חוח בין השושנים האט געשריבן:אינעם מחזור המפורש, אין די הערות, ברענגט ער אז ס'איז יתכן מפרש צו זיין "רשוותא" מלשון "רשות", אבער ער גייט מיטן מהלך אז ס'האט שייכות מיט 'אל תתודע לרשות' - ווייל די מלוכה האט די בעסטע שרייבערס... עפעס אזוי.
די אמת איז כ'האב קיינמאל אריינגעטראכט אין די ווערטער, יעצט אז רב טקסט האט דאס געברענגט האב איך געמאכט א שנעלע זיכעניש אין בר אילן, זע איך אז די ווארט רשוותא איז אין באנוץ במקום וואס אונז וואלטן גענוצט די ווארט רבנים, דאס מיינט אז אויב איז דאס די כוונה, דאן טייטשט דאס צייכענער'ס פון הערן.
די געדאנק פון אל תתודע לרשות שטימט גראדע גאר גוט אריין, ווייל אזעלכע שרייבער'ס האבן א לשון לימודים, און קענען גאר גוט און שנעל שרייבן, איז אפילו אלע מענטשן וואלטן געווען אזוי, דאך וואלט מען נישט געקענט באשרייבן וכו'.
אינטרעסאנט אז די מרדכי טייטשט די ווארט רשוותא א חוב/הלואה.
---
1. תשובות רב נטרונאי גאון - ברודי (אופק) אורח חיים סימן קצב
צדיהם וסכך בהן, נעשו כשפודין של מתכת שאסורים לסכך בהם. והכין פסק רב נטרונאי ורובה דרשוותא.
2. תשובות הגאונים - מוסאפיה (ליק) סימן מו ד"ה שאל רב
כשרטוט חשוב ודאי שמעתא בהדיא שהנקוד כשרטוט לא חזי לנא אלא מיהא עמא דבר ורשוותא הכין עבדין.
3. תשובות הגאונים - שערי תשובה סימן לט (*2)
שמעתא בהדיא שהנקוד כשרטוט לא דאמי' (?) לא חזי לנא אלא מיהו עמא דבר למעשה ורשוותא הכי עבדין. (נ"א והכין קא שמענא דור אחר דור דהאי נקוד דמנקדינן כשרטוט חשוב. ודאי
4. תשובות הגאונים - שערי תשובה סימן רפז
כלישנא קמא משום לחם עוני דהרבה עבדי הכי ואיכא מאן דעביד כלישנא אחרינא. וחזינן לרשוותא דשאילו קמייהו ואמרי על איזה מהן בוצע על הפרוסה או על השלימה ואמרו צרי' לבצוע
5. תשובות הגאונים - שערי תשובה סימן שמד
וששאלתם שבע ברכות דכלה דאית מרשוותא אמרי דהא לאלמון ואלמנה לא מברכי שבע ברכות הכי הוא ולא איצטריך ומה דאמרתון דאתון אמרי בלשון כבוד ולאו משום חובה כל דא לא
6. מרדכי מסכת מועד קטן הלכות אבלות רמז תתצא
אם עשה סעודה לחבירו תחלה ועכשיו מצוה לפרעו ולשלם גמולו מותר לאלתר אבל ברשוותא כלומר הלואה שיתחיל הוא תחלה לחבירו אסור (עד לאחר שלשים ועל אביו ועל אמו בין כך
7. מרדכי מסכת בבא קמא פרק ארבעה אבות רמז א (*2)
בשכרך אין שומעין לו וקאמר בגמרא וצריכא דס"ד אמינא דשומעין לו דאמרי אינשי ממארי רשוותא פארי אפרע אלמא דבשאין לו מעות קאמר [*דאי ביש לו מעות לא אמרינן ממארי
13. הלכות רי"ץ גיאת הלכות קידוש עמוד ד ד"ה ויש לידע
ויש לידע דהא דאמרי רשוותא בצמוקין דכמישין בגופנייהו לא דוקא כמישין בגפנים הא לאו הכי לא אלא אורחין דמצמקי גבייהו אשמעינן ולעולם בין כמישין בגפנים בין נתבצרו כשהן ענבים
14. הלכות רי"ץ גיאת הלכות קידוש עמוד ט ד"ה והמקדש אם
והמקדשנג) אם טעם מלא לוגמיו יצא ואם לאו לא יצא. והכי פסקו רשוותא כולהו. ואמר רב סעדיה המברך על היין או על המים צריך לטעום מלא לוגמיו. ולא היא דמקדש איתמר דוקא
15. הלכות רי"ץ גיאת הלכות קידוש עמוד טו ד"ה ולענין הלכה
ולענין הלכה אין מפסיקיןקג) להבדלה אי לא חזינן לרשוותא דסברי ליה כשמואל דמפסיק ומסתברא כותיה דרב אדאקד) דהא אמרינן שאני עיולי יומא מאפוקי יומא עיולי יומא מחבבינן ליה
16. הלכות רי"ץ גיאת הלכות הבדלה עמוד כ ד"ה ושותה מלא
לוגמיו ומטעים את בניו ואת בני ביתו. ורב סעדיה אומר אין צריכין לטעוםלב) מכוס של ברכה ורשוותא כותיה סבור.
