ר' אליהו א"ש (אייזנשטאטער) היה יליד ווילנא שבליטא, היה גאון וצדיק מפורסם, התענה משבת לשבת, התנהג בפרישות. היה תלמיד חביב להכת"ס. היה אב"ד הראשון (הרשמי) בעיר דערעטשקע, נתמנה שם בשנת תרט"ו לפ"ק (וראה להלן מתשו' כת"ס), ושימש שם ברבנות כעשרים שנה עד יום פטירתו ו' שבט ה'תרל"ו לפ"ק זי"ע (ועי' בס' מליצי אש, ו' שבט, אות צ"ז).
עמד לימין רבו הכת"ס במלחמה מול המתחדשים, ופעל שעירו ישאר עיר נאמן לה' ולתורתו.
כתבה במכ"ע "שבת אחים" פר' ויצא תרל"ג אודות הנהגתו של ר' אלי' א"ש זצ"ל
בשו"ת כת"ס לרבו יש כמה תשובות לו. ובחלק יו"ד תשובה קמ"ו כתב לו:
אלי' זכור לטוב, יתברך בכל הטוב, ה"ה תלמודי הרב המופלג בתורה ויראה וותיק מלא עתיק חרוץ בע"פ כש"ת מוה' אלי' א"ש נ"י רב בק"ק דערעטשקא יע"א. יקרתו קבלתי והי' לנחת באשר בשרני כי הקרה ה' לפניו מקרה טהור בתוך עמו יושב השקט ושלו, כן יהי' ד' עמו, יגדלהו וינשאהו ויהי' דבריו נשמעים לתורתו ולעבודתו. ומסיים התשובה בחודש שבט תרט"ז
בשו"ת כת"ס (יו"ד סי' קס"ב) שאל לרבו באם נוהג דין בכור בהמה בבופע"ל אקס. לפי הנראה אירע מקרה כזה בעירו שנולד בופע"ל אקס בכור. בספר זכרון סופרים (מאת הג"ר פישל סופר, ועוד גאונים למשפחת סופר) למס' ב"מ (עמ' ע"ח מדפי הספר) יש חידושי תורה ממנו.
גם בספר זכרון ליהודי ד'רצקה מע' 14 ואילך האריך קצת בתולדותיו.
קען מען טאקע זעהן אויף די מציבה, אז ער איז געווארן רב בשנת "האורה", דהיינו תרט"ז און אוועק בשנת תרל"ו קראנק געווארן ביום ב', ה' דחנוכה, און נסתלק געווארן ביום ג', ו' שבט
זייט מתפלל אז נחמי' צבי בן דינה זאל באפרייט ווערן פון תפיסה בקרוב.
ווי אויך וועלכע משפחות ציילן זיך אלס זיינע אייניקלעך?
אטעטשמענטס
הספד ביום ז׳ אדר תרל״ו הנדפס בספר ״ליקוטי חבר בן חיים״ שהי׳ מתלמידי החת״ס על הגאון ר׳ אלי׳ א״ש אב״ד הספד ביום ז׳ אדר תרל״ו הנדפס בספר ״ליקוטי חבר בן חיים״ שהי׳ מתלמידי החת״ס על הגאון ר׳ אלי׳ א״ש אב״ד דערעטשקע שנפטר כשלשים יום מקודם ביום ו׳ שבט תרל״ו דערעטשקע שנפטר כשלושים יום קודם ו׳ שבט תרל״ו
רבה הראשון של דערעטשקע היה ר׳ אליהו א״ש (איזנשטטר). כותבי דברי הימים של הזמן ההוא לא האריכו בפרטים אישיים עליו, ועדיין הסתום רב על הגלוי.
לפי המקורות היה מוצאו מוילנא, אח״כ נהיה לתלמיד חביב מובהק לבעל ה'כתב סופר' וגם נזכר בספר השו״ת של רבו ה׳כתב סופר׳ בחלק או״ח סי׳ ה׳. בחלק יו״ד סי׳ י״ג, סי׳ קמ״ו, וסי׳ קס״ב ועוד מקומות, ולהלן נביאם יותר באריכות.
