בית המלך - חודש אלול

די אחראים: אחראי,גבאי ביהמד

אוועטאר
יידישע קהילות
שר שמונת אלפים
תגובות: 8680
זיך איינגעשריבן אום: דאנערשטאג אוגוסט 28, 2014 4:03 pm

בית המלך - חודש אלול

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך יידישע קהילות »

8
לעזוב את החטא בלב שלם ואל ישוב עוד לכסלה, אבל לא כאותן האנשים אשר בימים הללו זעקו במר נפשם ומתוודים על עונם, וכאשר יעברו הימים האלה אז חזרו למקומם הראשון, וכאלו הותרה הרצועה ח"ו לעשות עבירות רבות המעבירין לאדם מדעתו ודעת קונו ח"ו, כי אז טוב לו שיניח ? כעת בימים הללו התשובה כי על ידי כן אנו מוסיפין כח בסיטרא אחרא ח"ו, וכמו שכתב ביערת דבש חלק א' דרוש א' על החרוז בפייט {בזמירות למוצאי שבת קודש} אדיר איום ונורא וכו' צאנך מיד גוזזים, וז"ל הרצון שלפעמים אנו רואים אדם רשע שחוזר בתשובה יושב בצום ובכי ומתפלש באפר וכהנה דברים טובים, ופ--? יעברו ימים אחדים והנה הוא חוזר לסורו במעשים מקולקלים ונשכח ימי השבע מפני הרעב, וסיבה מזה הוא כמו צאן שמבקשים לגוז ובצמרו יעשו כל חפץ, יתנו לו לאכול מלח וכדומה המגדל צמר למאד וכאשר יגדל הצמר יגוזו, וכן יעשו תמיד, וכן הס"א יונקים מן ישראל העובר שפעת קדושה אשר בו והוא להם למחיה, ולכך סביב רשעים יתהלכון, אך כאשר הם יונקים וכבר נפשה יבשה ואין לחלוחית קדושה עוד בו, כי ה' סר מעלין ומעשיו רעים וחטאים, מה הם עושים, נותנים אל לבו לשוב אל ה' ולעשות טוב עד אשר ידושין נפשו מטוב ה' כפי עבודתו במצות ה' ויהיה מלא טוב בברכת ה', ואז כאשר רואים ישמן ישורון ונפשו מלא טוב, אז ימנעו אתו מלילך במצות ה' כפעם בפעם, ויונקים ממנו כל שפעת קדושה, ובעוונותינו הרבים ניתן חלקו לזרים וכחו לנכרים, וזהו הבקשה הנ"ל שיוציא ה' אותו, ולכך אמר צאנך מיד גוזזים שלא יקרה לנו כנ"ל עכ"ל, ודפח"ח.
מכלל דבריו שמענו כיון שחזר למקומו הראשון להרבות עונות אז ניכר כי מעשה סטרא אחרא רחמנא ליצלן היה במה שהתוודה ובכה על עונותיו כדי שיהי לו שפעת קדושה להניק ממנו כנ"ל.
ובאלה הדברים בארתי תהלה לא'ל היטב מאמר רז"ל במסכת ברכות (ס"א ע"ב) תני ר' יוסי הגלילי אומר צדיקים יצר טוב שופטן שנאמר{תהילים ק"ט כ"ב} לבי חלל בקרבי, רשעים יצר הרע שופטן שנאמר {שם ל"ו, ב'} נאום פשע לרשע בקרב לבי וכ' ופירש רש"י יצר הרע שופטן שמרחיקו עד שאין מתפחד מיוצרו. וכתב המהרש"א בחידושי אגדות שלו ולשון שופטן לא משמע כן, וזה אין צריך ראייה כלל שהיצר טוב מפתה האדם לטובה וביצר הרע בהיפך מסיתו לרעה, והנה ראיתי המהרש"א שם כתב וז"ל ונראה לפרש דשופטן ממש קאמר לפסוק דינו שהוא חייב, אם צדיק חוטא יצר טוב שופטן כו', וכן ברשעים יצר ההרע שופטן לחייבו בדין שנאמר נאום פשכע לרשע, ומי אומר לו, בקרב לבי היצר הרע יש בקרב לבו עכ"ל.
והנה לדעת מהרש"א קושי הבנה מה דסיים דוד המלך ע"ה בההוא קרא אין פחד אלהי'ם לנגד עינו דאין לו שייכות למה שאמר לעיל לפרושו של המרש"א הנ"ל, ואי דגם על זה דן אותו זהו מלתא דפשיטא וזה אין צריך לאשמעינין כלל, כיון דכבר אמר שאומר לו שפשע וחייב אותו בדין הרי הכל בכלל וגם צדיק? כ"ש ?הוא שחייב אותו ודן אותו בזה שפחד אלהי'ם לא היה לנגד עינו.

ו: פירוש פסוק נאום פשע לרשע וגו' כי החליק וגו'
אמנם לדברינו הנ"ל מה נעים דבר דוד ע"ה באומרו {שם ל"ו ה'} נאום פשע לרשע, רצונו לומר אם אנו רואים שרשע חוזר בתשובה ומתוודה ופרט חטאיו ופשעיו אשר עשה, וזהו נאום פשע לרשע, היינו שבעצמו מדבר ואומר פשעיו שמתוודה עליהם ואמר פשעתי, זהו גם כן בקרב לבו, רצונו לומר זהו נמי עצת יצר הרע שהוא בקרב לבו, (כנ"ל במהרש"א לענינו), 0רצונו לומר היצר הרע שבקרב לבו אומר לו לעשות כן, אבל אין פחד אלהי'ם לנגד עינו, רצונו לומר אבל לא עושה זה מחמת יראת אלהי'ם אשר נגע בלבבו מצד עצמו וקיבל עליו לשוב, אך ורק היצר הרע מסיתו לזה, אבל לא מחמת יראת אלהי'ם, ואם תאמר מה נפקא מינה להיצר הרע בזה ועל מה ולמה יעץ לו לדבר תשובה בווידו על פשעיו, לזה אמר כי החליק אליו בעיניו, רצונו לומר בזה שמסיתו לשוב אל ה' הוא בחלקלקות לשונו כדי למצוא עונו אחר כך, ולשנוא שינוק ממנו שפעת קדושתו הבא מתשובתו של אדם כנ"ל ביערת דבש והבן.

ז: ביאור מאמר במסכת ברכות צדיקים יצר טוב שופטן רשעים יצר הרע שופטן כו'
ולפי זה ממילא מבואר דברי חז"ל במאמר הנ"ל, דהנה זהו וודאי ברור ופשיטא דעל רע היצר הרע מסיתו ומפתה כנ"ל במהרש"א, אך ר' יוסי {הגלילי} חידש לנו דבר גדול באומרו צדיקים יצר טוב שופטן והיינו כפירוש רש"י דמפתה אותו לטובה, ועל זה אמר אבל אצל הרשעים אותו הטוב והישר שעושין לפעמים כמו הצדיקים, אינו מחמת היצר טוב כמו הצדיקים, רק רשעים יצר הרע שופטן, הוא אשר מדריכין בדרך הטוב הלזה, והיינו כדי להדר ולינק ממנו שפעת קדושים כנ"ל, ואם כן קאי הכל על חדא מלתא וטובא אשמעינין בזה, דהטוב אשר הרשע עושה לאו מצד עצמו עושה על ידי עצת יצר טוב, רק זהו נמי עצת יצר הרע, ועל זה שפיר מביא ראייה מפסוק נאום פשע לרשע בקרב לבי, רצונו לומר מה שנאום פשע לרשע דאומר פשעיו ומתוודה עליהם כנ"ל, הוא בקרב לבו מצד היצר הרע שהוא בקרב לבו כנ"ל,
ומשום הכי אמר נמי לשון שופטן, והיינו כי הרשעים גמורים מחמת רוב עונות שעושים בכל יום ויום פעמיים ושלש, כבר הורגלי בהם וההרגל נעשה טבע, אשר על ידי כן אף אם היצר הרע בא ומסיתו לשוב כנ"ל אין שומעין לעצתו כזה, כי כבר הורגל בטבע לעשות הרע, וממילא טענה גדולה יש ליצר הרע בדין לחייבו, באשר הוא בעצמו התעורר אותו לעשות מצות ולא קיבל ממנו, והכי יש עולה גדולה כמוהו, ואם כן שייך שפיר לשון שופטן גם כן דכולל את שניהם והבן כי נכון הוא בעז"ה. (ועיין מה שכתבתי לקמן עוד פירוש על פסוק זה נאום פשע וגו' עם שאר פסוקים שם בתהילם).
על כן אחינו בני שראל איש הירא ה' ישב בדד בהתבודדת בימים הללו בכל יום על כל פנים חצי שעה, בבית הכנסת או בבית במדרש דהוא מקום קדוש ויבנה ויתוודה על עוונותיו בדמעות שליש, ובפרט יוריד כנחל דמעה על גלות השכינה שאנחו גרם עיכובא בעכבות משיחא מחמת עונויתינו ופשעינו, וזכור יזכור ימי קדם בהיותו מקדשו על מכונו, ואז היה יכול בנקל לרצות את קונו, כי שם היה שער השמים כנודע, והיה לנו קרבנות לכפר עלינו, ועכשיו אנחנו יושבים תחת שער הדאגים { } דאגות וצרות רבות אשר סבבונו בכל שעה ורגע, בלי פגע.
ח: משל נאה לימים האלה
אחי ורעי אטה למשל אזני, למלך שהיה לו מדינה אחת אשר חביבותה אצלו יותר מכל שאר מדינות שהיה לו, והיה מחבב אותה מאד מאד, ומחמת חביבות הגדולה אשר היה על בני מדינה הזאת חפץ להטיב עמ מאד, על כן צוה להם שאותה בני המדינה יעשו לו מלבושים אשר המלך חפץ ביקרם, ואינו רוצה לילך במלבוש אחר זולת אלה הבגדים אשר יעשו לו בני המדינה הנ"ל, וגם להם פקד שילבישו את עצמם במלבושי כבוד כראוי לעם סגולת המלך, והבטיח להם באם תהיו זריזין במלאכת הבגדים הללו לעשותם בהידור וכבוד כראוי לבגדי מלכות, מלבד שאני אהלוך במלבושי הלזה זולת מלבוש אחרת, למען תהיו לכם לכבוד ותפארת בעיני כל, אבל אף גם משכורתם תהיו שלימה ממני, וגם שמלתכם תעשו ביפה והידור, כי אתם בני חפץ אשר המלך חפץ ביקרם, גם היה ממנה עליהם שר ופקיד אשר יודע היטב ומכיר בטיב מלאכת הבגדים הנ"ל, והשר ההוא יסע בכל שנה ושנה בכל המדינה ההיא להשגיח על המלאכה, אם עושים רצון המלך כראוי במלאכת הבגדים ביפה והידור, וגם צוה בכל שנה ושנה בבוא שר האומן הנ"ל אזי יביאו לו כל בני המדינה איש ואיש חפיצו, והאומן ההוא יחתוך להם החפיצים כראוי לפי מדתו של כל איש ואיש, ובזה בנקל ימצאו מבוקשם לעשות בגדים הנ"ל ולהוציא כלי למעשיהו, והנה בני המדינה הנ"ל קיימו וקבלו לעשות כדבר המלך.
ויהי לתקופת הימים בכל שנה ושנה בהגיע העת וזמן שהיה קרוב ליום המוגבל שיבוא המשגיח האומן הנ"ל לחתוך החפיצים לעשות מהם בגדים, והוא גם הוא ישגיח ויביט על מלאכתם אשר כבר עשו בשנה ההיא, אז יחרד כל איש ואיש ויראה ורעד יבוא בו, עבור כי מרגישים היו אם יכיר האומן שעשו רצון המלך ישיגו חסד גדול מהמלך, וכן להיפך ח"ו גדול עונם מנשוא, והנה בני המדינה הנ"ל עוצו עיצה לעשות משתה ושמחה לפני האומן הנ"ל בביאתו ולקבלו בסבר פנים יפות, ויהי כטוב לבו במשתה היין אז הביאו לפניו החפיצים לחתוך להם כדי לעשות הבגדים חדשים כל כל איש ואיש לפי מדתו, וגם הראו לפניו בגדים אשר כבר עשו בשנה ההיא, ומחמת גודל השמחה ומשתה שעשו לו העצים עינו מראות ולא השגיח היטב על מלאכתם, אף עם קצתם מהם לא השלימו מלאכתם כראוי, והבטיח להם שידבר טוב אל המלך עבורם ומשכורתם היה שלימה ברב חדוה וגיל.
ויהי היום היה הגלגול החוזר בעולם שנתגללו וירדו מהר שפר להר חרב, וממש כל הני המדינה ירדו מנכסיהם ולא היה סיפק בידן לעשות משתה ושמהח לפני שר ואומן הנ"ל, ויהי כי הגיע זמן המוגבל הנ"ל שיבוא האומן הנ"ל לראות מעשיהם, בבגדיהם, זוחלים ורועדים מבואו, כי ברור היה להם שלא השלימו מלאכתן המוטל עליהם מחמת עניות שלהם ומאומה אין בידן לרצות את שר ואמן הנ"ל כדי למצוא כן בעיניו שידבר טוב אל המלך בעדם, גם מגודל עניות החפיצים אשר הביאו לפניו כדי לחתוך לעשיית בגדים מעוטים היה, ובגלל הדבר הזה יתמרמר כל לבב איש בבוא עת הנ"ל, אך באמת היה נאות להם כי על כל פנים היה ביניהם אנשים חשובים שהיו יודעים לדבר צחות ולרכך לבב השר האומן הנ"ל בדברים רכים ודבר ריצוי עד שנכמרו רחמיו עליהם, והנה בכל אלה הדברים פעלו עד שהבטיח להם שוב לדבר טוב אל המלך עבורם, וכאשר פתר כן היה כי היה נאמן בבריתו וקיים במאמרו אמרי נועם אל המלך, ודבריו עשו פרי.
ויהי כאשר ארכו הימים אותה המדינה ירדה מטה מטה, וכל יום היה קללתו מרובה, ואין בידם מעש הן במלאכת הבגדים והן בחפיצים מחמת דקדוקי עניות אשר היה צריכין לדקדק בצמצום פרנסתם להחיות את נפשם פת במלח ומים במשורה, ובמה איפוא היה אפשר לעשות מלאכת הבגדים, ואף מכל שכן בגדי מלכות החמודות, לא זאת אף גם מעט אנשים חשובים אשר היו ביניהם התעיף עניך בו ואיננו כי מתו כל אנשים, והנה בשוב בוא עת וזמן הנ"ל אשר בוא יבוא השר ואומן הנ"ל אז כל איש ואיש יאחזימו רעד לאמר במה נקדם אותו אין כל בביתינו, להביא לו חפצינו, אין בגדינו, להראות לו מלאכתינו, נימס לבבנו, כי מעש אין בידינו, והוא ירבה כעס עלינו, ויהי בעברם בשער הדאגה דאגה בלב איש ישחנה ודבר טוב ישמחנו, כי היה ביניהם יועץ וחכם אחד, אמר להם שמעו ותחי נפשיכם, זאת העיצה היעוצה לפניכם, למצוא מרגוע לנפשיכם, הלא ידוע לכם האומן ההוא אוהב לשתות מים חיים הנמצאים במעיינות במדינה זו, כי הם מים קרים ומשיבת נפש, על כן נקח מעט פירות אשר בידינו, ונמתיק בהם המים חיים הנ"ל לעשותו משקה אשר נחת ינחת בו השר האומן ההוא, ובזה נלכה לקראתו ונדבר על לבו שיקבל מנחת עני מידינו, כי אנו דלים וריקים, ומה שהיה ביכולתינו לבגדיהם לא מנענו ועשינו בכל מה דאפשר, ויהי כשמעם את דברי היועץ ההוא אז ענו כולם פה אחד, יפה דברת ובזמנו דברת, כי מים חיים הם למוצאיהם במעיינות אשר ישנו פה במדינתינו, ובזה נבוא אל שר ואומן הנ"ל, כי ידענו מאז גודל חבתו אל מים הללו, ובוודאי יהיה לנו למצוא מעט חנינה.
והנה השלוחים יוצאים דחופים אל מי שילוח לשאוב מים בששון, והמתיקו המים בפירות טובים עד שהיה ראוי למשקה מעילה, ומיד שבא השר הנ"ל יוצאים לקראתו עם חמת מים חיים הנ"ל, ומתחננים לפניו לאמר ראה עמידתינו דלים וריקים, ובמה כבדנוך, קח מן הבא בידינו מנחה קטנה, ותערב לפניך שיחתינו בתחנונים אשר ידבר עמך לבקש סליחה בלב מר, דרוש נא ושעה למעמדינו, כלה נא פני מלך במיטב הגיון, אולי יחוס עם עני ואביון, שואגים בתחנונים ומבקשים רשיון, ויהי כראות השר ואומן הנ"ל בעניי? עמו ויקשב וישמע הצגים לעמו, ויאמר נחמו נחמו עמי אם מהיום והלאה תלכו בדרך הישר ובנימוס המלכות ורצון המלך תעשו, אז צעקתכם ישמע וימחול לכם מה שמרדו נגדו, ושוב תהיה משכורתכם שלימה כאשר הבטיח אתכם, ועוד יקים חלד? לכם בחדוה וגיל והמלך שמח ישמח במלבושי כבוד אשר תעשו לו כמו שהיה בימי קדם. (הוא המשל).
הנמשל- הוא המלך הוא המלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא אשר לו הארץ ומלואה, וחדא מדינה אשר חיבב ביותר היא ארץ ישראל הקדושה כדאיתא ארץ אשר ה' שוכן בה תמיד, ואנחנו בני ישראל הם בני המדינה, כי תחלת מחשבת יתברך היה להיות שתולים כזית רענן איש תחת גפנו ואיש תחת תאנו, בארץ ישראל הקדושה כאשר באמת היה מימי קדם, וכמו שאנו מזכירן בתפלה אתה בחרתנו וכו', ובאשר ה' ברוך הוא חפץ להטיב עמנו, צוה עלינו לעשות מלבושים והם מצות ומעשים טובים, והם לבוש לנשמה ומיקרי חלוקא דרבנן כנודע, וגם בזה נעשה לבוש למלכות, על פי מה שכתב הראשית חכמה שער היראה פ"ט וז"ל עוד יתבאר פגם האדם בשכינה כו' במה שפי' בתקונים הזוהר כו' למלכא דאיהו יתיב בהכליה וכמה בני נשא אעלין למיחדיי, מנהון מסתכלין בלבושוהי, מנהון בגופו, ומנהון מסתכלין בעובדוהי ובוודאי בעובדוי {אישתמודע} מאי ניהו מלכא דלבושין אינון אשתני בהון לכמה שינוין, ולבושין דאיהו לבוש בצפרא לא לבושי ברמשא, ולבושין דלבוש יומא חדא לא לבוש יומא תניינא, והכי בכל יומא וירחי ושתא ושבתא ויום טוב אשתנא בלבושין, כגוונא דא שכינתא, כמה לבושין אית לד', דמנהון ברא קב"ה כרסיין ומלאכים כו' ושמייא וארעא, וכל מה דברא בהון, וכל בריין דברא מאלין דלבושין דילה רשים לון כולהו, וגליף לון בלבושוהא בגין לאסתכלא מינה לכל בריין לרחמא עלייהו, ורזא דמלה (ראשית ט"ו י"ז) וראיתיה לזכור ברית עולם, וראיתיה באילון לבושין דאינון נהירין בכל בריין, דישראל נהרא לן בעובדין טבין ובגינייהו קב"ה רחים עלייהו, ואי עבדין עובדין בישין איהי מתלביש לבושין אחרנין אוכמין דבהון רשימין כל אינין מארי דדינין כו' למידן בהוא עלמא ובההוא זימנא אמרה איהי (שיר א' ד') אל תראוני שאני שחרחורת כו' עכ"ל. נמצא כי הלבושים האלה מצויירים כל הנמצאות והם השרשים שבתוכה ממציאות כל העולמות התחתונים, ובהיות השרשים שבתוכה מאירים על ידי המצות שישראל מתקנים למטה, יש רחמים וטוב בעולם, וכשישראל אינם מתקנים מעשיהם כל הלבושים שלה יונקים מצד הדין והחשך יאי אומרת אל תראוני שאני שחרחורת, ובזה יובן אמרם בתיקונים כל מאן דחב לגבי שכינתא כאלו הפשיט שכינתא מלבושהא, והא? איהו עונשא דאדם, וכל דמקיים פקודא דאורייתא כאילו הוי לבוש לשכינתא בלבושהא, ע"כ הכוונה שבעין תפשיט מלבושהא היפה והמאירים ותלבש בגדי שחרות כמו שנתבאר במאמר הזה עכ"ל הראשית חכמה הנ"ל, הנצרך לענינינו, ועוד מאריך שם בזה.
מכלל דבריו שמענו במצות ומעשים טובים שאדם עושה, בזה לובש לשכינתא במלבושים יפים והמאירים, מה שאין כן להיפך ח"ו לובשת שחורים, ואם כן הרי נראה בעליל האיך בעשיית מצות אנו עושים בגדי מלכות, והנה בכל שנה ושנה בוא יבוא המשגיח על מלאכת בגדים האלה, ועת וזמן המוגבל קרוב לבוא ביומין אילין יומין דראש השנה ועשרת ימי תשובה ויום כיפור אשר עתיק יומין יתיב על כורסייהו דדינא, וספרים פתוחים קמיה למעיין בעובדא דביה נשא, ולראות אם נשמת אדם לבוש בחלוקא דרבנן כדקא יאות, על ידי עשיית מצות ומעשים טובים בכל השנה, ואז הוא חותך לעשות בגדים הללו, כי זה ידוע היום לעשותם ולא למחר לעשותם, כי בעודנו האדם בחיים חיותו אז עדיין תרופה לפניו לתקן את אשר עיות, מה שאין כן אם כבר מת, ואם כן בראש השנה ויום כיפור אז הוא חותך חיים לכל חי, וחתיכה זו ראוי להתכבד בה אדם, לתקן בנקל הבגדים ומלבושים יקר של נשמה ושכינתא כנ"ל.
והנה בימים הראשונים בהיותו מקדש על מכונו, ואנחנו היו יושבים על אדמתינו איש תחת גפנו ואיש תחת תאנו, בבוא הזמן ההוא שידענו מהרה יבוא הרואה ומביט ומבין כל מעשי בני האדם, וישגיח על המעשה אשר כבר נעשה כל השנה, ולהיות חותך חיים לכל חי, לפעול בהם מעשינו הטוב להבא? כנ"ל, אז עשינו משתה ושמחה באשר היה בידינו עולת וזבחים להקריב קרבן לה' והיה ריח ניחוח לה' כנודע, ומחמת זה אף אם היה בנינו איש אחד דלא שלים עבודתו במלאכת הקודש להתקדש את עת עצמו במצות ומעשים טובים כנ"ל, אבל מחמת עבודת כהן גדול בקרבנות בימים האלה כנודע, אמר סלחתי כדבריך ונמחל ונרצה להם כנודע, והיה משכורתם שלימה ברב השפע בעולם הזה ובעולם הבא, וכמו שמוזכר בפייט {בתפלת המוספין בעבודת יוה"כ} ויום טוב היה עושה כהן גדול בצאתו מקדשי קדשים ואשרי עין ראתה כל אלה כו'.
והנה ברבות הימים אשר ירדנו מהר שפר להר חרב, כי חרבה עירנו ושמם בית מקדשינו בעונותינו הרבים, שוב לא היה לנו לעשות משתה, כי מעת גלה כבוד במית תפארה, מאז אין סליחה וכפרה, על ידי הקרבנות, אך אף על פי כן בהגיע הימים האלה בקום למשפט אלהי'ם ולעיין במלאכתינו הנ"ל, הי' בינינו לומדי התורה ותופשי היראה, המה התנאים ואמוראים, וגאונים בתראי, היו יודעים לדבר צחות ולרצות את קונם בדברי ריצוי ותפלה, כי היו יודעים הכוונות להגיע לשרשו ועקרו ושערי תפלה לא ננעלו בפניהם,