17. הלכות רי"ץ גיאת הלכות הבדלה עמוד כד ד"ה ופסקא: יש
רבא כל השבת והוא אמר כל היום כולו. ואני אומר שאלמלא ההיא דאמימר דגרסי לה הני רשוותא כל היום כולו והיהעא) הדבר כפי מה שהכריע עכשיו שהגאונים חולקים בדאמימר דברייתאעב)
18. הלכות רי"ץ גיאת הלכות הבדלה עמוד כו ד"ה וט' באב
וט' באב שחל להיות במוצאי שבת פסוק כולהו רשוותאצא) דמבדיל ביין שני בשבת כשמשלים תעניתו קודם שיטעום כלום אבל לא על האור. אבל להבדיל בשבת אי איפשר אי למאן דסבר לה
19. הלכות רי"ץ גיאת הלכות יום הכפורים עמוד עג ד"ה כלי כסף
מתמצין ושואבין אותן ומקיאין לחוץ ונמצא מצטנן בהם כלי כסף משום דמזדרבי. מפרשי רשוותא שכשמתנענע הכלי נתזין [עמוד עד] מימיו ונשפכין על בשרו מלשון (איוב ו') יזורבו נמצתו
20. הלכות רי"ץ גיאת הלכות יום הכפורים עמוד פא ד"ה ואמר רב
טבילה דההיא דאמר כל המצות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן חוץ מן הטבילה אוקמוה רשוותאקכח) בגר שמל ולא טבל דאכתי גברא דלא חזי הוא אבל שאר חייבי טבילות מעקרא מברכי
21. הלכות רי"ץ גיאת הלכות סוכה עמוד קד ד"ה שושי ושווצרי
שושי ושווצרי הכי אמרי רשוותא דעשבים הם גדלים אצלם בבבל ורגילים להסיק בהם וגדלים משתים וג' אמות. בשושי מסככיןקמג) בהגיקמד) לא מסככין דכוון דנתרי סוכייהו שביק ליה ואזיל.
22. הלכות רי"ץ גיאת הלכות סוכה עמוד קה ד"ה הפכן על
על צדיהן וסכך בהן נעשו כשפודין של מתכות שאסורים לסכך בהן. והכיןקס) רב נטרונאי ורובא דרשוותא.
23. הלכות רי"ץ גיאת הלכות סוכה עמוד קיג ד"ה נויי סוכה
ואית דפסיק לה כרב חסדא ורבה בר רב הונא דהוו להו רבים ולא מסתברא כוותיה. ורובה רשוותארלא) מוקמי לה בנויין המופלגין מן הצד כגון שתלה הסדינין מן הצד והפליגן מן הדפנות ד'
24. הלכות רי"ץ גיאת הלכות סוכה עמוד קיד ד"ה סוכה המדובללת
כותיה סבירא להו ותרתי קתני סוכה מבולבלת ושצלתה מרובה מחמתה כשרה והכין נמי פסק רשוותא.