נשא אשה מעיר שורן מבית הלר. לרב בעיר דערעטשקע הנבחר בשנת תרט״ו (1855 למנינם). לאחר הבחרו לרב שם, ברכו מורו ורבו בעל הכתב סופר על בחיר הזו בשנת תרט״ז. לפי עדות נכדיו וניניו הלך לעולמו ב״ו׳ טבת תרל״ו. ־ (ב״שם הגדולים לארץ הגר" מערכת גדולים אות א׳ סעיף קמ״א מביא שנפטר בשבט תרל״ז), כיהן ברבנות כעשרים שנה, (ולא שלושים שנה ככתוב ב״פנקס הקהילו ת בהונגריה").
זכות ראשונים שמורה לר׳ אליהו א״ש, שהניח את היסודות לקהילה המפוארת בעיירה זו, וטיפח את מוסדותיה. הוא הקים בה: ״ישיבה, תלמוד תורה, מקוה טהרה״ ועוד, וכרועה נאמן הנהיג את צאן מרעיתו.
עפ״י עדות ההיסטוריון גרינוולד בספר ו"שם הגדולים" "היה רב ל׳ שנה והיה צדיק תמים, חסיד מפורסם והתענה משבת לשבת".
כבוד גדול חלקו לו במותו והספידוהו גדולי הדור. נדפסו: הספדו של הרב שלמה זלמן שפיצר עליו בספרו "תקון שלמה", והספדו של הרה״ג הרב חזקיה פייבל פלויט בספרו "לקוטי חבר בן חיים". נטמן בדערעטשקע, והוא היה הרב הראשון והיחידי שנקבר בדערעטשקע זי״ע. בשבועון "שבת אחים" שיצא בפעסט בגליון שנת תרל״ו יום ג׳ פ׳ אמור מתואר ההספד שנערך בוויען ע״י הרה״ג ר״ז שפיצר על הרה״ק בעל הדברי חיים זצ״ל' והרה״ק ר׳ אברהם צוועבנער זצ״ל מירושלים, והרה״צ ר׳ אלי׳ א״ש מדרעטשקע.
בינתיים התפתחה וגדלה הקהילה הקטנה שמנתה קודם כחמישים נפש, ומנתה כעת כבר למעלה מארבע מאות נפשות וכמעט הגיעה אז לשיא גודלה, אכן זוהי תמונה נאמנה להתפתחות הכללית של כל בית ישראל בהונגריה במחצית השניה של המאה התשע עשרה.
וכמה סיבות וגורמים היו להתפתחות נפלאה זו: ההשתחררות מהמשטר הפיאודלי מאז מלחמת השחרור בשנת 1848 ובעקבותיה ההתפיסות עם המלך בשנת תרכ״ח (1867 למנינם) בהנהגתו של "חכם המדינה" דיא קפרנץ, שהכניסה רוח קלילה של ליברליות. וגם המלך עצמו, הקיר״ה, היה מלך של חסד שהיתה לו הערכה כנה ועמוקה לערכי הדת. גורם נוסף להתפתחות היתה העובדה, שבגבולות הארץ לא היתה שום מלחמה.
גם התפתחות הטכניקה ובניית מסילות הברזל השפיעה לטובה על המסחר והתעשיה, והנהנים הראשונים מכך היו היהודים הזריזים, קלי התפיסה ומהירי התנועה. כל מה שנאמר עד כאן מתיחס בעיקר להתפתחות החמרית, אבל מאידך בגלל "וישמן ישורון", או אולי כחלק מהלך הרוח הכלל עולמי, היתה מלחמת אחים חריפה בעניני דת, כשהללו אוסרין והללו מתירין.
בראש לוחמי מלחמת ה׳ עמד על משמרת הדת ראש הרבנים בעל הכתב סופר. הרב ר׳ אליהו א״ש, תלמידו הנאמן עמד לימינו וכן כל אנשי קהילתו. ודערעטשקע היתה ונשארה אורטודוקסית וכך היה צביונה עד הסוף.
לדאבוננו לא השאיר ר׳ אליהו א״ש ז״ל אחריו ספרים, ומן הראוי שנצטט בקצרה את חילופי השאלות והתשובות עם רבו הכתב סופר לדובב שפתי ישנים.
1. בשו״ת כתב סופר או״ח סי׳ ה׳: "שפעת ברכות ושובע שמחות לכבוד יד״נ תלמידי הרב המופלג מלא עתיק המאה״ג בע׳׳פ צדיק צדקות אהב כש״ת מו״ה אלי׳ א״ש נ״י אבד״ק דערעטשקע יע״א. והסיום: "הכ״ד אוה׳׳נ דש״ת וחותם בברכת התורה פ״ב נגה ליום ו׳ עש״ק פ׳ וישב תרל״א". (בענין תפילין שנמצאו אצל גוי לענין ברכה).