13
ואי עבדין עובדין בישין איהו אתלביש לבושין אחרנין אוכמין דבהון רשימין כל אינון מארי דדינין כו' למידן בהוא עלמא ובההוא זימנא אמרה איהי (שיר א' ד') אל תראוני שאני שחרחורת כו' ע"כ. נמצא כי הלבושים האלה מצויירים כל הנמצאות והם השרשים שבתוכה ומציאות כל העולמות התחונים ובהיות השרים שבתורכה ומציאות כל העולמות התחתונים אנים מתקנים מעשיהם כל הלבושים שלה יונקים מצד הדין והחשך ואז אומרת אל תראוני שאני שרחרחורת ובזה יובן אמרם בתקינוים כל מאן דחב לגבי שכינתא כאלו הפשיט שכינתא מלבושהא, והאי איהו עונשא דאדם וכל דמקיים פיקודא דאורייתא כילו הוי לביש לשכינתא בלבושהא ע"כ, הכוונה שבעון תפשוט מלבושהא היפים ודהסאסרים?? ותלבש בגדי שחרות כמו שנתבאר במאמר הזה עכ"ל הר"ח הנ"ל הנצרך לענינינו ועוד מאריך שם בזה.
מכלל דברינו שמענו במצות ומע"ט שאדם עושה בזה לובש לשכינתא במלבושים יפים והמאירים, משא"כ להיפך ח"ח לובשת שחורים, וא"כ הרי נראה בעליל האיך בעשיית מצות אנו עושים בגדי מלכות, והנה בכל שנה ושנה בוא יבוא המשגיח על מלאכת בגדים האלה ואת וזמן המוגבל קרוב לבוא ביומין אילין יומין דר"ה ועי"ת וי"כ אשר עתיק יומין יתיב על כורסייהו דדינא וספרים פתיחי קמי' לעיין בעובדא דבי' נשא ולראות אם נשמת אדם לבוש בחלוקא דרבנן כדקא יאות ע"י עשיית מצוות ומע"ט בכל השנה, ואיז הוא חותך לעשות בגדים? הללו, כי זה ידוע היום לעשותם ולא למחר לעשותם, כי בעודנו האדם בחיים חיותו אז עדיין תרופה לפניו לקתן את אשר עיות, משא"כ אם כבר מת, וא"כ בר"ה וי"כ אז הוא חותך חיים לכל חיי, וחתיכה זו ראוי להתכבד בה אדם לתקן בנקל הגדים ומלבושים יקר של נשמה ושכינתא כנ"ל.
והנה בימים הראשונים בהיותו מקדש על מכונו, ואנחנו היו יושבים על אדמתינו איש תחת גפנו ואיש תחת תאנו, בבוא הזמן ההוא שידענו מהרה יביא הרואה ומביט ומבין כל מעשי בני האדם וישגיח על המעשה אשר כבר נעשה כל השנה, ולהיות חותך חיים לכל חי לפעול בהם מעשי הטוב להבא כנ"ל אז עשינו משתה ושמחה באשר היה בידינו עולות וזבחים לקריב קרבן לה' והי' ריח ניחוח לה' כנודע ומחמת זה אף אם היה בתינו?? אשי אחד דלא שלים עבידתי' במלאכת הקודש להקתדש א"ע במצוות ומע"ט כנ"ל אבל מחמת עבודת כה"ג בקרבנות בימים האלה כנודע אמר סלחתי כדבריך ונמחל ונרצה להם כנודע והיה משכורתם שלימה ברב השפע בעה"ז ובעה"ב, וכמו שמוזכר בפייט וי"ט היה עושה כה"ג בצאתו מקדש קדשים ואשרי עין ראתה כל אלה כו' , והנה ברבות הימים אשר ירדנו מהר שפר להר חר"ב כי חרבה עירנו ושמם בית מקדשינו בעו"ה, שוב לא היה לנו לעשות משתה כי מעת גלה כבוד מבית תפארה, מאז אין סליחה וכפרה, ע"י הקרבנות. אך אעפ"כ בהגיע הימים האלה בבקום למשפט אלהי' ולעיין במלאכתינו הנ"ל, היה בינינו לומדי התורה ותופשי היראה המה התנאים ואמוראים וגאונים בתראי? היודעים לדבר צחות ולרצות את קונם בדברי ריצוי ותפלה, כי היו יודעים הכוונת להגיע לשרשי ועקרי ושערי תפלה
14


ושערי תפלה לא ננעלו בפניהם, ומחמת זה הצליחו וגם עשו פרי, כי בימים הקדמונים עדיין השפע מתרבה לישראל אף בגלות המר הזה כאשר אבותינו ספרו לנו מימי קדם אבל כעת אחינו ב"י הנה מהרה יבוא עת וזמן לעמוד במשפט כל יצורי עולמים ומלאכים יפזון וחיל ורעדה יאחזון ויאמרו הנה יום הדין, ועתה מה נאמר ומה נדבר כי אין בידינו מעש, רק כל השנה מלא כעס, בנקמות ונטירות, מלשינות ומסירות, גניבות וגזילות, דברי רכילות, חנופה ותאוה, זימה? וגאוה, חילול שבת, אונאה וריבת ??להניח כן בשביל הגראם?? שבועת ושקרים, תקטת?? נדרים, ישיבת הליצים, טנופת ושקוצים, אכילה אסורה, וביטול התורה, שיחה בטילה, הוצאת זרע לבטלה, כאלה וכאלה אשר לא ימד ולא יספר, המצאים בספר, הכל הפר תפיר, ועתה לעת שמוע קול שופר, במה יכיף ובמה נקדם לצאת לקראת המלך המשפט, אוי לנו עולות וזבחים אין בידינו, ולדבר צחות ולכווין כוונת התפלות אין ביכולתינו, כי שחה לעפר נפשינו, ובכל יום ויום מרובה קללתינו, אנשי חסד ואנשי המעשה א??נו, מפגיע אין בעדינו, אחיי וריעיי לכו נא וניוכחה במה לדחות עברה וזעם, ויעצור אף ויבו?? מעם, ומי יהיה לנו למשגב וחומה, לשכך כעס וחימה, אבל זאת העצה היעוצה עדיין לפנינו כי מים חיים הם לנו, הן הן הדמעות כי חיים הם למצאיהם, כל שערים ננעלו חוץ משערי דמעות כאשר הוזכר בדבריהם, (ברז"ל מס' ברכות פ"ק) ובבכי נבואה בבהכ"נ ביומין אילין בקול מר, לאמר, ה' אלהי' אנו בניך ואתה אבינו, ראה עמידתנו דלים וריקם, טבענו בטיט היון בלתי? להקים, ומה נעשה זולת מנחה קטנה אשר תערב לפניך הן הדמעות שימה דמעתי בנאדך להיות, ותצילנו מכל גזירות אכזריות, ותשמע קול בכיות, ואם כה נעשה אולי יחוס וירחם עלינו, וימלא משאלותינו, וישוב אפו וינחמינו, מעצבון לבנו, ויאמר די לצרותינו, זאת היא עדיין תרופה לפנינו, וכדאי' בזוהר פ' פקודי {...} וז"ל לעילא מכל פתחין אית פתחא חדא דקב"ה חתיר לה ותפתח תלת זימנא ביומא, ולא אנעיל, וקיימא לאינון מאריהון דתיובתא די אושדן דמעין בצלותא קמי מאריהון, וכד האי צלותא בהנהו דמעין סלקו לעילא אזדמן האי אופן דשמי רחמיאל דאתמלי רחמין על האי בר נש עד דלא יכול להתאפק ומרבה עוד דמעין סגיאין על הני דמעין ואתקשרן לעילא, וערבא להך באינון דמעין דאתושדו על חריבי דבי מקדשי ובאינון דמעין דאושדין על צדיקייא וזכאון דאסתלקא מן עלמא, כולהו נטיל להון ועריבו להון ובהך מחין חובין דישראל, ומאן דצלי ובכי עד דלא יכול למרחש בשפתייתי' האי צלותא
15
שלימתא דאיהי בלבא שלם, ולעולם לא הדרא רקניא עכ"ל, ועוד בכמה מקומות האריך בזה, מכלל דברינו שמענו גודל התועלת מהדמעות. ע"כ אחינו ב"י כ"א הלוך ילך ובכה על עווונותיו וחטאיו אולי ימצא חנינה, לפני שוכן מעונה, ותען ותאמר, בקול המרמר, רבון דעלמא אל תיתן את בתך לבן הבליעל, הפורק עול, הוא היצה"ר החושך ומחשיך, ובכל עת יהיה בגדיך לבנים ושמן על ראשך, בטרם יחשיך שמשך, ואל תמנע קולך מנאקך ויללך, ושוב אל יפתוך השכן רע, ופגע רע, ועיקר להרחק מכל רע אפילו במה שבעינך מהקלות, כי כן דרך היצה"ר שמרמה לאדם לאט לאט, כמ"ש באלשיך ז"ל פ' נח על פסוק כי יצר לב האדם [רע] מנעוריו וז"ל אמר רז"ל שבעה שמו נקרא יצה"ר הקב"ה קראו רע כו', משה קראו ערל כו', דוד קראו טא כו', שלמה קראו שונא כו', ישעי' קראו מכשול כו', יחזקאל קראו אבן כו', יואל קראו צפוני כו', ענינו שהיצה"ר מרמה לאט לאט עד שמוליכו ?? אולי צ"ל להגיה שממליכו?? עליו? , והוא כי טרם ידע הנער בחור בטוב ומאוס ברא, כי לא יבחין בין טוב לרע מתחכם ללמדו לעשות רע כו' ואין זה רק שמכין אותו לכשיגדיל להחטיאו ברעות וזהו רע מנעוריו, כשגדל עוד מעט ועדיין לא טעם טעם חטא מתחיל היצה"ר לפעמו בתת לבו??בתחילת?? על המותרת במשתאות ואכול ושתו למעדנים למען המשיכו לכמה מיני עבירות על ידי כן כ'?? וע"ז קראו ערל כי הערלה היא מותר כו' ואחר הכנת המותרת טמא יטמאנו בכל טומאת זימה וגזילות וכיוצא כו' וע"כ קראו דוד טמא, והנה עד כה היה כארח כו' אח"כ נעשה בעה"ב משתרר עליו בע"כ מראה פנים?? נגדו וכשונא ע"כ שלמה קראו שונא כמחטיאו בע"כ ואינו יכול לו, ואחר שהוא בעה"ב יבזה בעיניו לחטוא אותו בלבד כי אם גם ישתדל עד שהאיש ההוא יחטיא את הזולת וזהו קראו מכשול להפיל את הזולת כו', וטרם הגיע לכל זה עדיין הי' אפשר לו לשמוע בקול מוריו וללמדו ולמוכיח בשער לשוב מרשעו, אך אחר שהגיע ליצר ר הנזכר עוד יוסף כי יקשה את לבו ויעשנה כאבן קשה לשמוע קול מוריו ולמוכיח בשער ע"כ יחזקאל קראו אבן כו', ואח"כ עוד יוסיף לקשה מזה, והוא שעושה מעשה זמרי ומבקש שכר כפנחס עושה עצמו כמקבל מוסר ועושה טוב ובקרבו צפון רשעו, ע"כ יואל קראו צפוני כמאמרם ז"ל למה נקרא צפוני שהוא צפון בלב עכ"ל הרמ"א הנ"ל.
ובאלה הדברים בארתי דברי המשורר: פירוש פסוקים בתהילים נאום פשע לרשע וגו'.
ובאלה הדברים בארתי דברי המשורר (תהלים לו..) באומרו נאום פשע לרשע בקרב לבי אין פחד אלוקים לנגד עיניו כי החליק אליו בעיניו למצוא עונו לשנוא דברי פיו און ומרמה חדל להשכיל להטיב וגו'. ויש לדקדק בהא טובא, חדא בא אתה ל... בזה הלא זה ידוע לכל היצה"ר מסיתו לרעה, גם כיון שאמר נאום פשע לרשע אין פחד אלוקים לנגד עיניו א"כ ממילא הכל בכלל וא"כ ... הא דהדר אמר כי החליק אליו בעיניו למצוא עונו לשנוא, וגם כפלת.. שונות אשר כפל בלישנא דברי פיו און ומרמה וגו', וביותר
-עמוד 16-
קשה לפי פי' רש"י בקרב לבי דהמקרא הוא מסורס, ור"ל יש בקרב לבי דהפשע הוא היצה"ר אומר לרשע שלא יהא פחד אלוקים לנגד עיניו, בקרב לבי כאדם שאומר כמדומה לי עיי"ש.
וזהו דחוק מאוד, (ועיין כבר מ"ש לעיל בחדר הלזה.. ע"ד ... דברכות רשעים יצה"ר שופטן).
אמנם עפ"י דכתיב החט.. שיהצה"ר דרכו לרמות בני אדם לאט לאט עד שמושל עליו בע"כ כשונא, והיותר מכולם שמפתהו לעשות עצמו לקבל מוסר וטוב ובקרבו ישים מרמה , יבוארו פסוקט.. החט' על נכון, רק אקדים? עוד גמ' קידושין ד' מ' א' (נמצא בדף מ' ע"א) מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה שנאמר און אם ראית בליבי לא ישמע ה' ואלא מה אני מקיים הנני מביא אל העם הזה רעה פרי מחשבותם מחשבה העושה פירות הקב"ה מצרפה למעשה, ומחשבה שאין בה פרי אין הקב"ה מצרפה למעשה ע"כ ופירש"י מחשבה שעושה פירות שקיים מחשבתו ועשה מצרפה למעשה ונפרעין ממנו אף על המחשבה,
וזהו אמרו נאום פשע לרשע ר"ל היצה"ר דנקרא פשע אומר לרשע בקרב לבי ר"ל על מה שיש בקרב לבי דהוא הרהורים ומחשבות זרות ע"ז אין פחד אלוהי' לנגד עיניו ר"ל אין צריך לפחד מאלוהי' ע"ז שהרהר מחשבות זרות כי אין הקב"ה מצרפה למעשה כט.. אבל באמת כי החליק אליו בעיניו ר"ל עיקר כוונתו בחלוקת לשונו להסיתו במחשבה, למצוא עונו ר"ל בזה.. למצוא עונו שיעשה ג"כ המעשה ר"ל.. מעיקרא מסיתו על המחשבה כדרכו שבא לאט לאט כ"ט.. וממילא לשנוא ר"ל לשנוא גם על המחשבה כתל.. דאם המחשבה עושה פירות הקב"ה מצרפה למעשה ונפרע ממנו גם על המחשבה וזהו למצוא עונו דהוא המעשה לשנוא גם על המחשבה וש.. הוא.
או י"ל הא דאמר לשנוא ר"ל דבזה לא סגי' שמסיתו למחשבה כדי למצוא עונו ויעשה המעשה כ"ט.. אבל אף גם שמביאו.. את התדד.. לידי מדה גרוע ביותר עד שמושל עליו ומחטיאו בע"כ כשונא כ"ט.. באלשיך ז"ל וזהו לשנוא והבן. ואף גם בזה לא סגי' לי' אך עוד מדה גרועה מאד מאד ביותר שמביא את האדם לעשות מעשה זמרי ומבקש שכר כפנחס והיינו שעושה עצמו כמקבל מוסר ועושה טוב ובקרבו.. דפך.. רשעו כת"ט.. באלשיך ז"ל וזהו אמרו דברי פיו און ומרמה ר"ל שמרמה בה אדם ואומר שמקבל מוסר ועושה טוב ובאמת חדל להשכיל להטיב רשעו דפיך כלבא ר"ל שמרמה בה אדם כדכתיב פיו וזהו מדה הגרוע מאד סט" באלשיך ז"ל והבן.. (ועיין לקמן חדר ב' פי' אחר על פסוקים הללו).
כלל הדבר..
לעצט פארראכטן דורך יידישע קהילות אום דינסטאג אוגוסט 04, 2015 6:34 pm, פארראכטן געווארן 1 מאל.
משנכנס אדר מרבין בשמחה
הל'א דו'ד מסתת'ר עמנו
אוועטאר
יידישע קהילות
שר שמונת אלפים
תגובות: 8680
זיך איינגעשריבן אום: דאנערשטאג אוגוסט 28, 2014 4:03 pm

