אינטערסאנט צו הערן, דער פאפא רב זצ"ל בעל ויחי יוסף האט זיך געפירט ווען ער האט חתונה געמאכט א קינד האט ער געזאגט אז ער איז מנדר צו ברענגן א קרבן תודה לכשיבנה המקדש!
מנהג מעניין.
ויש על זה מקור נאמן, בדברי רבינו בחיי ריש פרשת צו, וזה לשונו: "קרבן תודה בא על הנס, והוא לשון הודאה, אם היה חולה ונתרפא מביא קרבן תודה, הוא שכתוב (תהלים קז, כב) ויזבחו זבחי תודה ויספרו מעשיו ברנה, או שאר שמחות כגון שמחת חתן וכלה, שנאמר (ירמיה לג, יא) קול ששון וקול שמחה וגו' מביאים תודה בית ה'".
ראוי שיהיו ישראל מוכתרים בשלשה כתרים, חכמים, ונבונים, וידועים (שו"ת חת"ס ח"ז סי' טז)
אין רש"י ד"ה ה"ג והקטירן ס"ד אלא אימא להקטירן, איז אינטערסאנט רש"י רעכנט אויס די סדר ווען מ'איז מקריב די אימורים און דאס קומט אויס נישט ווי ר' עקיבא און נישט ווי ר' אליעזר אויף דף ע'.
מן שירד להן לישראל הי' גבוה ששים אמה, איך האב געזען אין די הפלא'דיגע הגדה 'בית אברהם - בית אהרן' אז ער פרעגט למעשה שטייט דאך אין פסוק אז ס'געווען דק מחספס, זאגט ער אז די זעכציג אמה איז געווען די חשבון פאר אלע פערציג יאר וואס די מן איז געפאלן, און ער מאכט דארט אויך די חשבון פארוואס ס'איז אזוי.
מן שירד להן לישראל הי' גבוה ששים אמה, איך האב געזען אין די הפלא'דיגע הגדה 'בית אברהם - בית אהרן' אז ער פרעגט למעשה שטייט דאך אין פסוק אז ס'געווען דק מחספס, זאגט ער אז די זעכציג אמה איז געווען די חשבון פאר אלע פערציג יאר וואס די מן איז געפאלן, און ער מאכט דארט אויך די חשבון פארוואס ס'איז אזוי.
א פלא
דער בן איש חי איז מסביר אז ס'איז קודם געווען הויך ששים אמה און דערנאך זיך צושפרייט ביי יעדענ'ס טיר
הק' שמעלקא טויב
נו"נ להחסיד המפורסם רבי שלום טויב ע"ה [email protected]
מצלמה האט געשריבן:דף פ"ה: פארוואס איז דא א פירכא אויף רבי אלעזר, ק"ו ממילה שדוחה שבת? פארוואס וועל איך זאגן ודאי יא ספק נישט?
געזעהן היינט אין רש"ש, ער פרעגט אויף וואס רש"י זאגט אז די ראיה פון ר' אליעזר פון מילה איז ווייל מילה איז בכרות און ס'איז דוחה שבת צוליב פיקוח נפש. פרעגט דער רש"ש, מ'קען דאך א טאג דערנאך מאכן דעם ברית איז מער נישטא קיין כרות, ועוד, אויב ס'איז צוליב דעם וואלט מילה שלא בזמנה אויך געדארפט דוחה זיין שבת.
נאר ער זאגט אז ביי מילה איז א ספק נישט דוחה שבת, למשל ביי נולד ביה"ש איז עס נישט דוחה שבת, ס'איז נאר דוחה בוודאי.
הק' שמעלקא טויב
נו"נ להחסיד המפורסם רבי שלום טויב ע"ה [email protected]
די גמרא זאגט אז ביי א מת איז ר' יהודה מתיר להציל מפני הדלקה ווייל אויב נישט וועט ער עובר זיין אויף איסור כיבו שאדם בהול על מתו. פרעגט מיר מיין חברותא אז ס'איז דאך א מלאכה שאינו צריכה לגופה אוון ס'איז אויך נאר א דרבנן? (אגב, דער ר' יהודה איז ר' יהודה בן לקיש, איז דאס די זעלבע ר' יהודה וואס האלט דבר שאין מתכוין איז אסור? אויב יא אידאך נישט קיין קשיא.)
האב איך געזעהן דעם מתיבתא ברענגט פון ריטב"א אין מס' שבת אז איה"נ ס'איז נאר א דרבנן אבער דער עיקר איסור איז א דאוריתא, ווי אימער איסור טלטול וואס איז עיקרא דרבנן.
הק' שמעלקא טויב
נו"נ להחסיד המפורסם רבי שלום טויב ע"ה [email protected]
עפי"ד של מרן הגה"ק ממונקאטש זצ"ל בספרו שער יששכר מאמרי חג השבועות (דף קי"א ד"ה בענין הטבילה) שפירש דברי המשנה סוף מכילתין אר"ע לפני מי אתם מטהרין ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים. וביאר שרבי עקיבא מדבר בענין ימי הספירה ויום השבועות, עפ"י דברי הזוה"ק שמ"ט ימי הספירה וז' השבועות של ז' ימים הוא דוגמת טהרה אשה לבעלה בספירת ז' נקיים, ואח"כ ביום הנ' מטהר הקב"ה את ישראל במי מקוה הוא התורה וכמ"ש מקוה ישראל ה'. ובזה פירוש דברי התנא רבי עקיבא, לפני מ"י, היינו במ"ט ימים שקודם ליום המ"י לספירה, אתם מטהרין ומכינים עצמיכם, ומ"י, ביום הנ' מטהר אתכם אביכם שבשמים, עכדתה"ק
ויש להוסיף בזה ענין תחלת המס' שבעת ימים קודם יוה"כ מפרישין כה"ג מביתו, ומזין עליו כל שבעת הימים, והוא ענין של ספירת ז' נקיים לפני בא היום הגדול של יום הכיפורים בה מטהר הקב"ה את ישראל. וידוע שהכהן הגדול הוא כללות ישראל, ובכל שנה יש ז' ימים בין ר"ה ליוה"כ מכוון כנגד זה כהכנה ליום הכיפורים, וזה פי' הכתוב כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם, שהקב"ה מטהר אותנו ביום הכיפורים, אבל לפנ"י ה' קודם לזה צריכים ל'תטהרות שתטהרו עצמיכם ותכינו בהכנה דרבה.
יעזור השי"ת שנזכה כולנו לטהר עצמינו, חייב אדם לטהר עצמו ברגל, בעת שזכינו לסיים בענין הטהרה ביום הרגל, תבוא עלינו ברכת מועדיך לחיים ולשלום, להתחיל ולסיים מסכתות וספרים אחרים מתוך בריות גופא ונהורא מעליא, מתוך עושר ואושר וכל טוב סלה
די גמרא זאגט כב: סוף עמוד כל תלמיד חכם שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו תלמיד חכם עס איז מיר שווער דלשון אינו ת"ח, מען רעדט דאך פין א יוד וואס איז א ת"ח אזוי ווי די גמרא הייבט אן "כל ת"ח" איז אויב ער איז נישט קיין נוקם ונוטר ווערט ער דאך נישט אויס ת"ח?
קען זיין אז עס גייט ארויף אויף דיני ת"ח וואס איז דא ווי אזוי מען דארף זיך נוהג זיין מיט א ת"ח, אין וויל ער איז נישט קיין נוקם ונוטר פארלירט ער די דין ת"ח, אז יא איז אזוי די הלכה? אין וואס איז די גדר פין נוקם ונוטר?