2. בחלק יו״ד סי׳ קמ״ו: "אלי זכר וטוב יתברך בכל הטוב ה״ה תלמידי הרב המופלג בתורה ויראה ותיק מלא עתיק חריף בע׳׳פ כש״ת מו״ה אלי׳ א״ש נ״י ורב בק״ק דערעטשקע יע״א. יקרתו קבלתי והיה לנחת באשר בשרני כי הקרה ה׳ לפנינו מקרה טהור בתוך עמו יושב השקט ושליו כן יהי ד׳ עמו יגדלהו וישאהו ויהי דבריו נשמעים לתורתו ולעבודתו. פה פ׳׳ב נגה ו׳ י׳׳א שנת תרט״ז הכ״ד אוה״נ. (הנידון הוא בענין פדיון בכור).
3. בחלק יו״ד סי׳ י״ג: "שלום וישע רב, יבא ויקרב לתלמידי בעל פיפיות צדיק וישר כש״ת מו״ה אלי׳ א״ש נ״י אב״ד דק״ק דערעטשקע יע״א. ומסיים: "הכ״ד ידידו הוה׳׳נ חותם בברכה". (הנידון שם בענין שוחט שעשה הולכה בלא הבאה).
4. בחלק יו״ד סי׳ קס״ה: "צום הרביעי יהיה לנו לששון ולשמחה לבא אל הנחלה ואל המנוחה ובתוכם חביבי תלמידי הרב הוותיק עוסק בחוקי חורב חרוץ בעל פיפיות מלא וגדוש כש״ת מו״ה אלי׳ א״ש נ״י אב״ד בק״ק דערעטשקע יע״א. ומסיים דבריו: "הכ״ד טרוד מאד אוה״נ דש״ת פה פ״ב ג׳ י״ז תמוז דהאי שתא תרח״י לפ״ק״. (השאלה היא בענין בופעל - כוי.)
5. בחלק אבהע״ז סי׳ י״ב: "השם חכמה בטוחות ושובע שמחות לתלמידי היקר הרב הגדול הוותיק מלא ברכת ה׳ חריף ובקיא בעל פיפיות כש״ת מו״ה אלי׳ א״ש נ״י רב בק״ק דרעטשקע והגליל יע״א. סיום התשובה: "הכ״ד דו״ש חפץ בהצלחתו הק׳ אברהם שמואל בנימין בהגמוהמ״ס ז״ל, ד׳ פ׳ חקת התורה תרי״ט. (הנידון בענין מניקת חבירו.)
6. בחלק אבהע״ז סי׳ צ״ו: "שפעת שלומים מגבהי מרומים לתלמיד חביב מלא עתיק ה״ה י״נ הרב המאה״ג מלא וגדוש ומעמיק ושואל כהלכה בעל פיפיות כש״ת מו״ה אלי׳ א״ש נ״י אבד״ק דערעטשקע יע״א. יום ה׳ וישב כת״ד לפ״ק". (השאלה בענין אשה קטלנית.)
הכתובת על מצבתו של ר׳ אלי' א״ש:
פ׳׳ נ
אמ״ו תפארת עדתינו הרב המאוה״ג מעוז ומגדול חריף ובקי בתורה משנתו זכה וברה, צדיק ונשגב שמו פ״ה ע״ה כקש״ת אלי׳ אייזענשטאדטער זצ״ל. רב ואב״ד הראשון פה דערעטשקע יע״א א׳ליהו בסערה לשמים עלית ל׳מרומים בשובה נפשך רצית י׳חסה תחת כנפי השכינה ה׳אב בחכמה ואם לבינה ו׳גן עדן שכרה העדינה א׳ך טוב וחסד רדפינו ש׳נות היותו רב לעדתינו ז׳את יהי׳ נחמתינו באורך השנים צ׳דקתו תצהיר כאור שבעת הימים ל׳זכר עולם יהי׳ צדיק תמים בשנת התור״ה ליהודים היתה אורה כי אז רבינו את צדקתינו האירה. יבא החכם למזרח שמשו להגדיל תורה ולהאדירה יומם ולילה עסק בתורה הקדושה והטהורה נהג צאן קדושים בחכמה תבונה ובדעת יתירה ואותנו שפט בצדק במדה טובה ומפוארה היה כאש להבה במצות ד׳ ברה לוחם מלחמות ד׳ אמת חותמו ושקר ממנו זרה חסיד ועניו בכל עניניו ערוכה בכל ושמורה תורה ועבודה וג״ח היה לו לנזר ותפארה רוב שבחיו וצדקותיו מי יוכל לספרה שנת תרל״ו יום כ׳׳ה דחנוכה חשכו המאורות מהרה נפל רבינו על ערש דוי ובחדר המטות היה סגורה וביום ג׳ ו׳ שבט, יום צוקה וצרה גברו אראלים על המצוקים ולקחו נזר ועטרה ונשארנו כיתומים ואין אב בתורה וביראה טהורה כי נפלה עטרת ראשינו מי כמוהו מורה וביום ד׳ הובל לקבר בכבוד גדול כראוי לנפשו היקרה והספידו אותו רבנים מופלגים בלב נשבר ומרה יפה מנוחתו כבוד עד יצמיד לתחיי׳ מהרה ונפשו תהי׳ בצרור חיים צרורה.