19 - 22

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך יידישע קהילות »

אמנם לדברינו הנ"ל יבואו ביאורם על נכון, רק אדים מ"ש הר"ח בשער היראה פ"א בתחלתו וז"ל היראה שעליו נצטויינו בתורה כמה פעמים, ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כ"א ליראה את ה' אלהיך, וכן את אלהיך תירא וכמוהו רבים, הוא כי אחר שידע האדם שיש לעולם בורא אחד והוא ברא כל הנמצאים, והוא מנהיגם כרצונו, ומבלעדי שפעו וחיותו אין להם קיום, כמ"ש ואתה מחיה את כולם, ואלו ח"ו יצוייר העדר שפעו מכל העולמות אפילו רגע אחד יתבטלו כולם והיו כלא היו כי כולם צריכין אליו, והוא אינו צריך להם, חייב ליראה ממנו ולקבל עליו עול תורה ועול מצוות, כעבד היודע שיש לו אדון ופטרון, למי הוא עובד, שאם לא ידע למי עובד, לא תכין בלבו העבודה כו', ויראה זו ביאר רשב"י ע"ה זוהר בראשית וז"ל יראה דאיהי עקרא למדחל בר נש למארי בגיון דאיהו רב ושליט עקרא ושרשא דכל עלמין וכל מקמי כלא חשיב כו', וכתב עוד שם הר"ח הנ"ל בביאר זה וז"ל ונבוא לבאר המאמר שהתחלנו בו שאמר שעיקר היראה למדחל בר נש למארי בגין דאיהו רב ושליט כו', צריכין אנו לדעת מהו רב ושליט, מפני שדברים אלו נוגעים ליראה, מצינו בתורתינו הקדושה כשבאה לייחס היראה ייחסה היראה לי'ד'ו'ד' כאומרו מה ה' אלהיך שואל מעמד כ"א ליראה וגו' כו' ע"ש שמאריך בזה וכתב וטעם התייחס כל הדברים האלה לי'ד'ו'ד' יותר משאר שמות, מפני היות י'דו'ד' מקור ושורש לכל השמות כמו שנתבאר בסבא פ' משפטים ועוד בתיקונים כו' ועוד נתבאר שם במעלות שם י'ד'ו'ד' והוא מוכרח להעתיקו לדרוש שלנו וז"ל ולית מלאכה דלא אשתכח בי' שם י'ד'ו'ד' דאשתכח בכל אתר, כגוונא דנשמתא דאשתחכת בכל אבר ואבר, ובגין דא אית לבר נש לאדלאכא?? י'ד'ו'ד' בכל ספירין ובכל כרסרין? ובכל מלאכין ובכל אבר ואבר דבר נש, דלית אתר פנוי ממנו, לא בעלאין ולא בתתאין כו' וע"ש שמאריך בזה. וכבת עוד שם הר"ח הנ"ל וז"ל והענין שימצא י'ד'ו'ד' בכל הבריות נתבאר ברעי' מהימנא פ' בא וז"ל כל חיות דאינון חיות הקודש באתוון דשמא קדישא אתקריאו הה"ד כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו ואפילו כל בריין אתבריאו בהון, ולית בריאה דלא רשים בהא שמא, בגין לאשתמודעא למאן דברא לי והא איהו י'?? דיוקנא דרישא דכל בריין, ה"ה דיקונא דה' אצבעין דימינא, וה' דשמאלא, ו' דיוקנא דגופא, ובגין דא ואל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש, לית כל ברי' דאשוה כוותי' ואע"ג דבראתי לה כדמות אתוון דילי, דאנא יכול למחאה?? להאי צורה ולמעביד לה כמה זמנין עכ"ל, הרי בפי' מבואר במאמר הזה היות כל בריותיו חתומים בחותם שמו ית' להורות שבורא אחד להם, והוא מושל בהם למחות?? צורתם כרצונו, כחומר ביד היוצר. ומסיים שם הר"ח הנ"ל בזה הענין וז"ל ואתה ידענו סוד מלא כל הארץ כבודו שפרשו בזוהר פ' בא שהוא על ההתפשטות אלהות העולין וז"ל דאי לא יתפשט נהורין על כל בריין איך ישתמודעין ליה, ואיך יתקיים מלא כל הארץ כבודו, עכ"ל. ומפני ה אמר דוד שויתי ה' לנגדי תמיד כי בחשבו שי'ד'ו'ד' לנפיו ??ושם?? הוא העלת כל העלת המייחד הכל ומזה ימשך לאדם המורא והבושת והצניעות שלא לחטוא לנפי מלך העליון הנכבד והנורא שלפניו עכ"ל הראשית החכמה בענין הלזה, ע"ש באריכות יותר ולא העתקתי כל דבריו כסדר רק בדילוג הנצרך לענינינו.
מכלל דבריו שמענו אם ישים האדם אל לבו מציאת השם י'ד'ו'ד' אשר לית אתר פנוי ממנו
20
ובכל העולמות ובכל המלאכים ובכל אבר ואבר דבר נש, נמצא שם י'ד'ו'ד', והוא נותן שפעתו וחיותו בכל כדכתיב ואתה מחיה את כולם ובזה יבוא לאדם התעוררת היראה גדולה ויבוש לפני מלך עליון לעשות שם דבר רע ח"ו אך יקבל עליו עול תורה ומצות כעבד היודע שיש לו פטרון אדון למי הוא עובד כנ"ל.
ובזה נסתר סברת הפקורחסים//האפיקורסים?הפוקרים??// והמינים באומרם שלא ברא הקב"ה בעת בריאת עולם רק יסוד אחד דק המוכן לקבל כל הצורות הנקר בפי החוקרים היולי ובו נכללו כל הברואים דרך הכלל אבל גמר בריאת הפרטים כל דבר ודבר בפני עצמו הי' בכח שרים אמצעים והם מנהיגים העולם כרצונם (ועיין מזה בנזר הקודש ?"ב ע"א) ויש מהם אומרים באמת ה' ברא הכל, אך אין זה כבודו ית' ב"ה באשר הוא גבוה על כל גבוה להשגיח על ארץ עיפה כמו אופן ובני אדם יושבי חשך וצלמות, כי אם על השמים כבודו והארץ נתן לבני האדם, איש הישר בעיניו יעשה, כי אם יחטא איש לאלהים מה יעשה לו (ועיין בספרי החוקרים ומפורשים מזה) אבל תיפח רוחם ונשמתם אלו ואלו ימ"ש וזכרם, כי הוא ית' בורא הכל ומשגיח על עולם השפל כי במקום גדולתו שם ענותנות ושם י'ד'ו'ד' אשר כל אתר ואתר אינו פנוי ממנו מעיד ע"ז כמ"ש הר"ח הנ"ל במתק לשונו היות כל בריותיו חתומים בחותם שמו ית' להורות שבורא אחד להם והוא מושל בהם כנ"ל, וא"כ מחמת שנמצא שם י'ד'ו'ד' בכל מקום מזה אנו מכירין ויודעין דמשגיח על כל וכנ"ל בשם רעי' מהימנא הנ"ל בגין לאשתמודעא למאן דברי' לי' דלית בריאה דלא רשים בהאי שמא כנ"ל באריכות.
תו אקדים בחינה שנית לירא מ"ש הר"ח פ"ב משער היראה וז"ל עוד בחינה ב' באשר ישפיעו לו הקב"ה עושר וכבוד ונכסים בנים וכיוצא מטובת העה"ז יש לירא שמא יגרום החטא כו' עכ"ל עי"ש שמאריך בפרט הזה., וכנ"ל בשם הזהר דא יהי אהבה שלימתא.
כלל הדבר אף אם גם אם יצליחו דרכיו של אדם בכל מילי דמטיב, צריך שיהיה יראת ה' על פניו ויזכיר תמיד בחסד ה' ב"ה אשר הטיב הטיב עמו ולבלתי לחטוא ח"ו , וכאשר האריכו מזה ספרי מוסר אז ה' ב"ה נותן לאדם עושר וכבוד, צריך לירא אולי העושר הזה כנגדו לרעתו ח"ו, ו?מ?קורם? מקרא שכתוב ומשלם לשונאיו אל פניו לאבידו ונאמר עושר שמור לבעליו לרעתו, וכן שמעתי בשם הגאון מהרי"ח סג"ל אב"ד דק"ק פראג על פסוק מלאכי ג' וקרבתי אליכם למשפט, ר"ל אפילו בשעה שאני מקרב עצמי עליכם הוא ג"כ למשפט ודפח"ח (וכבר הובא זה משמו בס' עולת חודש שנדפס מקרוב) וזהו התחלת ? דכת' ישעי' הנ"ל באומרו דרשו ה' בהמצאו, ור"ל שידרשו שם י'ד'ו'ד' היכן הוא מצוי, ודרש ה' דייקא, ואחר החקירה והדרישה היטב, יראו ויתוודעו להם שהוא נמצא ומצוי בכל אתר ואתר, הן בכל העולמות והן
21
בכל המלאכים והן בכל אבר ואבר דבר נש ולית אתר פנוי מיני, כנ"ל בר"ח ומזה ימשך הירא לאדם שלא לחטוא לפני מלך עליון ויקבל עליו עול תורה ומצוות כמ"ש הר"ח הנ"ל דזה הא שכ' הזוהר בגין דאיהו רב ושליט, דבשפעתו וחיותו להם קיום ואלו ח"ו יצוייר העדר שפעו מכל העולמות, אפילו רגע אחד, יתבטלו כולם והיו כלא היהו כנ"ל באריכות. ושוב הזהיר להם ישעי' באומרו קראוהו בהיותו קרוב, והיינו בחינה שנית של ר"ח הנ"ל, דגם אם ה' מקרב אליהם ומטיב עמם ג"כ צריכין לירא מלפניו שמא יגרום החטא כנ"ל, וגם אולי יקויים בו ח"ו ומשלם לשונאיו להאבידו כנ"ל על פסוק וקרבתי אליכם למשפט, וזהו קראוהו בהיותו קרוב, ר"ל אפילו בהיותו קרוב שמקרב אליכם ומטיב עמכם אעפ"כ קראוהו תמיד ויראתו תהיה על פניכם לבלתי תחטאו כנ"ל. וכיון שהקדים שני החינות לירא הנ"ל מש"ה שפיר מסים ואמר אם תעשו כן, אז ממילא, יעזוב רשע דרכו, ר"ל מעשים רעים ודרכו רע שעבר בו עד הנה, ואיש און מחשבותיו, ר"ל מחשבות זרות אשר בקרבו, אשר יתחמץ לבבו לאמר ח"ו מנהג העולם הוא ע"י השרים כי הם הוציאו הפרטים כנ"ל, או יחשוב לאמור אין זה כבודו של מקום שהוא גבוה מכל גבוה לשגיח על ארץ עיפתה ואופל, רק על השמים כבודו, והארץ נתן לבני האדם כנ"ל, אבל אחר הקירה והדרישה הנ"ל, אז יתוודע לו כל הבריות חתומים בחותם שמו ית', ומזה ניכר וידוע להם שבורא אחד להם ומשגיח על הכל, ובכולם הוא נותן שפעתו וחיותו ומבלעד?י?ו שפעתו וחיותו אין להם קיום, וזהו בחינה ראשונה, ומחמת בחינה השניה בהיד' ממילא וישוב אל ה' וירחמהו, ר"ל בין שמתנהג עמו במדה"ר, והיינו שמטיב עמו ומקרבו, אעפ"כ ישוב באומרו אולי ?קרבת? אליל למשפט כנ"ל וקרבתי אליכם למשפט, ומחמת זה ישוב בכל עת כנ"ל באומרו בהיותו קרוב. וגם ואל אלהינו ר"ל בין שמתנהג עמו במדה"ד אעפ"כ אל יבעט ביסורין וישוב אל ה' בכל לבבו, וכנ"ל בשם הזוהר דאיהי אהבה שלימתא, אם יראה כלול באהבה והיינו?? דאתאחדת בתרין סטרין אם לטב אם לרעה ח"ו בכולהון אתרע יראה ודחיל קמי' מאריה, וזהו וישוב אל ה' ואל אלהינו, דהן תרין סטרין מצד הרחמים ומצד הדין (ואיין בזוהר אשר הבאתי קודם התחלת פסוקים הללו) דלאעולם ישוב, ומש"ה אמר אצל ואל אלהינו כי ירבה לסלוח, היינו עפ"י מ"ש האלשיך ז"ל פ' עקב שתי נסיון יש שמנסה הקב"ה לאדם או שיתנהג עמו במדה"ר ונותן לו עושר ונכסים וכבוד לראות אם ישמן ויבעט, או יכלכל דבריו במשפט, ולפעמים מנסה את האדם להיפך, כי ישלח עליו יסורין ועוני, אם יסבול חרפת רעב ועוני וחוסר לחם ולא יקוץ, והנה אם יהיה נסיון דעושר בכף מאזניים, ונסיון דעוני ויסורין בכף שניי' איזה דרך קשה ממחבירו, הזה או הזה, הלא יצא כי הגדול מחבירו יהיה הנסיון של עושר כי הנה
22
הנה יותר יתעתד לחטוא בעל חטר? גאוה אשר יקנה העשיר בעשרו ויאבד דעתו, מאשר יחטיא העני בעניו, כי הלא אז יכנע לבבו הערך ע"ש באלשיך מזה.
מכלל דבריו שמענו, הנה אם עומדים בנסיון הנ"ל, הזי נסיון דעושר יותר גדול מסיון דעני, ותה נחזי להיפך, אם ח"ו אינם עומדים בנסיונם, הרי היותר חוטא הוא העני באשר הרי דרכו של העני להיות נכנע לבבו, ואעפ"כ עומד במרדו וחטא נגד ה' וודאי גדול עונו מנשוא, מהזה שאינו עומד בנסיונו מחמת עשרו, וודאי אף אצל עשיר רב חטאו אשר חטא נגד ה' ולא עמד בנסיונו, אבל עכ"פ לענין תשובה קל לפניו יותר להישב ולכפר עונו, ממי שאינו עומד בנסיון דעוני ויסורין דזה הרבה לחטוא כנ"ל, וכ"כ האורחות צדיקים, מי שהוא עניו מחמת שכובש גאותו שיש לו בעושר זהו עניו אמיתי, אבל לא כ"כ העני אשר דרכו להיות לבו נכנע ע"ש. וזהו אומרו וישוב אל ה', ר"ל אם מתנהג במדה"ר ומחמת זה וימשן ויבעט, אז ??? וישוב אל ' וירחמהו, ושוב אמר ואל אלהינו ר"ל אף אם חטא במה שהי' מתנהג עמו במדה"ד והיה לו עוני וחוסר לחם וכדומה והיה מן הראוי להיות נכנע לבבו מחמת זה והוא לא כן עשה וחטא והרהר אחר מדדותיו ובעט ביסורין, לזה ג"כ ירחמהו כי ישוב בתשובה, אך בתנאי כי ירבה לסלוח, ר"ל לזה צריך רב סליחות ותחנונוים להשיב אליו, כי זה עשה נגד הטבע אשר דרכו של העני בלא"ה להיות נכנע והוא הקשה ערפו כנ"ל בזהר? ומקשה לבו כו'. ושפיר קדייק כי ירבה לסלוח, היינו שצריך רחמים ובין?? ואל אלהים היינו הנהגת הדין כנ"ל באשר כי לא מחשבותי מחשבותיכם וגו' והיינו כי העיקר עבודה שלימה בעבודת ה' ב"ה הוא שתמיד יקטין האדם א"ע וישים אל לבו אשר לא עשה כל אשר מוטל עליו לעשות ועדיין מעשיו מקולקלים ואם כה יתנהג ממילא יהיה תמיד בתשובה לפני ה' ב"ה, בין שמתנהג עמו בהדה"ר, אז יאמר שזהו לאו רחמים אלא דין ??נגדו?? כי אולי העושר שמור לרעתו ויקוים בו ח"ו ומשלם לשונאיו להאבידו כנ"ל, וא"כ ממילא אל יתגאה בזה אשר ה' ב"ה נותן לו עושר וכבוד, רק אדרבה יכנע לבבו וישוב כנ"ל, וכן להיפך אם הקב"ה מנהג עמו במדה"ד ונותן לו עוני וחוסר לחם ח"ו, אל יבעט בהם, ואדרבה יאמר שהוא רחמים גמורים, כי רבו פשיו לכן מייסר אותו ביסורין ועוני כדי למרק עונותיו וישוב בתשובה שלימה וכדאי' ברכות (ה"א) יסורין ממרקין עונותיו של אדם, כי זה כלל נקיט בידך, מה שהוא בעיני אדם רחמים דהיינו דרך בני האדם דע"ז אם מטעם עם חבירר ומרחם עליו, אז מסתמא הא אוהבו כי זולת זה לא היה מקרבו, וכן להיפך אם עושה עמו רעה ידע כי שונא הוא לו, אבל לא בדרכי
23
ה' כן רק מה שהבעיני אדם רחמים דהיינו שה' מטיב עמו
לעצט פארראכטן דורך יידישע קהילות אום דאנערשטאג יולי 30, 2015 11:17 pm, פארראכטן געווארן 1 מאל.
משנכנס אדר מרבין בשמחה
הל'א דו'ד מסתת'ר עמנו
אוועטאר
יידישע קהילות
שר שמונת אלפים
תגובות: 8680
זיך איינגעשריבן אום: דאנערשטאג אוגוסט 28, 2014 4:03 pm

