצאה כזו יכול להוכיחך. אם תרצה לבזותני, על זה נאמר "בכל נפשך". אם לא תרצה לתת לי מעות עקב כך, על זה נאמר "בכל מאודך", ומבואר במשנה בכל ממונך. לכן, איני מתירא ממך, והוכיחו על פניו. (כתבי ר"י שו"ב)
מעשה ובא אחד לפני רבינו. בכה ואמר:
מר לי, מר. בני ביתי רעבים ללחם ובידי אין פרוטה לפורטה, יתפלל מר עבורי.
ומדוע אינך מתפלל בעצמך? - שאלו רבינו.
מר לי ואיני יכול.
ולדאוג אתה יכול? שאלו רבינו.
לדאוג אני מחויב, אין לי ברירה.
גם להתפלל אתה חייב - החזירו רבינו. (חסידים מספרים)
פעם כשנפגש עם מתנגד עשיר שהי' צדיק בעיני עצמו נענה אליו הרב והסביר לפני שלטובתו ינקוט בדרכי החסידים, למנות את חטאיו ועונותיו במקום למנות את מצוותיו, לשאלת בן שיחו וכי עבירות הן מצות שעלי להתהדר בהן, השיב הרב חס ושלום, אולם טיבן של דברים כך הם: כי לעתיד לבוא כשיעלה לב"ד של מעלה ישאלוהו מה בידך עבירות או מצוות, ובעולם העליון נאמן הוא היהודי בדבריו וכשיענה שאת המצוות הוא יודע אולם את העבירות אינו זוכר מכיון שלא מנה אותם ישיבו לו אם כן תמנה אתה את המצוות ותפרטם לפנינו ואת העבירות הנח לנו, ואכן מידת השכחה עושה את שלה וחלק ממצוותיו שקיים בעוה"ז לא ימנה מחמת שכחה, או מסיבה שלפעמים עושה אדם ענינים ומעשים טובים אף מבלי דעתו אותם, ומשום כך לא ימנה אותם מחוסר ידיעה ולענין העבירות שבידו ירדו מלאכי החבלה לעולם הזה יחפשו עבירות בנרות וכשמחפשים חזקה עליהם שימצאו, ויוסיפו עוד חטאים שחטא מבלי דעתו אותם ואכן יעלו לב"ד של מעלה כשעמם משא ערימות של חטאים ועונות נודעים ובלתי נודעים. מעשיו הטובים יתמעטו לעומת ערימות העונות וכמובן שהדבר לא יהי' לטובתו.
לעומתו כשיעלה לעולם העליון איש המתנהג בדרכי החסידים כאמור וישאלוהו מה בידו, ישיב כי את חטאיו הוא יודע ומכיר אולם את מצוותיו לא מנה, ומכיון שמאמינים ליהודי בעולם העליון יענוהו שאכן ימנה בפניהם את העבירות, ואת המצוות יניח עבורם, ומתוך שיתחיל למנות אגב מידת השכחה יחסיר ממנינם, ואף מחוסר ידיעה לא ימנה קצתם, והמלאכים ירדו למטה בעוה"ז יחפשו מצוותיו בנרות ואכן יסייעו בידו לטובה, וסיים הרבי ר' משה'לי לפיכך מוטב שינקוט מר במידתם של חסידים למנות את חטאיו ולשכוח ממצותיו לתעלתו העצמית. (שם)
פעם עבר רבינו דרך עיר קטנה בליטא, הלוסק שמה. והיו צריכים שם לקדש קרקע לבית הקברות, בני העיר בקשוהו לבוא לעזרתם. בבואו לבית הקברות ציין על מקום מסוים במקלו כמין ריבוע מד' זויות ונתעסק בכך זמן רב. היה הדבר לפליאתם של אנשי העיר, מכיון שלא נפטר באותה עת אף אדם.
תקופה לאחר מכן, נזדמן לו להיות ביום ה' בעיר אחת, בקשוהו אנשי העיר להשאר ולשבות עמם. אמר: 'צריך אני להיות בשבת בהלוסק'. נסע לשם, נפטר ביום שבת קודש, ונקבר שם באותו ציון שהכין לעצמו מכבר. (כתבי ר"י שו"ב)
רבינו נסתלק ביום ח"י שבט תקפ"ט,
זרעו אחריו, בנו הרה"ק רבי שלמה (חתן הרה"ק מהר"א מטשארנאביל זיע"א) אשר מילא מקומו באדמורו"ת בלודמיר.
(נלקח ברשות: מגליון באר יעקב חיים, שע"י ק"ק לויצק)