ר״ת של כתובת המצבה: אמ״ו - אדונינו מורינו ורבינו. המאה״ג - המאור הגדול. פ״ה - פטיש החזק ע״ה - עמוד הימני יע״א - יכוננה עליון אמו.
עוד נחזור בהמשך הספר לספר על תולדות צאצאיו. כאמור נפטר ר׳ אלי׳ ביום ו׳ שבט תרל״ו.
אחריו שימש ברבנות, לפי כל כותבי דברי הימים, הרב הערש ברמן. אחרי שנתיים הוא עבר לרבנות לעיר אוהעל. הגענו למבוי סתום - לא ידוע מי הוא הרב ברמן, עקבותיו לא נודעו, לא טרם בואו לדערעטשקע ולא אחרי הגיעו לאויהעל. כותבי הדורות מצטטים את הפרטים הנ״ל מבלי לגלות את המקור. התעניינו בדבר אצל גדולינו הבקיאים בתולדות רבני הונגריה, וגם חפשנו בספרי שו״ת, אך לא זכינו לגלות פרטים כלשהם אודותיו. לפי התאריכים המוזכרים שמשו באותה תקופה כרבנים באוהעל הרב ירמיהו לעוו ואחריו בנו ר׳ אלעזר, ולא מישהו אחר בין מלך למלך. עלינו להניח שעבר לאוהל לא לרבנות אלא לגור שם, ובצניעותו נבלע בין תלמידי החכמים בה הצטינה אוהעל.
על אודות השנתיים המוזכרות שמענו סיפור מענין מנינו של ר׳ אלי׳ א״ש ה״ה ר׳ שמואל שטרן נ׳׳י תושב ירושלים.
לר׳ אלי׳ א״ש היה בן, שמו היה ר׳ יעקב צבי והיו לו גם בנות. בתו הראשונה נקראה לאה וראשון לוקחי בנותיו היה ר׳ יחיאל משה מאנדל מקרסנא. הוא היה תלמיד מובהק של המהר״ם שיק רבה של הוסט, והוסמך על ידיו לרבנות.
החותן הבטיח לחתנו הת״ח כי אחרי אריכות ימיו הוא יהיה ממלא מקומו. אבל, (כפי ששמעתי מהר׳ שמואל שטרן נ׳׳י הנ״ל תושב ירושלים) בהגיע העת לקיים את ההבטחה, לא זכה ר׳ יחיאל משה להאי איצטלא בשל התנגדות בני משפחת טשילאג שהיו מנכבדי דערעטשקע, אשר היו מעונינים בבחירתו של הרב שלמה סופר (שריבר), בנו של ה׳כתב סופר׳ לרבנות דשם, ואכן הוא נבחר לרב הקהילה לאחר שנתיים. והרב יחיאל משה עזב את דערעטשקע. (יש לציין כי משפחת פיליפ שאת בתם לקח ר׳ שלמה סופר לאשה, היתה צריכה להיות מעונינת להכשיל את ר׳ יחיאל משה, ואולי זכתה ומלאכתה נעשתה בידי אחרים.)