25. הלכות רי"ץ גיאת הלכות סוכה עמוד קכה ד"ה מי שהיה (*2)
ולא תזוז מנה. ובירושלמי לא סוף דבר שלחנו אלא אפילו כדי שולחנו וכמה הוא טפח. ורובא דרשוותא סברי דהלכתא כבית שמאי בהני תרתי בין בסכה גדולה בין בסכה קטנה ואע"ג דאוקמוה
26. הלכות רי"ץ גיאת הלכות לולב עמוד קמד ד"ה נטלה פטמתו
בית תרין פי' שושנתו ופיקה משום דפטומת משמעה הכי ומשמעה הכי. והכי נמי סבור רובא דרשוותא דפיטומתו דקתני היינו בוכנתו פסול דהא חסר ליה נטל עוקצו ובוכנתו קימת כשר נטלה
27. הלכות רי"ץ גיאת הלכות אבל עמוד רכב ד"ה והספד נוהגין
הגולל ואם גדול משפחה עמו אלו ואלו משיסתם הגולל ולפום דכתב בהלכותרעד) פסיק רשוותא.
28. הלכות רי"ץ גיאת הלכות אבל עמוד רמח ד"ה כל ז'
הושעיא ובר קפרא חד אמר מתאחין [עמוד רמח] הכי נמיתקסד) אין מתאחין, והכין פיסוקתקסה) רשוותא. ובירושלמיתקסו) הרי שהיה מחליף בגדיו כל ז' חייב לקרוע את כולן. ר' חייה רבה ור' חמא
29. הלכות רי"ץ גיאת הלכות פסחים עמוד שיא ד"ה ואמר רב
דחלטה ברותחין מעקרא כיון דהדר אפייה בתנורא ובאילפס לחם איקרי ונפיק ביה. הא פסק רשוותא בתראי דאין חולטין ברותחין כל עקר בפסח. וחלוט של ב"ב לחוד וחלוט שחלטו ברותחין
30. הלכות רי"ץ גיאת הלכות פסחים עמוד שיג ד"ה אמור רשוותא
אמור רשוותא חלב שחלבו בכלי נקישלט)קע קודם לפסח וכן גבינה שנקפת בכלים חדשים ושמרן מחמץ מותרין לאוכלן בפסח ואם לאו אסורים.
31. הלכות רי"ץ גיאת הלכות פסחים עמוד שכה ד"ה נטל ידיו
ידים מברךרט אבל סימןתלג) נטילה רחיצה שטיפה שהיו מקצת ראשוניםרי סוברין הכי אמור רשוותא דטעות הוא שאין לנו ברכה על הידים אלא נטילה בלבד וכן ההלכה והמנהג.
32. הלכות רי"ץ גיאת הלכות חדש וספירת העומר עמוד שלט ד"ה ובזמן הזה
דשביסר נגהי תמניסר סבר לה כר' יהודה דחייש לספיקא וכן הלכה והכין נמי פסוק כולהד רשוותא. [עמוד שמ] תנו רבנןח) וספרתם לכם שתהא ספירה לכל אחד ואחד. ממחרת השבת ממחרת
33. הלכות רי"ץ גיאת הערות יצחק ירנן הלכות הבדלה עמוד כו הערה צא
וט' באב שחל להיות במוצאי שבת פסוק כולהו רשוותא +צא) רשוותא. עיין פלוגתא בזה בטור סי' תקנ"ו.+ דמבדיל ביין שני בשבת כשמשלים תעניתו קודם שיטעום כלום אבל לא על האור. אבל להבדיל
34. הלכות רי"ץ גיאת הערות יצחק ירנן הלכות יום הכפורים עמוד פא הערה קכח
כל המצות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן חוץ מן הטבילה אוקמוה רשוותא +קכח) אוקמוה רשוותא. כוונתו על הגאונים, וכן הביא הרי"ף משמם פ"ק דפסחים והאריך בזה ב"י י"ד סי' רי"ש.+ בגר שמל ולא טבל
35. הלכות רי"ץ גיאת הערות יצחק ירנן הלכות סוכה עמוד קיג הערה רלא (*2)
לה כרב חסדא ורבה בר רב הונא דהוו להו רבים ולא מסתברא כוותיה. ורובה רשוותא +רלא) ורובה רשוותא. כנראה צ"ל והרבה מרשוותא.+ מוקמי לה בנויין המופלגין מן הצד כגון שתלה הסדינין מן הצד
36. הלכות רי"ץ גיאת הערות יצחק ירנן הלכות אבל עמוד רכב הערה רעד
דכתב בהלכות +רעד) ולפום דכתב בהלכות. פי' כמו שכתוב בהלכות גדולות שהעתיק הגאון לעיל הכי פסקי רשוותא.+ פסיק רשוותא.