23

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך יידישע קהילות »

בדרכי ה' כן הוא רק מה שבעיני אדם רחמים דהיינו שה' מטיב עמו, יוכל להיות דין דשמור לרעתו כנ"ל, וכן להיפך אם ענש יענש אותו, אדרבה כל אשר יאהב ה' יוכיח, ע"כ מה שנראה לאדם לדין הוא רחמים גמורים כנ"ל. וזהו אומרו מש"ה תשוב אל ה' ואל אלהינו כנ"ל היינו כי לא מחשבותי מחשבותכם ולא דרכי דרכיכם נאום ה', ר"ל לא כמחשבותיכם דזה הוא רחמים הוא מחשבות, דבאמת הוא דין הטבה זו כנ"ל, וכן להיפך לפי מחשבותיכם הוא דין הרעה, ובאמת הוא רחמים כנ"ל, והיינו משום דרכי לא דרכיכם כנ"ל, שדרך בני האדם לענוש השונא ולאהוב האוהב כנ"ל, אבל בקב"ה בעה"ז הוא להיפך לענוש האוהב כדי להיות לו כפרה, ולהטיב לשונא ורשע לשלם על פניו להאבידו כנ"ל, וא"כ ממילא בכל עת תהי' בתשובה לפני ה' ב"ה והבן.
ולזה אמר כאשר גבהו השמים מהארץ וגו', ר"לך דבזה מפרש מה הא דאמר לא מחשבותי ודרכי כמחשבותיכם ודרכיכם וכנ"ל, והיינו עפ"י מש"ש מהרש"א בכתובת ד"ה על פסוק אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים, דקאי על שמותי של הקב"ה דהשמים נברא בימין דהוא במדה"ר ומש"ה כתיב בשמים ימיני, כי מהשמים הרחמים ובניניו של עולם, וההיפך מן הערץ עולם ההפסד הויי', ומש"ה כתיב אף ידי יסדה ארץ דהוא בשמאל שהוא מדה"ד ע"ש בח"א במהרש"א שמאריך בענין זה. וזהו אומרו לא מחשבותי מחשבותיכם, והיינו כמו שבארנו לעיל דמה לפי מחשבותיכם הוא דין, אצלי הוא רחמים וכן להיפך כנ"ל באריכות, לזה מפרש בהדיא בתר הכי באומרו כאשר גבהו שמים מארץ ר"ל עיקר גבהות ומעלה של השמים מן הארץ הוא דהשמים הוא הרחמים וארץ להיפך עולם ההפסד הוויי' דהוא דין כנ"ל, כן גבהו דרכי מדרכיכם, דמה שדרכיכם לחשוב ולומר עליו שהוא דין, בעיני הוא הרחמים, כמו גבהות השמים מן הארץ בענין? זה וכן להיפך כנ"ל.
או י"ל דהא דאמר כאשר גבהו שמים וגו', דשוב חזר אל מה שאמר עד הנה דישוב אל ה' תמיד כנ"ל, אך פן יתחמץ לבב אנוש לאמר איך אשוב אל ה' אם כבר קלקלתי מעשי ולא הי' מסכ'?? ה' עמי להספיק צריכ ודי מחסורי והתנהג עמי במדה"ד קודם התשובה, או מחמת עונות גרש יגרש מאת ה' להאבידו ח"ו כנ"ל, א"כ איפוא יתקן זה ע"י התשובה, דימלא לו ה' שוב כל משאלותיו את ל?? להיות לו לאוהב מחמת תשובתו, א"כ נשתנה חלילה, מלא רוצה לרוצה מה שלא יאות בחיק שלמותו ית', וכמו באמת המציאו המתפרקים להכחיש מעלת התפלה ותועליתה מטעם זה, א"כ הה"ד לענין הייעודים לטובה או להפכו לא יצויר שינו הגזירה או הייעוד בשום אופן מתחלף, אמנם כבר הכה על קדקוד סברה זו הרב בעל עקרים במאמר ד' פי"ח באומרו כי כמו שהשפעו השמימיו?? יושפעו על המקבל בהיותו מוכן לקבלם, ואם לא יכין הוא עצמו הוא מונע הטוב ממנו שאם נגזר עליו שיצליחו תבואותיו והוא לא זרע סכלותו גרם למנוע הטוב ממנו כן גזירת ה' ב"ה בטוב ורע היא בהיותו בהכנה לטוב או לרע, ואם שנה עצמו במעשים או בתפלה וכיוצא תשתנה ג"כ ההשפעה מאליה

24
והגזירה מתבטלת ולעולם רצונו ית' עומד יקיים במצב אחד בלי ההשתנות, והנה אם נשער ההפרש בין השמים לארץ הוא בענין זה כי השמים עצמם הם עגולים וגבהותם שווה מכל צד ולא יהיה גבוה יותר במקום זולת מקום, אבל מפאת הארץ אם שבערך השמים הם כנקודה בתוך העגולה מ"מ היא בעצמה אינה שוה מכל צד כי יש בה עמקרים וגבוהים הרים וגבעות ובערכה השמים הם יותר גבוהים במקום מה מהארץ, כגון מהשפלה,, ממה שהם במקום אחר כגון ההרים הגבוהים (ועיין מזה בס' בינה לעתים דרוש י"א מ"ש עפ"ז על פסוק כי כגבוה שמים על הארץ כן גבר חסדו על יראיו ע"ש) כלל הדבר השמים גבהו מהארץ באופנים שונים אבל לא זה מהשתנות השמים אלא מחילוף מקומות הארץ (ועיין בבינה לעתים הנ"ל) והן הן דברי ישעי' שאמר וישוב אל ה' ואל אלהינו כי לא מחשבותי מחשבותיכם וגו' לכן תשובו בכל עת כנ"ל, אך פן יתחמץ לבב אנוש לאמר האיך יאות בחיק שלמותו ית' שנשתנה חלילה מלא רוצה לרוצה כנ"ל, דקודם התשובה הי' רחוק ממנו, ואחר תשובתו יתקרב אליו כנ"ל, לזה אמר עוד כאשר גבהו שמים מעל הארץ, ר"ל כמו און שגבהו שמים מעל הארץ באופנים שונים הרי זה לא מהשתנות בשמים אלא מחילוף מצב מקומות הארץ כנ"ל, כן גבהו דרכי מדרכיכם, ר"ל על זה דרך גבהו דרכי, מה שגזרתי להטיב עמכם, או להיפך ח"ח, ואח"כ גבהו ונתרחק ממכם, אותה גזירה, הוא מדרכיכם שאם נשתנה דרכיכם ומעשיכם, ג"כ נשתנה ההשפעה מאליה והגזירה מתבטלת, אבל רצונו ית' עומד וקיים במצב אחד לעולם בלי השתנות חלילה וכבדברי העקרים הנ"ל והבן. וע"ז אמר נמי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים וגו', דכבר אמרנו לעיל רצונו ית' לעולם קיים במצב אחד, ואדרבה עיקר פעולת ית' פועל תמיד בכוונתו להטיב לאדם אך אצל האדם נשתנה המעשה ע"י מעשי בני האדם כנ"ל וכארש הביאו בזה משל מזריחת השמש, השמש יצא על הארץ ומייבש הגבינה ומתקנו וממחה את החמאה כי נמוחה ותאבד, הרי השמש תמיד זרחה לשניהם בשוה אך לזה שיש בידו גבינה הוא לטובה, ואצל זה שיש בידו חמאה הוא לרעה ככה יקרה לאדם כפי הכנתו לטוב או לרע יגדל שכרו או עונשו כי אצלו נשתנה מטובה לרעה (ועיין מזה בשל"ה בבית הבחירה בס' תולדת האדם שלו, ובס' מורה נבוכים).
כלל הדבר ה' ב"ה הוא הטוב והמטיב תמיד רק לפי הכנת אדם נשתנה, והנה בענין הגשם מצינו גשם שאם בא לא בא רק לטוב, ויש גשם שלפעמים היא לרעה, והיינו עפ"י מה דאי' ב"ב פ"ב מיום שחרב בה"מ לא ירדו הגשמים מאוצר הטוב שנאמר יפתח לו את אוצרו הטוב וגו' בזמן שעושין רש"מ ושרוי בארצם
משנכנס אדר מרבין בשמחה
הל'א דו'ד מסתת'ר עמנו
אוועטאר
יידישע קהילות
שר שמונת אלפים
תגובות: 8680
זיך איינגעשריבן אום: דאנערשטאג אוגוסט 28, 2014 4:03 pm

25-28

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך יידישע קהילות »