אולם האמת שנראית יותר בנוגע לשנתיים אלו, התבררה לאחרונה. לא מכבר הלך לעולמו אחד מיוחד מחשובי ויקירי ירושלים הרב ר׳ שמואל שמלקי שניצלר זצ״ל. הוא נולד בדערעטשקע בשנת תרמ״ז. אביו היה הרוד׳צ ברוך יהודה שניצלר (הבנו של המקובל רבי יואל שניצלר אבדק״ק קויטא, שהיה בנו של הרה״צ ר׳ ברוך אבד״ק קאלוב חתן הרה״ק ר׳ שמלקע מניקלשבורג זי״ע), שהתגלגל ובא לדערעטשקע מהידונאנאש. האיש היה גאון בלימודיו וחסיד נלהב בהתנהגותו. היה רגיל לשבת בבית המדרש מעוטר בטלית ותפילין מבקר עד ערב, עוסק בתורה ועונה לכל שואל בדבר הלכה. הכנסתו אפילו שהיתה ארבעה רייניש של זהב, הספיקה לו רק לעשירות דרבנן, היינו עפ״י מאמר חז״ל: "איזהו עשיר השמח בחלקו" אבל לעשירות מדאורייתא: "כסף וזהב יתנו לו", לא הגיעה. עזר כנגדו היתה אשתו שנקראה בפי הכל ׳׳ברוך-ניני "שהיתה אשת חיל במלוא מובן המילה. לחם עצלות לא אכלה וחיה עד סוף ימיה מיגיע כפיה, האריכה ימים שלושים ושלוש שנה לאחר בעלה.
לפי סיפורו של הרב שלום ווינברגר, נכדו של הרב שמואל שניצלר זצ״ל, הוא שמע מספר פעמים מפיו של סבו, שבשנים שבין מלך למלך היה סבו הרה״צ ר׳ ברוך זצ״ל הנ״ל הפוסק היחידי בעיירה.
והוא ממשיך בסיפורו: כשבא הרב שלמה סופר לדערעטשקע להתארש עם בת משפחת אברהם איסר פיליפ, התאספו המכובדים לכתוב תנאים לפי מנהג המקום. ישבו וחיכו, וכששאל השואל: למי מחכים, ענו כולם: לר׳ ברוך. כשהגיע סוף סוף אחר איחור גדול והיו מהנוכחים שהיתה להם עליו תרעומת, פתח ואמר: "בשביל ארבעה רייניש זהב מספיק גם מה שאני נותן", הנעימה שהשתמעה מכך היתה שהוא לא מוכר את עצמו וחירותו בכסף וזהב. א׳׳כ איפא אותו רב? אכן ר׳ ברוך יהודה שניצלר הוא זה שהיה הרב בדערעטשקע בשנים תרל״ו - תרל״ח (או עפ״י "דברי שם הגדולים " הנ״ל הקובע שר׳ אלי׳ א״ש נפטר בשנת תרל״ז - היה הוא הרב בשנים תרל״ז - תרל״ח.)
על מנת שכל הצדדים יהיו מרוצים, נמנו וגמרו שר׳ ברוך ימשיך לקבל את ארבעת הרייניש זהב למחיתו והרב שלמה סופר נתמנה לרב. כך היה עד שנת תר"ץ שאז הלך לעולמו ר׳ ברוך זצ״ל במיטב שנותיו.
לעצט פארראכטן דורך די נקודה אום זונטאג אפריל 24, 2022 5:34 pm, פארראכטן געווארן 1 מאל.
דעיס איז אונטערגעשריבן פון ר׳ הערש לייב בערמאן, וואס דער כותב דערמאנט אינעם בריוו אלץ דער וואס איז געווען בראש הנהגת העיר פאר 2 יאר נאך ר׳ אלי׳ א״ש ביזן קומענדיגן רב רבי שלמה סופר דער זון פונעם כתב סופר.
אטעטשמענטס
כתבה במכ%22ע %22שבת אחים%22 פר' ויצא תרל%22ג אודות הנהגתו של ר' אלי' א%22ש זצ%22ל.jpg (243.88 KiB) געזען 557 מאל
כ׳וועל צושטעלן ווי איך האב עס געזעהן, אבער איך קען נישט נעמען דאס אחריות - אדרבה זאלן די יודעי דבר אריינקומען, די חוקרי וקורי הדורות, און מסדרי התולדות, ובעלי מגילת יוחסין זאלן דאס טאקע פרובירן פעסטשטעלן
קען מען טאקע זעהן אויף די מציבה, אז ער איז געווארן רב בשנת "האורה", דהיינו תרט"ז
און אוועק בשנת תרל"ו
קראנק געווארן ביום ב', ה' דחנוכה, און נסתלק געווארן ביום ג', ו' שבט