גענומען פון
דאח. תרגום כתובים
חוץ מלספרי דניאל עזרא ונחמיה, מצויים בידנו תרגומים ארמיים לכל ספרי הכתובים, ולשונם היא ארמית ירושלמית. גם תרגומים אלה מכונים בפי ההמון בטעות "תרגום יונתן", בניגוד למפורש בתלמוד[43]. ואכן אצל חז"ל אין כל עדות לתרגומי כתובים, פרט לתרגום איוב שהוזכר בתוספתא ונידון לגניזה[44]. מטעם זה רש"י שלל מציאות תרגום לכתובים, אבל לדעת תוספות ייתכן שהיה תרגום "מימות התנאים"[45]. ומכל מקום, תרגומי כתובים שבידינו הם תרגומים מאוחרים[46]. גם תרגום דברי הימים הוא מאוחר, כמוכח מהשוואתו עם תיוב"ע בכתובים מקבילים שבספרי שמואל ומלכים[47]. יתר על כן, תרגום זה גם לא היה ידוע לפרשני המקרא, וגם לא נדפס במהדורות הראשונות של מקראות גדולות אלא רק כ-150 שנה לאחר מכן[48]. משנדפס לראשונה הוכתר כ"תרגום רב יוסף", ומאז דבק בו שם זה שאין בו ממש: יסוד הטעות הוא בפרסומו של רב יוסף האמורא, ראש ישיבת פומבדיתא, כבקי בתרגום נביאים כמוזכר כמה פעמים בתלמוד, ולפיכך יוחס לו גם תרגום כתובים[49].
--------------------------------------------------------------------------------------------
[43] מגילה ג, א: "ועוד ביקש לגלות תרגום של כתובים, יצתה בת קול ואמרה לו: דייך! מאי טעמא? משום דאית ביה קץ משיח". וברש"י: "קץ משיח - בספר דניאל". יש שביארו בכך את היעדר התרגום לדניאל. ואולם כבר רבי אברהם זכות בעל "ספר היוחסין" (נכתב בשנת רס"ד, ונדפס לראשונה בקושטא שכ"ו - 1566) ציין שבנוסף לדניאל גם לעזרא ונחמיה אין תרגום ארמי (ראה במהדורת פיליפאווסקי "היוחסין השלם" לונדון 1857 עמ' 60). מסתברת לכן הנחת פ' חורגין (תרגום כתובים, ניו יורק תש"ה, עמ' 16): שלושה אלה, דניאל עזרא ונחמיה, כתובים בחלקם ארמית, ולכן לא ראו צורך לתרגמם (עזרא ונחמיה נחשבים לספר אחד, כמאמר הגמרא "נחמיה בן חכליה לא איקרי סיפרא על שמיה" [סנהדרין צג, ב], וראה גליון הש"ס לר' עקיבא איגר סוכה יב, א).
[44] תוספתא שבת יג, ב; שבת קטו, א.
[45] מלשון הגמרא "ובהלל ובמגילה אפילו עשרה קורין ועשרה מתרגמין" משמע שקיים תרגום לתהילים ולאסתר. אבל התוספות שם כתבו: "ובמגילה אפילו עשרה קורין ועשרה מתרגמין - רש"י מוחק מתרגמין לפי שאין מתרגמין תרגום בכתובים. ובחנם מחקו, דודאי יש תרגום, אבל לא עשאו יהונתן אלא מימי התנאים נעשה". וכן כתבו רשב"א וריטב"א למגילה ג, א.
[46] הראשון שהזכיר תרגום כתובים היה רב האי גאון: "יונתן בן עוזיאל לא גילה תרגום הכתובים כל עיקר. אין זה המצוי אצלכם אלא תרגום הדיוטות" (גנזי שכטר ב, ניו יורק תרפ"ט, עמ' 86). לסיכום המחקר בזה ראה י' קומלוש, "תרגום כתובים", בתוך: "תרגומי המקרא – פרקי מבוא" [לעיל הערה 1] עמ' 44-30.
[47] תרגום דה"י הוא לפעמים מורחב יותר מיוב"ע, דבר המוכיח על איחורו. ולמשל "הוּא עוֹרֵר אֶת חֲנִיתוֹ עַל שְׁלֹשׁ מֵאוֹת חָלָל בְּפַעַם אֶחָת" (דהי"א יא, יא) מתורגם שם "וְנָטֵיל מוּרְנֵיתֵהּ דְבֵיה תָּלֵי אָתָא דְטִיקַס מַשִׁרְיַת יְהוּדָה"; אבל בפסוק המקביל (שמ"ב כג, ח) נוסח זה חסר. המשך הפסוק מתורגם בדה"י "וּנְפַק עָל פּוּם קָל רוּחָא דְקוּדְשָׁא", אבל בתרגום יוב"ע לשמואל כתוב נוסח מקוצר: "נְפַק בְּפוּם קָלָא".
[48] מהדורת מקראות גדולות הראשונה נדפסה בוונציה רפ"ד-רפ"ה, ותרגום דברי הימים פורסם לראשונה בידי בֶּק בשנות ת"ם-תמ"ג (1683-1680) על פי כתב יד מן המאה הי"ד, ומאז חזר ונדפס כמה פעמים.
[49] ראה רש"י קידושין יג, א: "כדמתרגם רב יוסף - דהוה בקי בתרגום נביאים שתרגם יונתן בן עוזיאל".