25
גשמי אמר רבי) מאוצר הטוב, ובזמן שאינן שרוי בארצם אין יורדין מאוצר הטוב, וכתב ע"ז הנזר הקודש בב"ר פ"ד סי' ד' עפ"י מה דאי' בפרקי דר"א מים עליונים תלוים במאמר דומים לבריכת מים ובחמת ד... של אש הם מזריפים טיפים ויורדים עד מקום הכיפה לתוך מים המלוחים בתוך מימי אקיינוס ומשם העבים שואבים אותם ממתקים בהם. והנה בפרקי דר"א פ"ה ת"ש אר"י אחת בכל חדש סילונות עולים מן התהומות ומשקה את כל פני האדמה שנאמר ואד יעלה וגו' והעבים שואבים מים מן התהומות כו' אבל כשירצה ר"ת לברך צמחה צמחה של ארץ פותח אוצרת הטוב שבשמים ותמטר על הארץ והנה קשה הלא לעיל אמר שתמיד הגשמים הם מן השמים ג"כ, אמנם לעיל מיירי שלא בשעת ברכה א"כ אד בא הגשם משניהם יחד מהשמים שרפים כו' וגם ממי אקיינוס כו', אבל הכא קאמר בשעת ברכה, אז בא המטר והגשם ממים עליונים בלבד, והיינו הא דאמרינן בב"ב הנ"ל כשעושין רש"מ גשמים יורדין מאוצר הטוב, דהיינו האוצר הטוב ממים עליונים, והיינו דכתיב את אוצרו הטוב את השמים, כלומר אוצרו הטוב הוא ממים עליונים שבשמיים זהו תוכן דבריו של נזר הקודש הנ"ל מכלל דבריו שדעתו דיש שני מיני גשמים או דיורדין שיהיו ממים עליונים לתוך מים המלוחים במי אקיינוס והעבים שואבים וממתקים בהם כנ"ל או דיורדין גשמים ממים עליונים לבד עד הרץ וזהו מאצר הטוב כנל והנ"מ בין שני מיני גשמים הנ"ל הוא בתרי אנפין אם הגשמים יורדין לתוך מי וקיינוס וזהו גשם הראשון המוזכר לעיל אז הרי העבים צריכין לשאוב המים והדר עננים מתגברין ועולין עד לרקיע כנראה בחוש, וא"כ הרי באו המים מן השמים על הארץ דהיינו הטיפין היורדין לתוך מים המלוחים בתוך מי אקיינוס כו' והדר עי עננים שוב הלכו השמים כדאי' בגמ' בתענית ד"ט ע"ב לרא לסל ממי אקיינוס הוא שותה הא דכתיב משקה מעלי כיון דסלקו להתם משקה מעליותיו קרא לי' וככה יפ"ת פי"ג סי' ט' לר"א הא דכתיב למטר השמים תשתה מים היינו כיון דעולין לצד מעלה קרי' לי' מטר השמים וא"כ הרי בא הגשם תרתי פעמים מן השמים אך הדא ממש מן משמים והדר סלקי' נגד השמים כנל וזהו גשם ראשון הנ"ל אבל מין גשם השני הנ"ל דבא ממים עליונים לכם זה מיד שבא פעם ראשונה משמים על הארץ מיד הרוה את הארץ ולא צריך עוד להלוך וישוב רק העננים מתגברים והולכים עד לרקיע ומקבלין אותן הגשמים מן השמים, הא חדא, ועוד נמ אם המים באים מרתי משים ומן הארץ דהם מין גדם ראשון הנ"ל, א"כ ליכא ברכה כנל בפרקי דר"א דלפעמי' שלא בעתם הם באים ולפעמי' באים על ארץ שאינה צריכה להם כמו שאמר (איוב ל"ז) אם לשבט וגו' אם לחסד וגו' ופי' רש"י דאם לפורעניות בני אדם מורידין שלא בזמנם ועל ארץ שאינה צריכה כהרים וגבעות שאין מקום זריעה, ואם שנעשו לחסד היינו כשעושין רש"מ (ועיין נמי במ"ש רש"י שם בפסוק הקודם (הוא מסבות מתהפך) והיינו נמי מטעם כשאינן עושין רש"מ אז ליכא ברכה בגשמים, ובאים הגשמים גם ממים תחתונים, ומחמת זה לא יורדין בזמנם וג"כ יורדין שלא במקום זריעה, אבל כשעושין רש"מ אז באו הגשמים ממים העליונים לבד דהיינו מן השמים מאוצר הטוב ואיכא ברכה, ולא ירדו גשמים רק בזמנם ומקום זריעה דווקא (ועיין במס' תענית ד"ח על פסוק אם לשבט וגו' מה שדרשו בי'),.
והן הן דברי ישעי' הנ"ל, כיון שאמר מקודם לשוב אל ה' בכל עת, כי אדם אין יודע אם לרחמים או לדין, וכגבהות השמים הוא מן הארץ כן גבהו דרכי ה', הוא מדרכיכם, אבל רצונו ית' עומד במצב אחד בלתי השתנות חלילה כנ"ל באריכות, רק העיקר תלוי בהכנת המקבלים ואצלו נשתנה כנ"ל, וזהו אומרו בתר הכי כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים, ר"ל אם ירד הגשם מן השמים לבד, ומן השמים דייקא, אך אעפ"כ לא ידענו על איזה מין מהגשמים מדבר, כי כל מיני גשמים באו מן השמים כנ"ל בפרקי דר"א, לזה אמר עוד, ושמא לא ישוב, כי אם הרוה את הארץ, ר"ל באיזה גשם אני מדבר, באותו הגשם הבא מן השמים ושוב לא ישיב שמה ע"י ננים אשר שואבים ממי אקיינוס אותן הטיפין שבאו משמים והדר סלקו למעלה כנ"ל, רק מיד הרוה את הארץ כאשר באו הגשמים פעם ראשונה מן השמים מיד הרוה את הארץ, ושוב לא סלקה לעילא, וגשמים כאלה וודאי והולידה והצמיחה ונתן זרע לזורע ולחם לאוכל, ר"ל גשם כזה איכא גשם של ברכה ותמיד יורד לטובה וזמנם ומקום זריעה דווקא, ומכח זה אם בא הגשם הזה וודאי והולידה והצמיחה תמיד כנ"ל, הנה כאשר גשם כזה אינו יורד רק לטובה, כן יהיה' דברי אשר יצא מפי לא ישוב אלי ריקם, ר"ל כן הדבר היוצר מפי הוא לטובה ולברכה, כי מאתו לא תצא הרעה כנ"ל, אך העיקר הוא כי אם עשה את אשר חפצתי, ר"ל אם האדם עשה חפצי, דהיינו זך וישר פעלו, ועובד ה' ב"ה בתמימות, אז והצליח את אשר שלחתיו, ר"ל אז יש הצלחה אצלו אשר שלחתיו, כי האל באמת עיקר שליחות הוא לטובה תמיד כנ"ל רק אצל האדם נשתנה שאינו מצליח אצלו אם אין עושין רש"מ, כי אף אשר שלחתיו לטובה מ"מ אצלו מתהפך לרעה מחמת ההכנתו במעשים לא טובים, כמו זריחת השמש אשר טוב לנושא גבינה ורעה לנושא חמאה כנ"ל, אף שזרחה לשניהם בשוה, מ"מ ע"י הכנתו נשתנה הזריחה אצלו לרעה כנ"ל בעקרים ומורה נבוכים, ומדוייק הכל בעז"ה בפסוקים הללו כאשר יראה הרואה והבן.
כלל הדברים האלה, אף שהקב"ה שולח על אדם יסורין ועוני וחוסר לחם ח"ו, הכל הוא לטובתו כדי למרק עונותיו, ואף לפי הנראה הוא מדה"ד מ"מ הוא הרחמים גמורים, ובזה בארתי נמי מקראי קודש פ' האזינו וזה תארם, צור ילדך תשי ותשכח אל מחולליך, וירא ה' וינאץ מכעס בניו ובנותיו, ויאמר אסתירה פני
27
מהם אראה מה אחריתם, כי דור תהפוכת המה בנים לא אמן בםח, הם קנאוני בלא אל כעסוני בהבליהם, ואני אקניאם בלא עם בגוי נבל אכעיסם וגו'. והנה יש לדקדק בהם הרבה, הדא כפל לשון צור ילדך, אל מחולליך, גם מלת וינאץ מכעס בניו ובנותיו אין לו מובן. גם אלין לו התקשרות עם הקודם, גם מה דאמר אסתירה פני מהם אראה מה אחריתם קושי' הבנה, מה לשון אראה לעתיד, ומה יראה, גם לישנא דור תהפוכת צריכא ביאור. גם בנים לא אמן בם, מלת בנים קושי' הבנה. עוד מה קנאוני בלא אל, ורש"י פי' קנאוני בדבר שאינו אלהי ע"ש, וקשה למה תפיס בשם זה דווקא, שם אל, גם מאי יכעוסוני בהבליהם, אטו עד הנה לא היה בהבליהם. גם מאי יקניאם בלא עם , מאי מדה כנגד מדה יש בזה, ואם כנגד שקנואוה בלא אל, הלא לזה ליכא תשלומין כלל לשלם מדה כנגד מדה והבן. וגם כפל לשונות בלא עם בגוי נבל, ולמה גוי נבל דווקא. אמנם עם דברינו הנ"ל יבוא באורם על נכון. רק אקדים עוד איזה הקדמות. חדא הא דאי' באלשיך ישעי' על פסוק הוי גוי חוטא עם כבד עון וגו', וז"ל אמר אם תאמרו ישראל למה זה אקצוף עליכם ואכביד אשמותיכם ולא אביט אל רשעת יתר הגוים ועמים המכעיסים אותי בהבליהם ופסיליהם ואומרים לאץ אבי אתה ולאבן את ילדתני, והלא גם אתה בראתם, הנה אינו דומה משני טעמים, אחד מצד הגוף והוא כי אינן בני האבות שלכם שהיו צדיקים והיה ראוי שתדמו להם, שנית מצד הנפש, כי ע"כ קדושים לה' אתם שע"כ יכונה שם אלהותו עליכם, ולא על האומת עכו"ם, וזה אומרו הוי גוי חוטא, כלומר הן אמת הוי ואבוי גוי מגויי הארץ היות חוטא או עם היות כבד עון, אך עם כ"ז אין אשמותם גדולה כאשמותכיכם כי הלא מצד הגוף הם זרע מריעים, וע"כ יצאו מהם בנים משחיתים, משאכ"כ אתם בני צדיקים, וגם מצד הנפש, כי אם עזבו את ה' לא נאצו קדושם כ"א ניאצו את קדוש ישראל, כי לא אלהיהם הוא, ואין להם יחוס קדושה עמו, משא"כ אתם שבעזוב את ה' מנאצים את קדושתכם כו' ע"ש.
והנה בישעי' נ' א' אמר הביטו אל צור חצבתם וגו' הביאט אל אברהם אביכם וגו', וי' רש"י הצור הוא אברהם ע"ש, וזהו ביאור ראשית הפסוקים הנ"ל, צור ילדך תשי, ר"ל צור הם אבות והוא אברהם כנ"ל, אשר ילדך ממש והוא אביך המוליד אותך והיה ראוי שתדמה אליו, באשר אתה בן צדיק כנ"ל, אמנם תשי, ולא עלה זכרונו לפניך כלל לזכור במה שתדמה אליו, וזהו מצד הגוף, וגם מצד הנפש ותשכח אל מחולליך, שהוא מייחס אלהותו עליך כנ"ל, וא"כ רבות עשית שפגמת בגוף ובנפש, לכן וירא ה' וינאץ מכעס בניו ובנותיו, ר"ל כמו שהם שכחו באבותיהם אשר ראוי היה להתדמות אליהם, והם לא עשו כן, כמו כן נואץ ה' מכעס בניו ובנותיו, ר"ל אפילו שהם בניו, ודרך אב מרחם על בנו אמנם מדה כנגד מדה ינאץ ויכעוס אף שהם בניו, או כפשוטא וינאץ, ומה היה הכעס לזה אמר מבניו ובנותי
28
היינו מצד שהם בניו ובנותיו מצד הנפש כנודע, ואפ"ה שכחו מכל אלה ולא השגיחו ע"ז, לכן ניאץ ה', אך אעפ"כ היה עדיין תרופה לנו על הכעס הלזה ע"י התשובה כי אין לך דבר שעומד בפני תשובה כנודע, מש"ה אמר ויאמר אתסירה פני מהם, ר"ל אם אסתירה פני מהם ממילא אז וודאי היה להם להתעורר לחזור בתשובה אע"פכ אראה מה אחריתם, ר"ל אראה מה יהיה אחריתם אם יחזרו בתשובה או לא, באשר דור תהפוכת המה וגו' וזה ימנע מהן דרכי התשובה כאשר אבאר בעז"ה. כי כבר נזכר לעיל היסורין ועוני שבאו על האדם אשר לפי ראות עיני בני האדם הוא דין גמור, אבל באמת הוא רחמים גמורים למרק עונותיו ולהטיב אחריתו כנ"ל, וכן כתב הרב משהאלמושנינו על פסוק תהילים ל' ה' אלהי שועתי אליך ותרפאינו, ר"ל במה שעשית ששועתי אליך ע"י יסורין ותרפאיני, ר"ל בזה רפאתני דבמה שהבאתני לידי שוועה וצעקה על היסורין זאת עצמה היתה רפואה, ונמצא במה שיסרתני היתה סבה שנתרפאתי ורחמת עלי, וכן פי' שם באותו מזמו הפסקו כי רגע באפו חיים ברצונונ, יראה כי בעת שיש לו חרון אף מנגד איזה אישר פרטי או על הכלל, הנה אף באותו חרון אין תכליתו ורצונו בזה הכליון וההפסד, אלא אדרבה החיים והקיום וכאלו אמר כי ברגע חרון אפו, יש ברצונו חיים וקיום ע"ש. כלל הדבר כי האדם אל יבעט ביסורין הבאים עליו ויקבלם מאהבה, כאשר ישים אל לבו תכלית המושג מהם, כי רצנן ית' חיים וקיום וזהו רצונו כנ"ל, כי מדה"ד כלול ברחמים וכ"כ בעל ר"ח בשער היראה פ"ב על פסוק והשבות אל לבביך וגו' וז"ל והענין כן, אין שלמות החסד אלא בהיותו כלול מהדין, ואין שלימות לדין אלא עם הרחמים והיינו כי י'ד'ו'ד' שהוא בעל החסד והרחמים הוא אלהים כלול מהדין וכן אלהים הוא ידו"ד עכ"ל. מכלל דבריו שמענו כי אלהים דהוא דין כלול מהרחמים, והיינו כי תחלת שם אלהים הוא אל, והוא חסד כנודע, ותחלת השם י"דו"ד הוא י'ה' דהוא דין, וכאשר כתבו בשם החסיד המקובל אלהי הגאון מהר"ש אסטרפאליער, פי' הפסוק פ' בלק מה שאמר בלעם מה אקוב לא קבה אל, מה אזעם לא זעם ה', והוא עפ"י מה דאי' במדרש חד אמר חכה ניתן לתוך פיו של בלעם, וחד אמר ברכה ניתן לתוך פיו של בלעם, והנה באיזהו סברות מחולקים המ"ד הנ"ל, ופי' הגאון הנ"ל כך, דהנה השם של י"דו"ד כולו הרחמים, וחצי ממנו שם י"ה הוא דין, והשם אלהים הוא החצי חסד בתחלתו אל דהוא חסד, וכולו הוא דין, ולפ"ז לא פליגי כלל הנהו מ"ד הנ"ל ושניהם לדבר אחד נתכוונו, כי בוודאי בלעם הרשע רצה להזכיר מדה"ד, וכאשר רצה להזכיר שם אלהים חכה ניתן לתוך פיו, חתיבוק?? כשהוציא מפיו החצי השם ממנו, נשתתק ונשאר החצי שם שהוא אל אשר הוא החסד, ואח"כ רצה להזכיר חצי של שם י"דו"ד, שהוא י"ה שהוא ג"כ דין, אז ברכה ניתן לתוך פיו, והוציא כל השם בן ד' שהוא רחמים, וזה שאמר בלעם מה אקוב לא קבה אל ומה אזעם לא זעם ה', כי שני שמות הללו לא עלתה בידי כרצוני, ודפח"ח. היוצא לנו מכל הדברים הנ"ל המדה"ד דהוא אלהים כלול מהרחמים דהחצי ממנו הוא אל והוא החסד כנ"ל.
עוד כתבו ספרי מוסר ובראשם החסיד בעל ר"ח בשער התשובה פ"ג כי אנחנו בנים לה' ב"ה
משנכנס אדר מרבין בשמחה
הל'א דו'ד מסתת'ר עמנו
אוועטאר
יידישע קהילות
שר שמונת אלפים
תגובות: 8680
זיך איינגעשריבן אום: דאנערשטאג אוגוסט 28, 2014 4:03 pm

29-31

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך יידישע קהילות »

29
וכמו האב המכה בנו ומייסרו בשבט הוא גמילת חסד שמטיב עמו כדי שלא תרד נשמתו לגיהנם, ואף שהבן בוכה וצטער הכל לטובתו, כי מוטב שיסבול צער קטן ולא צער גדול, שהוא אשו של גהינם שהוא תמיד יום ולילה לא ישבותו צערי נשמה עד שתטהר, וכמו האם הרוחצת את [בנה] מצואתו אשר היא גומלת חסד עמו בזה, שאם תניח אותו בצואתו הוא אכזריות שיתקלקל גופו, ואעפ"י שהבן בוכה הכל לטובתו, כן הקב"ה בעה"ז נפרע מן הצדיקים ומייסרן בשבט יסורין מעט מעט כדי שלא ירדו לגיהנם, וכמו שאמר הכתוב כאשר ייסר איש את בנו כן ה' אלהיך מייסרך, ע"ש.
מכלל דברינו הנ"ל נקטינן שני סמא דחיי להתרפאות מדאגת היסורין ועוני אשר בא אל האדם, חדא דהוא רחמים גמורים למרק עונותיו כנ"ל ומדה"ה הוא אלהים כלול בחסד דתחלתו הוא אל דהוא חסד כנ"ל והשנית מחמת דאנו נקראים בנים למקום, ממילא היסורין לטובתו כאב מייסר את בנו דהוא לטובתו ה"ה כמו הקב"ה רצה להנחילם עה"ב ביסורין הללו אשר מחמתם יחזרו בתשובה, כמ"ש הרב משה אלמושנינו הנ"ל ע"פ כי רג"ע באפו חיים ברצונו, אבל לא כן הרשעים דעת כסילים ההומים פתיות ואומרים שהיסורין באים אל האדם לנקום ח"ו נקמתו בו, כי חרה אף ה' בו ומש"ה שפך חמתו על האדם ויסור יסרנו י'ה' במדת דינו ותצא ???דינו??? לקראתו בלי שום תערובת רחמים אשר בזה המה תועים מדרך השכל, כי אם לדין יש תשובה, משם אלהים שהוא החצי שם אל דהוא החסד כנ"ל, וגם מחמת שאנו קרואים בנים למקום, ממילא כאשר מייסר איש את בנו כן ה' אלהיך מייסרך, והכל לטובתו, אבל לא לנקום נקמתו, אמנם הרשעים האלה מכחישים בזה ולא ידעו אלהים , נכלל בחסד דהוא אל כנ"ל, ולא יאמינו בה' לאמר אבינו אתה ואנו בניך, כי איך ילוד אשה יקרא בן אצל מלך אדיר גדול ונורא ית', וזהו אומרו ויאמר אסתירה פני מהם, אעפ"כ אראה מה אחריתם, ר"ל אראה אם אחריתם יהיה בתשובה לפני מחמת סתירת פני מהם, והוסר השגחת מהם וניתנו לפגעי ומקרי הזמן, ונתן טעמו בצדו באומרו כי דור תהפוכת המה, ר"ל כפי' רש"י מהפכין רצוני לכעס ע"ש, ור"ל רצוני שהוא חיים וקיום, בתתי להם יסורין ועוני כדכתיב רגע באפו חיים ברצונו, הם מהפכין לכעס, היינו שאומרים שהוא כעס גמור, ותצאך דינו לקראתו בלי תערובת רחמים כלל כנ"ל, ואף דכתיב כאשר ייסר איש את בנו דהוא לטובתו כנ"ל כן ה' אליך מייסרך, וא"כ אדרבה זה הוא רחמים גמורים כנ"ל, לזה אמר בנים לא אמן בם, כפי' רש"י אמן לשון אמונה ע"ש לענינו, ולדרכינו ר"ל בזה שנקראים בנים, לא אמן בם, שהם לא מאמינם בזה לומר כי בנים הם למקום, כי איך תזכה ילוד אשה לזה וכנ"ל. ואף הלא גם מדה"ד דהוא אלהים כלול מהרחמים והחצי השם הוא אל דהוא החסדר כנ"ל, לזה אמר הם קנאוני בלא אל, ר"ל הם הבעירו חמתי כפי' רש"י לענינו ע"ש כן לדרכינו כך פירוש, שהבעירו חמתי בזה שאומרים, לא אל, ר"ל הדין הוא בלא אל, דהוא חסד רק אומרים הדין הוא בלי תערובת רחמים כלל רק חמתו בערה ו ויסור יסרנו י'ה' לשפוך חמתו לגמרי על האדם כנ"ל. ומכח זה יכעסוני בהבליהם, ר"ל באמת נעשה כעס גמור בהבליהם כי בעבור [זה] מוסיפים חטא על פשע ואינם חוזרים בתשובה, עד שמהפכים מדה"ר למדה"ד לגמרי ותצא דינו לקראתו בלי תערובת רחמים כלל, ולזה אמר מדה כנגד מדה אעשה להם, נגד מה שבנים לא אמן בם, לזה אקניאם בלא עם, ופי' רש"י בלשון ביזוי אומה שאין לה שם, ועיין בילקוט
30
מזה, והיינו אם היה בהם אמונה דנקראים בנים, אז אף אם מדה"ד גבר למסור אותם ביד אויביהם עכ"פ הי' ביד חשוב, כדרך המלך אשר כעס על בנו, מ"מ לא מסרו אל אחד הרקים, רק מסר אותו אל אחד מהפרתמים והשרים להיות מאוכלי שולחנו, ולייסרו בתוכחתו, אבל לא לבזות את בנו?? לעבד?לאדם??לבז?? בזוי ומבוזה, אמנם מחמת שבנים לא אמן בם ממילא ימסרם דרך ביזה, לעם לא היה והם הכשדיים כפי' רש"י (והעד לדברינו, הלא למען האומת שלא יאמרו בניו שלו הם ביד עם שפל באמ כבש כל העולם תחת נבוכנדנאצר כדאי' בב"מ ובילקוט יחזקאל סי' א' ע"ש ועיין בעין יעקב כרך קטן שפי' על הא דאמרינן בגיטין המצר לישראל נעשה ראש היינו כדי שלא יהיה בניו של מלך ביד שפל ע"ש) וא"כ שפיר הוי מדה כנגד מדה במה שמסרם ביד עם לא היה נגד שבנים לא אמן בם כנ"ל, ונגד מה שקנאוהו בלא אל, והיינו כפוי טובה, כי מדה"ד כלול מהרחמים כנ"ל והכל לטובתו כנ"ל והם אומרים כי המדה"ד יצא עליהם לעשות כלה בלא תערובת רחמים כלל, ומש"ה לא נתנו לבו לשוב אף אחר הסתרת פנים כנ"ל, לזה אמר בגוי נבל אכעסם, כמו דכתיב לעיל בסדר זו הלה' תגמלו זאת עם נבל ולא חכם ופי' רש"י לה' שהטיב לכם כפויי טובה אתם ששכחו את העשוי להם ע"ש, וכמו כן אמר נמי הכא בשביל שהם כפויי טובה וזהו דרכי נבל כנ"ל, והיינו במה שאומרים אין רצוני בכעסי להטיב להם וכמו דכתיב רגע באפו חיים ברצונו כאשר הארכנו לעיל מזה דהו חיים וקיום אבל הם כפוי טובה ואמרים כלה נחרצה לנקום נקמתו בהם ולא נתנו לבם לשוב ע"כ בגוי נבל אכעיסם והוא ג"כ מדה כנגד מדה ומבואר הכל והבן.