37. ספר האשכול (אלבק) הלכות קריאת התורה דף סה עמוד ב ד"ה ת"ר יש
דמות כמראה אדם, אלא כך מתרגמין, ועל דמות כמראה אדם עליהון מלעילא. ולא חזי (לן) לרשוותא מידי בהאי נוסחא. וכתב הגאון ר' יצחק ואלו שאמרו נקרין ולא מתרגמין בצבור הוא, אבל
38. ראב"ן מועד קטן ד"ה ואלו כותבין
שום ואיגרות מזון שטרי חליצה ומיאונין ושטרי ברורין ופיסקי דינין ואיגרות של רשות שטרי רשוותא חובות שחייבין לו, כל אלו דברים יאבדו. אין כותבין ספרים תפילין ומזוזות ואין מגיהין
39. ראבי"ה חלק ג - מועד קטן סימן תתלט ד"ה ואלו כותבים (*3)
דיינים ואיגרת של רשות. פירש רש"י ציווי השלטון. ובהלכות גדולות כתב מפרשי רבנן פיתקי רשוותא, אבל דיסקי אסור למיכתב, ושדרי ממתיבתא אגרות של רשות מאי הוא, כך פירש רב מר
40. ספר מצוות גדול לאוין סימן עה ד"ה וכותבים איגרות
וכותבים איגרות של רשות (מו"ק יח, ב), כתוב בה"ג (דף מב, א) איגרות של רשות פיסקי דרשוותא אבל דיסקי אסור למכתבינהו, אבל בירושלמי (שם ה"ג) כתב שהן איגרות של שאילת שלום,
45. שו"ת רבי אליהו מזרחי (הרא"ם) סימן לה ד"ה אחר כך
לעלמא ופלגי לך יקרא מאן יהיב לן גפאי למפרח באוירא למעבר קמיה דמר ולמיקם קמיה מרשוותא דמריה על ידיה אסכים ולמסבר מגברא דנפיש זכותיה דחיל חטאין אי לאו דגבהי ביננה
46. שו"ת מהר"ם אלשקר סימן כו ד"ה עוד כתבתם (*2)
בהו ספיקא כלל ע"כ דבריכם. כבר כתבנו כמה פעמים דלא ידעינן מאן אינון הני רבוואתא ורשוותא דקאמרי הכי ומילי חזינא וגברי לא חזינא וכלהו רבוואתא ורשוותא סברי ואמרי וגזרי דאין
50. איגרת רב שרירא גאון רבנן סבוראי אות קג
קג. ובכל שתא ושתא דהוי ריש גלותא במתא מחסיא דקבע רגלא בבי רב אזלין לקמיה רשוותא ורבנן דפומבדיתא. והכן נהיג' מילתא הדין עד שיעור מאתן שנין מן השתא הואיל והוה להון
51. איגרת רב שרירא גאון רבנן סבוראי אות קד
קד. ונהג רב אשי רשוותא במתיבתיה קרוב לשתין שנין. והיינו דאמרינן בפרק מי שמת (קנו, א) במהדורא קמא דרב אשי אמר לן הכי ובמהדורא בתרא דרב אשי אמר לן באנפא אחרי, דהכי