ובאלה הדברים נשים פנינו לבאר המדרש המוצב פתח החדר הלזה, דהוא כולו מוקשה, חדא במאי פליגי הנהו תלתא תנאי, ועוד דברי ב"ה?? שאומר את הכבש אחד תעשה בבוקר כו' אין לו מובן כלל להיות כלל גדול בתורה, וודאי ב"ע וב"ז לפי דבריהם שפיר יש?? כלל גדול, וב"ז מיירי בין אדם למקום וב"ע בין אדם לחבירו, אבל לב"פ שפיר קשה כנ"ל וביותר מה שאמר רבי הלכה כב"פ מקרא דכל אשר אני מראה אותך וגו' הוא קושי הבנה ??ניזה ונראי???צריך ביאור.
אמנם לפי דברינו הנ"ל י"ל בזה דבאו ללמד לאדם מוסר השכל בדבריהם וכל אחד מוסיף על דברי חבירו וכאשר אבאר בעז"ה, דהלא הזכרנו לעיל כלל גדול הוא אשר האדם צריך לדאג תמיד מעונותיו יקבל הכל מאהבה אף אם ה' ב"ה שולח לו יסורין ועוני וחוסר לחם ונוהג עמו במדה"ד אעפ"כ אל יהרהר ח"ו אחר מדותיו ית' כי הכל הוא רחמים גמורים כנ"ל, והנה הז"ב פי' על האי פסוק שמע ישראל וגו' דר"ל שמע ישראל, בין ה' ר"ל שמתנהג עמך במדה"ר וזהו ה', ובין אלהינו, שמתנהג עמך במדה"ד וזהו אלהינו, צריך שתדע ה' אחד, ר"ל תמיד תאמר ה' אחד ואל תהרהר ח"ו אחר מדותיו וע"ש בפ' ואתחנן בילקוט שהביא פי' זה ג"כ, וא"כ זהו דברי ב"ז הנ"ל מצינו כלול יותר והוא שמע ישראל וגו' ואשמיעינן בזה דאל יהרהר האדם אחר מדותיו ותמיד יאמר ה' הוא אלהינו ואין לנו אלא הוא וע"ש בילקוט הנ"ל היטב.
31
וב"נ מוסיף ואומר מצינו פסוק כלול יותר והוא ואהבת לרעך כמוך, והיינו עפ"י מה שפי' הכלי חמדה ע"פ זה פ' מקץ, הא דאמר כמוך, כמוך ממש, שכמו שהאדם אשר הכה א"ע בידו אחת לא יקום ולא יטור איבה לשטב להכות את ידו אשר הכתו, ככה אם קיבל איזה צער וכיוצא מחבירו, לא יקום ולא יטור כי כמוהו כמוה יחשב, ולזה בא הציוי לא תקום ולא תיטור בני עמך ואהבת לרעך כמוך, לומר שהם ענינים מתייחסים זה מזה לא תקום ולא תיטור נמשך מאהבת לרעיך כמוך עכ"ל הנצרך לענינו. וא"כ זהו דברי ב"ז הנ"ל, מצינו כלול יותר והוא ואהבת לרעך כמוך, והיינו כמוך ממש כנ"ל, דר"ל אפילו אם חבירו עשה לו רעה צריך לאהב אות ולא יקום ולא יטור איבה, וא"כ זהו כלל יותר דאפילו נגד חבירו אל יקפיד על רעתו, ומכ"ש נגד ה' ב"ה אל יהרה רחיו אף שלפי דעתו רעה הוא עושה עמו, באשר באמת אינו רעה בעצם רק לטובתו כנ"ל, וע"ז בא ב"פ ומוסיף ואומר כלל יותר את הכבש אחד וגו' והיינו דבאמת דברי ב"ז וב"נ הם כללים אמתים וטובים בין אדם למקום ובין אדם לחבירו, אבל עדיין לא ידעינן מאין בא האדם למדה זו לאהוב חבירו ומכ"ש ית' שמו שלא להרהר אחרי. אמנם כבר נזכר לעיל בהיות זכרון עונותיו נגד האדם תמיד וכדאיתא (תהילים נ"א) פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד, אז ממילא הוא תמיד עם ה' ואדם, דאם מתנהגים עמו במדה"ר יאמר אולי יגרום החטא או משלם לשונאי להאבידו כנ"ל, ואם מתנהג עמו במדה"ד יאמר הרי העונות גרמו לו כל זה וא"כ תמיד לא יהרהר אחר מדותיו ית' אם זכרון עונותיו לפניו תמיד, וכן נגד חבירו לא יקום ולא יטור כמ"ש השל"ה בשער אותיות ד"ס אות א' {סי' מ"ח} וז"ל כל מה שיקרה לאדם יאמין שהוא מאתו ית' כגון שפגע אדם רע וזלזל ובייש אותו וקללו יקבל באהבה [כי] ה' אמר לו קלל, והוא שלוחו של מקום מפני חטאיו כמ"ש דוד על שמעי בן גרא, ככה יתנהג בכל המקראות הן טובים והן רעים יאמין ויאמר מאת ה' היתה זאת, ע"ש. מכלל דברינו שמענו, אם יראת חטא תמיד לפניו אז מתנהג עם הכל באהבה ובנחת עם ה' ואדם, כי ידע כי עונות גרמו לו וזהו כלל גדול לדאג מעונותיו תמיד, והנה זה מצי'??? ללמוד משני תמידין שהיה מקריבין בכל יום, תמיד של שחר בא לכפר על עבירת שבלילה, ותמיד של בין הערביים היה מכפר על עבירות שביום, כדאי' במ"ד פ' במדבר לא לן אדם בירושלים ועבירו בידו, תמיד של שחר היה מכפר כו' ע"ש. וא"כ הרי חזינן בזמן שבה"מ קים יום ולילה היו צריכין לדאג על כפרת עונותיהם ולהביא קרבן על עבירות של יום ועבירות של לילה, ככה אף בזמן שאין בה"מ קיים עכ"פ תפלה במקום עבודה ויתפלל תמיד לה' למחול עונותיו ויום ולילה לא ישבותו מפלה ותחנונים לפניו ית' על עונותיו, וזהו כלל גדול, וממילא יבוא לידי מדה זו לבלתי יהרהר אחרי מדותיו ית' ויתנהג עם האדם בנחת ובאהבה, כי תמיד יאמר עונותי גרמו לי זה כנ"ל ובשל"ה. והן הן דברי ב"פ מצינו פסוק כלול יותר והוא את הכבש האחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים, והיינו
משנכנס אדר מרבין בשמחה
הל'א דו'ד מסתת'ר עמנו
אוועטאר
יידישע קהילות
שר שמונת אלפים
תגובות: 8680
זיך איינגעשריבן אום: דאנערשטאג אוגוסט 28, 2014 4:03 pm

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך יידישע קהילות »

בתי נפש
בית המלך
חדר א. דרוש לחדש אלול. הלך ילך ובכה גנוחי גנח וילולי יליל. על כל עונותיו אשר עשה האדם כל השנה. ובתפלה ובתחנונים ישפוך שיחו לפני שוכן מעונה.
במדרש בן זומא אומר מצינו פסוק כלול יותר והוא שמע ישראל ד' אלהינו ד' אחד {דברים ו, ד}. בן ננס אומר מצינו פסוק כלול יותר והוא ואהבת לרעך כמוך {ויקרא יט, יח}. שמעון בן פזי אומר מצינו פסוק כלול יותר והוא את הכבש האחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים {במדבר כח, ד}. עמד ר' פלוני על רגלו ואמר הלכה כבן פזי דכתיב {שמות כה, ט} ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וכן תעשו עכ"ל (עיין בעין יעקב בהקדמה ובס' ??? ??? פ' תרומה).
מי זה הוא ואיזה הוא. איש אשר לא ימס לבבו בקרבו. בהעלותו על לבו. כי קרוב יום ד' יתיב על כורסי דדינא למידן עלמא וספרים פתיחין קמי' וכמה וכמה מארי דקטרוגין קמו עלינו מחמת פשעינו וחטאתינו אשר בם אנחנו נמקים. ולא שמרנו המצות והחוקים. ואין בנו מעש אנחנו דלים וריקים. ולזה ניתן לנו זמן כ"ד (כל דהו) דהוא שלשים יום. והיינו מר"ח אלול עד ר"ה. כי אז ב"ד שלמעלה יושבין וספרין פתיחו קמייהו ודייני דיינין וכמה בתי דינין אתפתחא בדינא כדאי' בזוהר אחרי. ולכן האיש החרד אל דבר ד' הלוך ילך ובכה. ויוריד כנחל דמעה בווידוי וחרטה על רוע פעלו אשר פעל ועשה כל ימות השנה ויראה לשלם תוך זמן כ"ד את חובותיו אשר חב ויתקן את אשר עיות. ומי לנו גדול מראש החסידים אדוננו דוד המלך ע"ה באומרו בתמניא אפי' סמר מפחדך בשרי וממשפטיך יראתי {תהלים קיט, קכ}. ועתה מה יעשה היתוש יתושים כמונו היום כל אנוש כערכו יראה ורעד יבוא בו ואימתו יבעתוהו וזכור יזכור כמה לו עונות ופשעים ואוי מי יחיה אם ד' יבוא במשפט על עמו, הלא משארות אשמותיו צרורות בשמלותיו על שכמו ואיך ישא פניו לבקש תפלה לפני יוצר הכל וכל העולמות כאין נגדו שיעשה חפצו ובקשתו תחת אשר הכעיסו.
ואגב דאיירינן בפסוק הנ"ל בתמני' אפי' נדקדק בו, אשר הוא כפל לשון במלות שונות, מתחלה סמר ופחד, והדר יראתי. ועוד יש לדקדק הלא במקום אחר אמר דוד מלפניך משפטי יצא (תהלים י"ז, ב') והאיך אומר כעת וממשפטיך יראתי. אבל י"ל דרך פשוט נחזי אנן, נהוג עולם, (שניהם) [שנים] העומדים לדין מי שיש לו טענות (צודקת) [צודקות] לזכות בדין זה בא בשמחה ובטוב לב ושום מורה לא עלה על ראשו מאימת השופט, כי ידוע לו בבירור משפטו לאור יצא מחמת שטר זכויות אשר לו. אבל לא כן האיש אשר בא בטענת שקרים וזיוף ומרמה, ולא די שאין לו שטר זכויות, אבל אדרבה הצד שכנגדו יוציאו עליו שטר ערעור ולזכות ולהוציא ממנו, אז האיש ההוא בבוא לפני השופט, יראה ורעד יבוא בו ועומד בפחי נפש שלא ילכוד במכמוריו באשר שידוע לו כין אין בידו מעש להצטדק בדין. ככה הוא בקום למשפט אלהי', וכל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון, הנה ודאי

מי שיש לו מצות ומעשים טובים ולימוד תורה דהוא שטר זכויות של אדם, אז יגל וישמח לבו כי בטוח הוא באשר זך וישר פעלו, השב ישיב לו ד' כגמולו. אבל האדם ההולך אחר בצעו ואחר שרירות לבו כל היום ואין בידו מעשה, ואדרבה הצד שכנגדו, הלא הוא המקטרגים והמשחיתים אשר ברא בעונותיו המה אויביו אשר בנפש (?) יקיפו עליו ובאים להוציא ממנו את נפשו, והמה הם בעוכריו, לאיש אשר אלה לו תפול עליו אימתה ופחד ויאחזמו רעד בבוא למשפט, באשר לא ידע במה להצטדק (?) בדין.
תו אקדים מה דאי' במס' ברכות ד"ס ע"א, ההוא תלמידא דהוי שקיל ואזיל בתרי' דר"י בר"י חזיי' דקא מפחיד, א"ל חטאה את דכתיב פחדו בציון חטאים ע"ש. מכלל דבריו שמענו מאן דקמפחד ש"מ חטאה הוא. וזהו אומרו סמר מפחדך בשרי, ר"ל אם תסמור בשרי מחמת הפחד אשר אחזתני, ומפחד קפחדתי, אז ומשפטיך יראתי. כי הפחד הוראה שיש בי חטאים ואז ממילא אני מתירא ממשפטיך, כי ידוע לי אשר לא תנקיני (?) במשפט, כי אין בידי מעש כנ"ל, אבל לעיל י"ד באומרו מלפניך משפטי יצא, היינו דמקודם לזה אמר שם {תהלים יז, א}, שמעה ד' צדק הקשיבה רנתי האזינה תפלתי בלא שפתי מרמה. ויש לדקדק למה אמר ג' לשונות צדק רינה תפלה. אבל י"ל ג"כ עפ"י נהוג עולם, כאשר ידע האדם את עתו כי קרוב יום משפטו ודינו, יכין עצמו לשלשה דברים. האחד, יעיין עיון נמרץ בכל שטרי מכתבי טענותיו בדקדוק פרטי להיות בקר ויודע כל הטענות המצדיקות אותו שיוכל לסדרם ולהטעימם אל השופט מבלי ישכח או יכשל בא' מהם. והשני, הוא שיבקש מליץ יושר ידבר טוב אל השופט בעבורו ולהגיד לפניו יושרו. השלישי, ישתדל אם יוכל לרצות ברצוי (?) כסף השופט עצמו בתת לו מתנה או דורון כפי חפצו, ואם לא יוכל לתת אל השופט עצמו יחקור איזה קרוב או אהוב אל השופט אשר השופט חפץ ביקרו והנאתו, ואליו יתן המתנה ההיא, אשר בהתוודע זה אל השופט יחשבה כאלו קבלה הוא עצמו. הן אלה ג' הדרכים המורגלים במשפט האדמה. וגם אנחנו עדת ישראל המיועדים אל משפט אלהי, עשה נעשה הזמנו (?) המוטלת עלינו להשיג ממנו ית' גזר דין של חיים כחפצו וכרצונו. והן שלש אלה יעשה כנגד שלשה הנ"ל. האחד, עיון ודקדוק בסדר תפלתינו ובקשתינו שתהיינה שגורות בפינו כהוגן ובלב שלם, ובעבור יהיו לרצון אמרי פינו ומכוונים בהגיון לבנו הפנימי. והשני, בקשת המליצים אשר יליצו לפניו ית' בעדו, הם התורה ומצות, כדכתיב (משלי ו, כ"ב) בהתהלכך תנחה אותך וגו' והקיצות היא תשיחך, ופי' רש"י שם לתחית המתים לעמוד לדין היא תשיחך תליץ בעדיך. מכלל דבריו שמענו התורה המליץ בדין בעדינו. השלישי, הוא הדורון אל השופט כל הארץ ית', ואם לא נוכל לתת לו מאומה כי מה יקח מידינו, נבקש היותר קרוב אליו אשר הוא חפץ בהנאתו ותועלתו הלא המה העניים המרודים כי הוא ית' קרוב

אליהם מאד, כדכתיב {תהלים לד, יט} קרוב ד' לנשברי לב, ואין לך לב נשבר יותר מעני וכדאי' בזוהר בשלח וז"ל אר"ח תווהנא על האי קרא דכתיב כי שומע אל אביונים ד', וכי אל אביונים שומע ולא לאחרים אר"ש בגין דאינון קריבין יתר למלכא דכתיב לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה ולית לך בעלמא דאיהו תביר לבא כמסכנא עכ"ל. ואם ??? הניתן (?) לו ערב לית הרבה ויחשבה לו לצדקה כאלו היא נתונה אליו כאומרו מלוה ד' חונן דל וגו'. ואם שלש אלה נעשה אז יהי' לבנו בטוח כי חסדו ית' יגבר עלינו להצדיקנו במשפטינו. (ועיין בס' בינה לעתים דרוש י"ב שכתב כיוצא בזה והריך בה). והנה באלה הדברים בא דוד המלך ע"ה לפניו ית' באומרו ד' שמעה צדיק, ר"ל שישמע צדקה שלו אשר עשה עם עניים וזהו הדורון ההולכת לפניו כנ"ל. והדר הקשיבה רנתי ואי' בילקוט שם זהו רינון של תורה ע"ש, וא"כ זהו המליץ שלי. והדר האזינה תפלתי, שסדורים בפי טענותי בלא שפתי מרמה ויהי' לרצון אמרי פי והגיון לבי וממילא כיון שלשה המה אשר לא נפלאו ממני וכולן יחד שווין אתי לטובה, א"כ מש"ה מלפניך משפטי יצא כי בטוח אני עיניך תחזינה מישרים, אם ??? אם למליץ יושר, או לטענות הבקשות ותפלות אשר אתי כנ"ל. (ועיין עוד לקמן בחדר ב' על פסוק זה מ"ש למה אמר מתחלה שמעה והדר הקשיבה והדר האזינה וכעת לקצר באתי) אבל בתמני' אפי' דקמפחיד ואז ראה שאין בידו מעש שפיר אמר וממשפטיך יראתי כנ"ל והבן.
ובזה נוכל לכונן ולבאר דברי ישעי' נ"ה דרשו ד' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב, יעזוב רשע דרכו וגו' וישב אל ד' וירחמהו וגו'. ויש לדקדק מתחלה אמר דרשו והדר קראוהו, ומה[ו] בהיותו קרוב. אבל לדברינו הנ"ל יבואר על נכון, כי כבר הקדמנו כי קרוב ד' לנשברי לב הם עניים ואביונים דאינון קריבין יתיר למלכא כנ"ל בזוהר, ואי' ביבמות ס"ג ע"א המלוה לעני בשעת דחקו עליו הכתוב אומר אז תקרא וד' יענה ע"ש, וכן אי' דומה לזה במס' ב"ב ד"י ע"א וז"ל דרש רבי דוסתאי בר"י בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם מדת בשר ודם אדם מביא דורון גדול למלך ספק מקבלין אותו ממנו ספק אין מקבלין ממנו ואת"ל מקבלין ספק רואה פני המלך ספק אין רואה והקב"ה אינו כן אדם נותן פרוטה לעני זוכה ומקבל פני שכינה כו' עכ"ל. מכלל דבריהם למדנו ע"י נתינת צדקה אז יוכל לקרוא את ד' והוא יענה וזוכה לראותו כנ"ל. והנה מלת דרישה היא התפילה כדדרשינן על פסוק {הושע י, יב} ועת לדרוש לד' (עיין לקמן בחדר ב' מזה). תו אקדים מ"ש הבינה לעתים וז"ל (?) לעניים שם המליצים הם התשובה אשר הזדונות נעשו כזכויות יעו"ש. ואי' פ' יה"כ אל ד' הוא מאהבה עד ד' הוא מיראה ע"ש. וזהו אומרו דרשו ד' בהמצאו, ר"ל בהמצאו דהוא ביומין דר"ה ועשרת ימי תשובה כדאי' בר"ה {י"ח ע"א} שאז מצוי הוא, אזי צריכין לשלשה דברים, א' דרשו וזהו התפלה כדכתיב עד לדרוש לד' כנ"ל, והיינו שצריך לדרוש ולקור בה ולעיין

בדקדוקים שלא להבליע שום אות או נקודה, לא כדורות הללו בעו"ה הרצים יצאו דחופים בדבר המלך, כשבאים להתפלל בבהכ"נ, ומגלגלים בדברים העומדים ברומו של עולם. (והרבה יש לי לדבר מזה אך מוטב שיהי' שוגגין). שנית, קראוהו בהיותו קרוב, ר"ל שאם תקרא אותו בהיותו קרוב, והיכן הוא קרוב אצל עניים ואביונים אז ד' יענה, כנ"ל בגמ' ע"ז נאמר אז תקרא וד' יענה, וזהו קראוהו בהיותו קרוב כדכתיב קרוב ד' לנשברי לב ולי לך בעלמא דאיהו תביא לבר כמסכנא כנ"ל בזוהר וצדקה הוא הדורון כנ"ל. וגם יעזוב רשע דרכו וגו' וישוב אל ד', והיינו מאהבה ואז זדונות נעשו כזכויות ובטוח הוא וירחמהו כי בשלוש אלה ד' ב"ה הטוב יטיב עמו כנ"ל (ועיין בסמוך סוף החדר הלזה באריכות על פסוקים הללו מ"ש).
מכלל דברינו שמענו, בקום למשפט אלהים צריך האדם להכין עצמו שלשה דברים תפלה ורינון של תורה וצדקה ומצות מעשים טובים. ועתה אחינו ב"י מה נאמר במצות ומעשים טובים ורינון של תורה, הלא כמה וכמה עבירות עברו רשינו כל השנה איש הולך אחר בצעו ואחר שרירות לבו רע כל היום, והתורה מונחת בקרן זווית אוי לי ווי לי אם אני רואה הדור הלזה האיך בעו"ה שפלת התורה מגיע עד לעפר ות"ח הולכים ונעים ונדים ומדולדלים, והדור דור יתום בעו"ה מי יורה דעה ומי יבין שמועה, איה שוקל ואיה סופר, אשר הי' מימים קדמונים, שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך האיך הי' הוקם עול של תורה בצאתם גדודים (?) למלחמתה של תורה שם ילכו בתורת ד' ולא יגעו, ירוצו דרך מצותיה ולא יעפו, מהררי נמרים וממעונות אריות שבחבורה רוכבי אתונות צחורות ועושין התורה כצהריים בהיר בשחקים המה הגיבורים אשר מעולם אנשי השם אשר הי' דולים ומשקים ממעינותיהם חוצה לתלמידים ותלמידיהם, ואז למי תפארת ולמי כל חמדת ישראל, הלא להם הוא, אבל לא כן בזמנים הללו אביט לימין ואין לי מכיר, לשמאל ואין עוזר ואין תומך, ואל ארץ אביט והנה צר וחושך בעריפי' (?), מי ומי ההולכים בתורת ד', בעו"ה רובם ממש כהמות ים ים יהמיון ולהטיב לא ידעו מוכים ומעונים מפצעי סבלות הזמן, לא עמלו באור התורה ולא חלו בהם ידיהם, אוי לי כי הי' היינו כבן סורר ומורה, כדאי' בזוהר פ' כי תצא כי יהי' לאיש דא קב"ה ד' איש מלחמה, בן דא ישראל, בן סורר ומורה דכתיב כי כפרה סוררה סרר ישראל, איננו שומע בקול אביו ובקול אמו דא קב"ה וכ"י, ויסרו אותו דכתיב ויעד ד' בישראל ויהודא ביד כל בנביא כו', וא"ל זקני עירו דא קב"ה

כו', בננו זה ולא בשער עמין, סורר ומורה וגו' זולל וסובא, מ"ד דבדקדמתא לא כתיב זולל וסובא אלא מאן גרים לישראל למהוי סורר ומורה לגבי אביהן דבשמיא בגין דאינון זולל וסובא, כשאר עמין, דא גרים דכתיב ויתערבו בגוים וילמדו ממעשיהם, וכתיב ויאכל העם וישתחוו דעיקרא ויסודא אכילה ושתיה כד בדין בשאר עמין דא גרים לן למהוי בן סורר ומורה לגבי אבוהן דבשמיא, ורגמוהו כל אנשי עירו באבנים, אינון שאר עמין דהוי מקלעין באבנים (סתרי) שורין ומנתצין מגדלין כו' ועל כל דא היפה בנשים טבא ויקירא בנשים דעלמא צאי לך בעקבי צאן אילין בתי כנסיות ובתי מדרשות ורעי את גדותיך אלו ינוקי דבי רב שלא טעמו טעמא דחובא מעלמא, על משכנות הרועים אלו מלמדי תינוקות וראשי ישיבות עכ"ל. אחינו ב"י באם ישים האדם הזוהר הזה אל לבו, בוודאי ימס רוחו בקרבו, בראותו בעו"ה הדור הזה כולו בן סורר ומורה ובני עליי' הם מעוטי דמעוטי בעו"ה, ומה נצדק (?) בצדקה כמה עניים באים לבעה"ב ואין מקבלין ממנו פרוטה אחת ויוצאים בפחי נפש ולא די' שאין נותנים לו אבל אף גם יבזוהו בבושה וכלימה וידברו עליו סרה, כי כבר הי' פה מקרוב, וכיוצא דברים כאלה, ואדרבה אף אם נותנים לעני כתיב ורש לא שמע גערה, מכ"ש באם אינם נותנים, ח"ו אם יענה ד' אותנו בשנה זו כבר נתתי לכם בשנה העבר, הלא ימס לבבינו בקרבינו, והאיך לא יחוס על דל ואביון, בנתינת פרוטה, עבור כי כבר נתן לו פעם אחת פרוטה, מי יודע אם הוא זה, ואם זה הוא, מאי בכך הלא בגלל הדבר הזה יברכך ד'. ומה נדבר בתפלה, אוי לי ווי לי הזוהר הנ"ל אמר בגלות המר הזה שהיינו כבן סורר ומורה יש לנו תקוה ותשועה ע"י בתי כנסיות ובתי מדרשיות ותנוקות של בית רבן וראשי ישיבות כנ"ל. ועתה נלכה ונראה, אי' בתי כנסיות, ובעו"ה התפלה שהיא במקום עבודה, פיגול הוא לא ריצה, כי מי ומי יחוש עלי' להיות מן עשרה ראשונים, או עכ"פ להיות מן האחרונים, כהנה וכהנה אשר לא באו כל ימי השבוע לבהכ"נ ובביתם המה מתפללים בנחיצה ובמרוצה, וברגע כמימרי' מגיעים מקצה אל קצה. ואי' בתי מדרשות וראשי ישיבות, מעט מקומות אשר עודנו מחזיקים בחורי חמד, ואף גם אלה להם לטורח ולמשא, ובעו"ה אף תינוקות של בית רבן הם כעוללים אשר לא ראו אור, כי מיד שבאים לשכליות מעט, אז לומדים לילך בנימוסי עם אשר סגר עליהם פי המדבר בלשון הקודש, ולהרגיל עצמם בלעגי שפה ובלשון אחרת אשר ידברו. צאו וראו בדברי רז"ל כמה הי' תנאים ואמוראים אשר המה היו פנימי וחיצון אצל קסריות ומלכים

ואעפ"כ הי' התורה אצלם לעיקר, והיא היתה אילת אהבים ויעלת חן ומחבב בני האדם אצל הבריות, והתקצר יד ד' גם עתה ככה להיות לנו לעזר ולסעד למצוא חן וחנינה אצל מלכים וקיר"ה ודוכסים, אף אם נחזיק בתורת ד' ומצותי' הקדושים בתמימות. ובפרט כעת אשר ת"ל המלכות וקיר"ה אשר אנחנו חוסים בארצותיהם ובמדינותיהם המה מטיבים עמנו ונותנים לנו מחי' ושארית בארץ ומאמינים בבריאות עולם ומאמינים בנבואת הנביאים ואדרבה המה מחזיקים לנו להיות תמימים בעבודתינו עבודת ד' ב"ה ושום אינש לא ימחא בדברינו. והאם להיות מעורב בין הבריות, ולהיות למוד לשונם, הלא שעה אחד או שתים לכל היותר ביום, יש שהות הרבה אשר מספיק לזה. אבל בעו"ה אנחנו מוסיפין פשע אשר לא בקשו כלל המלכות הטובים האלה מעמנו, ובעו"ה פרקנו עלינו מצד עצמינו העול התורה והמצות לגמרי ועשינו מהעיקר טפל ומטפל עיקר. אחינו ב"י מה נעשה באשר יראה הרואה ותהי האמת נעדרת ויתבע עלבונה של תורה כי יראה כי אזלת יד חכמה ובינה ואין קורא בצדיקים (?) ד' צדקות אהב. ע"כ האיש אשר עדיין ניצוץ רוח קדושה בו, יסור מהר מדרך הזה וילמד בנו תורה ומצות אשר פרי' טוב מפז ומחרוץ ולא ישקול כסף מחירה כי בזאת יגאל גאולת עולם ופדויי ד' ישובון. ע"כ אחינו ב"י נלכה ונרדפה לדעת ולדרוש ד' וכשחר נכון מוצאו וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו גם ד' יתן הטוב לנו ולבנינו עד עולם. ובפרט ביומין אילין יומין דחושבנא טוב לאדם שישנס מתניו ויחזור לאחוריו מאותו דרך מעוקל שכבר הולך בו ונתרחק מהשכינה בעו"ה כדכתיב רחוק ד' מרשעים, באשר הם פונים אל השכינה עורף ולא פנים, והרי הם הולכים לאחוריהם כד"א נאצו קדוש ישראל נזורו אחור (ישעי' א') וכתיב כי פנו אלי עורף ולא פנים (ועיין מזה בעוללות אפרים מאמר ???) וא"כ בחדש אלול צריך האדם לחזור הקרע לאחוריו, רצוני לומר, שיקרע לבבו וילך לאחוריו מאותו דרך מעוקל שכבר הלך בו. ומזה הטעם מצינו רמז לאלול בפסוק ל'ו'ל'א' האמנתי. ובא הרמב לאחוריו, היינו לרמ כי בחדש הלזה צריך האדם לחזור לאחוריו כנ"ל והבן.
או י"ל מש"ה בא הרמז בהפוך אתוון להורות שבחודש הלזה צריך האדם להתהפך הזדונות לזכויות וישוב מאהבה כנ"ל.
וזהו נמי הרמז לאלול בפסוק א'ני ל'דודי ו'דודי ל'י (עיין ??? ובשל"ה) והיינו בר"ח אלול צריך להתעורר בתשובה לפני ד' ב"ה ויחזור לאחוריו כנ"ל. ומה
משנכנס אדר מרבין בשמחה
הל'א דו'ד מסתת'ר עמנו
אוועטאר
יידישע קהילות
שר שמונת אלפים
תגובות: 8680
זיך איינגעשריבן אום: דאנערשטאג אוגוסט 28, 2014 4:03 pm

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך יידישע קהילות »

בתי נפש
בית המלך
חדר א. דרוש לחדש אלול. הלך ילך ובכה גנוחי גנח וילולי יליל. על כל עונותיו אשר עשה האדם כל השנה. ובתפלה ובתחנונים ישפוך שיחו לפני שוכן מעונה.
במדרש בן זומא אומר מצינו פסוק כלול יותר והוא שמע ישראל ד' אלהינו ד' אחד {דברים ו, ד}. בן ננס אומר מצינו פסוק כלול יותר והוא ואהבת לרעך כמוך {ויקרא יט, יח}. שמעון בן פזי אומר מצינו פסוק כלול יותר והוא את הכבש האחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים {במדבר כח, ד}. עמד ר' פלוני על רגלו ואמר הלכה כבן פזי דכתיב {שמות כה, ט} ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וכן תעשו עכ"ל (עיין בעין יעקב בהקדמה ובס' ??? ??? פ' תרומה).
מי זה הוא ואיזה הוא. איש אשר לא ימס לבבו בקרבו. בהעלותו על לבו. כי קרוב יום ד' יתיב על כורסי דדינא למידן עלמא וספרים פתיחין קמי' וכמה וכמה מארי דקטרוגין קמו עלינו מחמת פשעינו וחטאתינו אשר בם אנחנו נמקים. ולא שמרנו המצות והחוקים. ואין בנו מעש אנחנו דלים וריקים. ולזה ניתן לנו זמן כ"ד (כל דהו) דהוא שלשים יום. והיינו מר"ח אלול עד ר"ה. כי אז ב"ד שלמעלה יושבין וספרין פתיחו קמייהו ודייני דיינין וכמה בתי דינין אתפתחא בדינא כדאי' בזוהר אחרי. ולכן האיש החרד אל דבר ד' הלוך ילך ובכה. ויוריד כנחל דמעה בווידוי וחרטה על רוע פעלו אשר פעל ועשה כל ימות השנה ויראה לשלם תוך זמן כ"ד את חובותיו אשר חב ויתקן את אשר עיות. ומי לנו גדול מראש החסידים אדוננו דוד המלך ע"ה באומרו בתמניא אפי' סמר מפחדך בשרי וממשפטיך יראתי {תהלים קיט, קכ}. ועתה מה יעשה היתוש יתושים כמונו היום כל אנוש כערכו יראה ורעד יבוא בו ואימתו יבעתוהו וזכור יזכור כמה לו עונות ופשעים ואוי מי יחיה אם ד' יבוא במשפט על עמו, הלא משארות אשמותיו צרורות בשמלותיו על שכמו ואיך ישא פניו לבקש תפלה לפני יוצר הכל וכל העולמות כאין נגדו שיעשה חפצו ובקשתו תחת אשר הכעיסו.
ואגב דאיירינן בפסוק הנ"ל בתמני' אפי' נדקדק בו, אשר הוא כפל לשון במלות שונות, מתחלה סמר ופחד, והדר יראתי. ועוד יש לדקדק הלא במקום אחר אמר דוד מלפניך משפטי יצא (תהלים י"ז, ב') והאיך אומר כעת וממשפטיך יראתי. אבל י"ל דרך פשוט נחזי אנן, נהוג עולם, (שניהם) [שנים] העומדים לדין מי שיש לו טענות (צודקת) [צודקות] לזכות בדין זה בא בשמחה ובטוב לב ושום מורה לא עלה על ראשו מאימת השופט, כי ידוע לו בבירור משפטו לאור יצא מחמת שטר זכויות אשר לו. אבל לא כן האיש אשר בא בטענת שקרים וזיוף ומרמה, ולא די שאין לו שטר זכויות, אבל אדרבה הצד שכנגדו יוציאו עליו שטר ערעור ולזכות ולהוציא ממנו, אז האיש ההוא בבוא לפני השופט, יראה ורעד יבוא בו ועומד בפחי נפש שלא ילכוד במכמוריו באשר שידוע לו כין אין בידו מעש להצטדק בדין. ככה הוא בקום למשפט אלהי', וכל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון, הנה ודאי

מי שיש לו מצות ומעשים טובים ולימוד תורה דהוא שטר זכויות של אדם, אז יגל וישמח לבו כי בטוח הוא באשר זך וישר פעלו, השב ישיב לו ד' כגמולו. אבל האדם ההולך אחר בצעו ואחר שרירות לבו כל היום ואין בידו מעשה, ואדרבה הצד שכנגדו, הלא הוא המקטרגים והמשחיתים אשר ברא בעונותיו המה אויביו אשר בנפש (?) יקיפו עליו ובאים להוציא ממנו את נפשו, והמה הם בעוכריו, לאיש אשר אלה לו תפול עליו אימתה ופחד ויאחזמו רעד בבוא למשפט, באשר לא ידע במה להצטדק (?) בדין.
תו אקדים מה דאי' במס' ברכות ד"ס ע"א, ההוא תלמידא דהוי שקיל ואזיל בתרי' דר"י בר"י חזיי' דקא מפחיד, א"ל חטאה את דכתיב פחדו בציון חטאים ע"ש. מכלל דבריו שמענו מאן דקמפחד ש"מ חטאה הוא. וזהו אומרו סמר מפחדך בשרי, ר"ל אם תסמור בשרי מחמת הפחד אשר אחזתני, ומפחד קפחדתי, אז ומשפטיך יראתי. כי הפחד הוראה שיש בי חטאים ואז ממילא אני מתירא ממשפטיך, כי ידוע לי אשר לא תנקיני (?) במשפט, כי אין בידי מעש כנ"ל, אבל לעיל י"ד באומרו מלפניך משפטי יצא, היינו דמקודם לזה אמר שם {תהלים יז, א}, שמעה ד' צדק הקשיבה רנתי האזינה תפלתי בלא שפתי מרמה. ויש לדקדק למה אמר ג' לשונות צדק רינה תפלה. אבל י"ל ג"כ עפ"י נהוג עולם, כאשר ידע האדם את עתו כי קרוב יום משפטו ודינו, יכין עצמו לשלשה דברים. האחד, יעיין עיון נמרץ בכל שטרי מכתבי טענותיו בדקדוק פרטי להיות בקר ויודע כל הטענות המצדיקות אותו שיוכל לסדרם ולהטעימם אל השופט מבלי ישכח או יכשל בא' מהם. והשני, הוא שיבקש מליץ יושר ידבר טוב אל השופט בעבורו ולהגיד לפניו יושרו. השלישי, ישתדל אם יוכל לרצות ברצוי (?) כסף השופט עצמו בתת לו מתנה או דורון כפי חפצו, ואם לא יוכל לתת אל השופט עצמו יחקור איזה קרוב או אהוב אל השופט אשר השופט חפץ ביקרו והנאתו, ואליו יתן המתנה ההיא, אשר בהתוודע זה אל השופט יחשבה כאלו קבלה הוא עצמו. הן אלה ג' הדרכים המורגלים במשפט האדמה. וגם אנחנו עדת ישראל המיועדים אל משפט אלהי, עשה נעשה הזמנו (?) המוטלת עלינו להשיג ממנו ית' גזר דין של חיים כחפצו וכרצונו. והן שלש אלה יעשה כנגד שלשה הנ"ל. האחד, עיון ודקדוק בסדר תפלתינו ובקשתינו שתהיינה שגורות בפינו כהוגן ובלב שלם, ובעבור יהיו לרצון אמרי פינו ומכוונים בהגיון לבנו הפנימי. והשני, בקשת המליצים אשר יליצו לפניו ית' בעדו, הם התורה ומצות, כדכתיב (משלי ו, כ"ב) בהתהלכך תנחה אותך וגו' והקיצות היא תשיחך, ופי' רש"י שם לתחית המתים לעמוד לדין היא תשיחך תליץ בעדיך. מכלל דבריו שמענו התורה המליץ בדין בעדינו. השלישי, הוא הדורון אל השופט כל הארץ ית', ואם לא נוכל לתת לו מאומה כי מה יקח מידינו, נבקש היותר קרוב אליו אשר הוא חפץ בהנאתו ותועלתו הלא המה העניים המרודים כי הוא ית' קרוב

אליהם מאד, כדכתיב {תהלים לד, יט} קרוב ד' לנשברי לב, ואין לך לב נשבר יותר מעני וכדאי' בזוהר בשלח וז"ל אר"ח תווהנא על האי קרא דכתיב כי שומע אל אביונים ד', וכי אל אביונים שומע ולא לאחרים אר"ש בגין דאינון קריבין יתר למלכא דכתיב לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה ולית לך בעלמא דאיהו תביר לבא כמסכנא עכ"ל. ואם ??? הניתן (?) לו ערב לית הרבה ויחשבה לו לצדקה כאלו היא נתונה אליו כאומרו מלוה ד' חונן דל וגו'. ואם שלש אלה נעשה אז יהי' לבנו בטוח כי חסדו ית' יגבר עלינו להצדיקנו במשפטינו. (ועיין בס' בינה לעתים דרוש י"ב שכתב כיוצא בזה והריך בה). והנה באלה הדברים בא דוד המלך ע"ה לפניו ית' באומרו ד' שמעה צדיק, ר"ל שישמע צדקה שלו אשר עשה עם עניים וזהו הדורון ההולכת לפניו כנ"ל. והדר הקשיבה רנתי ואי' בילקוט שם זהו רינון של תורה ע"ש, וא"כ זהו המליץ שלי. והדר האזינה תפלתי, שסדורים בפי טענותי בלא שפתי מרמה ויהי' לרצון אמרי פי והגיון לבי וממילא כיון שלשה המה אשר לא נפלאו ממני וכולן יחד שווין אתי לטובה, א"כ מש"ה מלפניך משפטי יצא כי בטוח אני עיניך תחזינה מישרים, אם ??? אם למליץ יושר, או לטענות הבקשות ותפלות אשר אתי כנ"ל. (ועיין עוד לקמן בחדר ב' על פסוק זה מ"ש למה אמר מתחלה שמעה והדר הקשיבה והדר האזינה וכעת לקצר באתי) אבל בתמני' אפי' דקמפחיד ואז ראה שאין בידו מעש שפיר אמר וממשפטיך יראתי כנ"ל והבן.
ובזה נוכל לכונן ולבאר דברי ישעי' נ"ה דרשו ד' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב, יעזוב רשע דרכו וגו' וישב אל ד' וירחמהו וגו'. ויש לדקדק מתחלה אמר דרשו והדר קראוהו, ומה[ו] בהיותו קרוב. אבל לדברינו הנ"ל יבואר על נכון, כי כבר הקדמנו כי קרוב ד' לנשברי לב הם עניים ואביונים דאינון קריבין יתיר למלכא כנ"ל בזוהר, ואי' ביבמות ס"ג ע"א המלוה לעני בשעת דחקו עליו הכתוב אומר אז תקרא וד' יענה ע"ש, וכן אי' דומה לזה במס' ב"ב ד"י ע"א וז"ל דרש רבי דוסתאי בר"י בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם מדת בשר ודם אדם מביא דורון גדול למלך ספק מקבלין אותו ממנו ספק אין מקבלין ממנו ואת"ל מקבלין ספק רואה פני המלך ספק אין רואה והקב"ה אינו כן אדם נותן פרוטה לעני זוכה ומקבל פני שכינה כו' עכ"ל. מכלל דבריהם למדנו ע"י נתינת צדקה אז יוכל לקרוא את ד' והוא יענה וזוכה לראותו כנ"ל. והנה מלת דרישה היא התפילה כדדרשינן על פסוק {הושע י, יב} ועת לדרוש לד' (עיין לקמן בחדר ב' מזה). תו אקדים מ"ש הבינה לעתים וז"ל (?) לעניים שם המליצים הם התשובה אשר הזדונות נעשו כזכויות יעו"ש. ואי' פ' יה"כ אל ד' הוא מאהבה עד ד' הוא מיראה ע"ש. וזהו אומרו דרשו ד' בהמצאו, ר"ל בהמצאו דהוא ביומין דר"ה ועשרת ימי תשובה כדאי' בר"ה {י"ח ע"א} שאז מצוי הוא, אזי צריכין לשלשה דברים, א' דרשו וזהו התפלה כדכתיב עד לדרוש לד' כנ"ל, והיינו שצריך לדרוש ולקור בה ולעיין

בדקדוקים שלא להבליע שום אות או נקודה, לא כדורות הללו בעו"ה הרצים יצאו דחופים בדבר המלך, כשבאים להתפלל בבהכ"נ, ומגלגלים בדברים העומדים ברומו של עולם. (והרבה יש לי לדבר מזה אך מוטב שיהי' שוגגין). שנית, קראוהו בהיותו קרוב, ר"ל שאם תקרא אותו בהיותו קרוב, והיכן הוא קרוב אצל עניים ואביונים אז ד' יענה, כנ"ל בגמ' ע"ז נאמר אז תקרא וד' יענה, וזהו קראוהו בהיותו קרוב כדכתיב קרוב ד' לנשברי לב ולי לך בעלמא דאיהו תביא לבר כמסכנא כנ"ל בזוהר וצדקה הוא הדורון כנ"ל. וגם יעזוב רשע דרכו וגו' וישוב אל ד', והיינו מאהבה ואז זדונות נעשו כזכויות ובטוח הוא וירחמהו כי בשלוש אלה ד' ב"ה הטוב יטיב עמו כנ"ל (ועיין בסמוך סוף החדר הלזה באריכות על פסוקים הללו מ"ש).
מכלל דברינו שמענו, בקום למשפט אלהים צריך האדם להכין עצמו שלשה דברים תפלה ורינון של תורה וצדקה ומצות מעשים טובים. ועתה אחינו ב"י מה נאמר במצות ומעשים טובים ורינון של תורה, הלא כמה וכמה עבירות עברו רשינו כל השנה איש הולך אחר בצעו ואחר שרירות לבו רע כל היום, והתורה מונחת בקרן זווית אוי לי ווי לי אם אני רואה הדור הלזה האיך בעו"ה שפלת התורה מגיע עד לעפר ות"ח הולכים ונעים ונדים ומדולדלים, והדור דור יתום בעו"ה מי יורה דעה ומי יבין שמועה, איה שוקל ואיה סופר, אשר הי' מימים קדמונים, שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך האיך הי' הוקם עול של תורה בצאתם גדודים (?) למלחמתה של תורה שם ילכו בתורת ד' ולא יגעו, ירוצו דרך מצותיה ולא יעפו, מהררי נמרים וממעונות אריות שבחבורה רוכבי אתונות צחורות ועושין התורה כצהריים בהיר בשחקים המה הגיבורים אשר מעולם אנשי השם אשר הי' דולים ומשקים ממעינותיהם חוצה לתלמידים ותלמידיהם, ואז למי תפארת ולמי כל חמדת ישראל, הלא להם הוא, אבל לא כן בזמנים הללו אביט לימין ואין לי מכיר, לשמאל ואין עוזר ואין תומך, ואל ארץ אביט והנה צר וחושך בעריפי' (?), מי ומי ההולכים בתורת ד', בעו"ה רובם ממש כהמות ים ים יהמיון ולהטיב לא ידעו מוכים ומעונים מפצעי סבלות הזמן, לא עמלו באור התורה ולא חלו בהם ידיהם, אוי לי כי הי' היינו כבן סורר ומורה, כדאי' בזוהר פ' כי תצא כי יהי' לאיש דא קב"ה ד' איש מלחמה, בן דא ישראל, בן סורר ומורה דכתיב כי כפרה סוררה סרר ישראל, איננו שומע בקול אביו ובקול אמו דא קב"ה וכ"י, ויסרו אותו דכתיב ויעד ד' בישראל ויהודא ביד כל בנביא כו', וא"ל זקני עירו דא קב"ה

כו', בננו זה ולא בשער עמין, סורר ומורה וגו' זולל וסובא, מ"ד דבדקדמתא לא כתיב זולל וסובא אלא מאן גרים לישראל למהוי סורר ומורה לגבי אביהן דבשמיא בגין דאינון זולל וסובא, כשאר עמין, דא גרים דכתיב ויתערבו בגוים וילמדו ממעשיהם, וכתיב ויאכל העם וישתחוו דעיקרא ויסודא אכילה ושתיה כד בדין בשאר עמין דא גרים לן למהוי בן סורר ומורה לגבי אבוהן דבשמיא, ורגמוהו כל אנשי עירו באבנים, אינון שאר עמין דהוי מקלעין באבנים (סתרי) שורין ומנתצין מגדלין כו' ועל כל דא היפה בנשים טבא ויקירא בנשים דעלמא צאי לך בעקבי צאן אילין בתי כנסיות ובתי מדרשות ורעי את גדותיך אלו ינוקי דבי רב שלא טעמו טעמא דחובא מעלמא, על משכנות הרועים אלו מלמדי תינוקות וראשי ישיבות עכ"ל. אחינו ב"י באם ישים האדם הזוהר הזה אל לבו, בוודאי ימס רוחו בקרבו, בראותו בעו"ה הדור הזה כולו בן סורר ומורה ובני עליי' הם מעוטי דמעוטי בעו"ה, ומה נצדק (?) בצדקה כמה עניים באים לבעה"ב ואין מקבלין ממנו פרוטה אחת ויוצאים בפחי נפש ולא די' שאין נותנים לו אבל אף גם יבזוהו בבושה וכלימה וידברו עליו סרה, כי כבר הי' פה מקרוב, וכיוצא דברים כאלה, ואדרבה אף אם נותנים לעני כתיב ורש לא שמע גערה, מכ"ש באם אינם נותנים, ח"ו אם יענה ד' אותנו בשנה זו כבר נתתי לכם בשנה העבר, הלא ימס לבבינו בקרבינו, והאיך לא יחוס על דל ואביון, בנתינת פרוטה, עבור כי כבר נתן לו פעם אחת פרוטה, מי יודע אם הוא זה, ואם זה הוא, מאי בכך הלא בגלל הדבר הזה יברכך ד'. ומה נדבר בתפלה, אוי לי ווי לי הזוהר הנ"ל אמר בגלות המר הזה שהיינו כבן סורר ומורה יש לנו תקוה ותשועה ע"י בתי כנסיות ובתי מדרשיות ותנוקות של בית רבן וראשי ישיבות כנ"ל. ועתה נלכה ונראה, אי' בתי כנסיות, ובעו"ה התפלה שהיא במקום עבודה, פיגול הוא לא ריצה, כי מי ומי יחוש עלי' להיות מן עשרה ראשונים, או עכ"פ להיות מן האחרונים, כהנה וכהנה אשר לא באו כל ימי השבוע לבהכ"נ ובביתם המה מתפללים בנחיצה ובמרוצה, וברגע כמימרי' מגיעים מקצה אל קצה. ואי' בתי מדרשות וראשי ישיבות, מעט מקומות אשר עודנו מחזיקים בחורי חמד, ואף גם אלה להם לטורח ולמשא, ובעו"ה אף תינוקות של בית רבן הם כעוללים אשר לא ראו אור, כי מיד שבאים לשכליות מעט, אז לומדים לילך בנימוסי עם אשר סגר עליהם פי המדבר בלשון הקודש, ולהרגיל עצמם בלעגי שפה ובלשון אחרת אשר ידברו. צאו וראו בדברי רז"ל כמה הי' תנאים ואמוראים אשר המה היו פנימי וחיצון אצל קסריות ומלכים

ואעפ"כ הי' התורה אצלם לעיקר, והיא היתה אילת אהבים ויעלת חן ומחבב בני האדם אצל הבריות, והתקצר יד ד' גם עתה ככה להיות לנו לעזר ולסעד למצוא חן וחנינה אצל מלכים וקיר"ה ודוכסים, אף אם נחזיק בתורת ד' ומצותי' הקדושים בתמימות. ובפרט כעת אשר ת"ל המלכות וקיר"ה אשר אנחנו חוסים בארצותיהם ובמדינותיהם המה מטיבים עמנו ונותנים לנו מחי' ושארית בארץ ומאמינים בבריאות עולם ומאמינים בנבואת הנביאים ואדרבה המה מחזיקים לנו להיות תמימים בעבודתינו עבודת ד' ב"ה ושום אינש לא ימחא בדברינו. והאם להיות מעורב בין הבריות, ולהיות למוד לשונם, הלא שעה אחד או שתים לכל היותר ביום, יש שהות הרבה אשר מספיק לזה. אבל בעו"ה אנחנו מוסיפין פשע אשר לא בקשו כלל המלכות הטובים האלה מעמנו, ובעו"ה פרקנו עלינו מצד עצמינו העול התורה והמצות לגמרי ועשינו מהעיקר טפל ומטפל עיקר. אחינו ב"י מה נעשה באשר יראה הרואה ותהי האמת נעדרת ויתבע עלבונה של תורה כי יראה כי אזלת יד חכמה ובינה ואין קורא בצדיקים (?) ד' צדקות אהב. ע"כ האיש אשר עדיין ניצוץ רוח קדושה בו, יסור מהר מדרך הזה וילמד בנו תורה ומצות אשר פרי' טוב מפז ומחרוץ ולא ישקול כסף מחירה כי בזאת יגאל גאולת עולם ופדויי ד' ישובון. ע"כ אחינו ב"י נלכה ונרדפה לדעת ולדרוש ד' וכשחר נכון מוצאו וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו גם ד' יתן הטוב לנו ולבנינו עד עולם. ובפרט ביומין אילין יומין דחושבנא טוב לאדם שישנס מתניו ויחזור לאחוריו מאותו דרך מעוקל שכבר הולך בו ונתרחק מהשכינה בעו"ה כדכתיב רחוק ד' מרשעים, באשר הם פונים אל השכינה עורף ולא פנים, והרי הם הולכים לאחוריהם כד"א נאצו קדוש ישראל נזורו אחור (ישעי' א') וכתיב כי פנו אלי עורף ולא פנים (ועיין מזה בעוללות אפרים מאמר ???) וא"כ בחדש אלול צריך האדם לחזור הקרע לאחוריו, רצוני לומר, שיקרע לבבו וילך לאחוריו מאותו דרך מעוקל שכבר הלך בו. ומזה הטעם מצינו רמז לאלול בפסוק ל'ו'ל'א' האמנתי. ובא הרמב לאחוריו, היינו לרמ כי בחדש הלזה צריך האדם לחזור לאחוריו כנ"ל והבן.
או י"ל מש"ה בא הרמז בהפוך אתוון להורות שבחודש הלזה צריך האדם להתהפך הזדונות לזכויות וישוב מאהבה כנ"ל.
וזהו נמי הרמז לאלול בפסוק א'ני ל'דודי ו'דודי ל'י (עיין ??? ובשל"ה) והיינו בר"ח אלול צריך להתעורר בתשובה לפני ד' ב"ה ויחזור לאחוריו כנ"ל. ומה
משנכנס אדר מרבין בשמחה
הל'א דו'ד מסתת'ר עמנו
שרייב תגובה

צוריק צו “מפעל הוצאת ספרים”